הבודהיזם צמח מתוך הדאואיזם, והוא בעצם מספק תשובות לשאלות שנותרו ללא מענה בדאואיזם. שאלת הסבל שבקיום האנושי היא שאלת מפתח בבודהיזם, והתשובה לה טמונה בביטול היצרים והתשוקות. נשמע פשוט? לא כל כךהמקדשים הבודהיסטים נועדו לסייע בידי האדם להגיע למצב של ריכוז פנימי, ועל ידי כך להבנה של עולם התופעות, והשתחררות מהצורך לחזור ולהתגלגל בו.
הבודהיזם צמח בסין מתוך הדאואיזם. הדאואיזם אומר, לא להתנתק מן העולם אלא להשתדל לפגוע כמה שפחות באיזון של העולם. אין צריך להסתגף, הדאואיזם אינו תורה של סיגופים וצומות, ואין כללים. הכלל היחיד הוא: תחשוב. מדי פעם תסתכל פנימה ואחר על העולם סביבך. תבדוק אם אתה מתמזג איתו.
מתוך כל אילו צמח הבודהיזם. הבודהיזם הומצא באזור של נפאל - צפון הודו, והתפשט לאורך עמק הגנגס. מספרים לגבי מקור צמיחת הבודהיזם, שהבודהא הראשון היה נסיך, שהסתובב וראה את הסבל האנושי ואיתר את מקורותיו. מקור אחד, זו הגאווה והוכחנות ומקור אחר אילו השאיפות האנושיות. הוא מצא, שיש בתהליך זה מחזוריות. הוא ממליץ לא להלחם בגאווה ובשאיפה אלא להביא לביטולם. תהפוך את זה ללא קיים, לא במובן של כיבוש אלא במובן של יכולת התמסרות. התפתחו שני סוגי בודהיזם (הגדול והקטן) והתחיל להתפשט. בהודו הבודהיזם נפגש עם מערכות אמונה שונות, ונוצרו וריאציות ושילובים מעניינים כתוצאה מאינטראקציות עם ההינדואיזם.
הרעיונות של הבודהיזם התגלגלו גם לסין. הדאואיזם אינו מסביר מה לא בסדר באדם, וגם אינו מציע ישועה. הבודהיזם ממלא צורך זה של האדם, ומאפשר להביא את הקשיים לביטוי.
ברמה הפילוסופית, הפתרון שמציע הבודהיזם אומר כך: אנחנו אנשים, איננו מתכלים. נכון שאנו מתים, מוות קליני או אחר, אך אנו שבים וחוזרים כתופעות בעולם. זהו דבר חשוב בבודהיזם: בבודהיזם לא דובר על גלגול נשמות, במובן שיש נשמה שנפרדת מהגוף. הרעיון הוא של נשמה שמייצגת את החומר. אין קשר בין הנשמות המתגלגלות, אבל הבודהיזם מציע פתרון - הפסקתו של הגלגול. הגלגול מפסיק, כאשר מצליחים להתגבר על מקור בעיית הסבל. המטרה אינה להגיע לכיבוש היצר, אלא להגיע למצב, שבו נגמר היצר, שבו אין יצר. תפיסה זו מאוד מצאה חן בעיני הדאואיסטים והם אמצו אתו במידה רבה, כיוון שהיא מתאימה לתפיסת עולמם.
זה מה שגרם לבודהיזם להתפתח כגרסה של הדאואיזם. הסוג הזה של דאואיזם משתמש בטכניקות של ריכוז שנועדו לשכלל את עצמך. בודהיסטים אינם מתפללים, הם הולכים למקדש כדי להתרכז. מבחינה זו, זה לא דת - כי אין להם ישות שקובעת חוקים. אבל יש להם מערכת שלמה, שעניינה הוא הדיון הפילוסופי, בתהליך העיון ובחידלון שאחריו.
בבודהיזם יש איזה מבנה לוגי שחסר אצל הדאואיסטים, ונשאלת השאלה - לאן הוא מוביל? הרי אני עסוק בלעיין. התשובה היא - חידלון, ריק. זהו נושא שהדאואיסטים אינם מתעסקים איתו, והבודהיסטים כן. אנו מכירים זאת במושג: נירוואנה. במצב זה, אתה חדל להתגלגל. וזה אינו מסוג הדברים המתגלים בעולמך.
המקדש הבודהיסטי שונה במהותו מתפקידי המקדשים המוכרים לנו בדתות שונות. כאן לא מבקשים מפסלו של הבודהא שיטיב איתי. תפקיד המקדש הבודהיסטי, הוא לסייע לאנשים להתרכז והוא עושה זאת בעזרת טקסים. מצאו, שלטקסים יש כוח גדול לסייע לאנשים להיכנס למצבים מסוימים. הטקס הבודהיסטי איננו טקס המוכר לאנשים במערב, ועניינו הסתכלות פנימה באמצעות, או תוך שימוש, בעזרים החיצוניים הנמצאים במקדש.
