להיות או לעשות?
להיות. מחבר אותי למציאות כפי שהיא. ללא פרשנות. ללא סיפור. מחבר אותי לטבע. לאוויר שאני נושם. לציוץ הציפורים. לעלים המרשרשרים ברוח. לאדמה שנושאת אותי. לזרימה הטבעית של הדברים. למהות שזורמת בכל. לדממה שברקע. לשמחה שאין לה סיבה. לאהבה שבלב.
עשייה. מחברת אותי לזרימת הדם בעורקים. להתרגשות. להתלהבות. לתשוקה שבלב. לחוויה. לרצונות שלי. לחלומות שלי. להגשמה. למתנות שאני רוצה לחלק לעולם. למשחק של חיי. לתפקידים השונים שאני מגלם. לשינוי הבלתי פוסק. ליצירה. לבריאה.
אין הבדל בין להיות לעשייה. בין Being ל Doing.אין אחד ללא האחר. הפיצול הוא השקר. ההפרדה היא החטא.
תנועה מתוך דממה
לפעמים נראה כאילו זה מגיע אלי ברגע הכי לא נכון
הרגע בו כל האנרגיות שלי וכל ההתכווננות העדינה הזו עברו איזה סף בו הכל יכול להשתנות מקצה לקצה!
אני בשיאי!
נראה כאילו הכל הביא אותי לרגע המיוחל הזה!
לנקודה הזו של המעבר לפאזה אחרת.
לעשייה בכל המרץ.
לשינוי!
ואז זה מגיע
כביכול ברגע הכי לא נכון
בדמות של מחלה \ עייפות \ חולשה או דכדוך
ואני נלחם ב"זה". בכל הכוח! מיואש. כועס. מרגיש ש"זה" בא לעצבן אותי. להלחם בי! להרוס לי הכל!
למה זה קורה דווקא לי? דווקא עכשיו??!
ומתוך הכעס, החולשה והתסכול אני עושה דווקא ל"זה" ובמקום להלחם בו, בוחר בהסכמה.
כי כשאני אומר כן לחיים החיים אומרים לי כן.
כי הגוף הרי חכם ממני ומבקש רק מנוחה, ריפוי ובעיקר הסכמה
לא רק ל"טוב" אלא גם ל"רע"
לכל שפע שהוא, ללא הפרדה
כי כך למציאות אני קד קידה
בוחר בתנועה מתוך דממה
שהרגשות גואים
לפעמים הרגשות גואים ועולים. לפעמים הכעס והעצב מציפים את הגוף כולו! הדופק עולה, חום מצטבר בבטן וממש זורם לו בגל אדום לעבר הרגליים והיידים. האנרגיה עצומה, כבירה, אדירה!
המחשבות מתחילות לירות בקצב של תת מקלע - מחשבות שליליות, נגטיביות, ששונאות את המצב, שמתנגדות לרגע, שנלחמות במציאות, מחשבות שיפוטיות וביקורתיות מופיעות ונעלמות כמהירות הברק!
איזו תופעה נפלאה ומרגשת!
כמה חיות, כמה חיוניות, כמה עוצמה מופלאה יש בכעס! כמה אור ועומק אין סופי יש בעצב!
איזה כיף שמותר לי לתת לרגשות הללו להיות, לעלות ו"להשתלט" עליי! איזה כיף שהם מופיעים בדיוק כפי שהם בוחרים להופיע עכשיו!! איזה נפלא שמותר לי לתת למחשבות השליליות להופיע ולהתחפש לאמת ה"מוחלטת" באותו רגע! ואיזו נחישות עצומה יש בי שאני מאמין לכל אחת מהן ונותן להן להיות במרכז תשומת הלב שלי! מגיע להן בהחלט!
כמה מרגש להיות נוכח שם, ערני, שכל זה קורה. לא הייתי רוצה להפסיד אפילו רגע מזהלא הייתי רוצה לפספס אפילו תחושה קטנטנה שמנסה להתחמקזה כמו להפסיד את החלק הכי משמעותי בפאזל מורכב של סרט מתח!
