* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
חוויית המציאות כאלוהים, להיות אלוהים, התחדשות, שינוי חוויה, צמחונות, למה דברים קורים, לשנות הרגלים.
שאלה: שמה שאני חווה עכשיו, זה לא מחייב שזה יהיה ברגע הבא, הכל יכול להשתנות.
אליעד: האם את מבינה את זה באמת? את מבינה שתוך שנייה כל החוקיות של העולם יכולה להשתנות? יש עכשיו חוקיות שרצפה עומדת ולא נופלת למטה, והמציאות יכולה להחליט, נמאס לי מבני האדם, בוא נשנה להם, עכשיו הבטון נופל והמים עומדים. זה אפשרי, זה לא מורכב. מחליטים שמעכשיו האטומים של הבטון אחרים ושל המים אחרים. אני שואל אותך עכשיו, למה הרצפה הזאת לא נופלת עכשיו? למה אנחנו לא נופלים? אם היינו על מים, היינו נופלים, נכון? למה זה לא נפל עכשיו?
שאלה: כי ככה אנחנו חווים את זה.
אליעד: למה אנחנו לא נופלים, אולי בגלל שהבטון מחזיק אותנו? כשאת הולכת בבית, ברור לך שלא תיפלי, יש רצפה, הגיוני לי שהתקרה לא תיפול. זה היגיון שהורג אותך, הא נותן לך לחיות בתחושה של זקנה, זה רגיל, וככה זה קיים, וכל יום זה אותו הדבר, וזה לא מעניין.
אני רוצה לשאול שאלה, למה התקרה לא נופלת? היא עשויה מבטון, אז מה אם היא עשויה מבטון, אבל למה היא לא נופלת? את חייבת להבין זאת, אל תצחקי, את רוצה לחוות אותה אחרת? האם את רוצה שכול פעם שתראי תקרה תחווי אותה אחרת, או שתחווי שזאת אותה תקרה?
שאלה: אני רוצה לחוות משהו חדש.
אליעד: או קי, אז בואי תלכי איתי, עכשיו, התקרה, למה היא לא נופלת למטה? כי היא עשויה מחומר אחר, נכון? אז מה אם היא עשויה מחומר אחר? מי החליט שהחומר הזה יעמוד, וחומר אחר ייפול?
שאלה: ככה המהנדסים בנו.
אליעד: לא, קודם כול, אם את רוצה להתקדם למקום שהוא, אל תגלגלי אחריות על אחרים. נגמר העידן שאת לא יודעת, את צריכה להבין. תתחילי להפעיל את הקודקוד, למה התקרה הזאת לא נופלת עלי? הוא חומר אחר שלא אמור ליפול, הוא חומר מוצק, אבל למה הוא מוצק? מה גורם לחומר הזה להיות כרגע ככה?
שאלה: אני?
אליעד: אולי, אם היית חווה שאת גורמת לו להיות ככה, היית חווה אותו אחרת. אבל שנייה, למה זה ככה? נגיד שהבניין שאת גרה בו היה עשוי מחול, היית באה בבוקר, באה רוח ואין בניין. אז למה הוא לא עף ברוח? כי הוא עשוי מבטון, אז מה אם הוא עשוי מבטון? כי הבטון לא עף ברוח, אבל למה הבטון לא עף ברוח?
שאלה: יש חוקיות.
אליעד: אני לא מבין, הבטון לא נופל ואם היה קיר של מים, הקיר היה נופל, אבל למה הבטון לא נופל?
שאלה: זה מה שאני בוחרת לראות, אולי?
אליעד: מה זה קשור, זה עומד? כן, למה כרגע זה עומד? מה הסיבה שהאטומים של הבטון שונים מהאטומים של המים למשל?
שאלה: המבנה של האטומים שונה?
אליעד: אני מסכים איתך, אבל הכל מורכב מאותם אטומים, אז מדוע שהבטון יעמוד והמים יפלו? בסוף הכל עשוי מאותה אנרגיה, אז אם זה עשוי מאותה אנרגיה אז איך זה שאטומים מסוימים נופלים ואחרים לא נופלים? אני שואל, מה גורם לחומר הזה לעמוד? מי אחראי לחוקיות של העולם? את חיה בעולם של חוקיות, זה נקרא חוקי הטבע, אם יש פה קיר, הוא אמור להישאר פה עד שיהיה חוק טבע אחר שישנה אותו. אז אם את חושבת ככה, את חיה בבית קברות, למה? כי כל רגע הוא המשך של הקודם. אבל אני מנסה להסביר לך שזה לא ככה
שאלה: האם אין חוקיות?
אליעד: את צריכה להגיע לזה, האם יש חוקיות?
שאלה: אני רואה שיש כאן חוקיות, שהאבן עומדת והמים זורמים.
אליעד: אני רוצה לתת לך דוגמה, למשל אני אזרוק קובייה, יכולים לצאת 6 מספרים, נכון? עכשיו אם אני אזרוק קובייה מבחינה הסתברותית יכולים לצאת לי מ - 1 עד 6 מספרים, נכון? אם אני אזרוק קובייה 100 פעם וכל הזמן יצא לי רצוף המספר 1, האם זה אומר שיש חוקיות כזאת? או שזה במקרה יצא אחד? נגיד מישהו בא מהצד ורואה את זה, הוא יגיד יש כאן חוקיות שיוצא אחד, אבל למעשה אין כאן חוקיות שיוצא אחד. כרגע ראיתי שיצא אחד, אבל אין חוקיות כזאת, יכולים לצאת מספרים אחרים, נכון?
את ובני אדם, רגילים לחשוב שב - 10 אלפי שנה אחרונות הקיר תמיד עומד בכדור הארץ, אתם אומרים שיש חוקיות, אבל מי הביא את החוקיות הזאת? למשל לפני מאה מיליון שנה הקירות נפלו לדוגמה, עכשיו אם תטוסי לכוכב אחר שם הקירות נופלים. את בטוחה שיש חוקיות, אבל אין חוקיות. למה את חושבת שיש חוקיות? כי את רגילה לראות שזה ככה.
כול פעם שאני מדליקה את האש, היא שורפת את הנייר, יש חוקיות של נייר שנשרף על ידי האש. אבל האם החוקיות הזאת באמת קיימת? מה את חושבת? איך הגעת למסקנה שיש חוקיות? אני שואל אותך למה יש פה בניין? ואת אומרת, מה זאת אומרת, הוא היה פה אתמול ושלשום. למה שלא יהיה פה בניין? אבל יש פה כוכב, שאם תיסעי בגלקסיה, שאם בונים בו באותו חומר, אחרי יום החומר מתאייד, ויש מקום אחר שבו אחרי שעה, ויש מקום שלוקחים נייר וזורקים אותו ונוצר בניין. ובעולם שלך זה אחרת, אז אני שואל למה אצלך זה כך ולא אחרת?
שאלה: כי אני נמצאת בעולם הזה וככה החושים מראים לי.
אליעד: זה ברור שזה מה שאת רואה בחושים, השאלה היא, למה הוא עומד שם? למה התקרה לא נופלת? מה שאני רוצה להגיד זה, שבמציאות יש אין סוף אפשרויות, והאין סוף אפשרויות האלו קיימות כל הזמן. מה זה אומר? שבכל רגע ורגע יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות. מה אומר המשפט הזה? שאמנם יש פה קיר, אבל ברגע הבא יש אין סוף אפשרויות למה שיכול להיות. זה שאת רגילה שיש כאן קיר ואחר שוב קיר, זה לא אומר כלום. מבחינת האמת יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות לך ולי. אנחנו יכולים פתאום להיהפך למפלצות, אנחנו יכולים פתאום להעלם, יכולים פתאום לעבור לעולם אחר.
שאלה: כמו עולם של חלום.
