למזלנו, למרבית האנשים, הנישואין אינם ויכוח אחד ארוך ומתמשך. אבל יש זמנים בכל חיי נישואין, שבהם חשים בני הזוג שהם לא מתקשרים בצורה אפקטיבית זו עם זה.
מאת ד"ר מאיר ויקלר
לפני מספר שנים ראיתי סרט מצויר שתיאר את הסצינה הבאה: שני גברים יושבים בבָאר ושותים בירה. האחד מקשיב בעניין רב, כשחברו משתף אותו בגילוי אישי אחרון: "אם הייתי יודע איך הולכים להיות הנישואין, הייתי מצטרף למועצת התלמידים בתיכון, כדי ללמוד איך להתווכח... "
למזלנו, למרבית האנשים, הנישואין אינם ויכוח אחד ארוך ומתמשך. אבל יש זמנים בכל חיי נישואין, שבהם חשים בני הזוג שהם לא מתקשרים בצורה אפקטיבית זו עם זה.
הדוגמה הברורה ביותר היא כאשר זוגות מתווכחים לעתים קרובות מדי. דוגמה פחות גלויה, אבל לא פחות נפוצה, לתקשורת בלתי יעילה, היא כשאחד מבני הזוג או שניהם מרגישים שלא מבינים אותם, שלא מעריכים אותם, או שמזלזלים בכבודם.
כשזוגות אינם מתקשרים בצורה יעילה, כשהם לא מקבלים את רוב הצרכים הבסיסיים שלהם מהנישואין, אני מנסה ללמד אותם אחת או יותר ממיומנויות התקשורת הבאות, שאני מאמין שהן מיומנויות בסיסיות להצלחת חיי הנישואין.
אם אחת המיומנויות האלה לקויה אצלכם, אתם עלולים להגביל באופן משמעותי את מה שתוכלו להשיג כבני זוג ממערכת היחסים שלכם. אם יותר מאחת מהמיומנויות האלה לקויה אצלכם, עלולים כל חיי הנישואין שלכם להיות בסיכון.
1. לבטא תחושות שליליות בצורה יעילה
המונח "תחושות שליליות" מתייחס לאותן תחושות שאנחנו בדרך כלל לא נהנים לשמוע עליהן מאחרים. הן כוללות: מרירות, כעס, אכזבה ותסכול.
בדיוק כמו שלא ייתכן קר בלי חם, או למעלה בלי למטה, כך גם לא יכול להיות חיובי בלי שלילי. לכן, כדי לזכות בחיי נישואין מאושרים, חשוב שנדע איך לבטא בצורה יעילה את התחושות השליליות שיש לנו כלפי בני הזוג. אם תביעו את תחושותיכם השליליות בהתפרצות בלתי נשלטת של כעס אלים, התוצאות עלולות להיות הרסניות לגבי כל המשפחה שלכם. אבל, גם כשהתחושות השליליות מובעות בדרך נשלטת יותר - כלומר, אם אתם משתמשים בסרקאזם, בלעג או בהקנטות מיליות - התקשורת תהיה הכל חוץ מיעילה.
גם כשהתחושות השליליות מובעות בדרך נשלטת יותר - כלומר, אם אתם משתמשים בסרקאזם, בלעג או בהקנטות מיליות - התקשורת תהיה הכל חוץ מיעילה. תחושות שליליות צריך לבטא, כדי שבני הזוג יוכלו להתאמץ לענות זה על צרכיהם ההדדיים. כשמחזיקים בבטן את כל התחושות, עלולים לגרום לנזק רב יותר מאשר לתועלת, ולהצטברות של מתח כמו בסיר לחץ.
אריק הוא דוגמה טובה למישהו שמעולם לא למד איך לבטא תחושות שליליות בלי לתקוף. בכל פעם שהוא היה מוטרד ממשהו שאשתו שרה עשתה או אמרה, הוא היה תוקף עם כזה ארס בקולו, ועם כזה זעם על הפנים, שהיא הייתה נחרדת. למחרת, הוא היה שותק ומזעיף פנים מתוך בושה ומבוכה, כשהוא מבטיח לעצמו ולאשתו שהתפרצות כזאת לעולם לא תחזור על עצמה.
אריק התחיל לבלוע כל הערה ששרה אמרה לגביו ושלדעתו הייתה משפילה, מבזה, או פוגעת. ואז, יום אחד כשעמד במטבח, שרה שוב "עברה את הגבול" והעבירה ביקורת על ההתנהגות שלו, ביקורת שלדעתו הייתה לא הוגנת.
