איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית? ואיזו ביקורת הרסנית?
ביקורת וחשיבה חיובית האם וכיצד הן הולכות ביחד? האם הן לא סותרות אחת את השניה? דע, כי לחלוטין אין שום סתירה בין ביקורת לבין חשיבה חיובית. כי באמת ישנם שני סוגים של ביקורת, ישנה ביקורת בונה שבאה מחשיבה חיובית וישנה ביקורת הרסנית שבאה מחשיבה שלילית. ואיך תדע האם הביקורת היא הרסנית או בונה?
אז בטרם ניתן את התשובה נאמר, כי כאשר אנחנו מדברים על העברת ביקורת, לא מדובר רק על מצב שבו אדם אחד מעביר ביקורת על אדם אחר. מדובר על המון מצבים נוספים. לדוגמה, כל אדם מעביר ביקורת בראש ובראשונה על עצמו. כל אדם שופט ודן את עצמו. כל אדם מבקר ומעביר ביקורת על מה שקורה לו. כל אדם מעביר ביקורת כל הזמן על מה שמתרחש סביבו.
גם כאשר הילד שלך עושה משהו ואתה מחנך אותו, גם זו נחשבת להעברת ביקורת. כאשר עובד שלך עושה משהו שגוי ואתה מעיר לו, גם זו העברת ביקורת וכן הלאה. וכאשר אנחנו מדברים על הנושא של העברת ביקורת, הכוונה כמובן היא לגישה הכללית של האדם כלפי החיים, כלפי עצמו וכלפי כמובן אנשים אחרים.
ההבדל בין ביקורת בונה לבין ביקורת שלילית הוא מאוד פשוט! ביקורת בונה באה מאהבה ורחמים וביקורת הרסנית באה מגאווה, מכעס, מעצבות וכולי. לדוגמה, אם היית רואה מישהו שמיואש מהחיים שמרוב ייאוש עושה פעולה אובדנית, מה בדיוק היית מרגיש כלפיו? היית כמובן מרגיש כלפיו רחמים, חמלה, אהבה. ומה היית עושה? האם היית כועס עליו? האם היית גורם לו להיות עצבני? או שלחילופין היית מנסה לשפוך עליו אהבה כדי להרגיע אותו וכדי להסביר לו שהוא לא חייב לגרום לעצמו נזק?!
ביקורת חייבת להיות בונה וביקורת בונה צריכה לבוא מתוך מקום של אהבה בלבד. ז"א אל תעביר על מישהו ביקורת אא"כ אתה אוהב אותו ורוצה בטובתו בדיוק כמו שאתה רוצה בטובת עצמך. אל תעביר על שום אדם ביקורת, אא"כ הביקורת נאמרת בצורה שבה אתה היית רוצה שיעבירו עליך ביקורת אילו היית במצבו של חברך.
נסה לרגע אחד לדמיין את עצמך במצב של חברך, נסה להבין מה עובר עליו, כמה הוא מבולבל, כמה הוא בבעיה ובלחץ נפשי כ"כ גדול, עד כדי כך שהוא עושה טעויות כאלו ואחרות (כי טעות נוצרת כמובן רק בגלל בלבול וחוסר תשומת לב), נסה להכניס את עצמך לנעליים שלו. עכשיו נסה לחשוב איך אתה היית רוצה שיעבירו עליך ביקורת אליו היית הוא?! ועכשיו רק אם אתה יודע איך לעשות זאת, רק אז תעביר ביקורת.
אם נתבונן בעניין נראה, כי בד"כ רוב ככל הביקורת שיש בעולם אינה מתקבלת על הצד ששומע אותה. ברוב ככל המקרים שמישהו מעביר ביקורת על מישהו אחר, בד"כ הביקורת אינה נשמעת. ולמה?
זה כמובן בגלל שהביקורת אינה חיובית. כי משהו טוב כולם רוצים ולא משנה מה המצב של זה ששומע את הביקורת, אם יראו לו משהו שהוא באמת טוב עבורו, הרי שברור שהוא יזרוק את מעשיו ויקשיב לביקורת הטובה. ככה שאם הביקורת לא נשמעה, זה כנראה מאחר שהיא לא נאמרה בצורה מספיק חיובית.