איזה תענוג להרגיש את הזרימה בעורקים, את האנרגיה באיברי הגוף, את הרגשות הבלתי נשלטים, את המחשבות המתרוצצות! כמה רוך אני חש ברגע שאני פשוט ער להם, נותן להם להתבטא ובעיקר שם לב אליהם. אלו החיים עצמם שעוברים דרכי כמו צונאמי ענק.
ואם בא לי להילחם בצונאמי, מותר לי ואני לא חייב לתת דין וחשבון אפילו לא לעצמי!
אבל שאני לא מנסה להרפות ולא מנסה להרגע ולא מנסה לשנות אפילו את הרצון לשנות כי הרי מותר לי לכעוס, להתעצב ולמרוד! כאשר אני נותן לעצמי להיסחף בדרכו של זהבלי לאבד את עצמי הכל יושב במקום.
הכל מושלם כפי שהוא. אני שם צופה בו. הכל משתנה כל רגע ויחד עם זאת שום דבר אמיתי לא זז.
קריאה לשינוי
לאחרונה יש בתוכי מין עצב כזה בפנים והלב שלי קורא לשינוי!
עברו בראשי כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות בשביל להשתנות - אני יכול לדמיין את עצמי האידיאלי בעוד 10 שנים, אני יכול להציב לעצמי מטרות, אני יכול לשבור שגרה ולעשות משהו שונה ונועז במיוחד! אני יכול לפגוש חברים, אני יכול לשנות תזונה, להתחיל לתרגל יוגה, להסתפר או לקנות בגד חדש, לקרוא ספר מעורר השראה!
אני יכול לטוס להודו, להיזרק באוהל, לעשות רייקי, דיקור סיני, תטא הילינג או מסאג' רקמות עמוק.. אני יכול לפתוח את הראש לגישה חדשה, לתרגל שוב מדיטציה. כמה אפשרויות!! כמה בילבול!! כמה שפע!!
וכמה מתח.
אבל אני יכול גם להקשיב לסוד הזה שנלחש אליי. כל רגע מחדש.
העיקרון הקוסמי מספר אחת של היקום!!
הדבר הזה שגורם לי עכשיו לשחרר את כל מה שיושב בתוכי כל כך הרבה זמן.
העיקרון הקדוש תמיד. הנכון תמיד.
"המציאות תמיד צודקת "
לא משנה מה יקרה, מה יהיה או מה אני אעשה או לא אעשה המציאות תמיד איתי. פה. לא בורחת לשום מקום. היא תשתנה תמיד ולי אין בררה אלא להשתנות איתה. היא יציבה תמיד ולי אין בררה אלא להיות יציב איתה. היא מופיעה מולי במלוא הדרה במלוא עוצמתה כל רגע מחדש. ולי פשוט אין בררה. כמה פשוט!
אני יכול לסמוך על זה בכל לבי, בכל גופי, לסמוך במאה אחוז שהמציאות תמיד תיהיה שם תומכת ובוטחת, הולכת לה בדרכה המופלאה!
תמיד יודע שבוודאות היא יודעת יותר טוב ממני מה נכון עכשיו. איך אני יודע את זה? כי הנה היא כאן - טה דאאםםם!!
יודעת תמיד מה צריך לקרות, מה צריך להיות ומה נכון לרגע זה.
אני יכול לתת לה להיות בלי להתערב או שאני יכול להתערב והיא תהיה שם בכל מקרה. כמה נפלא!!!
אני יכול לסבול או להיות מאושר והיא שם כך או כך. גדולה. קדושה. איומה ונפלאה כפי שהיא איתי או כפי שהיא בלעדיי.
אני אוהב אותה שהיא לא מתחשבת בי, שהיא לא שואלת לדעתי ועדיין תמיד צודקת. מדהים אותי שהיא תמיד שם מקבלת אותי ואת עצמה ללא תנאים.
ולי מותר להסכים להכי איזו בררה נוספת יש לי?
רק אני ורק את יחד.
רק אני ורק אתה יחד.
רק זה..
