* זן בודהיזם / זאזן - מה זאת אומרת לתרגל זן? חלק 1.

כיצד מפתחים נכון את התודעה?

מאמץ נכון הוא המאמץ לכוון את כל - כולנו אל עבר הבודהה.

שימת לב נכונה היא שימת לב בה האני נשכח ואנחנו פותחים את עצמנו באופן מלא לכל העולם הסובב אותנו. לדוגמה אם בעת שטיפת כלים נשכח האני אז שוב אין אנו משתמשים במים וסבון לשטוף כלים אלא אנחנו הופכים לכלי בידי המים והסבון שבאמצעותנו שוטפים כלים, ואנחנו הופכים גם לכלים שנשטפים בידי הכלים המים והסבון. שימת - לב נכונה שומעת את צעדינו בזמן שאנחנו הולכים מבלי לומר אלו הם צעדי.

ריכוז נכון הוא שחרור האני בשימת - לב נכונה.

או אם לומר את אותם דברים בצורה אחרת:

מאמץ נכון הוא העדר מאמץ.

שימת - לב נכונה היא העדר תשומת - לב.

ריכוז נכון הוא העדר ריכוז.

ולחלופין:

מאמץ נכון הוא להתכוון כלפי בודהה בכל ישותנו.

שימת - לב נכונה היא שכחת האני ברגע.

ריכוז נכון הוא פשוט לשבת - זאזן.

כעת לאחר שהבנו שבעצם הדרך הנאצלת כפולת השמונה היא שכחת האני, אני רוצה לחזור למשפט: "שכחת האני היא ויתור על האגואיזם. כאשר אנחנו מוותרים על האגואיזם אנחנו מאפשרים לעצמי האמתי שלנו לפעול דרך האני. "

האני שלנו הוא תולדה של חיים של התניות. כאשר אנחנו מפשיטים את האני הזה מכל העדפותיו, דעותיו, רעיונותיו. אנחנו מגלים את העצמי שלנו. את העצמי שמניע אותנו. העצמי הזה לא שוכן באיזשהו מקום מיוחד, הוא לא צביר תאים במוח או אבר בגוף. העצמי הזה גם אינו מן נפש ששוכנת בתוך הגוף או נפש ששוכנת מחוץ לגוף. העצמי הזה הוא פשוט אנחנו ברגע שאנחנו מוותרים על האני. העצמי הזה הוא ההתעוררות של הבודהה. הוא חי עכשיו וכשימות יעלם. הוא לא נצחי אבל הוא לא שונה מהעולם כולו. אנשים טועים לחשוב שאנחנו נולדים אל העולם וכשאנחנו מתים אנחנו יוצאים ממנו. אבל האמת פשוטה הרבה יותר. כשאנחנו נולדים העולם נולד איתנו וכשאנחנו מתים העולם מת איתנו. לי יש את העולם שלי ולך יש את העולם שלך, אבל בעולם שלי אתה חשוב כמו העולם כולו ובעולם שלך אני חשוב כמו העולם כולו. העצמי שלנו אינו שונה מהעולם אבל הוא לא העולם. לכן זו תהיה טעות חמורה וכפירה בעיקר לחשוב שכיון שהעולם נולד ומת איתנו אין עולם אלא בנו.

כאשר אנחנו שוכחים את האני העצמי חופשי לפעול והפעולה היא הפעולה של בודהה. כאשר העצמי פועל האני לא יודע על כך. כאשר העצמי לא פועל האני קוטף את פירות פעולתו. כך כיוון שהתרגול וההגשמה (של הדרך) הם אחד שאינו נפרד אם אנחנו מתרגלים מתוך שכחת האני (קרי, מבלי לצפות לתוצאה עבור האני) העצמי פועל והאני משתחרר.

לאחר שקראתם עד כאן אולי אתם חושבים שהבנתם משהו. כל כוונתי בטקסט הזה היא להציג את התרגול הזה שהוא הדרך לשחרור והשחרור עצמו. לא ניתן להבין כהלכה את שכתבתי כאן רק מקריאה ללא תרגול. לו ניתן היה להתעורר על ידי קריאה בלבד האקדמיה הייתה מלאה בבודהות.