תחשוב לרגע אחד על הנושא הבא. כיצד זה יתכן שרוב ככל הביקורת שהאדם מעביר על עצמו, כיצד זה יתכן שהיא לא נשמעת ולא מתקבלת אפילו לא אצל האדם עצמו? כיצד זה יתכן שאפילו כאשר האדם מעביר ביקורת על עצמו, אפילו לעצמו הוא לא שומע?! כיצד זה יתכן שהאדם עצמו אינו עושה את מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות?
התשובה כמובן היא פשוטה ביותר, כי גם כדי שהביקורת שלך כלפי עצמך תתקבל, גם את זה צריך לעשות בצורה של ביקורת בונה.
כאשר האדם חושב שהוא עשה טעות והדבר הזה גורם לו לכעוס על עצמו והביקורת מגיעה מהמקום של הכעס וההלקאה העצמית, אז כמובן שביקורת כזאת לא תתקבל גם אפילו לא אצלך וכ"ש שלא אצל חברך. ניתן את הדוגמה הפשוטה. אדם מתחיל לעשות דיאטה. תוך כדי הדיאטה הוא פתאום קולט שהוא נמצא באמצע אכילה לא בריאה. ואז מה קורה?
ואז כמובן הוא מעביר ביקורת על עצמו, מה פתאום וכיצד זה יתכן שהוא לוזר ולא מצליח לעמוד בדיאטה וכולי. ומה אז בד"כ קורה? בד"כ האדם גורם לעצמו לכעוס על עצמו, מפיל את עצמו בעצבות ואחרי כמה מקרים כאלו הדיאטה נשברת. זה מה שקורה בד"כ.
וההסבר לתופעה הזאת הוא ממש פשוט. כאשר האדם כועס על עצמו, הוא מחליש את הכוח הנפשי שלו להתמודד ולהיות טוב יותר. בכל פעם שהאדם כועס על עצמו ולא אוהב את עצמו מספיק, למרות הטעות הדרמטית שנדמה לו שהוא עשה, בכל פעם כזאת האדם במו ידיו יוצר לעצמו את הכישלון הבא.
יתכן אולי כי באותו הרגע הוא הלקה את עצמו מספיק חזק והוא אכן הפסיק לאכול באותו הרגע את אותו המאכל הלא בריא, אבל בגדול האדם גרם לעצמו לנזק פנימי, מאחר שהוא כעס על עצמו, כי במקום לחזק את עצמו, הוא כעס על עצמו והחליש את עצמו. והסוף כמובן ברור כפי שניתן לראות בפועל בחיי היום יום, שרוב האנשים שמתחילים משהו.. בד"כ לא עומדים בו... דהיינו שהביקורת שלהם על עצמם לא החזיקה מעמד.
כי באמת העצבות היא בית הכלא של המחשבה. ותכף שאדם מחליט שהוא רוצה להשתפר במשהו כלשהו, מיד הוא צריך להיות שמח ולאהוב את עצמו על כך שהוא הבין מה טוב לו ועל כך שמעכשיו הוא עושה התחלה חדשה וכולי. וכאשר האדם עושה התחלה חדשה מתוך שמחה, על ידי זה הוא מגדיל את הסיכוי שלו להצליח במה שהוא רוצה.
והדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להעביר ביקורת, היא על ידי זה שהאדם מאמן ומתאמן קודם כל על עצמו וגורם לכך שבראש ובראשונה הוא יקשיב לעצמו. ורק אחרי שהאדם למד כיצד לגרום לעצמו להשתפר כרצונו, רק אז האדם יכול לנסות להעביר ביקורת בונה על אדם אחר. כי כל זמן שאתה לא שומע לעצמך, למה שמישהו אחר ישמע לך?!
ביקורת ותוכחה שהאדם מוכיח את חברו, חייבת להיעשות בצורה חיובית בלבד. ולמה?
