בפוסט הזה אבחר לכתוב על נושא העצמיות ומקור האישיות והאינדיבידואליות מנקודת מבטי. אפרט כיצד מתבטא השוני בין אדם לאדם, ומה בדיוק מרגיש האדם כאשר הוא מרגיש את התחושה שנקראת "אני". וכמו כן על משמעות המילה "אגו"

באותו אופן שלכל פרי ישנו טעם שונה, ככה גם לכל אדם יש אישיות שונה ומגוונת, האישיות על פי אושו היא נוחות חברתית, בעוד שהאינדיבידואליות ניתנת לנו על ידי הקיום. האישיות היא אוסף של דפוסי התנהגות, צורות דיבור, מילים וביטויים שלמדנו מהחברה, בעוד שהאינדיבידואליות היא "הניחוח האישי" שניתן לנו, והיא בעצם מה שמייחד אותנו משאר האנשים.

בתהליך בניית האישיות מעורבים אין ספור גורמים, כאשר מתחיל הילד הצעיר לבנות כבר בחייו המוקדמים את האישיות שבה ישתמש, תת - המודע שלו באופן אוטומטי מלקט ואוסף מידע וסגנונות התנהגות ודיבור מאנשים שהוא מושפע מהם, ייתכן כי יהיו הם הוריו, או אולי כאלו שהורשם מהם, ומסגנון פעולתם. באופן כללי ניתן לומר שתת - המודע בוחר סוגי התנהגות, דיבור והתבטאות שתואמים את האידיאל שלו, שמטרתו העיקרית היינה להסב טוב, וכמה שיותר - לאדם..

האינדיבידואליות לעומת האישיות היא לא נוחות חברתית, או נסיון להרשים או להתנהג בצורה כזאת או אחרת, אלא היא נובעת מהמקור עצמו, שמהווה את מרכז העצמיות של האדם. וכאשר האדם מביע בחופשיות את האינדיבידואליות שבו הוא אותנטי, כריזמטי, ובאופן טבעי איננו שיפוטי ומחובר לאגו ולרצונותיו האנוכיים.

כאשר נפטר האדם מהצורך בשימוש באישיות זורחת וקורנת האינדיבידואליות שבו דרך כל מעשיו ודרך צורת הסתכלותו הייחודית על פני הדברים, אשר מתבטאת בפועל בכל הדרכים בהם פועל האדם מול האחר ומול עצמו. ועל מנת למצוא את האותנטיות והאינדיבידואליות, אין על האדם לעשות דבר, מלבד להיפטר ולהפסיק את השימוש באישיות, שלמד לבנות ולטפח במהלך השנים, כמעין שריון הגנה.

אנשים שחווים למעשה ניתוק מהרגשות, מהיכולת לבכות, להביע אהבה \ שנאה \ כעס. או אנשים שחווים תגובות רגשיות מוגזמות של קנאה, רכושנות וצרות עין למעשה מחוברים יתר על המידה, ותופסים את העולם כדרך האישיות, אשר מחוברת באופן בלתי נמנע לאגו, כחלק מהמערך הכללי שלו.

האגו למעשה הינו מרכז עצמיות שקרי ונוסף. מרכז העצמיות המקורי של האדם, אשר מתבטא וזורם דרכו בחופשיות בהיותו פעוט, נגזל ממנו או ליתר דיוק מודחק פנימה ומוסתר על ידי שכבות האישיות והאגו אשר נבנות על יד תת - המודע בכדי להגן על האדם. האגו עיקרו בצורת ההסתכלות של האדם, במילים אחרות - ניתן להבחין באגו לא בצורה ישירה כדבר בפני עצמו, אלא כצורה שבה האדם מסתכל על פני הדברים ומפרש אותם. וכאשר ההסתכלות והתפיסה של האדם את פני הדברים רחוקה מאיך שהם בפועל - יכול האדם לדעת שהוא תופס את המציאות באותו רגע דרך האגו ולא דרך מרכז העצמיות האותנטי. לדוגמה: אדם שיוצא לרחוב ומרגיש כל פעם שכולם מסתכלים עליו \ מביטים בו \ בוחנים אותו \ אדם שמרגיש שעוקבים אחריו. \ אדם \ אישה שתמיד חושד\ת ומקנא\ת בבת זוגו \ בבן זוגו שלא לצורך. \ אדם שתמיד מרגיש שחסר לו למרות שיש לו כל מה שרצה להשיג, וכו..