אליעד: כן, בשנייה אחת אתה בעולם אחר, בסיטואציה אחרת, ברגע אחד הכל יכול להשתנות, הכל נוצר עכשיו. אם את מבינה שבכל רגע יש אין סוף אפשרויות, זה אומר שהרגע הזה הוא לא המשך של הרגע הקודם, מה הכוונה? זה נקרא להיות צעירה, להרגיש שזה חדש. אם את חושבת שיש בעולם שלנו רק אפשרות אחת, שקיר צריך לעמוד, ושאש צריכה לשרוף, ושהמים זורמים למטה, זאת חשיבה מאוד רגילה שאת חווה שהמים זורמים למטה, אין כאן שום התחדשות. אבל אם את אומרת זה שהמים זורמים למטה, זאת רק אופציה אחת, יש עוד אין סוף אפשרויות, אז אם תפתחי את הברז אולי לא יצאו מים.
שאלה: אולי יצא יין.
אליעד: אולי שמערבבים מים עם ברזל יוצא יין. זה לא מורכב, את לא רגילה לזה כי הדברים האלה לא קורים. אבל בעיקרון הכל יכול לקרות. אם תפתחי את הברז, אולי יצא בן אדם, ואם זה יקרה המדענים יביאו הסבר למה זה קרה. אין חוקיות. אז למה יוצאים מים? כי עכשיו משהו גורם לזה שיצאו מים ולא יין, לא בגלל ששמו מקודם מים.
את למשל מבשלת, ופותחת את הסיר, ורואה שיש עוף, את שואלת למה יש פה עוף? כי מקודם שמתי פה עוף, אבל זה לא נכון, את יכולה לשים עוף ויצא משהו אחר, זה נראה לך אולי בדיוני, אבל זה באמת ככה. כי יש אין סוף אפשרויות כל רגע. זה שאת רואה כל פעם את אותו העוף, זה לא אומר שחייב להיות שם עוף. זה נקרא לא להיות זקן, אל תחשבי שזה המשך של הקודם. עכשיו, אם תתבונני בזה ותביני את זה, את תחווי את זה, ואז תראי את הכל חדש, מה הבנת?
שאלה: זה דורש מאמץ שכלי?
אליעד: את רוצה חוויה חדשה? אז את צריכה הבנה חדשה. זה רק מאמץ שכלי בהתחלה, את הרי יש לך מקצוע, את יודעת כמה מאמץ שכלי אנשים אחרים צריכים כדי לדעת את המקצוע שלך? אבל את עושה את זה בשנייה, את כבר לא צריכה להתאמץ, אבל בהתחלה התאמצת. פעם אחת תתאמצי, תביני, וזה יהיה שלך. פעם אחת תביני, למה יש פה בניין? הרי כל רגע יכולים להיות פה אין סוף אפשרויות, אז למה יש פה בניין? אהה מישהו רוצה שיהיה פה בניין... מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מה זה אומר? מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, זה אומר שלפני שנייה היה פה כלום ועכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, אז אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, מה הבנת?
שאלה: אז שוב אני לא אהיה אמיתית.
אליעד: באופן חלקי, אני לא חושב שהבנת הכל, באופן חלקי מה הבנת?
שאלה: הבנתי שאני מקובעת בראייה שלי.
אליעד: בחוויה לא בראייה, צריך לדייק פה. את לא מקובעת בראייה, אני לא אומר לך, תראי פה משהו אחר. תביני, ההבנה שלך מצומצמת, את חושבת שכול פעם שאת פותחת ברז יוצאים מים, אז זה אומר שבכל פעם שתפתחי ברז מים יצא מים, על סמך מה החלטת את זה? זה נקרא שקר, זה נקרא לשקר. להגיד שיש פה מים, בגלל שתמיד יש פה מים, זה שקר. כי זה לא נכון, אז מה אם יש פה תמיד מים, זה מחייב שיהיו פה מים גם עכשיו? לא, זה נקרא לשקר. אם אתה משקר, אם אתה רואה בניין ואומר, יש פה בניין, כי אתמול היה פה בניין, או שאולי אתה טיפש שאפילו לא שואל למה יש פה בניין, מה זאת אומרת, ברור עוד מאתמול יש פה בניין, אתה כל כך טיפש שחושב שאין פה שאלה, זה עוד מאתמול, אז אתה משקר, ואתה מת, אתה חי בעולם של מוות.
אבל אם אתה אומר, רגע, אז מה אם היה פה אתמול בניין, אבל יש פה אין סוף אפשרויות, זה נושא להתבוננות. יש את הנושא של המדענים עם הסופר פוזיציה שלהם, דברנו על זה פעם, הכל נמצא באין סוף מקומות, ובכל פעם שאת מסתכלת, זה במקום אחד. אני לא רוצה לסמוך עליהם, כי מה שאני אומר אפשר להבין זאת גם בלעדיהם. אבל אני אומר לך זאת בגלל ההמחשה. נגיד שתסתכלי אחורה ותראי משהו, אבל תחשבי שלפני שהסתכלת לשם, היה שם הכל, היה שם ספארי שלם וכשהסתכלת היה רק קיר.
שאלה: צריך דמיון בשביל זה?
אליעד: צריך קצת דמיון, אבל השאלה היא, מה האמת, זה לא מורכב לך, את מבינה את זה, את רק לא חווה את זה ביום יום. זה לא מורכב לדמיין את זה, זה לא דמיון בדיוני.
יש למשל סרט שנקרא צעצוע של סיפור. מה קורה בסרט? הצעצועים, איך שהילד יוצא מהחדר, מתחילים לדבר ביניהם, ולהשתולל, ולעשות כל מיני דברים, ואיך שהילד חוזר לחדר, הם חוזרים להיות רק צעצוע, דוממים. יש עוד משהו יפה שאני רואה, שנקרא ההצגה של הכבשים, שיש להם עולם שלם, הן שומעות מוסיקה, עושות ספורט וכו' אבל איך שהבעל בית שלהם בא, הן ישר הופכות להיות כבשים. מה שאני בא להגיד הוא, שהעולם מת רק בחוויה שלך, אבל למעשה יש בו אין סוף דברים, אם את רוצה להישאר בקיבעון הקטן, אז את נשארת שם.
את שואלת איך אני יכולה להתחבר לחוויה, שזה בכל רגע אחד חדש? על ידי זה שאת אומרת שאת חייבת לדעת מה האמת. זאת אמת מאוד גדולה, אבל יש אמיתות יותר קטנות, מכל דבר קטן, שאת אפילו לא משקרת את עצמך אפילו קצת. אם לא תשקרי את עצמך אפילו קצת בשום דבר, את תגיעי למצב שאפילו שתראי קיר, את לא תראי שהוא המשך של הקודם. מה הבנת? תסבירי.
שאלה: שאם אני אהיה כל כך אמיתית, שאם אני אראה קיר אני אראה שהוא חדש.
אליעד: אבל אמרתי משהו שונה, אם את לא תשקרי את עצמך בשום דבר, אף פעם, את צריכה למצוא במה את משקרת את עצמך. למשל כאשר אני אומרת שאני מאושרת אבל לא מספיק מאושרת.
שאלה: לא שאני מאושרת, החיים שלי עם הרמוניה, אין לי בעיות חיצוניות.
אליעד: באופן יחסי לאחרים, אבל באופן יחסי לעצמך, טוב זה לא משנה. מה שאני בא לומר, שאם את רוצה, את אמרת, אני נמצאת בבאר, אני רוצה לחוות אוקיינוס. עכשיו תסתכלי, האוקיינוס הוא לא מקום, גם אם אני אשים אותך בחלל החיצון ותראי כוכבים, אחרי יומיים זה ישעמם לך. אנחנו רוצים לשנות את החוויה של הקיר, כשאת מכינה אוכל החוויה שלך תשתנה, וכל מה שדברנו על ההתחדשות שתדעי לך שזאת חוויה מאוד קטנה, כי אחר כך תקבלי שכל ותביני הרבה דברים. כמו עם הגזרים, עכשיו הבנתי למה זה ככה, עכשיו הבנתי למה זה כך.
אני אתן לך דוגמה ממני, אתמול צחצחתי שיניים, ואז קלטתי שאני לא רוצה לפתוח את הפה, כדי שהקצף לא יצא החוצה, אז שאלתי, למה אני לא רוצה לפתוח את הפה? מה זה מרמז? מה המשמעות של התהליך? יש פה תהליך. אם אתה פותח את הפה המשחת שיניים יוצאת
אם אתה סוגר את הפה, המשחת שיניים נשארת בפה. אז חשבתי לעצמי, למה זה ככה? ואז הגעתי להבנה, שיש לך כוח מסוים בפה, שאם תפתח את הפה, הכוח יצא והתמסמס ולא תוכל להשתמש בו יותר, ולכן סוגרים את הפה, כדי לשמור על הכוח הזה. זה סוג של הקבלה למצב של לפני בריאת העולם.