* www.tmurot.org.il/article.asp?id=109
הבודהיזם צמח בסין מתוך הדאואיזם. הדאואיזם אומר, לא להתנתק מן העולם אלא להשתדל לפגוע כמה שפחות באיזון של העולם. אין צריך להסתגף, הדאואיזם אינו תורה של סיגופים וצומות, ואין כללים. הכלל היחיד הוא: תחשוב. מדי פעם תסתכל פנימה ואחר על העולם סביבך. תבדוק אם אתה מתמזג איתו.
מתוך כל אילו צמח הבודהיזם. הבודהיזם הומצא באזור של נפאל - צפון הודו, והתפשט לאורך עמק הגנגס. מספרים לגבי מקור צמיחת הבודהיזם, שהבודהא הראשון היה נסיך, שהסתובב וראה את הסבל האנושי ואיתר את מקורותיו. מקור אחד, זו הגאווה והוכחנות ומקור אחר אילו השאיפות האנושיות. הוא מצא, שיש בתהליך זה מחזוריות. הוא ממליץ לא להלחם בגאווה ובשאיפה אלא להביא לביטולם. תהפוך את זה ללא קיים, לא במובן של כיבוש אלא במובן של יכולת התמסרות. התפתחו שני סוגי בודהיזם (הגדול והקטן) והתחיל להתפשט. בהודו הבודהיזם נפגש עם מערכות אמונה שונות, ונוצרו וריאציות ושילובים מעניינים כתוצאה מאינטראקציות עם ההינדואיזם.
הרעיונות של הבודהיזם התגלגלו גם לסין. הדאואיזם אינו מסביר מה לא בסדר באדם, וגם אינו מציע ישועה. הבודהיזם ממלא צורך זה של האדם, ומאפשר להביא את הקשיים לביטוי.
ברמה הפילוסופית, הפתרון שמציע הבודהיזם אומר כך: אנחנו אנשים, איננו מתכלים. נכון שאנו מתים, מוות קליני או אחר, אך אנו שבים וחוזרים כתופעות בעולם. זהו דבר חשוב בבודהיזם: בבודהיזם לא דובר על גלגול נשמות, במובן שיש נשמה שנפרדת מהגוף. הרעיון הוא של נשמה שמייצגת את החומר. אין קשר בין הנשמות המתגלגלות, אבל הבודהיזם מציע פתרון - הפסקתו של הגלגול. הגלגול מפסיק, כאשר מצליחים להתגבר על מקור בעיית הסבל. המטרה אינה להגיע לכיבוש היצר, אלא להגיע למצב, שבו נגמר היצר, שבו אין יצר. תפיסה זו מאוד מצאה חן בעיני הדאואיסטים והם אמצו אתו במידה רבה, כיוון שהיא מתאימה לתפיסת עולמם.
זה מה שגרם לבודהיזם להתפתח כגרסה של הדאואיזם. הסוג הזה של דאואיזם משתמש בטכניקות של ריכוז שנועדו לשכלל את עצמך. בודהיסטים אינם מתפללים, הם הולכים למקדש כדי להתרכז. מבחינה זו, זה לא דת - כי אין להם ישות שקובעת חוקים. אבל יש להם מערכת שלמה, שעניינה הוא הדיון הפילוסופי, בתהליך העיון ובחידלון שאחריו.
בבודהיזם יש איזה מבנה לוגי שחסר אצל הדאואיסטים, ונשאלת השאלה - לאן הוא מוביל? הרי אני עסוק בלעיין. התשובה היא - חידלון, ריק. זהו נושא שהדאואיסטים אינם מתעסקים איתו, והבודהיסטים כן. אנו מכירים זאת במושג: נירוואנה. במצב זה, אתה חדל להתגלגל. וזה אינו מסוג הדברים המתגלים בעולמך.
המקדש הבודהיסטי שונה במהותו מתפקידי המקדשים המוכרים לנו בדתות שונות. כאן לא מבקשים מפסלו של הבודהא שיטיב איתי. תפקיד המקדש הבודהיסטי, הוא לסייע לאנשים להתרכז והוא עושה זאת בעזרת טקסים. מצאו, שלטקסים יש כוח גדול לסייע לאנשים להיכנס למצבים מסוימים. הטקס הבודהיסטי איננו טקס המוכר לאנשים במערב, ועניינו הסתכלות פנימה באמצעות, או תוך שימוש, בעזרים החיצוניים הנמצאים במקדש.
* www.tmurot.org.il/article.asp?id=109
050-3331-331