אריק לא היה מסוגל להמשיך לשלוט בעצמו יותר. הוא התקרב לכיור, לקח את בקבוק סבון הכלים, רוקן אותו לתוך סיר הספגטי ששרה בישלה על הגז, ויצא מהבית בסערה.
אריק חשב בטעות שהוא יצליח לשמור על השלום בבית, אם פשוט ירסן את כל הרגשות השליליים שלו. חודשים רבים לאחר אפיזודת הסבון בספגטי, הוא עדיין ניסה ללקט את השברים של האמון המנופץ בינו לבין שרה.
אז במה טעה אריק? ואיך הוא היה צריך לתקשר עם שרה לגבי הדברים שמעיקים עליו?
כלל ראשון: אל תגזים.
אריק היה רגיל להשתמש במלים כמו "תמיד", ו"אף פעם", שבבירור היו הגזמות.
אין ספק, ההגזמות עזרו לאריק לשחרר קיטור. אבל, בזה שהוא הגזים בתלונות שלו, הוא רק הצליח לגרום לשרה לתקן אותו. שרה הייתה חושבת, ולפעמים גם אומרת בקול: "אני לא עושה את זה תמיד", וכך, גורמת לאריק להשתכנע שבאמת לא מקשיבים למה שהוא אומר.
כלל שני: אל תקרא מחשבות.
אין דבר יותר מעצבן מזה שאומרים לך שמישהו אחר יודע יותר טוב ממך מה אתה חושב באמת. למרות כל מה שאתה אומר, הוא משוכנע שיש לך מניעים זדוניים או כוונות רעות.
כלל שלישי: להשתמש יותר במלה "אני" ופחות ב"את/ה":
ביקורת שמתחילה ב"את / ה... " בדרך כלל נתפסת כהתקפה. לדוגמה, "אתה לא מספיק מעריך אותי על כל עבודות הבית שאני עושה".
שרה הרגישה שהיא לא זוכה למספיק הערכה מאריק. והיא צדקה. אבל בזה שהיא התחילה את התלונה שלה ב"אתה... ", היא עוררה אצל אריק יותר התגוננות מאשר אמפתיה.
היה יעיל יותר אילו הייתה שרה מבטאת את התחושה שלא מעריכים אותה מספיק, באמירה מסוג "אני". כמו למשל: "הייתי רוצה שתשים לב לעתים קרובות יותר כמה עבודה אני משקיעה בבית למענך ולמען הילדים".
כלל רביעי: לא להכליל.
תהיו ממוקדים, ונסו לתת דוגמאות.
הכללות רחבות ומטושטשות עלולות לגרום לך להרגיש שאמרת הכל. זה אולי אפילו ירגיע אותך שלא שכחת כלום. אבל בעוד שזה עשוי להיות מאוד מספק למי שפורק את הכעס שלו, זה מקשה על בן הזוג לשמוע אותו.
2. להקשיב לתחושות שליליות לא מתוך התגוננות
אני מקווה מאוד שברור לכם שאתם לא היחידים שיש להם רגשות שליליים. בדיוק כפי שיש דברים שבן הזוג שלך עושה והם מטרידים אותך, יש דברים שאתה עושה והם משגעים את בן הזוג שלך. אופס. שברתי את הכלל הראשון, לעיל. מצד שני, במקרה המסוים שלך, זה עלול להיות בלתי מוגזם לחלוטין.
על מנת להשלים את לולאת התקשורת שבה המסרים משודרים ונקלטים כראוי, חשוב לכל הזוגות ללמוד איך להקשיב לתחושות שליליות בלי להתחיל להתגונן. על מנת להשלים את לולאת התקשורת שבה המסרים משודרים ונקלטים כראוי, חשוב לכל הזוגות ללמוד איך להקשיב לתחושות שליליות בלי להתחיל להתגונן. זה הרבה יותר קשה מללמוד איך לבטא רגשות שליליים בצורה יעילה. למרות זאת, להצלחת הנישואין, שני בני הזוג חייבים להיות מסוגלים להקשיב לתלונות הזולת, בלי להיכנס לעמדת התגוננות.
"אני רק התכוונתי ל... ", "יודע למה אמרתי את זה? ", ו"נו, גם את עשית לי בדיוק את אותו הדבר", כולם דוגמאות של ביטויי התגוננות.
מה רע בלהיות דפנסיבי? וכי לא טוב להסביר את הפעולות שלך ב"תסתכלו על הדברים מהנקודה שלי"?
לא. זה לא טוב. כשאנחנו מתחילים למנות את כל הנקודות שבגללן לא צריכים להאשים אותנו על כמה טעויות, אנחנו משדרים לבני הזוג שלנו שכל מה שאנחנו רוצים זה להצדיק את עצמנו, והרגשות שלהם בכלל לא מעניינים אותנו.