אני רוצה לתת עוד דוגמה, מה זה בא להגיד לך, שבדברים קטנים, אהה נזכרתי שזה אחד, כל הבנה מזכירה לך את האחדות. פעם אחת את צריכה להבין שהכל אחד. מה זה אומר? כשאת שואלת למה יש פה קיר, ומבינה שזה עכשיו נוצר, וזה בכלל אחד. אחד מוחלט, אני ואלוהים אחד מוחלט.
שאלה: לא הבנתי איך אני מגיעה לזה על ידי שאני שואלת אם יש פה קיר.
אליעד: אם תשאלי את עצמך, למה יש פה קיר, למה אני קיימת. את קיימת, את יושבת פה עכשיו, למה את יושבת פה עכשיו? רגע אני רוצה לסיים מה שאמרת מקודם. אם תמשיכי להתבונן, את תגלי שהכל נוצר עכשיו, ושהכל אחד, ואחר כך יבואו לך עוד חוויות חדשות.
אני רוצה לתת לך דוגמה על חוויה שלי, משהו שתתבונני. יש את העכבר של המחשב, מה שקרה שהעכבר היה מונח על ספר. עכשיו, אם אני מזיז את העכבר, העכבר זז על המסך, אבל אם אני מזיז את הספר, אז העכבר זז, אבל במסך הוא לא זז. אז ניסיתי להבין מה זה אומר. והבנתי שיש למעשה שני מקומות, הוא זז אבל במקום אחר הוא נשאר באותו מקום. במימד אחד הוא זז, אבל במימד אחר הוא לא זז, כאילו בו זמנית הוא זז ולא זז. זה היה מן התנוצצות של הדבר, זה היה ריבוי מקומות. יש לו מימד במקום אחד ומימד במקום אחר. מה אני בא להגיד, אלו דברים שיש לך אין סוף כאלה, וכל דבר יש לו המון משמעות עבורך, אם את מבינה מה זה אומר, שיש מקום בתוך מקום, לכל דיבור יש עוד משמעות, עוד פנימיות, עוד פנימיות, עד שאת חוזרת לחוויה של האחד.
למשל עכשיו את יושבת על הכסא, למה עכשיו את יושבת על הכסא. כי התיישבת פה קודם, נכון? אבל למה כרגע את יושבת על הכסא? עכשיו את יכולה גם לא לשבת על הכסא, נכון? אז למה את יושבת עליו בכל זאת? את מבינה למה את לא מתקדמת, כי את עושה ככה, (פורסת ידיים) את לא יודעת.
שאלה: אני יכולה להגיד שמישהו הושיב אותי, אבל אני לא יודעת אם זה נכון?
אליעד: אז בואי נברר. בואי נעשה הפסקה ואחר נמשיך.
טוב אנחנו המשכנו. תגידי מאיפה את רוצה שנמשיך.
שאלה: איך אני עושה את זה תכלס?
אליעד: הו התחלנו עם התכלס. עכשיו אני רוצה לתפוס אותך בשקר, עכשיו בהפסקה חצי שעה דברנו דיבורים, ואת שמעת מלא דברים, איך לעשות את זה בתכלס, אבל את כל כך לא רוצה, או מפחדת או מתכחשת שיש לך את הפיתרון, שאת אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה נקרא לשקר, למה? כי נתתי לך מאה דוגמאות איך לעשות את זה, נכון? כאשר את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה כאילו אמרת, לא הבנתי שום דבר. אבל הסבירו לך איך עושים את זה בתכלס.
לדייק במילים, לא ליחס משמעות למשהו שאין לו משמעות, למשל, הרי דברנו על זה עכשיו. אז למה את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? אל תחייכי, זה חיוך של מבוכה, אני רוצה שתביני, זאת הסיבה שאת תקועה בבאר, כי אנחנו דברנו מלא דברים, איך לעשות, ואת לא אומרת, טוב אני אתחיל לעשות, אלא אומרת איך אני עושה את זה בתכלס. את כאילו אומרת, תקשיב, כל מה שאמרת זה סתם, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אבל זה לא נכון, הוסבר לך מה לעשות. אז למה אמרת איך אני עושה את זה בתכלס?
שאלה: ראשית לא רשמתי, ואני אמורה לחזור על ההרצאה.
אליעד: למשל לגבי המשמעות של ימים בשנה. שאת חושבת שליום מסוים יש יותר משמעות לגביך, עכשיו, או שזה נכון או שזה שקר. מספיק שיש לך מחשבה אחת לא נכונה לגבי המציאות, את דופקת את עצמך. מספיק שאת מרגישה משהו, ומשכנעת את עצמך שאת מרגישה משהו אחר, זה גם שקר, כל דבר.
שאלה: למשל בימי הולדת הייתה לי חוויה שאני מקבלת חסד.
אליעד: אם הייתי אומר לך שהיום הולדת שלך יהיה בעוד חודשיים?
שאלה: נכון, אני גורמת לזה.
אליעד: אבל את באמת חושבת שזה אמיתי.
שאלה: נכון, חושבת שזה אמיתי.
אליעד: אבל יש מיליון דברים כאלה, את גם חושבת שהאש שורפת, והבטון טבעו לעמוד, ואת חושבת מיליון מחשבות שיגעוניות, טוב, עכשיו אני רוצה שנתמקד, כשאת אמרת איך אני עושה את זה בתכלס, למה אמרת את זה?
שאלה: שאולי נעשה דוגמה.
אליעד: אבל היו לך דוגמאות. לדוגמה הפעולות שאת עושה. בואי נתמקד בצמחונות שלך. שאלתי אותך, למה את צמחונית? אמרת כי ככה אני רגילה.
שאלה: בהתחלה נעשית צמחונית בגלל המדיטציה.
אליעד: את שוב עוברת, כשישבתי מולך ושאלתי אותך למה את צמחונית, אמרת כי כך אני רגילה, אבל זה לא עונה על השאלה. השאלה היא, למה עכשיו את צמחונית? את עדיין צמחונית? כן, למה את צמחונית?
שאלה: זה כבר שלושים וכמה שנים שאני צמחונית.
אליעד: אני רוצה להראות לך איך את מטעה את עצמך. את עכשיו צמחונית, למה את עכשיו צמחונית? כי אני צמחונית כבר שלושים שנה. זה לא עונה על השאלה. זה בדיוק כמו השאלה לגבי הקיר, למה יש פה קיר? כי שלושים שנה יש פה קיר. זוהי בדיוק אותה טעות. למה את צמחונית? כי שלושים שנה, האם זה שאת שלושים שנה צמחונית, זה מחייב אותך עכשיו להיות צמחונית? לא, אם יביאו לך עכשיו סטיק לאכול, האם תאכלי? לא, למה, כי שלושים שנה את לא אוכלת בשר?
שאלה: כן, כי הגוף שלי לא רגיל לזה.
אליעד: אז כרגע את לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך? כן, אז לא בגלל שאת צמחונית שלושים שנה, אז את לא צמחונית. זה לא בריא לך לאכול את זה כרגע. אבל אם היה בריא האם היית אוכלת?
שאלה: יכול להיות.
אליעד: שימי לב, היכול להיות הזה אומר שאת עדיין לא יודעת אם את צמחונית. אני אשאל שוב, אין כאן מקום לאולי, זה או כן או לא. עכשיו אם היית בטוחה שאת לא צמחונית והסיבה היחידה שאת לא אוכלת בשר, זה רק כי זה לא בריא לך, אז היית אומרת, אני אוכל. אבל את לא בטוחה, את מתעתעת.
שאלה: למעשה יש עוד סיבה.
אליעד: את לא אמרת אותה קודם, כי לא חשבת עליה. את לא במודעות, את עושה פעולות, ואת בטוחה שאת לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך כרגע.
שאלה: אני חושבת שזה לא טוב לגוף גם מבחינה רוחנית.