רק.
להיות. מחבר אותי למציאות כפי שהיא. ללא פרשנות. ללא סיפור. מחבר אותי לטבע. לאוויר שאני נושם. לציוץ הציפורים. לעלים המרשרשרים ברוח. לאדמה שנושאת אותי. לזרימה הטבעית של הדברים. למהות שזורמת בכל. לדממה שברקע. לשמחה שאין לה סיבה. לאהבה שבלב.
עשייה. מחברת אותי לזרימת הדם בעורקים. להתרגשות. להתלהבות. לתשוקה שבלב. לחוויה. לרצונות שלי. לחלומות שלי. להגשמה. למתנות שאני רוצה לחלק לעולם. למשחק של חיי. לתפקידים השונים שאני מגלם. לשינוי הבלתי פוסק. ליצירה. לבריאה.
אין הבדל בין להיות לעשייה. בין Being ל Doing.אין אחד ללא האחר. הפיצול הוא השקר. ההפרדה היא החטא.
תנועה מתוך דממה
לפעמים נראה כאילו זה מגיע אלי ברגע הכי לא נכון
הרגע בו כל האנרגיות שלי וכל ההתכווננות העדינה הזו עברו איזה סף בו הכל יכול להשתנות מקצה לקצה!
אני בשיאי!
נראה כאילו הכל הביא אותי לרגע המיוחל הזה!
לנקודה הזו של המעבר לפאזה אחרת.
לעשייה בכל המרץ.
לשינוי!
ואז זה מגיע
כביכול ברגע הכי לא נכון
בדמות של מחלה \ עייפות \ חולשה או דכדוך
ואני נלחם ב"זה". בכל הכוח! מיואש. כועס. מרגיש ש"זה" בא לעצבן אותי. להלחם בי! להרוס לי הכל!
למה זה קורה דווקא לי? דווקא עכשיו??!
ומתוך הכעס, החולשה והתסכול אני עושה דווקא ל"זה" ובמקום להלחם בו, בוחר בהסכמה.
כי כשאני אומר כן לחיים החיים אומרים לי כן.
כי הגוף הרי חכם ממני ומבקש רק מנוחה, ריפוי ובעיקר הסכמה
לא רק ל"טוב" אלא גם ל"רע"
לכל שפע שהוא, ללא הפרדה
כי כך למציאות אני קד קידה
בוחר בתנועה מתוך דממה
שהרגשות גואים
לפעמים הרגשות גואים ועולים. לפעמים הכעס והעצב מציפים את הגוף כולו! הדופק עולה, חום מצטבר בבטן וממש זורם לו בגל אדום לעבר הרגליים והיידים. האנרגיה עצומה, כבירה, אדירה!
המחשבות מתחילות לירות בקצב של תת מקלע - מחשבות שליליות, נגטיביות, ששונאות את המצב, שמתנגדות לרגע, שנלחמות במציאות, מחשבות שיפוטיות וביקורתיות מופיעות ונעלמות כמהירות הברק!
איזו תופעה נפלאה ומרגשת!
כמה חיות, כמה חיוניות, כמה עוצמה מופלאה יש בכעס! כמה אור ועומק אין סופי יש בעצב!
איזה כיף שמותר לי לתת לרגשות הללו להיות, לעלות ו"להשתלט" עליי! איזה כיף שהם מופיעים בדיוק כפי שהם בוחרים להופיע עכשיו!! איזה נפלא שמותר לי לתת למחשבות השליליות להופיע ולהתחפש לאמת ה"מוחלטת" באותו רגע! ואיזו נחישות עצומה יש בי שאני מאמין לכל אחת מהן ונותן להן להיות במרכז תשומת הלב שלי! מגיע להן בהחלט!
כמה מרגש להיות נוכח שם, ערני, שכל זה קורה. לא הייתי רוצה להפסיד אפילו רגע מזהלא הייתי רוצה לפספס אפילו תחושה קטנטנה שמנסה להתחמקזה כמו להפסיד את החלק הכי משמעותי בפאזל מורכב של סרט מתח!
