פר' לא ימצא בך... קסם קסמים מעונן ומנחש, אני לדודי ודודי לי תשע"א
חוסר הוודאות הינו כלל בסיסי במדע. המדע יוצא מנקודת הנחה של חוסר ודאות, נסיונו הינו למזער את חוסר הוודאות ולהביא לידי היכולת לקבל החלטות במינימום סיכון ובמקסימום ודאות. המציאות של חוסר הודאות, אי הידיעה מה יילד יום, הינה קשה לאדם, קשה לעיכול. האדם מחפש את היידע לעתיד כפי הכירו את העבר. מצב זה, מביא את האדם לחפש מענה לשאלות בדבר העתיד. האדם מחפש תשובות ע"מ לקבל החלטות עתידיות נכונות. תורות המדע למיניהם ברוב בהכירם את יכולתם, יודעות שאין היכולת, כלל וכלל, לנבות את העתיד לבוא, את הצפוי.
מצב זה מקשה עד מאוד על האדם, הן בהיבט הפיסי, יתר על כך בהיבט הנפשי. חוסר הוודאות מהווה קושי נפשי אשר יש ויביא את האדם לידי הנהגות הגובלות בחוסר שפיות.
בפרשת השבוע, מנחה התורה את עם ישראל, כיצד עליו לנהוג בהגיעו לארץ ישראל. או' התורה "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קסם קסמים, מעונן ומנחש... כי תועבת ה' כל עשה אלה... תמים תהיה עם ה' אלקיך".
או' התורה, בארץ אשר אתה בא אליה, יושבים הגויים. גויים אשר דרכם להתמודד עם חוסר הודאות, רצונם ליידע את העתיד, קוסמים קסמים, באים אל המעוננים ואל המנחשים, באים אל האשליה, האשליה שיש מי שיודע ויכול לגלות הצפון בעתיד.
מעשים אלו, הפניה אל מעוננים ומכשפים, מהווים כפירה במציאות הנהגת הקב"ה את עולמו. מכשפים אלו טוענים, מעבר לידיעתם את העתיד, בכוחם ליצור עתיד כרצונם, בניגוד להנהגת הבורא.
או' ר' נתן "כל המעוננים והמנחשים... הוא מחמת חסרון העצה שאין יודעים לתת עצה לנפשם איך להתנהג באיזה דבר אם לעשותו ואם לאו... על כן הם מעוננים ומנחשים.. כי הם תלויים בזה".
היהודי בהגיעו לארץ ישראל ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה, ארץ אשר כל העבר, ההווה והעתיד הינם מהשגחתו יתברך. היהודי בבקשו לדעת כיצד לנהוג בעתיד, ברצותו לבנות העתיד, ה"כתובת" הינה הבורא ית'. הוא המשגיח הוא היוצר והוא הנענה לתפילתינו, בקשתנו לבניית העתיד כבקשת כל איש ואיש.
חודש אלול, ר"ת אני לדודי ודודי לי. מהות היהודי הינה בפניתו לדודי, לאלוקיו. היהודי איננו פונה לא לקוסמים ולא למעוננים. אני לדודי, יהודי הפונה לדודי, נענה מיד, דודי לי לי.
היהודי פונה רק כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים ומייד נענים.
חוסר הוודאות הינו כלל בסיסי במדע. המדע יוצא מנקודת הנחה של חוסר ודאות, נסיונו הינו למזער את חוסר הוודאות ולהביא לידי היכולת לקבל החלטות במינימום סיכון ובמקסימום ודאות. המציאות של חוסר הודאות, אי הידיעה מה יילד יום, הינה קשה לאדם, קשה לעיכול. האדם מחפש את היידע לעתיד כפי הכירו את העבר. מצב זה, מביא את האדם לחפש מענה לשאלות בדבר העתיד. האדם מחפש תשובות ע"מ לקבל החלטות עתידיות נכונות. תורות המדע למיניהם ברוב בהכירם את יכולתם, יודעות שאין היכולת, כלל וכלל, לנבות את העתיד לבוא, את הצפוי.
מצב זה מקשה עד מאוד על האדם, הן בהיבט הפיסי, יתר על כך בהיבט הנפשי. חוסר הוודאות מהווה קושי נפשי אשר יש ויביא את האדם לידי הנהגות הגובלות בחוסר שפיות.
בפרשת השבוע, מנחה התורה את עם ישראל, כיצד עליו לנהוג בהגיעו לארץ ישראל. או' התורה "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קסם קסמים, מעונן ומנחש... כי תועבת ה' כל עשה אלה... תמים תהיה עם ה' אלקיך".
או' התורה, בארץ אשר אתה בא אליה, יושבים הגויים. גויים אשר דרכם להתמודד עם חוסר הודאות, רצונם ליידע את העתיד, קוסמים קסמים, באים אל המעוננים ואל המנחשים, באים אל האשליה, האשליה שיש מי שיודע ויכול לגלות הצפון בעתיד.
מעשים אלו, הפניה אל מעוננים ומכשפים, מהווים כפירה במציאות הנהגת הקב"ה את עולמו. מכשפים אלו טוענים, מעבר לידיעתם את העתיד, בכוחם ליצור עתיד כרצונם, בניגוד להנהגת הבורא.
או' ר' נתן "כל המעוננים והמנחשים... הוא מחמת חסרון העצה שאין יודעים לתת עצה לנפשם איך להתנהג באיזה דבר אם לעשותו ואם לאו... על כן הם מעוננים ומנחשים.. כי הם תלויים בזה".
היהודי בהגיעו לארץ ישראל ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה, ארץ אשר כל העבר, ההווה והעתיד הינם מהשגחתו יתברך. היהודי בבקשו לדעת כיצד לנהוג בעתיד, ברצותו לבנות העתיד, ה"כתובת" הינה הבורא ית'. הוא המשגיח הוא היוצר והוא הנענה לתפילתינו, בקשתנו לבניית העתיד כבקשת כל איש ואיש.
חודש אלול, ר"ת אני לדודי ודודי לי. מהות היהודי הינה בפניתו לדודי, לאלוקיו. היהודי איננו פונה לא לקוסמים ולא למעוננים. אני לדודי, יהודי הפונה לדודי, נענה מיד, דודי לי לי.
היהודי פונה רק כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים ומייד נענים.
050-3331-331