אליעד: אז זה כן נקרא סוג של צמחונות. אז זה לא קשור לבריאות?
שאלה: זה גם קשור לבריאות, כי הגוף שלי לא רגיל לבשר. למעשה יש שני סיבות.
אליעד: אבל יש הרבה דברים שאת לא מסוגלת לעכל ולכן לא אוכלת, נכון? כן. אז זה לא קשור לצמחונות בכלל.
שאלה: נכון, גם דגים אני לא יאכל.
אליעד: אז את מבינה שאת מתעתעת בעצמך. תתרכזי, את רגילה לא לאכול בשר ודגים, וזוהי חוויית המציאות שלך, אני טוען שמאחורי זה יש תהליך שלם. את יודעת למה באמת את לא אוכלת בשר ודגים? אני אתן לך דוגמה, למשל שמו לך דגים ולא אכלת, את יודעת למה? לא בגלל שאת צמחונית. אלא בגלל שאתמול, את כאלוהים, החלטת שיעל לא תאכל דגים. זאת הסיבה היחידה, כל השאר זה בלבולי מוח. מה הבנת?
שאלה: שיש מישהו שגורם לכך, שאני כאלוהים, גורם לכך שאני לא יאכל.
אליעד: אני רוצה להביא אותך לחוויה הזאת, אבל איך אני אביא אותך לחוויה שכאשר תסכלי אחורה על אתמול ותראי את עצמך, עם צלחת הדגים שלא אכלת, ותביני שאת כאלוהים עשית זאת? איך אביא אותך לחוויה הזאת? על ידי שאני אשאל אותך, למה לא אכלת מהדגים? ואם תתני לי תירוצים, כי אני צמחונית או פירושים אחרים, אז את מנתקת את עצמך מהתשובה האמיתית.
עכשיו, אני לא אומר לך תשקרי, אני אומר לך תתרכזי, את נאחזת בתשובות שקריות. ואם נחשוף את כל השקרים, בסוף תישאר רק תשובה אחת והיא, שאני כאלוהים רוצה שזה יהיה ככה. אני רוצה לתת לך דוגמה, את עכשיו יושבת על כסא, מה שהתחלנו לפני ההפסקה, למה את כרגע יושבת על הכסא? כי זה מה שאת רוצה כרגע, נכון? למה כרגע את יושבת על הכסא?
שאלה: כי זה מה שאני רוצה.
אליעד: האם זה שאת רוצה את זה, זה מחייב אותך לשבת על הכסא? לא
עכשיו נשים פה מצלמה, והיא תצלם אותך על הכסא, ואני אשאל שאלה, למה היא יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה. נסתכל עליך מבחוץ. צאי החוצה, ותסתכלי על עצמך, למה יעל יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה, האם זה ענה לשאלה, למה יעל יושבת על הכסא? לא, למה? כי עדיין אנחנו יכולים לשאול, אבל למה היא רוצה? מה גורם לה כרגע לשבת על הכסא? הרצון שלה, אבל מה גורם לרצון שלה? אז כל זמן שאנחנו לא יודעים מה הסיבה הראשונה, אז לא נדע למה היא יושבת על הכסא. מה הבנת?
שאלה: כל זמן שאני לא אדע מי רוצה לשבת כאן
אליעד: לא, את עוד פעם בורחת לשם, לא לברוח, שלב, שלב, את יושבת על כסא. אני אתן לך דוגמה. אני לוקח עט ושם באוויר הוא ייפול, אקח מחברת וגם היא תיפול, נכון? אשים את העט על המחברת ושניהם עומדים באוויר בלי היד שלי. אז תשאלי אותי, למה העט נמצאת באוויר, זה פלא? אז אגיד לך זה בגלל המחברת שמחזיקה אותה, האם זה ענה לשאלה?
שאלה: כן.
אליעד: האם זה באמת ענה לשאלה? אבל תשאלי ומי מחזיק את המחברת? זה למעשה לא ענה לשאלה, זאת אותה שאלה, זה לא ענה לכלום. זה כמו השאלה למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה, זה לא ענה לשאלה, אבל למה המציאות היא כרגע שאת רוצה לשבת על הכסא? ואני רוצה שתמצאי לי תשובה לשאלה הזאת. את כרגע יושבת על כסא, כי כך את רוצה, נכון?
למה כרגע את רוצה לשבת על הכסא? כי זה נוח לך, ולמה זה נוח לך? כי זה מה שאת רוצה, מה גורם לכך שכרגע תהיי על הכסא?
שאלה: כנראה שיש כוח שלא בשליטה שלי.
אליעד: אין כנראה, או שיש או שאין, אין כנראה, האם את רוצה להגיע לחוויה של אלוהים? אם הייתי שואל את אלוהים, הוא היה אומר לי כנראה? לא, הוא יודע. הוא אומר או שכן או שלא. אין אצלו יכול להיות ש.. הוא יודע למה. את מפסיקה עם כנראה. כנראה שהמהנדסים עשו שהקיר יעמוד. אין כנראה, אני רוצה להבין למה זה עומד. את יושבת על כסא, למה את יושבת על כסא? מה גורם לך להיות כרגע על הכסא? את יכולה כרגע לעמוד, אז למה את לא עומדת? כי את לא רוצה לעמוד, יש משהו שמדביק אותך לכסא. יש לך רצון לשבת. אבל מה יוצר את הדבר הזה?
עכשיו אני רוצה להסביר לך, את יושבת על הכסא, השאלה איך את חווה את זה, האם את חווה אני אלוהים, הכל יכול, שעושה הכל, אני אלוהים, רוצה להיות בתוך גוף גשמי שיושב על כסא, או שאת חווה אני יושבת על כסא. מבינה את ההבדל בחוויה, שניהם יושבים על הכסא, תסבירי מה הסברתי.
שאלה: שלשבת על הכסא יש שתי חוויות, אני הגוף המצומצם יושב על הכסא, או שאני האלוהות שבוחרת לשבת על הכסא
אליעד: באחד מהצורות שלה, היא עושה את עצמה לצורה ומלבישה אותה בלבוש של כסא. בסוף תביני עוד דברים שהכסא עצמו הוא גם אלוהים וכו'. אבל איך אנחנו מגיעים לחוויה הזאת? את רוצה להרגיש שזה את, שכאשר מישהו אומר לך אי אפשר, שזה את שגורמת לו להגיד אי אפשר. איך? כשאת שואלת את עצמך, למה אני יושבת על הכסא? נחזור שוב, ואין כנראה, את חייבת אחת ולתמיד למצוא תשובה, שתהיי בטוחה בא, מה זה כנראה? לא נמאס לך מכנראה?
שאלה: נמאס.
אליעד: אז זהו, מהיום אני לא אומרת כנראה. או שאני יודעת או שאני לא יודעת. אין כנראה, מה זה כנראה, אולי, צריכה לברר, מה זה אומר צריכה לברר? האם לא הגיע הזמן שתבררי? שבי בחדר
שאלה: אם אני אגיד שזה האלוהות, אני מרגישה שאני משקרת.
אליעד: נכון, ברור, כי את לא יודעת מי זה ומה זה, זה לא ענה על שום דבר, האלוהות רוצה שאני אשב על כסא, למה היא רוצה את זה? זה לא ענה כלום. זה כמו למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה לשבת על כסא. זה לא ענה, נכון? גם להגיד למה אני יושבת על כסא? כי אלוהים רוצה, זה גם לא ענה. אבל למה הוא רוצה שאני אשב על הכסא? נכון? תסבירי.
שאלה: אפילו אם אני אגיד שאלוהים רוצה לשבת על הכסא, זה לא עונה לשאלה.
אליעד: כי עדיין זה לא עונה, מדוע הוא רוצה שאת תשבי על הכסא. מה את מבינה ממני?
שאלה: שאפילו שאגיד שאלוהים רוצה שאשב על הכסא, או שהוא רוצה לשבת על הכסא, זה עדיין לא ענה על השאלה מדוע אני יושבת על הכסא.
חוויית המציאות כאלוהים, להיות אלוהים, התחדשות, שינוי חוויה, צמחונות, למה דברים קורים, לשנות הרגלים.
