🖨הארה \ אישיות ואינדיבידואליות \ על ה"אני" והאגובפוסט הזה אבחר לכתוב על נושא העצמיות ומקור האישיות והאינדיבידואליות מנקודת מבטי. אפרט כיצד מתבטא השוני בין אדם לאדם, ומה בדיוק מרגיש האדם כאשר הוא מרגיש את התחושה שנקראת "אני". וכמו כן על משמעות המילה "אגו"
באותו אופן שלכל פרי ישנו טעם שונה, ככה גם לכל אדם יש אישיות שונה ומגוונת, האישיות על פי אושו היא נוחות חברתית, בעוד שהאינדיבידואליות ניתנת לנו על ידי הקיום. האישיות היא אוסף של דפוסי התנהגות, צורות דיבור, מילים וביטויים שלמדנו מהחברה, בעוד שהאינדיבידואליות היא "הניחוח האישי" שניתן לנו, והיא בעצם מה שמייחד אותנו משאר האנשים.
בתהליך בניית האישיות מעורבים אין ספור גורמים, כאשר מתחיל הילד הצעיר לבנות כבר בחייו המוקדמים את האישיות שבה ישתמש, תת - המודע שלו באופן אוטומטי מלקט ואוסף מידע וסגנונות התנהגות ודיבור מאנשים שהוא מושפע מהם, ייתכן כי יהיו הם הוריו, או אולי כאלו שהורשם מהם, ומסגנון פעולתם. באופן כללי ניתן לומר שתת - המודע בוחר סוגי התנהגות, דיבור והתבטאות שתואמים את האידיאל שלו, שמטרתו העיקרית היינה להסב טוב, וכמה שיותר - לאדם..
האינדיבידואליות לעומת האישיות היא לא נוחות חברתית, או נסיון להרשים או להתנהג בצורה כזאת או אחרת, אלא היא נובעת מהמקור עצמו, שמהווה את מרכז העצמיות של האדם. וכאשר האדם מביע בחופשיות את האינדיבידואליות שבו הוא אותנטי, כריזמטי, ובאופן טבעי איננו שיפוטי ומחובר לאגו ולרצונותיו האנוכיים.
כאשר נפטר האדם מהצורך בשימוש באישיות זורחת וקורנת האינדיבידואליות שבו דרך כל מעשיו ודרך צורת הסתכלותו הייחודית על פני הדברים, אשר מתבטאת בפועל בכל הדרכים בהם פועל האדם מול האחר ומול עצמו. ועל מנת למצוא את האותנטיות והאינדיבידואליות, אין על האדם לעשות דבר, מלבד להיפטר ולהפסיק את השימוש באישיות, שלמד לבנות ולטפח במהלך השנים, כמעין שריון הגנה.
אנשים שחווים למעשה ניתוק מהרגשות, מהיכולת לבכות, להביע אהבה \ שנאה \ כעס. או אנשים שחווים תגובות רגשיות מוגזמות של קנאה, רכושנות וצרות עין למעשה מחוברים יתר על המידה, ותופסים את העולם כדרך האישיות, אשר מחוברת באופן בלתי נמנע לאגו, כחלק מהמערך הכללי שלו.
האגו למעשה הינו מרכז עצמיות שקרי ונוסף. מרכז העצמיות המקורי של האדם, אשר מתבטא וזורם דרכו בחופשיות בהיותו פעוט, נגזל ממנו או ליתר דיוק מודחק פנימה ומוסתר על ידי שכבות האישיות והאגו אשר נבנות על יד תת - המודע בכדי להגן על האדם. האגו עיקרו בצורת ההסתכלות של האדם, במילים אחרות - ניתן להבחין באגו לא בצורה ישירה כדבר בפני עצמו, אלא כצורה שבה האדם מסתכל על פני הדברים ומפרש אותם. וכאשר ההסתכלות והתפיסה של האדם את פני הדברים רחוקה מאיך שהם בפועל - יכול האדם לדעת שהוא תופס את המציאות באותו רגע דרך האגו ולא דרך מרכז העצמיות האותנטי. לדוגמה: אדם שיוצא לרחוב ומרגיש כל פעם שכולם מסתכלים עליו \ מביטים בו \ בוחנים אותו \ אדם שמרגיש שעוקבים אחריו. \ אדם \ אישה שתמיד חושד\ת ומקנא\ת בבת זוגו \ בבן זוגו שלא לצורך. \ אדם שתמיד מרגיש שחסר לו למרות שיש לו כל מה שרצה להשיג, וכו..