נניח שמינו אותך לשמור על העוף שבתנור. ופישלת. הוא נשרף. בת הזוג שלך נכנסת למטבח, מרחרחת את האוויר ואומרת, "יש ריח של עשן. משהו נשרף? "
ואתה עונה ברוגע, "לא, שום דבר לא נשרף. העוף התבשל קצת יותר מדי... "
"יותר מדי? " בת הזוג שלך מתחילה להעלות עשן, כשהיא רואה את העוף השחור והפריך על התבנית. "אתה קורא לזה מבושל קצת יותר מדי?! הוא שרוף! "
"נו, אל תהיי כזאת קפדנית", אתה אומר, מתוך ניסיון להקטין את גודל הטעות שלך. "אלה רק התבלינים למעלה שהשחירו. שום דבר לא קרה לעוף עצמו. אני אוהב את זה ככה".
"אבל ביקשתי ממך במיוחד להשגיח על העוף כדי שהוא לא יישרף! איך יכולת לתת לזה לקרות? "
כן, טעית. לא, זה לא סוף העולם. ולא, לא שווה להתרגש כל כך בגלל הטעות. אבל אם בת הזוג שלך מאוכזבת מזה שהעוף נצלה יותר מידי, כשאתה מנסה להגן על עצמך אתה ממעיט ברגשות בת זוגך. היא תקבל את הרושם שהרגשות שלה לא חשובים, לא נחשבים, ולדעתך לא ראוי להתחשב בהם.
בקיצור, התגוננות מצידנו רק תשפוך שמן על מדורת הכעס של בני הזוג. זה גורם להם לחוש שלא מקשיבים להם ושמזלזלים בהם.
רק רגע, אנחנו חושבים. אם בן הזוג שלי מוטרד ממשהו שעשיתי, או לא עשיתי, אז הוא / היא צריכים לדעת את הסיבות שלי מייד. נכון?
לא נכון. כדי להאשים או לחרוץ עליך דעה, בני הזוג צריכים לקחת בחשבון את כל הנסיבות המקילות. אבל אם הם צריכים לפרוק תחושות כואבות של תסכול או אכזבה, הנסיבות המקילות לגמרי לא רלוונטיות.
3. לבטא את התחושות החיוביות שלנו בלי עכבות
המונח "תחושות חיוביות" מתייחס לרגשות כמו: חיבה וחמימות, הערכה, דעות חיוביות וכבוד. הן נקראות חיוביות משום שלרוב הן יוצרות תגובה חיובית בבני אדם שחווים רגשות כאלה, כמו גם באנשים שאליהן מופנות התחושות האלה.
לרוע המזל, בחברה המערבית, אנשים מתנסים יותר ברגשות שליליים מאשר ברגשות חיוביים. בבית הספר ביקרו אותנו הרבה יותר מכפי ששיבחו אותנו. בבית, הענישו אותנו או נזפו בנו הרבה יותר מאשר תיגמלו אותנו. וכשגדלנו, היו לנו הרבה יותר הזדמנויות לשמוע את המבוגרים סביבנו מבטאים את הכעס והתסכול שלהם, מאשר לשמוע אותם מבטאים את החיבה וההערכה שלהם.
כתוצאה מהגילוי הבלתי מאוזן הזה של רגשות שליליים, לרוב האנשים היו הרבה יותר הזדמנויות ללמוד איך לבטא רגשות שליליים מאשר איך לבטא רגשות חיוביים. אז, כשהם מגיעים לבגרות, יש להם עושר לשוני רב יותר לגבי תחושות שליליות מאשר לגבי תחושות חיוביות.
אם השבחים עולים על התלונות, בן הזוג יתייחס לתלונות שלך. אבל אם התלונות שלך עולות על המחמאות, הביקורת תיפול על אוזניים ערלות. זה לא מפתיע, לכן, שכאשר המבוגרים האלה נישאים, יותר קל להם לומר לבני הזוג שלהם מה שהם לא אוהבים בהם מאשר מה שהם כן אוהבים. כתוצאה מכך, חסר חומר סיכה חשוב ביחסי האנוש.
כפי שאני אומר לעתים קרובות לזוגות שאיתם אני עובד, אפשר להשוות מערכות יחסים לחשבון בנק. אם ההפקדות שלך עולות על המשיכות, החשבון שלך נשאר פעיל. אם המשיכות עולות על ההפקדות, הצ'קים שלך יחזרו והחשבון יוגבל או ייסגר.