שאלה: שמה שאני חווה עכשיו, זה לא מחייב שזה יהיה ברגע הבא, הכל יכול להשתנות.
אליעד: האם את מבינה את זה באמת? את מבינה שתוך שנייה כל החוקיות של העולם יכולה להשתנות? יש עכשיו חוקיות שרצפה עומדת ולא נופלת למטה, והמציאות יכולה להחליט, נמאס לי מבני האדם, בוא נשנה להם, עכשיו הבטון נופל והמים עומדים. זה אפשרי, זה לא מורכב. מחליטים שמעכשיו האטומים של הבטון אחרים ושל המים אחרים. אני שואל אותך עכשיו, למה הרצפה הזאת לא נופלת עכשיו? למה אנחנו לא נופלים? אם היינו על מים, היינו נופלים, נכון? למה זה לא נפל עכשיו?
שאלה: כי ככה אנחנו חווים את זה.
אליעד: למה אנחנו לא נופלים, אולי בגלל שהבטון מחזיק אותנו? כשאת הולכת בבית, ברור לך שלא תיפלי, יש רצפה, הגיוני לי שהתקרה לא תיפול. זה היגיון שהורג אותך, הא נותן לך לחיות בתחושה של זקנה, זה רגיל, וככה זה קיים, וכל יום זה אותו הדבר, וזה לא מעניין.
אני רוצה לשאול שאלה, למה התקרה לא נופלת? היא עשויה מבטון, אז מה אם היא עשויה מבטון, אבל למה היא לא נופלת? את חייבת להבין זאת, אל תצחקי, את רוצה לחוות אותה אחרת? האם את רוצה שכול פעם שתראי תקרה תחווי אותה אחרת, או שתחווי שזאת אותה תקרה?
שאלה: אני רוצה לחוות משהו חדש.
אליעד: או קי, אז בואי תלכי איתי, עכשיו, התקרה, למה היא לא נופלת למטה? כי היא עשויה מחומר אחר, נכון? אז מה אם היא עשויה מחומר אחר? מי החליט שהחומר הזה יעמוד, וחומר אחר ייפול?
שאלה: ככה המהנדסים בנו.
אליעד: לא, קודם כול, אם את רוצה להתקדם למקום שהוא, אל תגלגלי אחריות על אחרים. נגמר העידן שאת לא יודעת, את צריכה להבין. תתחילי להפעיל את הקודקוד, למה התקרה הזאת לא נופלת עלי? הוא חומר אחר שלא אמור ליפול, הוא חומר מוצק, אבל למה הוא מוצק? מה גורם לחומר הזה להיות כרגע ככה?
שאלה: אני?
אליעד: אולי, אם היית חווה שאת גורמת לו להיות ככה, היית חווה אותו אחרת. אבל שנייה, למה זה ככה? נגיד שהבניין שאת גרה בו היה עשוי מחול, היית באה בבוקר, באה רוח ואין בניין. אז למה הוא לא עף ברוח? כי הוא עשוי מבטון, אז מה אם הוא עשוי מבטון? כי הבטון לא עף ברוח, אבל למה הבטון לא עף ברוח?
שאלה: יש חוקיות.
אליעד: אני לא מבין, הבטון לא נופל ואם היה קיר של מים, הקיר היה נופל, אבל למה הבטון לא נופל?
שאלה: זה מה שאני בוחרת לראות, אולי?
אליעד: מה זה קשור, זה עומד? כן, למה כרגע זה עומד? מה הסיבה שהאטומים של הבטון שונים מהאטומים של המים למשל?
שאלה: המבנה של האטומים שונה?
אליעד: אני מסכים איתך, אבל הכל מורכב מאותם אטומים, אז מדוע שהבטון יעמוד והמים יפלו? בסוף הכל עשוי מאותה אנרגיה, אז אם זה עשוי מאותה אנרגיה אז איך זה שאטומים מסוימים נופלים ואחרים לא נופלים? אני שואל, מה גורם לחומר הזה לעמוד? מי אחראי לחוקיות של העולם? את חיה בעולם של חוקיות, זה נקרא חוקי הטבע, אם יש פה קיר, הוא אמור להישאר פה עד שיהיה חוק טבע אחר שישנה אותו. אז אם את חושבת ככה, את חיה בבית קברות, למה? כי כל רגע הוא המשך של הקודם. אבל אני מנסה להסביר לך שזה לא ככה
שאלה: האם אין חוקיות?
אליעד: את צריכה להגיע לזה, האם יש חוקיות?
שאלה: אני רואה שיש כאן חוקיות, שהאבן עומדת והמים זורמים.
אליעד: אני רוצה לתת לך דוגמה, למשל אני אזרוק קובייה, יכולים לצאת 6 מספרים, נכון? עכשיו אם אני אזרוק קובייה מבחינה הסתברותית יכולים לצאת לי מ - 1 עד 6 מספרים, נכון? אם אני אזרוק קובייה 100 פעם וכל הזמן יצא לי רצוף המספר 1, האם זה אומר שיש חוקיות כזאת? או שזה במקרה יצא אחד? נגיד מישהו בא מהצד ורואה את זה, הוא יגיד יש כאן חוקיות שיוצא אחד, אבל למעשה אין כאן חוקיות שיוצא אחד. כרגע ראיתי שיצא אחד, אבל אין חוקיות כזאת, יכולים לצאת מספרים אחרים, נכון?
את ובני אדם, רגילים לחשוב שב - 10 אלפי שנה אחרונות הקיר תמיד עומד בכדור הארץ, אתם אומרים שיש חוקיות, אבל מי הביא את החוקיות הזאת? למשל לפני מאה מיליון שנה הקירות נפלו לדוגמה, עכשיו אם תטוסי לכוכב אחר שם הקירות נופלים. את בטוחה שיש חוקיות, אבל אין חוקיות. למה את חושבת שיש חוקיות? כי את רגילה לראות שזה ככה.
כול פעם שאני מדליקה את האש, היא שורפת את הנייר, יש חוקיות של נייר שנשרף על ידי האש. אבל האם החוקיות הזאת באמת קיימת? מה את חושבת? איך הגעת למסקנה שיש חוקיות? אני שואל אותך למה יש פה בניין? ואת אומרת, מה זאת אומרת, הוא היה פה אתמול ושלשום. למה שלא יהיה פה בניין? אבל יש פה כוכב, שאם תיסעי בגלקסיה, שאם בונים בו באותו חומר, אחרי יום החומר מתאייד, ויש מקום אחר שבו אחרי שעה, ויש מקום שלוקחים נייר וזורקים אותו ונוצר בניין. ובעולם שלך זה אחרת, אז אני שואל למה אצלך זה כך ולא אחרת?
שאלה: כי אני נמצאת בעולם הזה וככה החושים מראים לי.
אליעד: זה ברור שזה מה שאת רואה בחושים, השאלה היא, למה הוא עומד שם? למה התקרה לא נופלת? מה שאני רוצה להגיד זה, שבמציאות יש אין סוף אפשרויות, והאין סוף אפשרויות האלו קיימות כל הזמן. מה זה אומר? שבכל רגע ורגע יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות. מה אומר המשפט הזה? שאמנם יש פה קיר, אבל ברגע הבא יש אין סוף אפשרויות למה שיכול להיות. זה שאת רגילה שיש כאן קיר ואחר שוב קיר, זה לא אומר כלום. מבחינת האמת יש אין סוף אפשרויות למה שיכול לקרות לך ולי. אנחנו יכולים פתאום להיהפך למפלצות, אנחנו יכולים פתאום להעלם, יכולים פתאום לעבור לעולם אחר.
שאלה: כמו עולם של חלום.
אליעד: כן, בשנייה אחת אתה בעולם אחר, בסיטואציה אחרת, ברגע אחד הכל יכול להשתנות, הכל נוצר עכשיו. אם את מבינה שבכל רגע יש אין סוף אפשרויות, זה אומר שהרגע הזה הוא לא המשך של הרגע הקודם, מה הכוונה? זה נקרא להיות צעירה, להרגיש שזה חדש. אם את חושבת שיש בעולם שלנו רק אפשרות אחת, שקיר צריך לעמוד, ושאש צריכה לשרוף, ושהמים זורמים למטה, זאת חשיבה מאוד רגילה שאת חווה שהמים זורמים למטה, אין כאן שום התחדשות. אבל אם את אומרת זה שהמים זורמים למטה, זאת רק אופציה אחת, יש עוד אין סוף אפשרויות, אז אם תפתחי את הברז אולי לא יצאו מים.