ההבנה השלמה היא תולדה של תרגול ושל מחשבה. קריאה בלבד משולה לאדם הגווע ברעב, שמצפה לשבוע מקריאת מתכון. או לחולה שמצפה להבריא מקריאת המרשם. אם ברצונך להשתחרר מהסבל עלייך לתרגל את דרך השחרור מהסבל.

אז מה לעשות הלכה למעשה? כל שיש לעשות הוא רק לשבת. הישיבה נקראת זאזן. על מה שיכול לעשות מי שבשל מגבלות גופניות אינו יכול לשבת אני אכתוב בפעם אחרת.

בפוקאנזאזנגי דוגן כותב כך:

"על - אף ששאקיאמוני היה חכם מלידה, האין ניכרות בו שש שנים של ישיבה זקופה?

בודהידהרמה מסר את חותם - התודעה מהודו. האין ביכולתכם לשמוע את הד תשע השנים בהן ישב והוא פונה לקיר?

אם החכמים מקדם נהגו כך, כיצד יכולים אנו כיום לוותר על תרגול בלב - שלם?

על - כן הניחו לתרגילים של השכל, הפסיקו לחקור מילים ולרדוף אחר אותיות, לימדו כיצד לבצע צעד לאחור שיפנה את האור אל העצמי.

גופכם ותודעתכם ישילו עצמם מעצמם ופניכם המקוריות יתגלו. אם ברצונכם להשיג את הממשות החלו לתרגל את הממשות, עכשיו.

לתרגול זן מתאים חדר שקט. איכלו ושתו במתינות. הניחו לכל מחייבות והשעו כל עיסוק.

מבלי לחשוב על טוב, מבלי לחשוב על רע. מבלי לשפוט בין אמת לשקר, עצרו את התנועה המתמדת של השכל, ותרו על מדידה באמצעות מחשבות, רעיונות והשקפות, אל תתכננו להיות לבודהה. כיצד ניתן לצמצם זאת לישיבה או שכיבה?

במקום הישיבה פרשו מחצלת ועליה הניחו כרית. שבו בתנוחת הלוטוס או בתנוחת חצי הלוטוס. בתנוחת הלוטוס הניחו את רגל ימין על ירך שמאל ואת רגל שמאל על ירך ימין. בתנוחת חצי הלוטוס פשוט הניחו את רגל שמאל על ירך ימין.

קשרו את גלימותיכם בחופשיות וסדרו אותן בקפידה. כעת הניחו את יד ימין על רגל שמאל ואת יד שמאל בכף יד ימין כשהאגודלים נוגעים זה בזה בקצותיהם.

ישרו את גופכם ושבו זקוף מבלי לנטות ימינה, שמאלה קדימה או אחורה. ישרו את האוזניים עם הכתפיים ואת האף ישרו עם הטבור. הניחו את הלשון כנגד החלק הקדמי של החך כשהפה סגור והשיניים והשפתיים נוגעים אלו באלו. שימרו על העיניים פקוחות תמיד ונשמו בעדינות דרך האף.

לאחר שהתקנתם את תנוחתכם שאפו פעם אחת ונשפו את כל האוויר במלואו. הניעו את גופכם בעדינות ימינה ושמאלה עד שתקבעו אותו ללא תזוזה. חישבו באין מחשבה. באין מחשבה: איזו מן מחשבה היא זו? לשחרר את המחשבות. זוהי האומנות שביסוד הזאזן.

הזאזן הזה אינו שיטת מדיטציה. זהו רק שער הדהרמה הקל והמשמח, זהו התרגול וההגשמה של ההתעוררות כולה. "

שחרור המחשבות הוא שכחת האני. התנוחה חשובה כיון שהגוף והתודעה אינם נפרדים. כאשר התנוחה מאוזנת, הגוף מאוזן והתודעה מאוזנת.