כי כאשר הביקורת היא בונה, הדבר דומה לאדם שלוקח בושם ומנער אותו באוויר שאז זה גורם לריח הטוב של הבושם להתפשט לצדדים. אבל כאשר הביקורת נאמרת בצורה לא חיובית, הדבר הזה דומה למי שלוקח נבלה מסריחה ומנער אותה באוויר שאז זה רק גורם לריח הרע להתפשט עוד יותר.
ביקורת שלילית גורמת לשומע להיות עוד יותר גרוע מאשר לפני שהעברת עליו ביקורת. כמה פעמים קורה לאדם שהוא אומר למישהו כגון לילדים / משפחה שלו משהו ולא רק שהם לא שומעים לו, אלא אדרבה הם עושים לו דווקא ההפך נגד רצונו? כמה פעמים קורה לאדם שהוא מעיר למישהו על משהו, ולא רק שהוא לא מודה לו, אלא אדרבה הוא עוד כועס עליו? אם כאשר אתה מעביר על מישהו ביקורת (גם על עצמך), זה גורם לו לאהוב אותך, זה הסימן לכך שהביקורת היתה בונה מאהבה, אבל אם הביקורת שלך גרמה למישהו לכעוס עליך ועוד לעשות לך את ההפך, זה סימן שהביקורת היתה מתוך כעס.
והסיבה שהדברים עובדים בצורה הזאת, היא כי כל אדם בתוך תוכו רוצה להיות מאושר. ואושר הוא אחדות בין האדם לבין המציאות כידוע. כאשר מעבירים על מישהו ביקורת בונה (גם על עצמך), הביקורת הזאת אמורה לגרום לאדם להתקרב למציאות ולהרגיש טוב יותר. לדוגמה, אדם צמא שלא רואה שיש לידו מים ואתה קולט את המצב הזה. מה קורה אז? אתה כמובן מרחם עליו, על כך שיש לידו במציאות שלו מים, רק שהוא לא רואה אותם. למה הוא לא רואה אותם?
לא מתוך רוע, אלא מתוך חוסר ישוב הדעת. אז כמובן שאתה לא כועס עליו על כך שהוא לא שותה, אלא אוהב אותו ומרחם עליו על כך שהוא צמא ולא שותה. ומה אתה עושה אז? אתה ניגש אליו בעדינות ומביא לו את המים לשתות, אתה מעיר את תשומת ליבו למציאות האמיתית שיש בה מים שהוא יכול לשתות. ומה קורה אז? הוא שותה את המים, אוהב אותך, ומודה לך!
כאשר אדם עושה טעות, הוא נמצא בבעיה. כי אם הוא לא נמצא בשום בעיה, אז זו גם לא טעות מה שהוא עושה. טעות היא פעולה שהאדם עושה כאשר יש לו אלטרנטיבה טובה יותר. נניח שילד גורם נזק למישהו אחר. אותו הילד נמצא בבעיה. למה?
כי הוא במצוקה רגשית ואין לו מושג מה לעשות ואיך להשיג תשומת לב, אז הוא הולך וגורם נזק. ז"א שהוא בכלל בבעיה רגשית.
כאשר אדם מנסה לשמור על תזונה נכונה ובכל זאת הוא אוכל את האוכל הלא בריא, ממה זה נובע? זה נובע מתוך מצוקה רגשית. האדם לא מספיק אוהב את עצמו, אז בגלל שהוא מחפש אהבה, אז הוא הולך ומחפש לעשות פעולות כגון אכילה שיצרו אלו אהבה מלאכותית, דהיינו לא אהבה מבפנים אלא בגלל האוכל. ז"א שהאדם הזה שאולי הוא אתה, הוא בכלל נמצא בבעיה ובמצוקה רגשית. ועל אדם כזה ועל ילד כזה שגורם נזק לעצמו ולאחרים לא צריך לכעוס! צריך רק לרחם ולאהוב! מאחר שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, מאחר שהוא איבד כיוון, בגלל זה הוא עושה טעויות.
המשך: איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית ? ואיזו ביקורת הרסנית ? חלק 2..