שאלה: אולי יצא יין.
אליעד: אולי שמערבבים מים עם ברזל יוצא יין. זה לא מורכב, את לא רגילה לזה כי הדברים האלה לא קורים. אבל בעיקרון הכל יכול לקרות. אם תפתחי את הברז, אולי יצא בן אדם, ואם זה יקרה המדענים יביאו הסבר למה זה קרה. אין חוקיות. אז למה יוצאים מים? כי עכשיו משהו גורם לזה שיצאו מים ולא יין, לא בגלל ששמו מקודם מים.
את למשל מבשלת, ופותחת את הסיר, ורואה שיש עוף, את שואלת למה יש פה עוף? כי מקודם שמתי פה עוף, אבל זה לא נכון, את יכולה לשים עוף ויצא משהו אחר, זה נראה לך אולי בדיוני, אבל זה באמת ככה. כי יש אין סוף אפשרויות כל רגע. זה שאת רואה כל פעם את אותו העוף, זה לא אומר שחייב להיות שם עוף. זה נקרא לא להיות זקן, אל תחשבי שזה המשך של הקודם. עכשיו, אם תתבונני בזה ותביני את זה, את תחווי את זה, ואז תראי את הכל חדש, מה הבנת?
שאלה: זה דורש מאמץ שכלי?
אליעד: את רוצה חוויה חדשה? אז את צריכה הבנה חדשה. זה רק מאמץ שכלי בהתחלה, את הרי יש לך מקצוע, את יודעת כמה מאמץ שכלי אנשים אחרים צריכים כדי לדעת את המקצוע שלך? אבל את עושה את זה בשנייה, את כבר לא צריכה להתאמץ, אבל בהתחלה התאמצת. פעם אחת תתאמצי, תביני, וזה יהיה שלך. פעם אחת תביני, למה יש פה בניין? הרי כל רגע יכולים להיות פה אין סוף אפשרויות, אז למה יש פה בניין? אהה מישהו רוצה שיהיה פה בניין... מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, מה זה אומר? מישהו עכשיו רוצה שיהיה פה בניין, זה אומר שלפני שנייה היה פה כלום ועכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, עכשיו זה נוצר, אז אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, אני אלוהים שיוצרת, מה הבנת?
שאלה: אז שוב אני לא אהיה אמיתית.
אליעד: באופן חלקי, אני לא חושב שהבנת הכל, באופן חלקי מה הבנת?
שאלה: הבנתי שאני מקובעת בראייה שלי.
אליעד: בחוויה לא בראייה, צריך לדייק פה. את לא מקובעת בראייה, אני לא אומר לך, תראי פה משהו אחר. תביני, ההבנה שלך מצומצמת, את חושבת שכול פעם שאת פותחת ברז יוצאים מים, אז זה אומר שבכל פעם שתפתחי ברז מים יצא מים, על סמך מה החלטת את זה? זה נקרא שקר, זה נקרא לשקר. להגיד שיש פה מים, בגלל שתמיד יש פה מים, זה שקר. כי זה לא נכון, אז מה אם יש פה תמיד מים, זה מחייב שיהיו פה מים גם עכשיו? לא, זה נקרא לשקר. אם אתה משקר, אם אתה רואה בניין ואומר, יש פה בניין, כי אתמול היה פה בניין, או שאולי אתה טיפש שאפילו לא שואל למה יש פה בניין, מה זאת אומרת, ברור עוד מאתמול יש פה בניין, אתה כל כך טיפש שחושב שאין פה שאלה, זה עוד מאתמול, אז אתה משקר, ואתה מת, אתה חי בעולם של מוות.
אבל אם אתה אומר, רגע, אז מה אם היה פה אתמול בניין, אבל יש פה אין סוף אפשרויות, זה נושא להתבוננות. יש את הנושא של המדענים עם הסופר פוזיציה שלהם, דברנו על זה פעם, הכל נמצא באין סוף מקומות, ובכל פעם שאת מסתכלת, זה במקום אחד. אני לא רוצה לסמוך עליהם, כי מה שאני אומר אפשר להבין זאת גם בלעדיהם. אבל אני אומר לך זאת בגלל ההמחשה. נגיד שתסתכלי אחורה ותראי משהו, אבל תחשבי שלפני שהסתכלת לשם, היה שם הכל, היה שם ספארי שלם וכשהסתכלת היה רק קיר.
שאלה: צריך דמיון בשביל זה?
אליעד: צריך קצת דמיון, אבל השאלה היא, מה האמת, זה לא מורכב לך, את מבינה את זה, את רק לא חווה את זה ביום יום. זה לא מורכב לדמיין את זה, זה לא דמיון בדיוני.
יש למשל סרט שנקרא צעצוע של סיפור. מה קורה בסרט? הצעצועים, איך שהילד יוצא מהחדר, מתחילים לדבר ביניהם, ולהשתולל, ולעשות כל מיני דברים, ואיך שהילד חוזר לחדר, הם חוזרים להיות רק צעצוע, דוממים. יש עוד משהו יפה שאני רואה, שנקרא ההצגה של הכבשים, שיש להם עולם שלם, הן שומעות מוסיקה, עושות ספורט וכו' אבל איך שהבעל בית שלהם בא, הן ישר הופכות להיות כבשים. מה שאני בא להגיד הוא, שהעולם מת רק בחוויה שלך, אבל למעשה יש בו אין סוף דברים, אם את רוצה להישאר בקיבעון הקטן, אז את נשארת שם.
את שואלת איך אני יכולה להתחבר לחוויה, שזה בכל רגע אחד חדש? על ידי זה שאת אומרת שאת חייבת לדעת מה האמת. זאת אמת מאוד גדולה, אבל יש אמיתות יותר קטנות, מכל דבר קטן, שאת אפילו לא משקרת את עצמך אפילו קצת. אם לא תשקרי את עצמך אפילו קצת בשום דבר, את תגיעי למצב שאפילו שתראי קיר, את לא תראי שהוא המשך של הקודם. מה הבנת? תסבירי.
שאלה: שאם אני אהיה כל כך אמיתית, שאם אני אראה קיר אני אראה שהוא חדש.
אליעד: אבל אמרתי משהו שונה, אם את לא תשקרי את עצמך בשום דבר, אף פעם, את צריכה למצוא במה את משקרת את עצמך. למשל כאשר אני אומרת שאני מאושרת אבל לא מספיק מאושרת.
שאלה: לא שאני מאושרת, החיים שלי עם הרמוניה, אין לי בעיות חיצוניות.
אליעד: באופן יחסי לאחרים, אבל באופן יחסי לעצמך, טוב זה לא משנה. מה שאני בא לומר, שאם את רוצה, את אמרת, אני נמצאת בבאר, אני רוצה לחוות אוקיינוס. עכשיו תסתכלי, האוקיינוס הוא לא מקום, גם אם אני אשים אותך בחלל החיצון ותראי כוכבים, אחרי יומיים זה ישעמם לך. אנחנו רוצים לשנות את החוויה של הקיר, כשאת מכינה אוכל החוויה שלך תשתנה, וכל מה שדברנו על ההתחדשות שתדעי לך שזאת חוויה מאוד קטנה, כי אחר כך תקבלי שכל ותביני הרבה דברים. כמו עם הגזרים, עכשיו הבנתי למה זה ככה, עכשיו הבנתי למה זה כך.
אני אתן לך דוגמה ממני, אתמול צחצחתי שיניים, ואז קלטתי שאני לא רוצה לפתוח את הפה, כדי שהקצף לא יצא החוצה, אז שאלתי, למה אני לא רוצה לפתוח את הפה? מה זה מרמז? מה המשמעות של התהליך? יש פה תהליך. אם אתה פותח את הפה המשחת שיניים יוצאת
אם אתה סוגר את הפה, המשחת שיניים נשארת בפה. אז חשבתי לעצמי, למה זה ככה? ואז הגעתי להבנה, שיש לך כוח מסוים בפה, שאם תפתח את הפה, הכוח יצא והתמסמס ולא תוכל להשתמש בו יותר, ולכן סוגרים את הפה, כדי לשמור על הכוח הזה. זה סוג של הקבלה למצב של לפני בריאת העולם.
