גופו של אלוהים

מצינו בברכות ו ע"א:

"א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו' וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין וכו' הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' וכו' בשאר בתי מאי? 'כי מי גוי גדול' 'אשריך ישראל' 'או הניסה אלהים' 'ולתתך עליון' וכו' וכולהו כתיבי באדרעיה] כל הכתובים הללו כתובים בזרוע בבית אחד - רש"י [".

אלוהים, שאין לו דמות הגוף ואינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף הוא, יתברך, יש לו ראש ויש לו יד שמאל להניח עליה תפילין!? ומאידך, הרי לפנינו גמרא ברורה ומפורשת, לא משל ולא מליצה. לא רק שחז"ל מקבלים (כמובן מאליו) הנחת תפילין על ידי הקב"ה אלא שהם קובעים איזו פרשיה כתובה בכל תא ותא בתפילין אשר על ידו של אלוהים! וגם הראשונים אינם משיגים על זה כלל.

הנה אם יבוא היום מאן דהו ויאמר לשלומי אמוני כי יש לאלוהים גוף, זרוע, ראש, פנים, כעס ורצון לא רק אפיקורס יקראוהו אלא גם משוגע. כאילו מקדמת דנא מקובל עלינו וידוע כי הקב"ה לא ישיגוהו משיגי הגוף כלל וכך גם החזיקו, למדו ולימדו חכמינו ז"ל מאז ומעולם.

האמנם כך? ניתי ספר וניחזי.

מגמרות רבות ומדרשי אגדה ואף מפסוקי התורה עצמם ומדברי הנביאים משתמע במפורש כי לאלוהים יש גוף, ראש וזרוע (שעליהם גם מניח הקב"ה תפילין) ויש לו אצבעות, כף יד, פנים ואחור ("והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו" שמות לג' כג') ויש לו רגל ("הארץ הדום רגלי" ישעיה סו' א') והוא, יתברך, לפעמים כועס ומתרצה ולפעמים קוצף ומעניש ועוד כהנה וכהנה עניינים שבהגשמת האלוהים (והוא מלשון גשמיות וקיום בעולמנו, הנראה והנתפס בחושים).

ודאי יאמר התלמיד הנבון כי כל אלה אינם אלא משל ודימוי ומטאפורה ו"דיברה תורה בלשון בני אדם" וחלילה שתהיה הכוונה להגשמת האלוהים ממש כי הכל סוד ורמז, טמיר ונעלם. אכן, זו היא אמונת דורנו, אבל מה חשבו הדורות הקודמים? האם חשבו גם הם כך?

הנה נביא כמה מדברי רבותינו הגדולים שחשבו כי אכן, אלוהים יש לו גוף ממש.

הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה ז כתב: "חמשה הן הנקראים מינים וכו' והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה" ועל זה השיגו הראב"ד: "ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות", הרי לך עדות הראב"ד שחכמים הגדולים בתורה יותר מן הרמב"ם חשבו שלאלוהים יש גוף והוא בעל תמונה (כלאמר נתפס החושים). הנה על הרמב"ם נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" ומי "גדול וטוב" ממנו? תנאים ואמוראים. אכן, כפי שראינו, במשנה ובגמרא החזיקו בגשמות האל והרמב"ם טרח ארוכות ורבות לסתור תפיסת הגשמות בספרו "מורה נבוכים" ועיין שם. ודאי וודאי שלא היה טורח ומרבה בנימוקים אילולי היתה תפיסת הגשמות משוקעת כ"כ בדברי חז"ל ובגמרא.

וכן העיד ר' ידעיה בן אברהם שחי בצרפת במאה ה - 13 למנינם ומובא בתשובות הרשב"א חלק א' תשובה תיח: "כי מן הדברים המפורסמים מאד התפשט ההגשמה בדורות הקדמונים כמעט בכל גלות ישראל מיום גלות הארץ". וכן כתוב בצוואה המיוחסת להרמב"ם (אגרות קושטא, רעז, דף טו) על אנשי צרפת: "ובשומם הבורא יתברך מדרס לשונם בספרם ובזכרם הבורא יתברך בכל שעה באותם הדברים המגשימים הבורא יתברך".