כל צורות ההסתכלות צרות העין על המציאות נובעות מפרשנות שגויה ונוספת אשר פועלת ממש כמו משקפיים שיוצרות על המציאות רשת פילטרים חדשה של הסתכלות, לרוב מוטעת ושגויה, אשר נובעת מהרצון להיות להרגיש טוב בצורה אימפולסיבית וחייתית, להיות נעלה מאחרים, להרשים את האחר וכו.. בכדי לבצע עבודה נכונה ולהסיר את "שכבות הבצל" שיוצרות את ההסתכלות המוטעת על המציאות, על האדם ראשית להשתמש בכדי שנקרא "מודעות" עליו נכתב בפוסטים הקודמים, ובעזרת המודעות על האדם להבחין בדפוסי התנהגות אשר חוזרים על עצמים ב2 דרכים. על האדם להבחין בדברים אשר יוצרים אצלו טריגר רגשי (תגובה רגשית שלילית), וכמו כן על האדם להבחין בשינויים במצבי רוח אשר נובעים מהסתכלות מסוימת על המציאות. לדוגמה: אדם שמתעצבן בכל פעם שהוא מבחין שחברים שלו מקבלים יותר תשומת לב ממנו ומרגיש נחות \ מתעצבן וכו.. עליו ראשית להשתמש במודעות כדי להבחין בדקויות ובשינוי מצבי הרוח שמתרחשים כאשר הוא נתקל באותה סיטואציה, לאחר מכן עליו לבצע עבודת חקר עצמית, ולשלוף מתת המודע שלו פרטים לגבי עצמו שהוא כבר יודע אך לא מודע להם.
והאדם הממוצע חושב שהוא מכיר את עצמו ויודע את עצמו מספיק טוב, או לחלוטין. והאמת רחוקה מכך שנות אור, כשלמעשה אין אנו יודעים את סיבותיהם של מאווינו ותשוקותינו כלל, כמו כן את הסיבות לרוב התגובות הרגשיות שאנו חווים והסיבה לצורת ההסתכלות שפוגעת בנו כל כך.
לדוגמה: האדם חושב שהוא רוצה חברה, ונשאל אותו את השאלה "מדוע אתה רוצה חברה?" והוא יענה "כי אני רוצה להרגיש נאהב" ותישאל השאלה מדוע הוא רוצה להרגיש נאהב, והוא עלול לענות כי הוא רוצה להרגיש שהוא אוהב את עצמו, וכך הלאה ישאלו שאלות לגבי התשובות שנתן, עד שיגיע האדם לסיבה מוחלטת. והמשמעות של סיבה מוחלטת היא סיבה שלא ניתן לשאול עליה יותר למה, כי אם ניתן לשאול עליה למה הרי שיש לה עוד גורם.
ועל האדם להבחין בדפוס השכבות אשר פועל במוחו, אשר מתבטא בכך שכל רצון פועל בשכבות, וכל רצון בנוי ונובע מתוך רצון אחר - בסיסי יותר. והאדם החכם הוא זה שמסוגל להבין ולחקור בצורה מקצועית ויעילה את הסיבות העמוקות והבסיסיות לכל רצונותיו, והאדם השלם הוא זה שהבין את עצמו. האדם המבורר. והגילוי העצמי הגדול ביותר - ההארה. מתרחשת כאשר האדם מבין את הדבר שקרוב אליו ביותר - את עצמו, עד הסוף. וכאשר קורה הדבר מתרחש שינוי מהותי בתודעתו של האדם, אשר מאפשר לו להבחין בכך שהכל אחד והכל מתחבר להכל, והוא זוכה לגעת באושר שאינו תלוי בדבר ואין דבר שיכול להפחית ממנו או לגרוע בו.
לסיכום: הדרך להארה או למרכז האישיות האותנטי מתחילה בכך שהאדם מתחיל לברר וללמוד את הדבר הקרוב אליו ביותר - הרי הוא עצמו. ובכך שהאדם מתחיל לחקור את עצמו בעזרת שיטות מדויקות ומסוימות ביותר בכך הוא משיג כמה דברים - הוא מתגבר, הוא מגבש יותר יכולות חברתיות ואישיות, הוא רוכש יותר מודעות עצמית, הוא מתקרב להבנה שבה הכל אחד. על אותן שיטות יפורט בפוסטים הבאים יותר בצורה פרקטית, ניתן להתחיל בשיטת החקר העצמי הבסיסית ביותר, של שאלות ותשובות, שעל - פיה על האדם לשאול את עצמו שאלות, וכמה שיותר לגבי תחושותיו וסיבותיהן, לגבי מקור לכל רצונותיו וכו.. וככל שהשאלות יהיו יותר מדויקות, כך גם יהיו התשובות, וככל שידייק האדם בתשובותיו, כך השאלות שיבואו בעקבותיהן יהיו מדויקות אף יותר. ובמסגרת שיטה זו, על האדם לענות על כל שאלותיו בעזרת תשובות שהן גם שאלות. ולא תשובות שמובילות את האדם למבוי סתום, וכאשר יגיע האדם לתשובה הסופית, שהיא שורש כל השאלות והרצונות, הוא לא יגיע למבוי סתום למרות שלא תהיה לו יותר שאלה, ועל כך יפורט יותר בפוסטים הבאים.
