* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הרצאה על בחירה חופשית - למה אין ויש בחירה חופשית זה אחד?.
הפעם אני רוצה לדבר על הבחירה החופשית, ואני אתן עוד נקודת מבט על הבחירה החופשית.
אסביר פרספקטיבה מסוימת שתראה שבחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן אותו הדבר.
והיה והכל אקראי כאן בעולם, אז ממילא אין בחירה חופשית ואין שאלה.
ומהזוית שאפשרי שכן יש בחירה, אדם רצה משהו ובחר לעשות את הדבר המסוים שבחר בו.
ויש אפשרות גם לקחת ישות שהיא לא דווקא אדם, ישות כלשהי שיכולה לבחור.
וניקח לדוגמה שיש תבונה ראשונה המניעה את העולם, ונשאל:
האם התבונה הראשונה, האם יש לה מצידה רצון כלשהו?
האם היא רוצה את הרצון של עצמה?
כי באמת, בסופו של דבר מי שבאמת בוחר זה לא מי שעושה, מי שבוחר זה מי שיוצר את הרצון שיוצר את העשייה
אם מישהו יוצר את הרצון הוא זה שבוחר את העשייה.
ומה בעצם יוצר את הרצון הראשון, ומה בעצם קדם לרצון הראשון?
והשאלה היא האם מישהו בחר את הרצון של עצמו, ומדובר ביחס לכוח הראשון
ביחס לישות הראשונה.
ויש לציין שמצד הפרספקטיבה שמעל הזמן והמקום, לא שייך להגיד רצה ועשה
כי רצה ועשה, הן שתי נקודות בציר הזמן. ובשורש אין פער בין רצה ועשה, הרצה ועשה
הם בו זמנית, אין זמנים בכלל באחדות, בשורש.
ובעצם זה אומר שהרצון הראשון לא רצה, כי אם רצה ועשה הם בו זמנית, אז זה או רק רצה
או רק רצה, ויש להעמיק ולהבין שבשורש אין רוצה, יש עשייה ללא רצון
כך שלא שייך להגיד שרצית לעשות בשורש של כל הדברים.
והמיקוד כעת הוא ברצון, כי בשלב מסוים יש רצון, והעשייה נעשית בגלל הרצון
ונבדוק מהו הרצון הראשון, ומה יצר אותו?
וישנה שאלה האם הרצון הזה הוא מחייב, האם משהו הכריח אותו להיווצר?
כי אם כן, הרצון הראשון הוא גם כן ללא בחירה, ואם שום דבר לא הכריח אותו לרצות / להיבחר
אז ממילא הוא אקראי לגמרי, ואז אין לו שום סיבה ואם אין לו שום סיבה, אז גם כן אין בחירה.
וניתן כאן נקודה מאד מעניינת, כי מצד האמת, השאלה הזאת היא טיפשית, ולמה היא טיפשית?
כי אפשר להגיד, בא נניח השכוח רצון הראשון נוצר מעצמו, OK...
אז אותו כוח ראשון שנוצר מעצמו, אותו הכלום, הוא זה שבחר שיהיה רצון.
הרצון הלו מוצר ממשהו, השאלה אם נוצר עם סיבה, בלי סיבה, והדבר הראשון שנוצר
האם נוצר מתוך בחירה, או ללא בחירה? ואי אפשר להגיד אפילו שלכוח הראשון אין בחירה
כי הוא זה שעשה, ובדיוק כשם שעשה, הוא יכל גם לא לעשות, וזה אומר שהוא בחר.
זאת אומרת שגם אם אנחנו לא מבינים, איך התהווה הרצון הראשון, עדיין אנחנו מבינים שמשהו מהווה את הרצון הזה, עדיין משהו מהווה את הסיבה שיש רצון, יש בחירה שנתהוותה על ידי משהו.
ומצד שני מאחר שהדבר הזה הוא ללא סיבה וללא רצון, ממילא זה אור שאין פה בחירה.
ואני יחדד את זה עוד פעם, הרצון הראשון, והסיבה הראשונה, הם נוצרו ללא סיבה.
כי אם יש סיבה, תמיד נשאל מה הסיבה, ואם יש רצון, תמיד נשאל מה הרצון של הרצון
ומה הרצון הראשון. כלומר הרצון הראשון, מה שקדם לו הוא העדר רצון, והסיבה הראשונה
מה שקדם לה, הוא העדר סיבה.
וכאן יש לנו שתי נקודות מבט: אפשרות אחת זה לומר: שאי אפשר להגיד שלא בחרו את הדבר
כי משהו עושה אותו!! כי משהו יצר את הרצון, משהו יצר את הסיבה, ולא משנה שקוראים לו העדר רצון, ולא משנה שקוראים לו העדר סיבה, או שקוראים לו כלום, בלתי מוגדר או בלתי מובן!