ואף יותר מזה. הרמב"ם מודה שממש אנס את הכתובים על מנת להתאימם לתפיסתו, נגד גשמות האלוהים. וכך כתב במורה נבוכים חלק שני פרק כה: "אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות ה' גשם ולא שערי הפרושים סתומים בפנינו וכו' אבל היה אפשר לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות וכו' כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו יתברך גשם".

וזאת צריך אתה לדעת שכל אלה הנקראים מינים, שאותם מנה הרמב"ם, לכולם יש מקרא מפורש חוץ מהגשמת האלוהים! ולא מצא הרמב"ם לעצמו לא מקרא ולא תנא דמסייע בעניין זה ולא רק שאינו מפורש בתורה ואינו שנוי בנביאים ולא משולש בתלמוד אלא שהכתובים מורים בדיוק ההפך וכמו שהעיר הראב"ד.

הגמרא בעבודה זרה מג ע"א: " 'לא תעשון אתי' (שמות כ יט) לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום, אמר אביי לא אסרה תורה אלא בדמות ארבע פנים] שור אדם אריה ונשר [וכו' כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם [ונלמד זה מהדרש] 'לא תעשון אתי לא תעשון אותי וכו' לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון" הנה כך לדעת הגמרא יש דמויות גשמיות של המשמשים לקב"ה ואף לאלהים עצמו יש צורה. ומה היא צורתו? צורת אדם (ואולי קבעו כך בעקבות הפסוק "כי בצלם אלוהים ברא את האדם" בראשית ט' ו'). אשר על כן נאסר לעשות דוקא פרצוף אדם כמו שאמרו "לא תעשון אתי, לא תעשו אותי".

כן פסק השולחן ערוך יורה דעה קמא סעיף ד': "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ארבע פנים (שור, אריה, אדם ונשר, ועיין הערת הש"ך שיחזקאל הפך את השור לכרוב כדברי ריש לקיש חגיגה יג ע"ב) וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת וכן צורת אדם" (ומעניין היה לבדוק: לדעת השולחן ערוך, איזו צורה יש להם למלאכי השרת?) והתוס' ע"ז מג ע"א ד"ה לא תעשון אתי תמהו: "כיוון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות שמשין שבמרום (התוס' הבינו שהם דומים לאדם, ותירצו) ויש לומר דודאי ליכא למעלה שום מלאך ושרף ואופן כדמות אדם ממש דהכי נמי אמרינן בפ"ק דחגיגה טו ע"א דליכא עורף". כלאמר דמות אדם גם למלאכים אך להם אין עורף (?).

אבל דינים אלו שוב סותרים את הגמרא במסכת יבמות מט ע"ב: "מנשה הרג את ישעיהו וכו' אמר ליה משה רבך אמר (שמות לג כ') כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת (ישעיהו ו' א') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכו' [ותירצו: ] כל הנביאים נסתכלו באספקלריא [זכוכית, ויש המפרשים מראה] שאינה מאירה [שאינה נקיה או שאינה שקופה], משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה". ופרש"י: "כסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו", והרי אנו רואים את כולם מסכימים שגם משה וגם הנביאים ראו אלוהים גשמי, בעל צורה, ורק נחלקו חכמים בטיב הראייה ואיזה חלקים ראו. ונאמר אגב אורחא כי לפי גמרא זו לא היה צריך כלל לאסור על הדמויות של שור אריה ונשר שהרי הנביאים רק ראו דמויות דומות לאלה משום שנסתכלו דרך זכוכית שאינה נקיה...

בוא וראה שלא רק לאל ולמלאכים נתנו הראשונים גשמיות. הרמבן אף מגשים את הגיהנום ואת גן העדן. וכך כתב בספר תורת האדם שער הגמול אות קכא: "ואלו הן קצת המקומות שספרו בהן ענין הגיהנם וצערו ועונשו בתלמוד ובמדרשים ומדדו את תבניתו. ודברים הללו וכיוצא בהן אין לתלות אותן במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורוחבו".

