תחושה של בדידות היא תחושה הנובעת ממחשבות ולא תמיד מבטאת מצב או מציאות אובייקטיבית. ברצוני לתת דוגמא פה דרך התמונה במאמר זה. בתמונה מופיעה נמלה המרימה חתיכה של עלה על גבה. נראה כי היא לבד ואין עוד נמלים בעולם (בתמונה) שמרימות או נמלים שמרימות אתה את העלה. אך, האם יש לנו את התמונה המלאה ואת ההתרחשות כולה סביב נמלה זו או רק חלק מההתרחשות? יש לנו חלק. פעמים רבות אנו מתעלמים ממידע, או מסיקים שהדברים הם כפי שאנו רואים (יתכן שאנו לא יודעים הכל), כך אנו מפרשים את הסיטואציה בצורה מסוימת. בסעיפים הבאים אגע במחשבות המושפעות מעיוותי חשיבה שכאלו ומובילות לתחושה של בדידות.
יש לי מאפיין או תכונה או התמודדות שהם שליליים או רעים או לא מקובלים חברתית. לדוגמא, אדם שמתמודד עם מחלת נפש של בן משפחה והוא סבור שזה לא מקובל או נתפס בצורה שלילית בעיני החברה עשוי להרגיש בודד. לעתים הדבר נכון וישנם דברים שלא מקובלים חברתית. אך, האם מאפיין, תכונה או התמודדות אלה גורמים לנידוי מוחלט מהחברה? האם על ידי כל אדם? בכל זמן או סיטואציה? כנראה שלא בכל מקום, סיטואציה, או על ידי כל אדם ולא בצורה מוחלטת. אינני אומרת להתעלם מהמציאות, אלא לראות אותה בשלמותה ובפרופורציה הנכונה כדי להרגיש חזק יותר למול הסיטואציה בה אתה עומד.
מחשבה ש"אני היחיד בעולם שמתמודד" עם סיטואציה או מצב מסוימים, אם הפרשנות שלך לסיטואציה היא שלילית, אז זה יוביל לתחושת בדידות. לדוגמא, הורה לילד עם אוטיזם עשויי לפרש את ההתמודדות כשלילית ולחשוב ש"אני היחיד בעולם שמתמודד עם זה". המחשבה הזו תוביל לתחושת בדידות. נניח אדם חושב ש"אני היחיד בצוות שלי שיש לו את התכונה החיובית הזו או מסוגל לבצע משימה זו" דבר שמתפרש כחיובי יכול להוביל בנסיבות מסוימות להתנשאות מעל אחרים. השיפוט או הפרשנות של המצב כ"טוב" או כ"רע" משפיע על התחושה שתיווצר. אם כן, יש לבדוק, האם ההתמודדות כהורה לילד עם אוטיזם היא רק שלילית? האם בהכרח שלילית ובעצמה גבוהה מכל התמודדות אחרת? האם יש עוד פרשנויות אפשריות? ומכאן ההורה יבחן האם הוא היחיד שמתמודד באמת עם הסיטואציה. בחינה של מחשבה זו יכולה להוביל גם לאיתור של קבוצות תמיכה אפשריות. כשחוסמים במחשבה את האופציה שעוד מתמודדים, אז חוסמים בהתנהגות את האופציה לשיתוף עם אנשים אחרים.
מחשבה ש"לאף אחד לא אכפת ממה שקורה איתי". בעצם, מדובר במחשבה שבקבוצה מסוימת שאני מצפה ממנה לאכפתיות אך מפרש שלחבריה לא אכפת ממני. שימו לב, יתכן שסברה זו היא פרשנות בלבד ואינה משקפת את המציאות ועדיין תשרה תחושת בדידות אצל האדם שחושב כך. לדוגמא, נערה שאינה מחוברת לילדים אחרים בכיתתה, עשויה לחשוב שלאף אחד לא אכפת ממנה. דבר זה כמובן לאו דווקא משקף את המציאות ועשוי להוביל להתנהלות שאינה פתוחה לחיבורים אפשריים. למעשה, יתכן שלתלמידים האחרים אכפת ממנה אך אינם מביעים זאת, או מביעים זאת בדרכים שהיא אינה ערה להן או שהיא מפרשת בצורה שגויה.
המחשבה ש"אני מתמודדת עם דברים לבד" יחד עם המחשבה ש"אני זקוקה לאחרים נוספים והם אינם איתי" מובילות לתחושה של בדידות. שימו לב להבדל מול הסעיף השני במאמר זה, שם "אני היחיד שמתמודד ואין אחרים מלבדי שמתמודדים" ופה יש התמודדות שאני רוצה עזרה מאחרים בה אך אינני מקבל אותה. לדוגמא, משרה שהיא יותר עצמאית וכך קבלת ההחלטות היא עצמאית יחסית. המחשבה "אני מתמודד עם דברים לבד וזקוק לאחרים כדי להתמודד" אינה מדויקת. המחשבה נשענת על הערכה עצמית ירודה המבוססת על תחושת מסוגלות עצמית נמוכה. לעתים הפחד מקונן שלא בצדק. למעשה, קבלת ההחלטות באשר לסיטואציה או להתמודדות נשענת על עקרונות של אותו ארגון או הנחיות שהעובד מקבל מהמנהל.
זכרו, זוהי עובדה כי אנו מסוגלים להרגיש רגשות חיוביים, אך האם זה אומר שאנו לא אמורים להרגיש רגשות שנתפסים כשליליים במקביל? עצם העובדה שאנו מרגישים משהו, מעיד על אנושיותנו. הניסיון לברוח או להתנגד לרגש השלילי עשוי להוביל להתמודדות שאינה כל כך אפקטיבית. לעתים שווה להגיד "אני חש בודד כעת וזה בסדר. אני אמשיך להרגיש כך, עד שזה יחלוף, ללא התנגדות" ובמקביל לבחון את המחשבות המובילות לתחושת הבדידות.