ביקורת וחשיבה חיובית האם וכיצד הן הולכות ביחד? האם הן לא סותרות אחת את השניה? דע, כי לחלוטין אין שום סתירה בין ביקורת לבין חשיבה חיובית. כי באמת ישנם שני סוגים של ביקורת, ישנה ביקורת בונה שבאה מחשיבה חיובית וישנה ביקורת הרסנית שבאה מחשיבה שלילית. ואיך תדע האם הביקורת היא הרסנית או בונה?
אז בטרם ניתן את התשובה נאמר, כי כאשר אנחנו מדברים על העברת ביקורת, לא מדובר רק על מצב שבו אדם אחד מעביר ביקורת על אדם אחר. מדובר על המון מצבים נוספים. לדוגמה, כל אדם מעביר ביקורת בראש ובראשונה על עצמו. כל אדם שופט ודן את עצמו. כל אדם מבקר ומעביר ביקורת על מה שקורה לו. כל אדם מעביר ביקורת כל הזמן על מה שמתרחש סביבו.
גם כאשר הילד שלך עושה משהו ואתה מחנך אותו, גם זו נחשבת להעברת ביקורת. כאשר עובד שלך עושה משהו שגוי ואתה מעיר לו, גם זו העברת ביקורת וכן הלאה. וכאשר אנחנו מדברים על הנושא של העברת ביקורת, הכוונה כמובן היא לגישה הכללית של האדם כלפי החיים, כלפי עצמו וכלפי כמובן אנשים אחרים.
ההבדל בין ביקורת בונה לבין ביקורת שלילית הוא מאוד פשוט! ביקורת בונה באה מאהבה ורחמים וביקורת הרסנית באה מגאווה, מכעס, מעצבות וכולי. לדוגמה, אם היית רואה מישהו שמיואש מהחיים שמרוב ייאוש עושה פעולה אובדנית, מה בדיוק היית מרגיש כלפיו? היית כמובן מרגיש כלפיו רחמים, חמלה, אהבה. ומה היית עושה? האם היית כועס עליו? האם היית גורם לו להיות עצבני? או שלחילופין היית מנסה לשפוך עליו אהבה כדי להרגיע אותו וכדי להסביר לו שהוא לא חייב לגרום לעצמו נזק?!
ביקורת חייבת להיות בונה וביקורת בונה צריכה לבוא מתוך מקום של אהבה בלבד. ז"א אל תעביר על מישהו ביקורת אא"כ אתה אוהב אותו ורוצה בטובתו בדיוק כמו שאתה רוצה בטובת עצמך. אל תעביר על שום אדם ביקורת, אא"כ הביקורת נאמרת בצורה שבה אתה היית רוצה שיעבירו עליך ביקורת אילו היית במצבו של חברך.
נסה לרגע אחד לדמיין את עצמך במצב של חברך, נסה להבין מה עובר עליו, כמה הוא מבולבל, כמה הוא בבעיה ובלחץ נפשי כ"כ גדול, עד כדי כך שהוא עושה טעויות כאלו ואחרות (כי טעות נוצרת כמובן רק בגלל בלבול וחוסר תשומת לב), נסה להכניס את עצמך לנעליים שלו. עכשיו נסה לחשוב איך אתה היית רוצה שיעבירו עליך ביקורת אליו היית הוא?! ועכשיו רק אם אתה יודע איך לעשות זאת, רק אז תעביר ביקורת.
אם נתבונן בעניין נראה, כי בד"כ רוב ככל הביקורת שיש בעולם אינה מתקבלת על הצד ששומע אותה. ברוב ככל המקרים שמישהו מעביר ביקורת על מישהו אחר, בד"כ הביקורת אינה נשמעת. ולמה?
זה כמובן בגלל שהביקורת אינה חיובית. כי משהו טוב כולם רוצים ולא משנה מה המצב של זה ששומע את הביקורת, אם יראו לו משהו שהוא באמת טוב עבורו, הרי שברור שהוא יזרוק את מעשיו ויקשיב לביקורת הטובה. ככה שאם הביקורת לא נשמעה, זה כנראה מאחר שהיא לא נאמרה בצורה מספיק חיובית.