מי אני, מה אני, האני, אין או יש אני או לא אני, ביטול האני עצמי, ממה האני מורכב, מה היית לפני שהיית, חיפוש עצמימי אני, מה אני, האני, אין או יש אני או לא אני, ביטול האני עצמי, ממה האני מורכב, מה היית לפני שהיית, חיפוש עצמי... אני, מה אני, האני, אין או יש אני או לא אני, ביטול האני עצמי, ממה האני מורכב, מה היית לפני שהיית, חיפוש עצמי מהי המטרה המרכזית בחקירה של המציאות לפי אליעד כהן? המטרה המרכזית בחקירת המציאות על פי אליעד כהן היא להגיע להבנה מלאה ומוחלטת של ... יש להתבונן על כל ההנחות הללו, ולשאול: מהו טוב? מה זה אני? מה פירוש רוצה? האם באמת קיים קשר סיבתי? איך השאלה מהו רצון מובילה לחקירת האני? בתוך המשפט אני רוצה להרגיש טוב יש כמה חלקים: אני רוצה להרגיש טוב אם מתבוננים לעומק במילה רוצה, מגיעים להבנה שהיא תלויה בכך שיש אני שמבקש משהו. ללא אני, אין משמעות לרצון. מכאן המסקנה שחייבים לחקור קודם מהו אני. באותה מידה, אפשר לטעון שגם האני תלוי בקיומו של רצון - אך בפועל, הנקודה הכי קרובה לאדם היא תחושת האני. לכן קל יותר להתחיל לבחון את האני עצמו. מה קורה כשמתחילים לחקור מי אני? חקירת האני נעשית דרך פירוק לגורמים ובדיקת ההנחות הבסיסיות: האם האני הוא ישות ממשית או מושג נתון מראש? האם אני זהה לחוויית הרצון או שחוויית הרצון היא רק חלק בי? האם האני נפרד באמת מלא אני או שאולי שניהם צורות של מציאות אחת? בחקירה מגיעים להבנה שההפרדה בין אני ללא אני עצמה מבוססת על הנחה מוקדמת, ושמתחת לשניהם יש משהו אחד שכולל את הכל. איך העמקה מובילה להשגת הכל אחד? ככל שמעמיקים בשאלת האני, מגלים שיש אני ולא אני, ושניהם חלק מאותה מהות שמאחדת אותם. זה דומה לבחינה של חומרים שונים, שבסופו של דבר הם עשויים מאותם אטומים. כך מתברר שההבחנה בין אני ללא אני מתקיימת ... הקצה, הוא חווה ביטול עצמי מוחלט - הוא מאבד את ההפרדה בין אני ללא אני וממילא לא יודע דבר על עצמו. אין אני שמודע. זו נקודה שנקראת לפני האני. באותו שלב, האדם לא מרגיש כלום - לא טוב ולא רע - כי אין הפרדה שתאפשר לחוות את זה. לאחר מכן חוזרת ההפרדה, אך נותרת הידיעה שהכל אחד, וזו משנה לחלוטין את צורת החוויה הרגילה. ... אני ולא אני. התרגול דורש התמדה והתבוננות יומיומית, וככל שמתקדמים מגלים שנקודת האחדות הופכת בהירה יותר. כיצד חווים בפועל את מציאות האני והאלוהים? לפי ההסבר: יש רובד אחד שבו האדם מזדהה כישות נפרדת עם רצונות וקשיים. יש רובד נוסף שבו האדם מגלה שהוא למעשה אלוהים שיוצר את המציאות, משום שהכל תלוי בתודעה שלו. יש ... מתקשרת לרצון להרגיש טוב? בסופו של דבר, הרצון להרגיש טוב מתברר כדחף שמוביל את האדם לחקירה הגדולה של המציאות. החקירה פותחת פתח להבנת האני, הקיום, והדרך שבה מתקיימת נפרדות לצד האחדות. כשהאדם מגלה שהכל באמת אחד, הצורך בלהרגיש טוב במובן הנפרד מפנה את מקומו לחוויה רחבה יותר שבה טוב ורע מתמזגים לאותה מהות אחת. איך מתגברים על הפחד