במאמר הבא אמשיך לסקור את המחשבות שמובילות לתחושה של בדידות, בינתיים אסיים בצטוט:
"גם בדידות היא רגש שיש בו חיים" \ נגה אלבלך.
יש לי מאפיין או תכונה או התמודדות שהם שליליים או רעים או לא מקובלים חברתית. לדוגמא, אדם שמתמודד עם מחלת נפש של בן משפחה והוא סבור שזה לא מקובל או נתפס בצורה שלילית בעיני החברה עשוי להרגיש בודד. לעתים הדבר נכון וישנם דברים שלא מקובלים חברתית. אך, האם מאפיין, תכונה או התמודדות אלה גורמים לנידוי מוחלט מהחברה? האם על ידי כל אדם? בכל זמן או סיטואציה? כנראה שלא בכל מקום, סיטואציה, או על ידי כל אדם ולא בצורה מוחלטת. אינני אומרת להתעלם מהמציאות, אלא לראות אותה בשלמותה ובפרופורציה הנכונה כדי להרגיש חזק יותר למול הסיטואציה בה אתה עומד.
מחשבה ש"אני היחיד בעולם שמתמודד" עם סיטואציה או מצב מסוימים, אם הפרשנות שלך לסיטואציה היא שלילית, אז זה יוביל לתחושת בדידות. לדוגמא, הורה לילד עם אוטיזם עשויי לפרש את ההתמודדות כשלילית ולחשוב ש"אני היחיד בעולם שמתמודד עם זה". המחשבה הזו תוביל לתחושת בדידות. נניח אדם חושב ש"אני היחיד בצוות שלי שיש לו את התכונה החיובית הזו או מסוגל לבצע משימה זו" דבר שמתפרש כחיובי יכול להוביל בנסיבות מסוימות להתנשאות מעל אחרים. השיפוט או הפרשנות של המצב כ"טוב" או כ"רע" משפיע על התחושה שתיווצר. אם כן, יש לבדוק, האם ההתמודדות כהורה לילד עם אוטיזם היא רק שלילית? האם בהכרח שלילית ובעצמה גבוהה מכל התמודדות אחרת? האם יש עוד פרשנויות אפשריות? ומכאן ההורה יבחן האם הוא היחיד שמתמודד באמת עם הסיטואציה. בחינה של מחשבה זו יכולה להוביל גם לאיתור של קבוצות תמיכה אפשריות. כשחוסמים במחשבה את האופציה שעוד מתמודדים, אז חוסמים בהתנהגות את האופציה לשיתוף עם אנשים אחרים.
מחשבה ש"לאף אחד לא אכפת ממה שקורה איתי". בעצם, מדובר במחשבה שבקבוצה מסוימת שאני מצפה ממנה לאכפתיות אך מפרש שלחבריה לא אכפת ממני. שימו לב, יתכן שסברה זו היא פרשנות בלבד ואינה משקפת את המציאות ועדיין תשרה תחושת בדידות אצל האדם שחושב כך. לדוגמא, נערה שאינה מחוברת לילדים אחרים בכיתתה, עשויה לחשוב שלאף אחד לא אכפת ממנה. דבר זה כמובן לאו דווקא משקף את המציאות ועשוי להוביל להתנהלות שאינה פתוחה לחיבורים אפשריים. למעשה, יתכן שלתלמידים האחרים אכפת ממנה אך אינם מביעים זאת, או מביעים זאת בדרכים שהיא אינה ערה להן או שהיא מפרשת בצורה שגויה.
המחשבה ש"אני מתמודדת עם דברים לבד" יחד עם המחשבה ש"אני זקוקה לאחרים נוספים והם אינם איתי" מובילות לתחושה של בדידות. שימו לב להבדל מול הסעיף השני במאמר זה, שם "אני היחיד שמתמודד ואין אחרים מלבדי שמתמודדים" ופה יש התמודדות שאני רוצה עזרה מאחרים בה אך אינני מקבל אותה. לדוגמא, משרה שהיא יותר עצמאית וכך קבלת ההחלטות היא עצמאית יחסית. המחשבה "אני מתמודד עם דברים לבד וזקוק לאחרים כדי להתמודד" אינה מדויקת. המחשבה נשענת על הערכה עצמית ירודה המבוססת על תחושת מסוגלות עצמית נמוכה. לעתים הפחד מקונן שלא בצדק. למעשה, קבלת ההחלטות באשר לסיטואציה או להתמודדות נשענת על עקרונות של אותו ארגון או הנחיות שהעובד מקבל מהמנהל.
זכרו, זוהי עובדה כי אנו מסוגלים להרגיש רגשות חיוביים, אך האם זה אומר שאנו לא אמורים להרגיש רגשות שנתפסים כשליליים במקביל? עצם העובדה שאנו מרגישים משהו, מעיד על אנושיותנו. הניסיון לברוח או להתנגד לרגש השלילי עשוי להוביל להתמודדות שאינה כל כך אפקטיבית. לעתים שווה להגיד "אני חש בודד כעת וזה בסדר. אני אמשיך להרגיש כך, עד שזה יחלוף, ללא התנגדות" ובמקביל לבחון את המחשבות המובילות לתחושת הבדידות.
במאמר הבא אמשיך לסקור את המחשבות שמובילות לתחושה של בדידות, בינתיים אסיים בצטוט:
"גם בדידות היא רגש שיש בו חיים" \ נגה אלבלך.
050-3331-331