זה לא משנה, אבל בעיקרון, לא שייך להגיד שהוא לא בחר. מה זאת אומרת להגיד שהוא לא בחר, הרח הוא עשה את זה, אז איך זה שהוא לא בחר?
ומצד שני בגלל שלדבר הזה אין רצון ואין סיבה, לא שייך להגיד שהוא בחר.
ואלו שתי נקודות מחשבה, שמשנות את הגדרת הבחירה, מה זאת אומרת?
גם אם עשית משהו
ולא רצית לעשות אותו ובכל אופן עשית, זה גם נקרא שבחרת.
ואתן עוד נקודת מבט והיא: שכאשר אנו אומרים את המילה בחירה
זה אומר שיש את האפשרות שגם אין בחירה, זאת אומרת אם מישהו אומר שהוא בחר לעשות את כל מה שקורה
זה אומר שהדבר הזה שהוא בחר, הוא רק אפשרי, כי אם הוא בחר
פירושו שהוא יכול היה גם לא לבחור
ואז נשאל, מה גרם למציאות להיות כזאת שבה הכוח הראשון בחר, ולא לא בחר?
הרי באותה המידה שהוא בחר לעשות בחירה מושכלת כפי שהוא בחר, הוא יכול היה שלא לבחור.
אז מה בעצם גרם לכוח הראשון לעשות בצורה מושכלת, ולא בצורה אקראית?
ובעצם מה שאני אומר, שהבחירה וההעדר בחירה, גם היא עצמה נבראה, זאת אומרת
שמעל הבחירה ומעל החוסר בחירה, או החוסר סדר, או אקראיות
ומעל כל ההגדרות האלו, יש דבר שהוא כללי יותר, שבו המחויב, והאפשרי, והבחירה והאין בחירה
והמוכרח, והלא מוכרח, והרצון והאין רצון, והסיבה והאין סיבה, כי גם להגיד יש סיבה ואין סיבה
זה מעצמו רק אפשרות.
ויש דבר מחויב, מעל הכל, שבו אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, בין יש רצון או אין רצון
וזה היה חומר למחשבה בנוגע לשאלה האם יש בחירה או אין בחירה?
ושכל אחד ואחד, יתבונן בדבר, עד שיגיע לאחדות מלאה של הבנה.
הרצאה על בחירה חופשית - למה אין ויש בחירה חופשית זה אחד?.
הפעם אני רוצה לדבר על הבחירה החופשית, ואני אתן עוד נקודת מבט על הבחירה החופשית.
אסביר פרספקטיבה מסוימת שתראה שבחירה חופשית וחוסר בחירה חופשית הן אותו הדבר.
והיה והכל אקראי כאן בעולם, אז ממילא אין בחירה חופשית ואין שאלה.
ומהזוית שאפשרי שכן יש בחירה, אדם רצה משהו ובחר לעשות את הדבר המסוים שבחר בו.
ויש אפשרות גם לקחת ישות שהיא לא דווקא אדם, ישות כלשהי שיכולה לבחור.
וניקח לדוגמה שיש תבונה ראשונה המניעה את העולם, ונשאל:
האם התבונה הראשונה, האם יש לה מצידה רצון כלשהו?
האם היא רוצה את הרצון של עצמה?
כי באמת, בסופו של דבר מי שבאמת בוחר זה לא מי שעושה, מי שבוחר זה מי שיוצר את הרצון שיוצר את העשייה
אם מישהו יוצר את הרצון הוא זה שבוחר את העשייה.
ומה בעצם יוצר את הרצון הראשון, ומה בעצם קדם לרצון הראשון?
והשאלה היא האם מישהו בחר את הרצון של עצמו, ומדובר ביחס לכוח הראשון
ביחס לישות הראשונה.
ויש לציין שמצד הפרספקטיבה שמעל הזמן והמקום, לא שייך להגיד רצה ועשה
כי רצה ועשה, הן שתי נקודות בציר הזמן. ובשורש אין פער בין רצה ועשה, הרצה ועשה
הם בו זמנית, אין זמנים בכלל באחדות, בשורש.
ובעצם זה אומר שהרצון הראשון לא רצה, כי אם רצה ועשה הם בו זמנית, אז זה או רק רצה
או רק רצה, ויש להעמיק ולהבין שבשורש אין רוצה, יש עשייה ללא רצון
כך שלא שייך להגיד שרצית לעשות בשורש של כל הדברים.
והמיקוד כעת הוא ברצון, כי בשלב מסוים יש רצון, והעשייה נעשית בגלל הרצון
ונבדוק מהו הרצון הראשון, ומה יצר אותו?
וישנה שאלה האם הרצון הזה הוא מחייב, האם משהו הכריח אותו להיווצר?