אני רוצה לתת עוד דוגמה, מה זה בא להגיד לך, שבדברים קטנים, אהה נזכרתי שזה אחד, כל הבנה מזכירה לך את האחדות. פעם אחת את צריכה להבין שהכל אחד. מה זה אומר? כשאת שואלת למה יש פה קיר, ומבינה שזה עכשיו נוצר, וזה בכלל אחד. אחד מוחלט, אני ואלוהים אחד מוחלט.
שאלה: לא הבנתי איך אני מגיעה לזה על ידי שאני שואלת אם יש פה קיר.
אליעד: אם תשאלי את עצמך, למה יש פה קיר, למה אני קיימת. את קיימת, את יושבת פה עכשיו, למה את יושבת פה עכשיו? רגע אני רוצה לסיים מה שאמרת מקודם. אם תמשיכי להתבונן, את תגלי שהכל נוצר עכשיו, ושהכל אחד, ואחר כך יבואו לך עוד חוויות חדשות.
אני רוצה לתת לך דוגמה על חוויה שלי, משהו שתתבונני. יש את העכבר של המחשב, מה שקרה שהעכבר היה מונח על ספר. עכשיו, אם אני מזיז את העכבר, העכבר זז על המסך, אבל אם אני מזיז את הספר, אז העכבר זז, אבל במסך הוא לא זז. אז ניסיתי להבין מה זה אומר. והבנתי שיש למעשה שני מקומות, הוא זז אבל במקום אחר הוא נשאר באותו מקום. במימד אחד הוא זז, אבל במימד אחר הוא לא זז, כאילו בו זמנית הוא זז ולא זז. זה היה מן התנוצצות של הדבר, זה היה ריבוי מקומות. יש לו מימד במקום אחד ומימד במקום אחר. מה אני בא להגיד, אלו דברים שיש לך אין סוף כאלה, וכל דבר יש לו המון משמעות עבורך, אם את מבינה מה זה אומר, שיש מקום בתוך מקום, לכל דיבור יש עוד משמעות, עוד פנימיות, עוד פנימיות, עד שאת חוזרת לחוויה של האחד.
למשל עכשיו את יושבת על הכסא, למה עכשיו את יושבת על הכסא. כי התיישבת פה קודם, נכון? אבל למה כרגע את יושבת על הכסא? עכשיו את יכולה גם לא לשבת על הכסא, נכון? אז למה את יושבת עליו בכל זאת? את מבינה למה את לא מתקדמת, כי את עושה ככה, (פורסת ידיים) את לא יודעת.
שאלה: אני יכולה להגיד שמישהו הושיב אותי, אבל אני לא יודעת אם זה נכון?
אליעד: אז בואי נברר. בואי נעשה הפסקה ואחר נמשיך.
טוב אנחנו המשכנו. תגידי מאיפה את רוצה שנמשיך.
שאלה: איך אני עושה את זה תכלס?
אליעד: הו התחלנו עם התכלס. עכשיו אני רוצה לתפוס אותך בשקר, עכשיו בהפסקה חצי שעה דברנו דיבורים, ואת שמעת מלא דברים, איך לעשות את זה בתכלס, אבל את כל כך לא רוצה, או מפחדת או מתכחשת שיש לך את הפיתרון, שאת אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה נקרא לשקר, למה? כי נתתי לך מאה דוגמאות איך לעשות את זה, נכון? כאשר את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? זה כאילו אמרת, לא הבנתי שום דבר. אבל הסבירו לך איך עושים את זה בתכלס.
לדייק במילים, לא ליחס משמעות למשהו שאין לו משמעות, למשל, הרי דברנו על זה עכשיו. אז למה את אומרת איך אני עושה את זה בתכלס? אל תחייכי, זה חיוך של מבוכה, אני רוצה שתביני, זאת הסיבה שאת תקועה בבאר, כי אנחנו דברנו מלא דברים, איך לעשות, ואת לא אומרת, טוב אני אתחיל לעשות, אלא אומרת איך אני עושה את זה בתכלס. את כאילו אומרת, תקשיב, כל מה שאמרת זה סתם, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אבל זה לא נכון, הוסבר לך מה לעשות. אז למה אמרת איך אני עושה את זה בתכלס?
שאלה: ראשית לא רשמתי, ואני אמורה לחזור על ההרצאה.
אליעד: למשל לגבי המשמעות של ימים בשנה. שאת חושבת שליום מסוים יש יותר משמעות לגביך, עכשיו, או שזה נכון או שזה שקר. מספיק שיש לך מחשבה אחת לא נכונה לגבי המציאות, את דופקת את עצמך. מספיק שאת מרגישה משהו, ומשכנעת את עצמך שאת מרגישה משהו אחר, זה גם שקר, כל דבר.
שאלה: למשל בימי הולדת הייתה לי חוויה שאני מקבלת חסד.
אליעד: אם הייתי אומר לך שהיום הולדת שלך יהיה בעוד חודשיים?
שאלה: נכון, אני גורמת לזה.
אליעד: אבל את באמת חושבת שזה אמיתי.
שאלה: נכון, חושבת שזה אמיתי.
אליעד: אבל יש מיליון דברים כאלה, את גם חושבת שהאש שורפת, והבטון טבעו לעמוד, ואת חושבת מיליון מחשבות שיגעוניות, טוב, עכשיו אני רוצה שנתמקד, כשאת אמרת איך אני עושה את זה בתכלס, למה אמרת את זה?
שאלה: שאולי נעשה דוגמה.
אליעד: אבל היו לך דוגמאות. לדוגמה הפעולות שאת עושה. בואי נתמקד בצמחונות שלך. שאלתי אותך, למה את צמחונית? אמרת כי ככה אני רגילה.
שאלה: בהתחלה נעשית צמחונית בגלל המדיטציה.
אליעד: את שוב עוברת, כשישבתי מולך ושאלתי אותך למה את צמחונית, אמרת כי כך אני רגילה, אבל זה לא עונה על השאלה. השאלה היא, למה עכשיו את צמחונית? את עדיין צמחונית? כן, למה את צמחונית?
שאלה: זה כבר שלושים וכמה שנים שאני צמחונית.
אליעד: אני רוצה להראות לך איך את מטעה את עצמך. את עכשיו צמחונית, למה את עכשיו צמחונית? כי אני צמחונית כבר שלושים שנה. זה לא עונה על השאלה. זה בדיוק כמו השאלה לגבי הקיר, למה יש פה קיר? כי שלושים שנה יש פה קיר. זוהי בדיוק אותה טעות. למה את צמחונית? כי שלושים שנה, האם זה שאת שלושים שנה צמחונית, זה מחייב אותך עכשיו להיות צמחונית? לא, אם יביאו לך עכשיו סטיק לאכול, האם תאכלי? לא, למה, כי שלושים שנה את לא אוכלת בשר?
שאלה: כן, כי הגוף שלי לא רגיל לזה.
אליעד: אז כרגע את לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך? כן, אז לא בגלל שאת צמחונית שלושים שנה, אז את לא צמחונית. זה לא בריא לך לאכול את זה כרגע. אבל אם היה בריא האם היית אוכלת?
שאלה: יכול להיות.
אליעד: שימי לב, היכול להיות הזה אומר שאת עדיין לא יודעת אם את צמחונית. אני אשאל שוב, אין כאן מקום לאולי, זה או כן או לא. עכשיו אם היית בטוחה שאת לא צמחונית והסיבה היחידה שאת לא אוכלת בשר, זה רק כי זה לא בריא לך, אז היית אומרת, אני אוכל. אבל את לא בטוחה, את מתעתעת.
שאלה: למעשה יש עוד סיבה.
אליעד: את לא אמרת אותה קודם, כי לא חשבת עליה. את לא במודעות, את עושה פעולות, ואת בטוחה שאת לא אוכלת בשר, כי זה לא בריא לך כרגע.