ובאות קכג כתב: "גן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ, ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביב הברק ולא נמלט מהם איש וכו' וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט החרב המתהפכת". קיצורו של דבר, גן העדן הוא "מעבר להודו" כלאמר בארץ סין (על כן נקרא שמה "גן העדן הקומוניסטי" עד עצם היום הזה).

כבר למדנו שמלאכי השרת אין להם עורף (אבל כנפיים יש להם, וראה להלן) והנה דבר נוסף שלמדנו על מלאכי עליון הוא שאינם מבינים את השפה הארמית! מבואר במסכת שבת יב ע"ב "והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי". והתוס' בשבת יב ע"ב ד"ה שאין מלאכי, תמהו: "ותימה דאפילו מחשבה שבלב כל אדם יודעים, ולשון ארמי לא יודעים?" והראש בפרק שני בברכות אות ב' תירץ את תמיהת התוס': "והלא אפילו מחשבות לב האדם הם יודעים ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהן להזקק לו" כלומר לדעת הראש המלאכים דוקא מבינים ארמית אלא שזו שפה מגונה בעיניהם. מלבד התמיהה מה מגונה בשפה הארמית (והרי יש מילים ארמיות בתורה ובכתובים) גם נעלמה מהראש גמרא מפורשת, סוטה לג ע"א: "ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא וכו' ובלשון ארמי היה [כלומר הקול ששמע כהן גדול היה בלשון ארמית משמע שהמלאכים לא רק מבינים אלא אפילו מדברים ארמית] [ותירצו] גבריאל הווה דאמר מר בא גבריאל ולימדו שבעים לשון" ומכאן ברור שלא כדעת הראש שסובר שהמלאכים מבינים ארמית אלא שמגונה היא, ההפך הוא הנכון: אין הארמית מגונה (שהרי מדברים בה בקודש הקודשים) אלא שגבריאל הוא המלאך היחיד המבין ארמית משום שלמד שבעים שפות.

כך או כך, חלפו עברו עוד 1500 שנים של הגות תורנית מעמיקה ובא המשנה ברורה וכך פסק באורח חיים קא ד: "יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי ולפי זה אם מתפלל בביתו אין יכול לומר שום יקום פורקן". אכן, היטיב המשנה ברורה לפסוק. גבריאל אולי טרוד הוא ומכל שאר המלאכים מי יבין "יקום פורקן"?

חייב אדם בכבודם של מלאכים גם אם אינם דוברים שפות. כך אומרת הגמרא בברכות ס ע"ב: "הנכנס לבית הכסא אומר [למלאכים המלווים אותו] התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבוא אליכם. אמר אביי לא לימא אינש הכי, דלמא שבקי ליה ואזלי [לא יאמר כך, שאם יאמר הרפו ממני אולי יעזבו אותו המלאכים וילכו להם] אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם".

מלאכים אמרנו, שדים עוד לא אמרנו. הרמב"ן בויקרא יז ז' כתב: "היתה יצירה משני יסודות מן האש והאוויר והיה מהם גוף אינו נרגש ולא מושג לאחת מן ההרגשות וכו' והגוף הזה רוחני יטוס לדקותו וקלותו באש ובאויר וכו' ולכן אמרו רבותינו חגיגה טז ע"א: 'ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסים כמלאכי השרת ויודעים מה שעתיד לבא כמלאכי השרת וכו'. שלשה כבני אדם, אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם' ".

והאמונה של חז"ל בשדים כל כך גדולה עד שאמרו במסכת מגילה ג ע"א: "אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא" וכך גם פסק השולחן ערוך באבן העזר יז סעיף י: "שמעו קול שאומר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם משיאין את אישתו [שאלמנה היא] ואם שמעו קול זה בשדה או בחורבה אין משיאין על פי אותו קול דחיישינן שמא שד הוא".