איזה תענוג להרגיש את הזרימה בעורקים, את האנרגיה באיברי הגוף, את הרגשות הבלתי נשלטים, את המחשבות המתרוצצות! כמה רוך אני חש ברגע שאני פשוט ער להם, נותן להם להתבטא ובעיקר שם לב אליהם. אלו החיים עצמם שעוברים דרכי כמו צונאמי ענק.
ואם בא לי להילחם בצונאמי, מותר לי ואני לא חייב לתת דין וחשבון אפילו לא לעצמי!
אבל שאני לא מנסה להרפות ולא מנסה להרגע ולא מנסה לשנות אפילו את הרצון לשנות כי הרי מותר לי לכעוס, להתעצב ולמרוד! כאשר אני נותן לעצמי להיסחף בדרכו של זהבלי לאבד את עצמי הכל יושב במקום.
הכל מושלם כפי שהוא. אני שם צופה בו. הכל משתנה כל רגע ויחד עם זאת שום דבר אמיתי לא זז.
קריאה לשינוי
לאחרונה יש בתוכי מין עצב כזה בפנים והלב שלי קורא לשינוי!
עברו בראשי כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות בשביל להשתנות - אני יכול לדמיין את עצמי האידיאלי בעוד 10 שנים, אני יכול להציב לעצמי מטרות, אני יכול לשבור שגרה ולעשות משהו שונה ונועז במיוחד! אני יכול לפגוש חברים, אני יכול לשנות תזונה, להתחיל לתרגל יוגה, להסתפר או לקנות בגד חדש, לקרוא ספר מעורר השראה!
אני יכול לטוס להודו, להיזרק באוהל, לעשות רייקי, דיקור סיני, תטא הילינג או מסאג' רקמות עמוק.. אני יכול לפתוח את הראש לגישה חדשה, לתרגל שוב מדיטציה. כמה אפשרויות!! כמה בילבול!! כמה שפע!!
וכמה מתח.
אבל אני יכול גם להקשיב לסוד הזה שנלחש אליי. כל רגע מחדש.
העיקרון הקוסמי מספר אחת של היקום!!
הדבר הזה שגורם לי עכשיו לשחרר את כל מה שיושב בתוכי כל כך הרבה זמן.
העיקרון הקדוש תמיד. הנכון תמיד.
"המציאות תמיד צודקת "
לא משנה מה יקרה, מה יהיה או מה אני אעשה או לא אעשה המציאות תמיד איתי. פה. לא בורחת לשום מקום. היא תשתנה תמיד ולי אין בררה אלא להשתנות איתה. היא יציבה תמיד ולי אין בררה אלא להיות יציב איתה. היא מופיעה מולי במלוא הדרה במלוא עוצמתה כל רגע מחדש. ולי פשוט אין בררה. כמה פשוט!
אני יכול לסמוך על זה בכל לבי, בכל גופי, לסמוך במאה אחוז שהמציאות תמיד תיהיה שם תומכת ובוטחת, הולכת לה בדרכה המופלאה!
תמיד יודע שבוודאות היא יודעת יותר טוב ממני מה נכון עכשיו. איך אני יודע את זה? כי הנה היא כאן - טה דאאםםם!!
יודעת תמיד מה צריך לקרות, מה צריך להיות ומה נכון לרגע זה.
אני יכול לתת לה להיות בלי להתערב או שאני יכול להתערב והיא תהיה שם בכל מקרה. כמה נפלא!!!
אני יכול לסבול או להיות מאושר והיא שם כך או כך. גדולה. קדושה. איומה ונפלאה כפי שהיא איתי או כפי שהיא בלעדיי.
אני אוהב אותה שהיא לא מתחשבת בי, שהיא לא שואלת לדעתי ועדיין תמיד צודקת. מדהים אותי שהיא תמיד שם מקבלת אותי ואת עצמה ללא תנאים.
ולי מותר להסכים להכי איזו בררה נוספת יש לי?
רק אני ורק את יחד.
רק אני ורק אתה יחד.
רק זה..
רק.
050-3331-331