בהתאם לכך, אם השבחים עולים על התלונות, בן הזוג יתייחס לתלונות שלך. אבל אם התלונות שלך עולות על המחמאות, הביקורת תיפול על אוזניים ערלות.
לכן, על מנת להצליח בנישואין, שני בני הזוג חייבים להיות מסוגלים לבטא טווח רחב של תחושות חיוביות זה כלפי זו.
4. להקשיב לתחושות החיוביות בלי מבוכה
יש אנשים שאינם יכולים לקבל מחמאה. אם מישהו מנסה לשבח אותם, הם מייד מחליפים נושא, מפנים מבט, מסמיקים, משתעלים בעצבנות או כל הנ"ל. הרבה יותר קל להם לשבח אחרים, וזה גם מה שהם עושים. אבל, כשהם בצד המקבל של תחושות חיוביות, הם מבטאים בגלוי את חוסר הנוחות שלהם.
דניאלה ואבי הגיעו לנקודת רתיחה בחיי הנישואין שלהם. לראשונה במשך 19 שנות הנישואין, ביטא אבי את המלה "גירושים". אבי תמיד החשיב את עצמו לנשוי ומאושר ואפילו הוא הופתע לשמוע את עצמו מבטא אותה. דניאלה נשברה.
בעיות ממושכות עם המחותנים ובעיות בהורות התמסמסו באופן משמעותי בחודשים הבאים, לאחר שלמדו אבי ודניאלה איך לדבר ולהקשיב זו לזה בצורה יעילה יותר.
"זאת הזדמנות טובה לשניכם להתרגל לבטא את הרגשות החיוביים שלכם זה כלפי זו", הצעתי.
אבי היה מרוצה. דניאלה התפתלה בכיסאה. הזהרתי את שניהם שזה עלול לדרוש קצת אימון, והמלצתי להתחיל במשרד שלי.
אבי תמיד הרגיש תסכול מחוסר הנוחות של דניאלה כשמשבחים אותה. לכן, הוא שש על ההזדמנות להיות הדובר הראשון.
"אני באמת מעריץ את הדרך שבה את מנהלת את הבית שלנו ומטפלת בילדים", התחיל אבי בהתלהבות. "בכל פעם שהם יוצאים מהבית הם נראים מסודרים ולבושים כל כך יפה. לפעמים אני רואה ילדים ברחוב שנראים קצת מוזנחים, אבל אני תמיד מרגיש גאווה כשאני רואה איך שהילדים שלנו נראים".
הפנים של דניאלה היו סמוקים בצורה ברורה לעין. היא התחילה לצחוק בעצבנות ואז פנתה אלי. "הוא אומר את זה עכשיו רק בגלל שאמרת לו".
"אולי ד"ר ויקלר אמר לי לשבח אותך", התערב אבי, "אבל אלה הרגשות האמיתיים שלי".
"נראה שלא נוח לך לשמוע שמישהו מחמיא לך", ציינתי, כשאני פונה לדניאלה.
ואז סיפרה דניאלה שהיא גדלה בבית "אירופאי", שבו מעולם לא שיבחו את הילדים באופן ישיר. ההורים שלה היו משבחים מפעם לפעם את דניאלה והאחים שלה בפני שכנים או קרובי משפחה אחרים. אך שבח ישיר נחשב "פינוק יתר" של הילדים. "אם לא היו מענישים אותנו או מעירים לנו", הסבירה דניאלה, "זה אמר שהתנהגנו כראוי".
נדרשו עוד כמה שבועות של תרגול תקשורת, הן בבית והן במשרד שלי, עד שדניאלה ואבי השיגו רמת נינוחות יחסית בביטוי התחושות החיוביות ובהאזנה להן. בפגישת הסיכום שלנו, דניאלה דיווחה איך היא הרגישה לגבי האספקט הזה של התרפיה.
"כשביקשת מאיתנו בפעם הראשונה לבטא תחושות חיוביות כאן במשרד, חשבתי שיצאת מדעתך. ואמרתי לעצמי: 'אני בחיים לא אוכל לעשות את זה'. אבל אז, חשבתי הרבה על מה שאמרת - שחוסר היכולת שלי לקבל מחמאות פוגעת באבי - והחלטתי לסמוך על השיפוט שלך.
עכשיו, כשאנחנו כבר מבטאים רגשות חיוביים במשך כמה שבועות, אני רואה כמה שזה חשוב. העסק עם התחושות החיוביות האלה מוסיף למערכת היחסים שלנו מימד שמעולם לא חשבתי שקיים... וכן, אנחנו הרבה יותר קרובים עכשיו. "
תורגם ברשות מתוך: Ten Minutes a Day to a Better Marriage: Getting Your Spouse to Understand You, ד"ר מאיר ויקלר (ארטסקרול / מסורה 2003).