מפני אובדן האני? כיצד ניתן לפתח רצון חזק לחקירת האמת? מהן הדוגמאות של רבי נחמן על שורשי השאלות? איך לזהות את הנחות היסוד של כל מחשבה בחיי היומיום? איך לחוות בו - זמנית את רובד הנפרדות ... תחושה של אני, אני חווה רצון. רצון זה חוויה, רגש. שאלה: שאמרת שרצון זה תחושה של אני, האם זה חלק מהאני? אליעד: מה אמרתי? שתשאל מי הוא האני, האם אני ישות גדולה? האם אני ישות שניתן לחלק אותה? שאלה: אבל זה לא עונה מהו רצון. אליעד: אני לא עונה לך על שום דבר, אני שואל עוד שאלה, ועוד שאלה, ועוד שאלה, עד שתבין שהכל ... תהיה לך שום שאלה. שאלה: האם יש כיוון אחר בלדעת מהו רצון? אליעד: האם אתה מבין שבלי אני אין רצון? שאלה: כן אליעד: אז גמרנו, תחקור מהו האני. בלי אני לא היה רצון, נכון? אז בא ננסה להבין מהו האני. גם אם תחקור מהו קיר תוכל להגיע למקור ולדעת שהכל אחד, אבל הבעיה היא שאין לך אינטרס לדעת מה הוא קיר, לא מטריד אותך מה הוא קיר, לכן תחקור לתוכך. דבר נוסף אם תחקור מהו קיר, ... אם האדם יבין דבר אחד בכל המציאות הזאת הוא יסתדר. מה הדבר שהכי קל לך להבין אותו, זה הדבר שהכי קרוב אליך, מה הדבר הכי קרוב אליך? האני שלך, שאתה אומר אני זה הדבר שאתה הכי מרגיש אותו. כשאתה אומר אני למה אתה מתכוון? שאלה: לאני. אליעד: אתה צריך להגיד מה זה אני, אתה מרגיש אני, מה זה שאני מרגיש? זה הכל, ... אין רצון, זה מה שרוב האנשים חושבים שהם לא יהיו קיימים, ואז אם נאמר שבלי אני לא יהיה רצון, אז צריך לחקור מה הוא אני, זה אתה מבין? כי האני הוא לפני הרצון. אפשרות נוספת שאולי בלי רצון אין אני, ולכן אולי לא היית יכול להיות קיים, אז לפי שאלה זו אי אפשר לשאול מה הוא אני, צריך לשאול מה הוא רצון, אפשרות נוספת ... תבין דבר, אתה צריך לבדוק בעצמך, תן לעצמך את הצאנס ותבדוק ותראה מה תגלה, בסוף בסוף בסוף אתה צריך להבין משהו אחד. הדרייב שלך לחקור הוא האני, הדבר הכי קל לחקור זה את האני, נקודת החיבור הכי קרובה שלך עם המציאות היא האני שלך, הדבר הכי בסיסי שלך זה האני שלך, יש לזה הרבה מאוד יתרונות, הדבר שתמיד קיים גם אם אתה רוצה זה האני שלך, לדוגמה, אני רוצה, אני חושב, אני שומע, אני ישן, האני תמיד נשאר, נכון? אין לך דבר שאין בו אני, בלי אני אין לך עניין בכלום. הבנת? אז מה זה אני? למה אנחנו שואלים את זה בעצם? זאת שאלת המפתח. הגענו בחקירה שאנו רוצים להרגיש טוב, ... המציאות, כי אפשר להגיד שאני רוצה להרגיש טוב או להרגיש רע, ואז יש את המילה להרגיש, אני רוצה להרגיש או אני רוצה משהו אחר, ואז יש את האני רוצה, ונשאלת השאלה מה הוא רצון ומה הוא אני, ובסוף נשאר האני, למה? כי האני זה הדבר שאתה הכי בטוח בו, אולי אין דבר כזה רצון, אולי זה תעתוע, עזוב, בא נתעסק באני, האני קיים? כן, בא נבין מה זה. אתה לא חוקר מה קורה לסינים, מה אכפת לך מה הוא רצון, אל תחקור דברים שלא קשורים אליך, מה זה רצון? מה אכפת לך מה הוא רצון, מה זה עניינך, תחקור קודם ...