שאלה: אני חושבת שזה לא טוב לגוף גם מבחינה רוחנית.
אליעד: אז זה כן נקרא סוג של צמחונות. אז זה לא קשור לבריאות?
שאלה: זה גם קשור לבריאות, כי הגוף שלי לא רגיל לבשר. למעשה יש שני סיבות.
אליעד: אבל יש הרבה דברים שאת לא מסוגלת לעכל ולכן לא אוכלת, נכון? כן. אז זה לא קשור לצמחונות בכלל.
שאלה: נכון, גם דגים אני לא יאכל.
אליעד: אז את מבינה שאת מתעתעת בעצמך. תתרכזי, את רגילה לא לאכול בשר ודגים, וזוהי חוויית המציאות שלך, אני טוען שמאחורי זה יש תהליך שלם. את יודעת למה באמת את לא אוכלת בשר ודגים? אני אתן לך דוגמה, למשל שמו לך דגים ולא אכלת, את יודעת למה? לא בגלל שאת צמחונית. אלא בגלל שאתמול, את כאלוהים, החלטת שיעל לא תאכל דגים. זאת הסיבה היחידה, כל השאר זה בלבולי מוח. מה הבנת?
שאלה: שיש מישהו שגורם לכך, שאני כאלוהים, גורם לכך שאני לא יאכל.
אליעד: אני רוצה להביא אותך לחוויה הזאת, אבל איך אני אביא אותך לחוויה שכאשר תסכלי אחורה על אתמול ותראי את עצמך, עם צלחת הדגים שלא אכלת, ותביני שאת כאלוהים עשית זאת? איך אביא אותך לחוויה הזאת? על ידי שאני אשאל אותך, למה לא אכלת מהדגים? ואם תתני לי תירוצים, כי אני צמחונית או פירושים אחרים, אז את מנתקת את עצמך מהתשובה האמיתית.
עכשיו, אני לא אומר לך תשקרי, אני אומר לך תתרכזי, את נאחזת בתשובות שקריות. ואם נחשוף את כל השקרים, בסוף תישאר רק תשובה אחת והיא, שאני כאלוהים רוצה שזה יהיה ככה. אני רוצה לתת לך דוגמה, את עכשיו יושבת על כסא, מה שהתחלנו לפני ההפסקה, למה את כרגע יושבת על הכסא? כי זה מה שאת רוצה כרגע, נכון? למה כרגע את יושבת על הכסא?
שאלה: כי זה מה שאני רוצה.
אליעד: האם זה שאת רוצה את זה, זה מחייב אותך לשבת על הכסא? לא
עכשיו נשים פה מצלמה, והיא תצלם אותך על הכסא, ואני אשאל שאלה, למה היא יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה. נסתכל עליך מבחוץ. צאי החוצה, ותסתכלי על עצמך, למה יעל יושבת על הכסא? כי זה מה שהיא רוצה, האם זה ענה לשאלה, למה יעל יושבת על הכסא? לא, למה? כי עדיין אנחנו יכולים לשאול, אבל למה היא רוצה? מה גורם לה כרגע לשבת על הכסא? הרצון שלה, אבל מה גורם לרצון שלה? אז כל זמן שאנחנו לא יודעים מה הסיבה הראשונה, אז לא נדע למה היא יושבת על הכסא. מה הבנת?
שאלה: כל זמן שאני לא אדע מי רוצה לשבת כאן
אליעד: לא, את עוד פעם בורחת לשם, לא לברוח, שלב, שלב, את יושבת על כסא. אני אתן לך דוגמה. אני לוקח עט ושם באוויר הוא ייפול, אקח מחברת וגם היא תיפול, נכון? אשים את העט על המחברת ושניהם עומדים באוויר בלי היד שלי. אז תשאלי אותי, למה העט נמצאת באוויר, זה פלא? אז אגיד לך זה בגלל המחברת שמחזיקה אותה, האם זה ענה לשאלה?
שאלה: כן.
אליעד: האם זה באמת ענה לשאלה? אבל תשאלי ומי מחזיק את המחברת? זה למעשה לא ענה לשאלה, זאת אותה שאלה, זה לא ענה לכלום. זה כמו השאלה למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה, זה לא ענה לשאלה, אבל למה המציאות היא כרגע שאת רוצה לשבת על הכסא? ואני רוצה שתמצאי לי תשובה לשאלה הזאת. את כרגע יושבת על כסא, כי כך את רוצה, נכון?
למה כרגע את רוצה לשבת על הכסא? כי זה נוח לך, ולמה זה נוח לך? כי זה מה שאת רוצה, מה גורם לכך שכרגע תהיי על הכסא?
שאלה: כנראה שיש כוח שלא בשליטה שלי.
אליעד: אין כנראה, או שיש או שאין, אין כנראה, האם את רוצה להגיע לחוויה של אלוהים? אם הייתי שואל את אלוהים, הוא היה אומר לי כנראה? לא, הוא יודע. הוא אומר או שכן או שלא. אין אצלו יכול להיות ש.. הוא יודע למה. את מפסיקה עם כנראה. כנראה שהמהנדסים עשו שהקיר יעמוד. אין כנראה, אני רוצה להבין למה זה עומד. את יושבת על כסא, למה את יושבת על כסא? מה גורם לך להיות כרגע על הכסא? את יכולה כרגע לעמוד, אז למה את לא עומדת? כי את לא רוצה לעמוד, יש משהו שמדביק אותך לכסא. יש לך רצון לשבת. אבל מה יוצר את הדבר הזה?
עכשיו אני רוצה להסביר לך, את יושבת על הכסא, השאלה איך את חווה את זה, האם את חווה אני אלוהים, הכל יכול, שעושה הכל, אני אלוהים, רוצה להיות בתוך גוף גשמי שיושב על כסא, או שאת חווה אני יושבת על כסא. מבינה את ההבדל בחוויה, שניהם יושבים על הכסא, תסבירי מה הסברתי.
שאלה: שלשבת על הכסא יש שתי חוויות, אני הגוף המצומצם יושב על הכסא, או שאני האלוהות שבוחרת לשבת על הכסא
אליעד: באחד מהצורות שלה, היא עושה את עצמה לצורה ומלבישה אותה בלבוש של כסא. בסוף תביני עוד דברים שהכסא עצמו הוא גם אלוהים וכו'. אבל איך אנחנו מגיעים לחוויה הזאת? את רוצה להרגיש שזה את, שכאשר מישהו אומר לך אי אפשר, שזה את שגורמת לו להגיד אי אפשר. איך? כשאת שואלת את עצמך, למה אני יושבת על הכסא? נחזור שוב, ואין כנראה, את חייבת אחת ולתמיד למצוא תשובה, שתהיי בטוחה בא, מה זה כנראה? לא נמאס לך מכנראה?
שאלה: נמאס.
אליעד: אז זהו, מהיום אני לא אומרת כנראה. או שאני יודעת או שאני לא יודעת. אין כנראה, מה זה כנראה, אולי, צריכה לברר, מה זה אומר צריכה לברר? האם לא הגיע הזמן שתבררי? שבי בחדר
שאלה: אם אני אגיד שזה האלוהות, אני מרגישה שאני משקרת.
אליעד: נכון, ברור, כי את לא יודעת מי זה ומה זה, זה לא ענה על שום דבר, האלוהות רוצה שאני אשב על כסא, למה היא רוצה את זה? זה לא ענה כלום. זה כמו למה אני יושבת על כסא? כי אני רוצה לשבת על כסא. זה לא ענה, נכון? גם להגיד למה אני יושבת על כסא? כי אלוהים רוצה, זה גם לא ענה. אבל למה הוא רוצה שאני אשב על הכסא? נכון? תסבירי.
שאלה: אפילו אם אני אגיד שאלוהים רוצה לשבת על הכסא, זה לא עונה לשאלה.
אליעד: כי עדיין זה לא עונה, מדוע הוא רוצה שאת תשבי על הכסא. מה את מבינה ממני?
שאלה: שאפילו שאגיד שאלוהים רוצה שאשב על הכסא, או שהוא רוצה לשבת על הכסא, זה עדיין לא ענה על השאלה מדוע אני יושבת על הכסא.
050-3331-331