מאת ד"ר מאיר ויקלר
לפני מספר שנים ראיתי סרט מצויר שתיאר את הסצינה הבאה: שני גברים יושבים בבָאר ושותים בירה. האחד מקשיב בעניין רב, כשחברו משתף אותו בגילוי אישי אחרון: "אם הייתי יודע איך הולכים להיות הנישואין, הייתי מצטרף למועצת התלמידים בתיכון, כדי ללמוד איך להתווכח... "
למזלנו, למרבית האנשים, הנישואין אינם ויכוח אחד ארוך ומתמשך. אבל יש זמנים בכל חיי נישואין, שבהם חשים בני הזוג שהם לא מתקשרים בצורה אפקטיבית זו עם זה.
הדוגמה הברורה ביותר היא כאשר זוגות מתווכחים לעתים קרובות מדי. דוגמה פחות גלויה, אבל לא פחות נפוצה, לתקשורת בלתי יעילה, היא כשאחד מבני הזוג או שניהם מרגישים שלא מבינים אותם, שלא מעריכים אותם, או שמזלזלים בכבודם.
כשזוגות אינם מתקשרים בצורה יעילה, כשהם לא מקבלים את רוב הצרכים הבסיסיים שלהם מהנישואין, אני מנסה ללמד אותם אחת או יותר ממיומנויות התקשורת הבאות, שאני מאמין שהן מיומנויות בסיסיות להצלחת חיי הנישואין.
אם אחת המיומנויות האלה לקויה אצלכם, אתם עלולים להגביל באופן משמעותי את מה שתוכלו להשיג כבני זוג ממערכת היחסים שלכם. אם יותר מאחת מהמיומנויות האלה לקויה אצלכם, עלולים כל חיי הנישואין שלכם להיות בסיכון.
1. לבטא תחושות שליליות בצורה יעילה
המונח "תחושות שליליות" מתייחס לאותן תחושות שאנחנו בדרך כלל לא נהנים לשמוע עליהן מאחרים. הן כוללות: מרירות, כעס, אכזבה ותסכול.
בדיוק כמו שלא ייתכן קר בלי חם, או למעלה בלי למטה, כך גם לא יכול להיות חיובי בלי שלילי. לכן, כדי לזכות בחיי נישואין מאושרים, חשוב שנדע איך לבטא בצורה יעילה את התחושות השליליות שיש לנו כלפי בני הזוג. אם תביעו את תחושותיכם השליליות בהתפרצות בלתי נשלטת של כעס אלים, התוצאות עלולות להיות הרסניות לגבי כל המשפחה שלכם. אבל, גם כשהתחושות השליליות מובעות בדרך נשלטת יותר - כלומר, אם אתם משתמשים בסרקאזם, בלעג או בהקנטות מיליות - התקשורת תהיה הכל חוץ מיעילה.
גם כשהתחושות השליליות מובעות בדרך נשלטת יותר - כלומר, אם אתם משתמשים בסרקאזם, בלעג או בהקנטות מיליות - התקשורת תהיה הכל חוץ מיעילה. תחושות שליליות צריך לבטא, כדי שבני הזוג יוכלו להתאמץ לענות זה על צרכיהם ההדדיים. כשמחזיקים בבטן את כל התחושות, עלולים לגרום לנזק רב יותר מאשר לתועלת, ולהצטברות של מתח כמו בסיר לחץ.
אריק הוא דוגמה טובה למישהו שמעולם לא למד איך לבטא תחושות שליליות בלי לתקוף. בכל פעם שהוא היה מוטרד ממשהו שאשתו שרה עשתה או אמרה, הוא היה תוקף עם כזה ארס בקולו, ועם כזה זעם על הפנים, שהיא הייתה נחרדת. למחרת, הוא היה שותק ומזעיף פנים מתוך בושה ומבוכה, כשהוא מבטיח לעצמו ולאשתו שהתפרצות כזאת לעולם לא תחזור על עצמה.
אריק התחיל לבלוע כל הערה ששרה אמרה לגביו ושלדעתו הייתה משפילה, מבזה, או פוגעת. ואז, יום אחד כשעמד במטבח, שרה שוב "עברה את הגבול" והעבירה ביקורת על ההתנהגות שלו, ביקורת שלדעתו הייתה לא הוגנת.
אריק לא היה מסוגל להמשיך לשלוט בעצמו יותר. הוא התקרב לכיור, לקח את בקבוק סבון הכלים, רוקן אותו לתוך סיר הספגטי ששרה בישלה על הגז, ויצא מהבית בסערה.