הרמב"ם שהרחיק את ההגשמה מכל וכל ונלחם בה בחרוף נפש ואף הגדיר את כל המגשים כמין וכופר, מה אומר הוא על הגשמת המלאכים? בספר מורה נבוכים חלק שני פרק ו': "ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שחשבוהו הפתיים שיש לו יתעלה דברים, או מחשבה, או שאלת עצה או התבוננות והעזר בדעת אחרים וכו' כי הכוחות כולם מלאכים, ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאד מזיק, אלו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם חכמי ישראל, שהשם ישלח מלאכו שיכנס בבטן האישה ויצייר שם העובר ייטב לו מאוד ויקבלהו, ויראה זה עוצם יכולת בחוק השם וחכמה ממנו יתעלה, עם האמינו גם כן שהמלאך גוף מאש שורפת שעורו כשליש העולם כולו ויראה זה כולו אפשר בחק השם. אמנם אם תאמר לו שהשם יתברך שם בזרע כוח מצייר, יעשה תכונות אלו האברים ויתארם והוא המלאך או שהצורות כולם מפעולות השכל הפועל והוא המלאך והוא שרו של עולם אשר זכרוהו החכמים, תמיד יברח מזה וכו' כבר ביארו החכמים ז"ל למי שהוא חכם, כי לכל כוח מן הכוחות הגופניות מלאך כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם וכו' הנה בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא מלאך, ושהשכל יקרא כרוב, ומה מאוד הוא נאה זה למי שידע, ומה מאוד הוא נמאס לפתאים".

היינו "כרוב" ו"מלאך" אינם אלא שמות אשר יקרא האדם החושב לתכונות היצורים, לכוח השכל ולתבונה היוצרת, כל אלה כוחות פנימיים (בטבע ובאדם) ולא יישויות חיצוניות. אלו דברי הרמב"ם נפלאים ומתקבלים על לב כל אדם חושב. אך אם כך, איך יסביר הרמב"ם את הכתובים המפורשים בתלמוד כגון שאין המלאך מבין בלשון ארמי, או ענייני בית הכסא? האם כאשר הרמב"ם התבטא: "יחשבו שהם מחכמי ישראל" התכוון על חלק מחז"ל ועל הרמב"ן? ואף על התוס' שאמרו במסכת נידה טז ע"ב: "מלאך הממונה על ההריון - אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית] ב' ע"א [שלושה מפתחות בידו של הקב"ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים" כי אם המלאך הוא ביטוי לכוחות הפועלים באדם ובטבע מה שייך לאמר את שאמרו התוספות? ואף שהרמב"ם העיד על עצמו בכמה פעמים ששערי פירושים לא נסתמו (ויכול הוא לתרץ את גשמיות האל שנמצא בכתובים) סוברים אנו כדעת האבן עזרא בדניאל א' א': "כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מילה ורצונו מילה אחרת והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב". על כורחינו נאמר את מה שכל כך ברור מדברי השגת הראב"ד: הרבה מחכמי ישראל, תנאים, אמוראים וראשונים החזיקו בתפיסת ההגשמה והאמינו כי לאלוהים ולמלאכיו, לשדים, לגן העדן ולגיהנום יש צורות גשמיות ממש ומקום מוגדר בתוך עולמינו החושי. במלחמתו נגד הגשמת האלוהות לא הלך הרמב"ם בדרך סלולה כלל אלא יצא נגד דעתם של רבים וטובים מחכמי היהדות. מלחמת הרמב"ם בהגשמת האל לא קלה היתה כי המקרא והכתובים מלאים ביטויי גשמיות של האל ומשרתיו ונראה ברור כי הכותבים והלומדים אכן האמינו בגשמיותם של אלה. הרמב"ם עצמו מודה כי כדי לעמוד בפרץ אף סירס את הכתוב למען התבונה.