כל צורות ההסתכלות צרות העין על המציאות נובעות מפרשנות שגויה ונוספת אשר פועלת ממש כמו משקפיים שיוצרות על המציאות רשת פילטרים חדשה של הסתכלות, לרוב מוטעת ושגויה, אשר נובעת מהרצון להיות להרגיש טוב בצורה אימפולסיבית וחייתית, להיות נעלה מאחרים, להרשים את האחר וכו.. בכדי לבצע עבודה נכונה ולהסיר את "שכבות הבצל" שיוצרות את ההסתכלות המוטעת על המציאות, על האדם ראשית להשתמש בכדי שנקרא "מודעות" עליו נכתב בפוסטים הקודמים, ובעזרת המודעות על האדם להבחין בדפוסי התנהגות אשר חוזרים על עצמים ב2 דרכים. על האדם להבחין בדברים אשר יוצרים אצלו טריגר רגשי (תגובה רגשית שלילית), וכמו כן על האדם להבחין בשינויים במצבי רוח אשר נובעים מהסתכלות מסוימת על המציאות. לדוגמה: אדם שמתעצבן בכל פעם שהוא מבחין שחברים שלו מקבלים יותר תשומת לב ממנו ומרגיש נחות \ מתעצבן וכו.. עליו ראשית להשתמש במודעות כדי להבחין בדקויות ובשינוי מצבי הרוח שמתרחשים כאשר הוא נתקל באותה סיטואציה, לאחר מכן עליו לבצע עבודת חקר עצמית, ולשלוף מתת המודע שלו פרטים לגבי עצמו שהוא כבר יודע אך לא מודע להם.

והאדם הממוצע חושב שהוא מכיר את עצמו ויודע את עצמו מספיק טוב, או לחלוטין. והאמת רחוקה מכך שנות אור, כשלמעשה אין אנו יודעים את סיבותיהם של מאווינו ותשוקותינו כלל, כמו כן את הסיבות לרוב התגובות הרגשיות שאנו חווים והסיבה לצורת ההסתכלות שפוגעת בנו כל כך.

לדוגמה: האדם חושב שהוא רוצה חברה, ונשאל אותו את השאלה "מדוע אתה רוצה חברה?" והוא יענה "כי אני רוצה להרגיש נאהב" ותישאל השאלה מדוע הוא רוצה להרגיש נאהב, והוא עלול לענות כי הוא רוצה להרגיש שהוא אוהב את עצמו, וכך הלאה ישאלו שאלות לגבי התשובות שנתן, עד שיגיע האדם לסיבה מוחלטת. והמשמעות של סיבה מוחלטת היא סיבה שלא ניתן לשאול עליה יותר למה, כי אם ניתן לשאול עליה למה הרי שיש לה עוד גורם.

ועל האדם להבחין בדפוס השכבות אשר פועל במוחו, אשר מתבטא בכך שכל רצון פועל בשכבות, וכל רצון בנוי ונובע מתוך רצון אחר - בסיסי יותר. והאדם החכם הוא זה שמסוגל להבין ולחקור בצורה מקצועית ויעילה את הסיבות העמוקות והבסיסיות לכל רצונותיו, והאדם השלם הוא זה שהבין את עצמו. האדם המבורר. והגילוי העצמי הגדול ביותר - ההארה. מתרחשת כאשר האדם מבין את הדבר שקרוב אליו ביותר - את עצמו, עד הסוף. וכאשר קורה הדבר מתרחש שינוי מהותי בתודעתו של האדם, אשר מאפשר לו להבחין בכך שהכל אחד והכל מתחבר להכל, והוא זוכה לגעת באושר שאינו תלוי בדבר ואין דבר שיכול להפחית ממנו או לגרוע בו.

לסיכום: הדרך להארה או למרכז האישיות האותנטי מתחילה בכך שהאדם מתחיל לברר וללמוד את הדבר הקרוב אליו ביותר - הרי הוא עצמו. ובכך שהאדם מתחיל לחקור את עצמו בעזרת שיטות מדויקות ומסוימות ביותר בכך הוא משיג כמה דברים - הוא מתגבר, הוא מגבש יותר יכולות חברתיות ואישיות, הוא רוכש יותר מודעות עצמית, הוא מתקרב להבנה שבה הכל אחד. על אותן שיטות יפורט בפוסטים הבאים יותר בצורה פרקטית, ניתן להתחיל בשיטת החקר העצמי הבסיסית ביותר, של שאלות ותשובות, שעל - פיה על האדם לשאול את עצמו שאלות, וכמה שיותר לגבי תחושותיו וסיבותיהן, לגבי מקור לכל רצונותיו וכו.. וככל שהשאלות יהיו יותר מדויקות, כך גם יהיו התשובות, וככל שידייק האדם בתשובותיו, כך השאלות שיבואו בעקבותיהן יהיו מדויקות אף יותר. ובמסגרת שיטה זו, על האדם לענות על כל שאלותיו בעזרת תשובות שהן גם שאלות. ולא תשובות שמובילות את האדם למבוי סתום, וכאשר יגיע האדם לתשובה הסופית, שהיא שורש כל השאלות והרצונות, הוא לא יגיע למבוי סתום למרות שלא תהיה לו יותר שאלה, ועל כך יפורט יותר בפוסטים הבאים.