אריק חשב בטעות שהוא יצליח לשמור על השלום בבית, אם פשוט ירסן את כל הרגשות השליליים שלו. חודשים רבים לאחר אפיזודת הסבון בספגטי, הוא עדיין ניסה ללקט את השברים של האמון המנופץ בינו לבין שרה.
אז במה טעה אריק? ואיך הוא היה צריך לתקשר עם שרה לגבי הדברים שמעיקים עליו?
כלל ראשון: אל תגזים.
אריק היה רגיל להשתמש במלים כמו "תמיד", ו"אף פעם", שבבירור היו הגזמות.
אין ספק, ההגזמות עזרו לאריק לשחרר קיטור. אבל, בזה שהוא הגזים בתלונות שלו, הוא רק הצליח לגרום לשרה לתקן אותו. שרה הייתה חושבת, ולפעמים גם אומרת בקול: "אני לא עושה את זה תמיד", וכך, גורמת לאריק להשתכנע שבאמת לא מקשיבים למה שהוא אומר.
כלל שני: אל תקרא מחשבות.
אין דבר יותר מעצבן מזה שאומרים לך שמישהו אחר יודע יותר טוב ממך מה אתה חושב באמת. למרות כל מה שאתה אומר, הוא משוכנע שיש לך מניעים זדוניים או כוונות רעות.
כלל שלישי: להשתמש יותר במלה "אני" ופחות ב"את/ה":
ביקורת שמתחילה ב"את / ה... " בדרך כלל נתפסת כהתקפה. לדוגמה, "אתה לא מספיק מעריך אותי על כל עבודות הבית שאני עושה".
שרה הרגישה שהיא לא זוכה למספיק הערכה מאריק. והיא צדקה. אבל בזה שהיא התחילה את התלונה שלה ב"אתה... ", היא עוררה אצל אריק יותר התגוננות מאשר אמפתיה.
היה יעיל יותר אילו הייתה שרה מבטאת את התחושה שלא מעריכים אותה מספיק, באמירה מסוג "אני". כמו למשל: "הייתי רוצה שתשים לב לעתים קרובות יותר כמה עבודה אני משקיעה בבית למענך ולמען הילדים".
כלל רביעי: לא להכליל.
תהיו ממוקדים, ונסו לתת דוגמאות.
הכללות רחבות ומטושטשות עלולות לגרום לך להרגיש שאמרת הכל. זה אולי אפילו ירגיע אותך שלא שכחת כלום. אבל בעוד שזה עשוי להיות מאוד מספק למי שפורק את הכעס שלו, זה מקשה על בן הזוג לשמוע אותו.
2. להקשיב לתחושות שליליות לא מתוך התגוננות
אני מקווה מאוד שברור לכם שאתם לא היחידים שיש להם רגשות שליליים. בדיוק כפי שיש דברים שבן הזוג שלך עושה והם מטרידים אותך, יש דברים שאתה עושה והם משגעים את בן הזוג שלך. אופס. שברתי את הכלל הראשון, לעיל. מצד שני, במקרה המסוים שלך, זה עלול להיות בלתי מוגזם לחלוטין.
על מנת להשלים את לולאת התקשורת שבה המסרים משודרים ונקלטים כראוי, חשוב לכל הזוגות ללמוד איך להקשיב לתחושות שליליות בלי להתחיל להתגונן. על מנת להשלים את לולאת התקשורת שבה המסרים משודרים ונקלטים כראוי, חשוב לכל הזוגות ללמוד איך להקשיב לתחושות שליליות בלי להתחיל להתגונן. זה הרבה יותר קשה מללמוד איך לבטא רגשות שליליים בצורה יעילה. למרות זאת, להצלחת הנישואין, שני בני הזוג חייבים להיות מסוגלים להקשיב לתלונות הזולת, בלי להיכנס לעמדת התגוננות.
"אני רק התכוונתי ל... ", "יודע למה אמרתי את זה? ", ו"נו, גם את עשית לי בדיוק את אותו הדבר", כולם דוגמאות של ביטויי התגוננות.
מה רע בלהיות דפנסיבי? וכי לא טוב להסביר את הפעולות שלך ב"תסתכלו על הדברים מהנקודה שלי"?
לא. זה לא טוב. כשאנחנו מתחילים למנות את כל הנקודות שבגללן לא צריכים להאשים אותנו על כמה טעויות, אנחנו משדרים לבני הזוג שלנו שכל מה שאנחנו רוצים זה להצדיק את עצמנו, והרגשות שלהם בכלל לא מעניינים אותנו.