כי אם כן, הרצון הראשון הוא גם כן ללא בחירה, ואם שום דבר לא הכריח אותו לרצות / להיבחר
אז ממילא הוא אקראי לגמרי, ואז אין לו שום סיבה ואם אין לו שום סיבה, אז גם כן אין בחירה.
וניתן כאן נקודה מאד מעניינת, כי מצד האמת, השאלה הזאת היא טיפשית, ולמה היא טיפשית?
כי אפשר להגיד, בא נניח השכוח רצון הראשון נוצר מעצמו, OK...
אז אותו כוח ראשון שנוצר מעצמו, אותו הכלום, הוא זה שבחר שיהיה רצון.
הרצון הלו מוצר ממשהו, השאלה אם נוצר עם סיבה, בלי סיבה, והדבר הראשון שנוצר
האם נוצר מתוך בחירה, או ללא בחירה? ואי אפשר להגיד אפילו שלכוח הראשון אין בחירה
כי הוא זה שעשה, ובדיוק כשם שעשה, הוא יכל גם לא לעשות, וזה אומר שהוא בחר.
זאת אומרת שגם אם אנחנו לא מבינים, איך התהווה הרצון הראשון, עדיין אנחנו מבינים שמשהו מהווה את הרצון הזה, עדיין משהו מהווה את הסיבה שיש רצון, יש בחירה שנתהוותה על ידי משהו.
ומצד שני מאחר שהדבר הזה הוא ללא סיבה וללא רצון, ממילא זה אור שאין פה בחירה.
ואני יחדד את זה עוד פעם, הרצון הראשון, והסיבה הראשונה, הם נוצרו ללא סיבה.
כי אם יש סיבה, תמיד נשאל מה הסיבה, ואם יש רצון, תמיד נשאל מה הרצון של הרצון
ומה הרצון הראשון. כלומר הרצון הראשון, מה שקדם לו הוא העדר רצון, והסיבה הראשונה
מה שקדם לה, הוא העדר סיבה.
וכאן יש לנו שתי נקודות מבט: אפשרות אחת זה לומר: שאי אפשר להגיד שלא בחרו את הדבר
כי משהו עושה אותו!! כי משהו יצר את הרצון, משהו יצר את הסיבה, ולא משנה שקוראים לו העדר רצון, ולא משנה שקוראים לו העדר סיבה, או שקוראים לו כלום, בלתי מוגדר או בלתי מובן!
זה לא משנה, אבל בעיקרון, לא שייך להגיד שהוא לא בחר. מה זאת אומרת להגיד שהוא לא בחר, הרח הוא עשה את זה, אז איך זה שהוא לא בחר?
ומצד שני בגלל שלדבר הזה אין רצון ואין סיבה, לא שייך להגיד שהוא בחר.
ואלו שתי נקודות מחשבה, שמשנות את הגדרת הבחירה, מה זאת אומרת?
גם אם עשית משהו
ולא רצית לעשות אותו ובכל אופן עשית, זה גם נקרא שבחרת.
ואתן עוד נקודת מבט והיא: שכאשר אנו אומרים את המילה בחירה
זה אומר שיש את האפשרות שגם אין בחירה, זאת אומרת אם מישהו אומר שהוא בחר לעשות את כל מה שקורה
זה אומר שהדבר הזה שהוא בחר, הוא רק אפשרי, כי אם הוא בחר
פירושו שהוא יכול היה גם לא לבחור
ואז נשאל, מה גרם למציאות להיות כזאת שבה הכוח הראשון בחר, ולא לא בחר?
הרי באותה המידה שהוא בחר לעשות בחירה מושכלת כפי שהוא בחר, הוא יכול היה שלא לבחור.
אז מה בעצם גרם לכוח הראשון לעשות בצורה מושכלת, ולא בצורה אקראית?
ובעצם מה שאני אומר, שהבחירה וההעדר בחירה, גם היא עצמה נבראה, זאת אומרת
שמעל הבחירה ומעל החוסר בחירה, או החוסר סדר, או אקראיות
ומעל כל ההגדרות האלו, יש דבר שהוא כללי יותר, שבו המחויב, והאפשרי, והבחירה והאין בחירה
והמוכרח, והלא מוכרח, והרצון והאין רצון, והסיבה והאין סיבה, כי גם להגיד יש סיבה ואין סיבה
זה מעצמו רק אפשרות.
ויש דבר מחויב, מעל הכל, שבו אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה, בין יש רצון או אין רצון
וזה היה חומר למחשבה בנוגע לשאלה האם יש בחירה או אין בחירה?
ושכל אחד ואחד, יתבונן בדבר, עד שיגיע לאחדות מלאה של הבנה.
050-3331-331