הספר להיות אלוהים - האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון איך נוצר האני של האדם, כלום, אין, המקום והזמן, חלק 2הספר להיות אלוהים - האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון איך נוצר האני של האדם, כלום, אין, המקום והזמן, חלק 2... להיות אלוהים - האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון איך נוצר האני של האדם, כלום, אין, המקום והזמן, חלק 2 איך נוצר הרצון ומה הוא האני? כדי להבין איך נוצר הרצון ומהו האני של האדם, יש תחילה להבין מהו בכלל רצון. כאשר אדם אומר אני רוצה לאכול תפוח, חשוב להבין מה גרם לו לרצות דווקא תפוח ... ובתחתית: אני. כלומר, לפני שתשאל למה אתה רוצה משהו מסוים, עליך להבין תחילה מי הוא אותו אני שרוצה, ומה המשמעות של האני הזה. ההבדל בין אפשרי למחויב המציאות? כדי להבין את האני, יש להבין את ההבדל בין אפשרי למחויב. דבר אפשרי הוא כל דבר שמורכב מחלקים, ולכן יכול להיות קיים ויכול לא להיות קיים. ... מחויב. לעומת זאת, דבר שאינו מורכב משום דבר, חייב להיות קיים תמיד וקיומו נקרא מחויב. האדם צריך לשאול את עצמו: האם האני שלי מורכב? אליעד מסביר שכן, האני מורכב, משום שהאני הוא ישות שנמצאת מול הלא אני. אם לא היה לא אני, לא היה ניתן לזהות אני. זה אומר שהאני איננו דבר אחד אלא ישות מורכבת, ולכן הוא אפשרי המציאות ולא מחויב. האם התודעה של האדם מחויבת או אפשרית? האני שאנו חווים כתודעה, הוא ישות מורכבת ולכן אפשרית. האדם, גופו, והמחשבות שלו יכולים להיות קיימים או לא קיימים, ולכן ... למעשה מחויבת המציאות. היא ההוויה הראשונית של הכל, שאין בה צורה כלל. איך אפשר להבין את מהות האין? כדי להבין באמת את האני והרצון, אליעד אומר שצריך להבין גם את האין, שהוא ההוויה שממנה הכל עשוי. האדם שואל: מה יש לפני האני והלא אני? והתשובה היא - כלום מוחלט, העדר מוחלט של מקום וזמן. כאשר מפרקים את כל הצורות של העולם (כולל את המקום והזמן ... והבעיות שלנו הם אשליות הנובעות מכך שאיננו מבינים שאנחנו והמציאות הם למעשה דבר אחד מוחלט. איך נוצר הרצון? מהו האני? מהי מחויב המציאות? איך אפשר להבין את הכלום? מהי ההוויה? איך להיות אלוהים? נקרא בעמוד 194, אני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון, איך נוצר האני של האדם. נעשה חזרה קצרה מהפעם הקודמת. הנושא כאן, הוא איך נוצר הרצון? כשאדם אומר אני רוצה לאכול תפוח, מה גרם לכך ... אני רוצה את זה או את זה? אבל לפני ששואלים זאת, יש לשאול, למה אני בכלל רוצה? למה יש לי רצון? השלב הבא, יש לפרק את האני רוצה, ופרקנו לאני ורוצה. כאן צריך להבין מי רוצה? אם תבין מי הוא זה שרוצה, אז אולי תבין למה הוא רוצה. אז אם אתה לא מבין מה הוא האני, אז איך תבין מה אתה רוצה. והסברנו שלכל דבר יש מחויב ואפשרי. למשל אני רוצה לאכול, לאכול זה אפשרי, והמחויב זה אני רוצה. ובמשפט, אני רוצה, האני זה המחויב והרוצה זה האפשרי. ואז נשאלת השאלה איך נבין מי זה האני. ואז אמרנו שיש מחויב המציאות ואפשרי המציאות. כל דבר שמורכב מכמה ישויות הוא אפשרי המציאות, יכול להיות קיים ולא קיים, כי ... שדבר שלא מורכב משום דבר, קיומו הוא מחויב. מה זה אומר? שלא יכול להיות שהוא לא יהיה קיים. לכן אנו צריכים לבדוק האם האני או התודעה של האדם מורכב. וכדי לבדוק עלינו לראות, אם יש עוד דברים שהם לא האני. למה? כי אם יש עוד משהו שהוא לא האני, זה אומר שקיום האני לא מחויב. כשאנו לוקחים את המילה אני, מה זה האני? התודעה שחווה שהיא קיימת. כשהאדם אומר אני, הוא חווה למעשה שיש משהו שהוא לא אני. אם אדם לא היה יודע להבדיל בין אני ללא אני, לא הייתה משמעות למילה אני. ואם יש משהו שהוא לא אני, זה אומר שהאני של האדם מורכב, ולכן האני הוא אפשרי ולא מחויב. לכאורה האני נראה בסיסי וראשוני, אבל יש לא אני, ולכן האני הוא לא הראשון, האני הוא לא מחויב. כך שהאני לא יכול להוות את הלא אני. לא יכול להיות רק אני, כי הרי יש לא אני. אם יש אני ולא אני מקבילים, אז זה אומר שיש מכנה משותף ...