תחשוב לרגע אחד על הנושא הבא. כיצד זה יתכן שרוב ככל הביקורת שהאדם מעביר על עצמו, כיצד זה יתכן שהיא לא נשמעת ולא מתקבלת אפילו לא אצל האדם עצמו? כיצד זה יתכן שאפילו כאשר האדם מעביר ביקורת על עצמו, אפילו לעצמו הוא לא שומע?! כיצד זה יתכן שהאדם עצמו אינו עושה את מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות?
התשובה כמובן היא פשוטה ביותר, כי גם כדי שהביקורת שלך כלפי עצמך תתקבל, גם את זה צריך לעשות בצורה של ביקורת בונה.
כאשר האדם חושב שהוא עשה טעות והדבר הזה גורם לו לכעוס על עצמו והביקורת מגיעה מהמקום של הכעס וההלקאה העצמית, אז כמובן שביקורת כזאת לא תתקבל גם אפילו לא אצלך וכ"ש שלא אצל חברך. ניתן את הדוגמה הפשוטה. אדם מתחיל לעשות דיאטה. תוך כדי הדיאטה הוא פתאום קולט שהוא נמצא באמצע אכילה לא בריאה. ואז מה קורה?
ואז כמובן הוא מעביר ביקורת על עצמו, מה פתאום וכיצד זה יתכן שהוא לוזר ולא מצליח לעמוד בדיאטה וכולי. ומה אז בד"כ קורה? בד"כ האדם גורם לעצמו לכעוס על עצמו, מפיל את עצמו בעצבות ואחרי כמה מקרים כאלו הדיאטה נשברת. זה מה שקורה בד"כ.
וההסבר לתופעה הזאת הוא ממש פשוט. כאשר האדם כועס על עצמו, הוא מחליש את הכוח הנפשי שלו להתמודד ולהיות טוב יותר. בכל פעם שהאדם כועס על עצמו ולא אוהב את עצמו מספיק, למרות הטעות הדרמטית שנדמה לו שהוא עשה, בכל פעם כזאת האדם במו ידיו יוצר לעצמו את הכישלון הבא.
יתכן אולי כי באותו הרגע הוא הלקה את עצמו מספיק חזק והוא אכן הפסיק לאכול באותו הרגע את אותו המאכל הלא בריא, אבל בגדול האדם גרם לעצמו לנזק פנימי, מאחר שהוא כעס על עצמו, כי במקום לחזק את עצמו, הוא כעס על עצמו והחליש את עצמו. והסוף כמובן ברור כפי שניתן לראות בפועל בחיי היום יום, שרוב האנשים שמתחילים משהו.. בד"כ לא עומדים בו... דהיינו שהביקורת שלהם על עצמם לא החזיקה מעמד.
כי באמת העצבות היא בית הכלא של המחשבה. ותכף שאדם מחליט שהוא רוצה להשתפר במשהו כלשהו, מיד הוא צריך להיות שמח ולאהוב את עצמו על כך שהוא הבין מה טוב לו ועל כך שמעכשיו הוא עושה התחלה חדשה וכולי. וכאשר האדם עושה התחלה חדשה מתוך שמחה, על ידי זה הוא מגדיל את הסיכוי שלו להצליח במה שהוא רוצה.
והדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להעביר ביקורת, היא על ידי זה שהאדם מאמן ומתאמן קודם כל על עצמו וגורם לכך שבראש ובראשונה הוא יקשיב לעצמו. ורק אחרי שהאדם למד כיצד לגרום לעצמו להשתפר כרצונו, רק אז האדם יכול לנסות להעביר ביקורת בונה על אדם אחר. כי כל זמן שאתה לא שומע לעצמך, למה שמישהו אחר ישמע לך?!
ביקורת ותוכחה שהאדם מוכיח את חברו, חייבת להיעשות בצורה חיובית בלבד. ולמה?
כי כאשר הביקורת היא בונה, הדבר דומה לאדם שלוקח בושם ומנער אותו באוויר שאז זה גורם לריח הטוב של הבושם להתפשט לצדדים. אבל כאשר הביקורת נאמרת בצורה לא חיובית, הדבר הזה דומה למי שלוקח נבלה מסריחה ומנער אותה באוויר שאז זה רק גורם לריח הרע להתפשט עוד יותר.