נניח שמינו אותך לשמור על העוף שבתנור. ופישלת. הוא נשרף. בת הזוג שלך נכנסת למטבח, מרחרחת את האוויר ואומרת, "יש ריח של עשן. משהו נשרף? "
ואתה עונה ברוגע, "לא, שום דבר לא נשרף. העוף התבשל קצת יותר מדי... "
"יותר מדי? " בת הזוג שלך מתחילה להעלות עשן, כשהיא רואה את העוף השחור והפריך על התבנית. "אתה קורא לזה מבושל קצת יותר מדי?! הוא שרוף! "
"נו, אל תהיי כזאת קפדנית", אתה אומר, מתוך ניסיון להקטין את גודל הטעות שלך. "אלה רק התבלינים למעלה שהשחירו. שום דבר לא קרה לעוף עצמו. אני אוהב את זה ככה".
"אבל ביקשתי ממך במיוחד להשגיח על העוף כדי שהוא לא יישרף! איך יכולת לתת לזה לקרות? "
כן, טעית. לא, זה לא סוף העולם. ולא, לא שווה להתרגש כל כך בגלל הטעות. אבל אם בת הזוג שלך מאוכזבת מזה שהעוף נצלה יותר מידי, כשאתה מנסה להגן על עצמך אתה ממעיט ברגשות בת זוגך. היא תקבל את הרושם שהרגשות שלה לא חשובים, לא נחשבים, ולדעתך לא ראוי להתחשב בהם.
בקיצור, התגוננות מצידנו רק תשפוך שמן על מדורת הכעס של בני הזוג. זה גורם להם לחוש שלא מקשיבים להם ושמזלזלים בהם.
רק רגע, אנחנו חושבים. אם בן הזוג שלי מוטרד ממשהו שעשיתי, או לא עשיתי, אז הוא / היא צריכים לדעת את הסיבות שלי מייד. נכון?
לא נכון. כדי להאשים או לחרוץ עליך דעה, בני הזוג צריכים לקחת בחשבון את כל הנסיבות המקילות. אבל אם הם צריכים לפרוק תחושות כואבות של תסכול או אכזבה, הנסיבות המקילות לגמרי לא רלוונטיות.
3. לבטא את התחושות החיוביות שלנו בלי עכבות
המונח "תחושות חיוביות" מתייחס לרגשות כמו: חיבה וחמימות, הערכה, דעות חיוביות וכבוד. הן נקראות חיוביות משום שלרוב הן יוצרות תגובה חיובית בבני אדם שחווים רגשות כאלה, כמו גם באנשים שאליהן מופנות התחושות האלה.
לרוע המזל, בחברה המערבית, אנשים מתנסים יותר ברגשות שליליים מאשר ברגשות חיוביים. בבית הספר ביקרו אותנו הרבה יותר מכפי ששיבחו אותנו. בבית, הענישו אותנו או נזפו בנו הרבה יותר מאשר תיגמלו אותנו. וכשגדלנו, היו לנו הרבה יותר הזדמנויות לשמוע את המבוגרים סביבנו מבטאים את הכעס והתסכול שלהם, מאשר לשמוע אותם מבטאים את החיבה וההערכה שלהם.
כתוצאה מהגילוי הבלתי מאוזן הזה של רגשות שליליים, לרוב האנשים היו הרבה יותר הזדמנויות ללמוד איך לבטא רגשות שליליים מאשר איך לבטא רגשות חיוביים. אז, כשהם מגיעים לבגרות, יש להם עושר לשוני רב יותר לגבי תחושות שליליות מאשר לגבי תחושות חיוביות.
אם השבחים עולים על התלונות, בן הזוג יתייחס לתלונות שלך. אבל אם התלונות שלך עולות על המחמאות, הביקורת תיפול על אוזניים ערלות. זה לא מפתיע, לכן, שכאשר המבוגרים האלה נישאים, יותר קל להם לומר לבני הזוג שלהם מה שהם לא אוהבים בהם מאשר מה שהם כן אוהבים. כתוצאה מכך, חסר חומר סיכה חשוב ביחסי האנוש.
כפי שאני אומר לעתים קרובות לזוגות שאיתם אני עובד, אפשר להשוות מערכות יחסים לחשבון בנק. אם ההפקדות שלך עולות על המשיכות, החשבון שלך נשאר פעיל. אם המשיכות עולות על ההפקדות, הצ'קים שלך יחזרו והחשבון יוגבל או ייסגר.
בהתאם לכך, אם השבחים עולים על התלונות, בן הזוג יתייחס לתלונות שלך. אבל אם התלונות שלך עולות על המחמאות, הביקורת תיפול על אוזניים ערלות.