הסוד של ה"אני" - איך להתחבר ל"אני" של המציאות עצמה? איך להכיר את ה"אני" של עצמך?... של האני - איך להתחבר לאני של המציאות עצמה? איך להכיר את האני של עצמך? כפי שכבר ביארתי, מי שרוצה להיות מאושר, עליו להבין את המציאות. ולהבין את המציאות, פירושו שהאדם יבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שבגללה מתרחשים כל ... אומר שעל האדם לדמיין את עצמו, כאילו הוא עצמו הדבר שאותו הוא רואה. כי המציאות שלנו מתחלקת לשלושה חלקים. והם: האני של האדם שחושב מחשבות. הדברים שהם אינם האני של האדם שעליהם האדם חושב. והמחשבה שהיא מחברת את האני של האדם, עם הדברים שאותם הוא חושב. ומי שרוצה לקבל שכל, עליו לנסות להתחיל להסתכל על המציאות דרך העיניים ומנקודת מבט של כל מה שכלפיו האדם לא מרגיש אני. ועל האדם ... ועל האדם לנסות להסתכל על המציאות כולה, מנקודת המבט של הישות האחרת שכלפיה האדם לא מרגיש אני. כי מצד האמת האני האמיתי של האדם הוא המציאות עצמה. ולכל אדם ולכל ישות יש שני אני. והאני הראשון של האדם, זה מה שהאדם קורא לו אני. אבל האני השני של האדם, הוא המציאות עצמה. כי האני האמיתי של האדם, הוא לא פחות מהמציאות עצמה, מאשר מה שהאדם קורא לו אני. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום של עצמו. שבו בעצם יש לאדם שני אני. והאני האחד של האדם הוא האני העליון שנמצא מחוץ לחלום ושחולם את החלום. והאני השני של האדם, הוא האני שנמצא בתוך החלום, שחווה את כל החוויות של החלום. כי כאשר האדם ישן ונכנס למצב של חלום, האני של האדם מתפצל לכמה חלקים. ויש את האני שנמצא מחוץ לחלום, שאם תוך כדי שינה הוא ירגיש אש וכיוב או שמישהו יקרא בשמו של האדם תוך כדי חלום, הרי שהאני שנמצא מחוץ לחלום הוא יתעורר מהחלום. ויש גם את האני שנמצא בתוך החלום, שהוא זה שחווה את כל האירועים שיש בתוך החלום. ויש גם חלום בתוך חלום בתוך חלום וכולי. שבו האדם מתעורר אל תוך חלום. והאדם מרגיש שהוא התעורר, וכל זה קורה בתוך החלום עצמו. שבמצב כזה בעצם האני של האדם מתפצל לרמות עומק שונות. ובכל פעם שהאדם מתעורר מהחלום, האני של האדם מתחבר לאני החיצוני לו שגדול יותר ממנו. ומעל מה שנקרא אצל האדם אני, מעליו יש עוד אני אחר, שהיא המציאות עצמה. כי מצד האמת, מה שנקרא אצל האדם אני, זה רק חלק של האני שלו. כי האני הראשון של האדם, הוא המציאות עצמה. וכאשר האדם עושה איזו פעולה, הרי שמי שבאמת עושה את זה, זה האני העליון של האדם שהוא המציאות, שהיא באה לידי ביטוי באני התחתון של האדם, שהוא מה שנקרא אצל האדם אני. ומצד האמת, כאשר האדם רואה כל דבר שקורה בעולם, מצד האמת מי שעושה את זה, זה האדם עצמו. כי מצד האמת האני האמיתי של האדם, הוא הכוח שמניע את המציאות, שהוא זה שעושה את כל מה שקורה במציאות. והדבר דומה לעט שנמצא ביד הסופר. שהוא כותב את הספר, באמצעות כוחו של הסופר. ... נפרד מהאני הגדול יותר שהוא המציאות עצמה. וכאשר מישהו אומר לאדם איזה משהו, מצד האמת זה האדם שמדבר לעצמו. כי האני העליון של האדם, הוא זה שמניע את כל מה שקורה בעולם כולל הכל. וכאשר מישהו פוגע באדם, הרי שמצד האמת זה האדם עצמו שפגע בעצמו. כי האני העליון של האדם שהוא המציאות עצמה, היא זאת שגרמה לאותו האדם האחר לפגוע באדם. וכאשר האדם נמצא בשעת חלום, כל אותן דמויות שהוא רואה בשעת החלום שלו, הן בעצם הוא עצמו ממש. כי כל המקום וכל