ביקורת שלילית גורמת לשומע להיות עוד יותר גרוע מאשר לפני שהעברת עליו ביקורת. כמה פעמים קורה לאדם שהוא אומר למישהו כגון לילדים / משפחה שלו משהו ולא רק שהם לא שומעים לו, אלא אדרבה הם עושים לו דווקא ההפך נגד רצונו? כמה פעמים קורה לאדם שהוא מעיר למישהו על משהו, ולא רק שהוא לא מודה לו, אלא אדרבה הוא עוד כועס עליו? אם כאשר אתה מעביר על מישהו ביקורת (גם על עצמך), זה גורם לו לאהוב אותך, זה הסימן לכך שהביקורת היתה בונה מאהבה, אבל אם הביקורת שלך גרמה למישהו לכעוס עליך ועוד לעשות לך את ההפך, זה סימן שהביקורת היתה מתוך כעס.
והסיבה שהדברים עובדים בצורה הזאת, היא כי כל אדם בתוך תוכו רוצה להיות מאושר. ואושר הוא אחדות בין האדם לבין המציאות כידוע. כאשר מעבירים על מישהו ביקורת בונה (גם על עצמך), הביקורת הזאת אמורה לגרום לאדם להתקרב למציאות ולהרגיש טוב יותר. לדוגמה, אדם צמא שלא רואה שיש לידו מים ואתה קולט את המצב הזה. מה קורה אז? אתה כמובן מרחם עליו, על כך שיש לידו במציאות שלו מים, רק שהוא לא רואה אותם. למה הוא לא רואה אותם?
לא מתוך רוע, אלא מתוך חוסר ישוב הדעת. אז כמובן שאתה לא כועס עליו על כך שהוא לא שותה, אלא אוהב אותו ומרחם עליו על כך שהוא צמא ולא שותה. ומה אתה עושה אז? אתה ניגש אליו בעדינות ומביא לו את המים לשתות, אתה מעיר את תשומת ליבו למציאות האמיתית שיש בה מים שהוא יכול לשתות. ומה קורה אז? הוא שותה את המים, אוהב אותך, ומודה לך!
כאשר אדם עושה טעות, הוא נמצא בבעיה. כי אם הוא לא נמצא בשום בעיה, אז זו גם לא טעות מה שהוא עושה. טעות היא פעולה שהאדם עושה כאשר יש לו אלטרנטיבה טובה יותר. נניח שילד גורם נזק למישהו אחר. אותו הילד נמצא בבעיה. למה?
כי הוא במצוקה רגשית ואין לו מושג מה לעשות ואיך להשיג תשומת לב, אז הוא הולך וגורם נזק. ז"א שהוא בכלל בבעיה רגשית.
כאשר אדם מנסה לשמור על תזונה נכונה ובכל זאת הוא אוכל את האוכל הלא בריא, ממה זה נובע? זה נובע מתוך מצוקה רגשית. האדם לא מספיק אוהב את עצמו, אז בגלל שהוא מחפש אהבה, אז הוא הולך ומחפש לעשות פעולות כגון אכילה שיצרו אלו אהבה מלאכותית, דהיינו לא אהבה מבפנים אלא בגלל האוכל. ז"א שהאדם הזה שאולי הוא אתה, הוא בכלל נמצא בבעיה ובמצוקה רגשית. ועל אדם כזה ועל ילד כזה שגורם נזק לעצמו ולאחרים לא צריך לכעוס! צריך רק לרחם ולאהוב! מאחר שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, מאחר שהוא איבד כיוון, בגלל זה הוא עושה טעויות.
המשך: איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית ? ואיזו ביקורת הרסנית ? חלק 2..
מאת: אליעד כהן, שנותן גם לך חיים טובים באמת! | לחץ כאן, לקבלת הספרים | לחץ כאן, ותהנה מעוד אלפי הרצאות + מאמרים של אליעד כהן, על כל נושאי החיים בכלל ועל האושר בפרט.
לחץ כאן לעוד מאמרים של אליעד כהן / EIP.co.il.
050-3331-331