ואל תחשוב, התלמיד מבקש הדעת, כי נצחונה של שיטת הרמב"ם קלה היתה או מיידית. שנים רבות אחרי פטירתו עוד נאבקו בדעותיו רבני אשכנז, ספריו הוחרמו ונשרפו ותפיסתו את האל כמי שאין לו גשמיות בכלל נדחתה בזעם. תפיסותיו אלה, שהיום מקובלות על הכל (י"ג עיקרים שלו אכן נעשו לעיקרי האמונה של היהודי המאמין) לא היו מקובלות כלל, גם מאות שנים לאחר מותו. שים נא ליבך על דברי הגר"א (יורה דעה קעט ס"ק יג) היוצא חוצץ נגד הרמב"ם על שהכחיש את המציאות הגשמית של השדים, לחשים וכשפים עד שכתב עליו: "שנמשך אחר הפילוסופיא ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל שקר. כבר היכו אותו על קודקודו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על פי שמות וכשפים וכו' והפילוסופיא היטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך מליצי ולעקור אותן מפשטן ח"ו ". גם העתקנו דבריו של הגר"א במה שכתבנו על פרשת במדבר ועיין שם. ומה יגיד הגר"א על הרחקת הגשמיות האלוהית שכתב הרמב"ם? האם גם שם יטען שהדברים כפשוטן (במקרא ובגמרא) ושרק הפילוסופיא ח"ו היטתו לאמר שאין לאל גוף ולא דמות גוף? והעמק היטב בדבר זה.

סוף דבר, בסוגיית ההגשמה ניצחה הפילוסופיא וכך מאמין היום כל שומר תורה ומצוות. יפה כתב חובת הלבבות שער היחוד פרק ד': "כי כל דבר שמבקשים לדעת אותו כשמסתפקים במציאותו צריך לשאול עליו תחילה אם ההוא נמצא אם לא וכשתתברר אמיתת מציאותו צריך לחקור עליו מהו ואיך הוא ולמה הוא, אך הבורא יתעלה אין אדם רשאי לשאול עליו אלא באם הוא בלבד", וזהו שכתב קצות החושן בהקדמתו: "מה לשכל אנושי להבין בתורת ה'?"

אבל נראה שבלי גשמיות במעשה עליון אי אפשר. אחרי שהרחקת הגשמות נתקבלה על רוב שלומי ישראל התחילה תורת הקבלה להתפרסם ברבים. אז קמה בעייה לחכמי הקבלה: היאך ידברו על אלהים שאין לנו בו השגה כלל ולא שום תפיסה והבנה? ומה יאמרו עליו? והרי בלי לאמר דברים על האלוהים אי אפשר, שאם כך לא יוכלו לכתוב את כל המצאותיהם ופרי דמיונם. הלכו ועשו תרגיל נאה ואמרו שבורא עולם ברא עשר ספירות ורק עליהם מדברים המקובלים אבל לא ח"ו על האין סוף האלוהי. ואף כשמדברים על הספירות לא חלילה בהגשמה ידברו אלא ברזין טמירין וברמזי רמזים. וכמו שכתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים חלק א' סימן א': "דע כי אלוה העליון אשר האציל וברא ויצר ועשה הכל, הוא אין לו סוף, ועליו נאמר בפתיחת אליהו זכור לטוב רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן אנת הוא עלאה סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסה בך כלל וכו' גם זאת תדע דמה שאנחנו קורין לעשר ספירות בשם ספירות ובשם אורות אין כונתינו לחשוב אותם כאור זה שאנחנו רואין אותו בעיננו אלא מפני שקצר מצע שכלינו בעודו מלובש בחומר וכו' וגם כל העולמות וספירות הקדושים למעלה אין להם ציור ודמיון של הגופים האלה כלל ואין מי שיוכל לידע איך הוא עמידתם וסדרם וכו' כי בכל זאת אין שום שכל אנושי יוכל לדעת להבין ולהשיג כלל ועיקר". יפה כתב. והרי לכם מיד תרתי דסתרי: שום שכל אנושי לא יוכל לדעת ולא להבין ולא להשיג אבל אלה ממלאים כרכים על כרכים באותם דברים שאי אפשר לשום שכל בעולם לדעת ולהבין ולהשיג ואנו נאמר לאלה המקובלים אשר יש להם יושר פנימי: אם אינכם מבינים על מה אתם מדברים ואין לכם השגה בדברים שאתם כותבים הדירו רגליכם מלדבר בם ובהדי כבשנא דרחמנא למה לכם.

כבר אמר מורנו פרופסור ישעיה ליבוביץ ז"ל: "כל מה שאפשר לאמר על האלוהים אין לו שום שייכות אליו".