הזמן של החלום, הם כולם נמצאים בתוך האני של האדם עצמו שחולם את החלום, שהוא נמצא מחוץ לחלום והוא מכיל בתוכו את החלום כולו. וכאשר האדם נמצא בתוך החלום של עצמו והוא רואה איזה אדם אחר, או איזה דבר כלשהו, מצד האמת האדם רואה את עצמו ממש. כי האני של האדם, הוא לא יותר מאשר תחושה. והאדם יכול להרגיש אני לגבי הרבה דברים שונים בעוצמות שונות. כי יש כאלו שמרגישים שהרכוש שלהם הוא חלק מהאני שלהם. כגון לדוגמה ... האדם עצמו יכול להמשיך להיות קיים, גם בלי אותו איבר. אבל האדם מרגיש אני כלפי אותה יד או רגל. למרות שמצד האמת האני של האדם הוא לא היד וגם לא הרגל. כי האדם יכול להמשיך להיות קיים בדיוק באותה המידה, גם בלי יד או רגל וכיוב. ומצד האמת, כל מה שקיים, זה הכל האני של האדם. כי יש אני אחד כללי של המציאות, שבתוכו קיימים כל הדברים. וגם מימד הזמן ומרחב המקום, גם הם לא יותר מאשר תחושה. כי הזמן והמקום, הם בסך הכל תחושה. כי יש ... לחלום, שם אין מקום כלל. כי כל המקום כולו שנמצא בתוך החלום, הוא נמצא כולו בשום מקום ממשי, אלא הוא רק בתוך האני של האדם שחולם את החלום. ומצד האמת, כל המקום כולו נמצא בתוך שום מקום. כי כל דבר נמצא בתוך דבר אחר. כי כל דבר יש דבר אחר שהוא גדול ממנו. וכל המקום כולו נמצא גם ... מקרה בכל רגע ורגע האדם חווה מציאות, שבה יש תחושת זמן ומקום. וגם הזמן כולו וגם המקום כולו, הם נמצאים בתוך האני העליון של האדם, שהיא המציאות עצמה. כי האני התחתון של האדם שנמצא בתוך החלום, הוא עצמו חווה תחושת מקום ותחושת זמן. וכל מה שקיים, הכל קיים בתוך אני אחד גדול יותר, שהוא המציאות עצמה. ולכן, כל דבר שאותו רואה האדם, מצד האמת האדם רואה את עצמו ממש. כי מצד האמת, הכל זה האני של האדם. וכאשר האדם מבין איזה דבר במציאות, בעצם האדם מבין את עצמו. וכאשר לדוגמה האדם מבין איך עושים פעולה כלשהי במציאות, הרי שבעצם האדם לומד להבין את השכל של ...
מודל הנפש, מהות התודעה, מהות הזמן, אני בהווה, אני בעבר, אני בעתיד, תפישת המציאות, אני עתידי, אני בזיכרון, אני ברגע הזה, לחיות את הרגע הזה, רק רגע אחד, האני האמיתימודל הנפש, מהות התודעה, מהות הזמן, אני בהווה, אני בעבר, אני בעתיד, תפישת המציאות, אני עתידי, אני בזיכרון, אני ברגע הזה, לחיות את הרגע הזה, רק רגע אחד, האני האמיתי... בהווה, אני בעבר, אני בעתיד, תפישת המציאות, אני עתידי, אני בזיכרון, אני ברגע הזה, לחיות את הרגע הזה, רק רגע אחד, האני האמיתי האם יש בכלל משמעות לתפיסת הזמן והאני? ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בבירור מעמיק של שאלת מהות הזמן, התודעה, והקשר בין האני האמיתי לבין הרגע הנוכחי. אליעד מציג שאלות יסוד כמו מי אני?, האם הזמן באמת קיים?, האם העבר והעתיד קיימים או שהם רק אשליה?, ומוביל את השומעים להבין בצורה ... למעשה הרגע הנוכחי. הוא מסביר שבאותו רגע יחיד אין אפשרות שתהיה תחושת אני ואין גם תחושה של לא אני, מכיוון שתחושת האני תמיד קשורה לזיכרון (עבר) או לציפייה (עתיד). לכן ברגע אחד בלבד, אין תחושה מוגדרת של זהות, אלא רק קיום טהור ללא זמן. לדוגמה, אם אדם מנסה לחשוב על עצמו רק ברגע בודד אחד ללא זיכרון וללא מחשבה קדימה, הוא יגלה שאין אני מוגדר באותו רגע. האני הוא תמיד דימוי שנוצר כאשר התודעה מוסיפה לרגע הנוכחי מחשבה על עבר או עתיד. כיצד מתגבשת תחושת האני? אליעד מדגים