לכן, על מנת להצליח בנישואין, שני בני הזוג חייבים להיות מסוגלים לבטא טווח רחב של תחושות חיוביות זה כלפי זו.
4. להקשיב לתחושות החיוביות בלי מבוכה
יש אנשים שאינם יכולים לקבל מחמאה. אם מישהו מנסה לשבח אותם, הם מייד מחליפים נושא, מפנים מבט, מסמיקים, משתעלים בעצבנות או כל הנ"ל. הרבה יותר קל להם לשבח אחרים, וזה גם מה שהם עושים. אבל, כשהם בצד המקבל של תחושות חיוביות, הם מבטאים בגלוי את חוסר הנוחות שלהם.
דניאלה ואבי הגיעו לנקודת רתיחה בחיי הנישואין שלהם. לראשונה במשך 19 שנות הנישואין, ביטא אבי את המלה "גירושים". אבי תמיד החשיב את עצמו לנשוי ומאושר ואפילו הוא הופתע לשמוע את עצמו מבטא אותה. דניאלה נשברה.
בעיות ממושכות עם המחותנים ובעיות בהורות התמסמסו באופן משמעותי בחודשים הבאים, לאחר שלמדו אבי ודניאלה איך לדבר ולהקשיב זו לזה בצורה יעילה יותר.
"זאת הזדמנות טובה לשניכם להתרגל לבטא את הרגשות החיוביים שלכם זה כלפי זו", הצעתי.
אבי היה מרוצה. דניאלה התפתלה בכיסאה. הזהרתי את שניהם שזה עלול לדרוש קצת אימון, והמלצתי להתחיל במשרד שלי.
אבי תמיד הרגיש תסכול מחוסר הנוחות של דניאלה כשמשבחים אותה. לכן, הוא שש על ההזדמנות להיות הדובר הראשון.
"אני באמת מעריץ את הדרך שבה את מנהלת את הבית שלנו ומטפלת בילדים", התחיל אבי בהתלהבות. "בכל פעם שהם יוצאים מהבית הם נראים מסודרים ולבושים כל כך יפה. לפעמים אני רואה ילדים ברחוב שנראים קצת מוזנחים, אבל אני תמיד מרגיש גאווה כשאני רואה איך שהילדים שלנו נראים".
הפנים של דניאלה היו סמוקים בצורה ברורה לעין. היא התחילה לצחוק בעצבנות ואז פנתה אלי. "הוא אומר את זה עכשיו רק בגלל שאמרת לו".
"אולי ד"ר ויקלר אמר לי לשבח אותך", התערב אבי, "אבל אלה הרגשות האמיתיים שלי".
"נראה שלא נוח לך לשמוע שמישהו מחמיא לך", ציינתי, כשאני פונה לדניאלה.
ואז סיפרה דניאלה שהיא גדלה בבית "אירופאי", שבו מעולם לא שיבחו את הילדים באופן ישיר. ההורים שלה היו משבחים מפעם לפעם את דניאלה והאחים שלה בפני שכנים או קרובי משפחה אחרים. אך שבח ישיר נחשב "פינוק יתר" של הילדים. "אם לא היו מענישים אותנו או מעירים לנו", הסבירה דניאלה, "זה אמר שהתנהגנו כראוי".
נדרשו עוד כמה שבועות של תרגול תקשורת, הן בבית והן במשרד שלי, עד שדניאלה ואבי השיגו רמת נינוחות יחסית בביטוי התחושות החיוביות ובהאזנה להן. בפגישת הסיכום שלנו, דניאלה דיווחה איך היא הרגישה לגבי האספקט הזה של התרפיה.
"כשביקשת מאיתנו בפעם הראשונה לבטא תחושות חיוביות כאן במשרד, חשבתי שיצאת מדעתך. ואמרתי לעצמי: 'אני בחיים לא אוכל לעשות את זה'. אבל אז, חשבתי הרבה על מה שאמרת - שחוסר היכולת שלי לקבל מחמאות פוגעת באבי - והחלטתי לסמוך על השיפוט שלך.
עכשיו, כשאנחנו כבר מבטאים רגשות חיוביים במשך כמה שבועות, אני רואה כמה שזה חשוב. העסק עם התחושות החיוביות האלה מוסיף למערכת היחסים שלנו מימד שמעולם לא חשבתי שקיים... וכן, אנחנו הרבה יותר קרובים עכשיו. "
תורגם ברשות מתוך: Ten Minutes a Day to a Better Marriage: Getting Your Spouse to Understand You, ד"ר מאיר ויקלר (ארטסקרול / מסורה 2003).
אבגבד
050-3331-331