איך מתבצע שחרור המחשבות? חשוב מאד לא להתאמץ. אסור לנסות ולהלחם במחשבות על ידי זה שאנחנו מנסים לאסור על עצמנו לחשוב. יש לנו מוח בריא אז הוא חושב. זה התפקיד של המוח. אנחנו לא מטרידים את עצמנו לגבי הקיבה כשהיא מפרישה את מיציה ואל לנו להטריד את עצמנו בהפרשות של המוח. השחרור של המחשבה מתבצע ברגע בו אנחנו מבחינים בה פשוט על ידי חזרה אל התנוחה, אל הישיבה. זה הפירוש של רק לשבת. סאוואקי רושי אומר שעלינו למצוא את שלוות התודעה בתוך התודעה הסוערת.

הישיבה הזו לא תמיד קלה. לפעמים היא כואבת, לפעמים תודעתנו מאד סוערת, לפעמים אנחנו נרדמים. כל הדברים האלה הם חלק מהישיבה. אל לנו להלחם בהם ואל לנו להיכנע להם. אנחנו צריכים לקבל אותם ככאן והעכשיו של הישיבה. זוהי דרך האמצע. להבחין בהם ולשחרר אותם.

אם אתם לא יכולים לשבת בתנוחת הלוטוס המלא או בתנוחת חצי הלוטוס אפשר גם לשבת על כיסא. יש גם תנוחות אחרות שאפשר לנסות. אם אתם לא יכולים לשים דווקא את רגל שמאל על ימין אפשר גם לשים את רגל ימין על שמאל. חשוב מאד לשמור על גב ישר, על מיקום הראש והידיים ועל הנשימה. תנוחת הלוטוס המלא היא היציבה ביותר וזו שקל בה ביותר לעשות זאת. אם החדר שיש לכם לא מאד שקט, שבו בתוך הרעש. אם מאד חם שבו עם החום, אם מאד קר שבו עם הקור. אל תחפשו לכם תירוצים. אל תשבו כשאתם מאד עייפים. אני אכתוב על המכניקה של הישיבה במועד אחר.

אני ממליץ לשבת כל יום. אין זמן שהוא קצר מדי אבל אני ממליץ על ישיבה באורך חצי שעה. אם אתם יכולים שבו פעמיים ביום. בבוקר ובערב. אם לא שבו מתי שאתם יכולים כמה זמן שאתם יכולים. הייתי ממליץ להפוך זאת לחלק משגרת היום.

כאשר אתם לא יושבים פשוט חיו את חייכם בכנות כשאתם בוחנים את מעשיכם לאור הדרך הנאצלת כפולת השמונה ובו בזמן שוכחים את הדרך הנאצלת כפולת השמונה.

הייתי רוצה לדבר כעת על המילה "דת". רובנו רגילים לקשר את המילה עם אלוהים ועם ממסד. בבודהיזם אין אלוהים. לאדם אחריות עליונה וסופית על עצמו ועל כל העולם שאינו שונה ממנו. בזן יש מספר מסורות ולכל מסורת את הממסד שלה. אבל בסופו של דבר לממסד יש חשיבות רק אם בכוונתך להיות כהן במסורת מסוימת. עבורי וגם, כך נדמה לי, עבורך אין צורך בממסד. הזן הוא הדת הפרטית שלי. אני מתרגל יום - יום, שעה - שעה, שנייה - שנייה, נשימה - נשימה את הדת הזו שהיא לא שונה מהחיים עצמם.

עבור האדם הפרימיטיבי המסתורין היה גדול כל - כך שלכל רגע בחיים הייתה משמעות דתית. עם השנים איבדנו זאת. הזן מאפשר לנו לשוב לחיים שבהם לכל רגע יש משמעות דתית שכן הזן הוא החיים עצמם.

הזן הוא דת אוניברסלית. אין בו מעמדות. התרגול של המתחיל שווה ערך לתרגול של הוותיק. התרגול של גבר שווה ערך לתרגול של אשה והתרגול של יפני שווה ערך לתרגול של ישראלי. זה הזן שלימדו אותנו בודהה אחר בודהה משקיאמוני, דרך בודהידהרמה, המשך הואיקו (אקה), בהואיננג (אנו), רואיז'ינג (ניוג'ו), בדוגן זנז'י, בסאוואקי רושי ובאוצ'יאמה רושי. כולם יכולים להינצל. www.bendowa.net/zenblog1/בלוג/שלושה-נושאים/