שתפיסת האני נוצרת מתוך השילוב של זיכרון וציפייה. למשל, כשאדם חושב אני, הוא לעיתים מתכוון למה שהוא היה בעבר, לעיתים למה שהוא רוצה להיות בעתיד, ולעיתים למה שהוא כרגע. אך אף פעם תחושת האני אינה עומדת בפני עצמה, אלא תמיד קיימת ביחס למשהו אחר - לעבר או לעתיד. הוא מסביר שלמעשה העבר הוא דימוי, משהו שכבר חלף, שאיננו מתקיים עוד, ואילו העתיד הוא ציפייה או דמיון, שאינו קיים ברגע הזה. מכאן עולה שתפיסת האני כמשהו רציף או קבוע היא אשליה שנוצרת בתוך התודעה. מדוע העבר והעתיד הם דימויים בלבד? אליעד מסביר שהעבר והעתיד קיימים רק כתמונות או דימויים במוחו של האדם. לדוגמה, ... שאם היינו באמת חיים רק את הרגע הזה, ללא שום מחשבה על העבר או על העתיד, לא היינו חווים תחושה של אני, מכיוון שהאני מוגדר תמיד ביחס למשהו שהיינו או נהיה. לכן, לחיות את הרגע באמת פירושו לאבד את תחושת הזהות הרגילה, כי תחושת הזהות תמיד נשענת על הזיכרון או הציפייה. מה קורה כאשר האדם מנסה להבין מהותית את האני? אליעד מדגיש שבחקירה עמוקה של מושג האני, האדם יגיע בסופו של דבר לשאלה בסיסית מאוד - מאין מגיע האני?. כשאדם מתחיל לפרק את ההבנה של עצמו, הוא מגלה שהאני שהוא חושב שהוא, הוא לא האני של הרגע הזה, אלא אוסף של דימויים וזיכרונות. ברגע שהאדם מבין שהאני שלו ברגע הזה אינו אותו אני שהיה בעבר, וגם לא זה שיהיה בעתיד, נוצרת הבנה עמוקה שהאני הוא בעצם מושג אשלייתי. אליעד מסביר שככל שנחפור יותר, נגלה שבסופו של דבר תמיד נחזור לאותה שאלה פילוסופית יסודית - איך מתוך כלום נהיה משהו? כלומר, איך התחושה של אני ... הפילוסופית מההרצאה של אליעד כהן? הסיכום העמוק של אליעד הוא שהתודעה והזמן הן אשליות תודעתיות שיוצרות את תחושת האני. בסופו של דבר, כאשר האדם חוקר לעומק את תחושת האני והזמן, הוא מגיע להבנה ברורה שאין באמת אני קבוע ומוגדר מעבר לרגע הנוכחי, ושכל תפיסת הזמן שלנו בנויה מאשליה של עבר ועתיד, שאינה קיימת באופן מוחלט, אלא כיצירה של המוח האנושי בלבד. מהו הרגע הזה? האם הזמן קיים באמת? האני האמיתי איך נוצר האני? האם העבר והעתיד קיימים באמת? לחיות את הרגע מהי תפיסת הזמן והאני ברגע הנוכחי? ההרצאה מתמקדת בכמה נושאים עקרוניים הקשורים לתודעה, הזמן ולתפיסת האני. נושא מרכזי בהרצאה הוא הדיון בהבנת האני בהקשר של הזמן: האם האני נמצא רק בהווה, או שגם בעבר ובעתיד? האם האני קיים רק בהווה? במהלך ההרצאה, אליעד מציין כי הזמן לא באמת קיים כפי שאנחנו רגילים לתפוס אותו. התודעה שלנו היא זו שמחלקת את הזמן לעבר, הווה ועתיד, אך למעשה כל רגע ... אם נניח שאנחנו מתמקדים רק ברגע אחד, אז לא ניתן לחוות תחושה של אני. כאשר מחשבים את הזמן, אנחנו לא באמת חווים את האני ברגע זה, שכן זהו רק רגע חולף מבלי להיות חלק ממסגרת ארוכה יותר של זמן. מה קורה לעבר ולעתיד בתפיסת האני? אליעד מבקש להדגים איך האני שייך אך ורק לרגע הזה. הוא מסביר שבעצם כל הזמן הוא רק אשליה, גם העבר וגם העתיד הם דימויים. כל מחשבה על העבר או על העתיד לא בהכרח שייכת לנו בהיבט של האני. האני כפי שאנחנו תופסים אותו הוא לא אלא זיכרון או ציפייה לעתיד. כלומר, יש איזו חוויה של האני רק בתוך הרגע הנוכחי. האם יש משמעות לעבר ולעתיד? כשהשניים שואלים, אם האני לא באמת קיים מעבר לרגע הנוכחי, אז איפה נמצא
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?