בתודעת הנפרדות האדם רואה כל כוח בעולם כ - כוח שמתקיים בזכות עצמו.

ובעיקר את עצמו, ככוח שעומד בזכות עצמו ונפרד ובלתי תלוי בשאר כוחות המציאות.

*להבדיל מתודעת אחדות שבה כל הכוחות תלויים זה בזה ופועלים בהרמוניה.

כאשר מתקיימת התנגשויות בין שני כוחות במציאות שלנו שמבדילה בין הכוחות

אנחנו נבחר איזה כוח מועיל לנו ואיזה כוח מזיק לנו, ביחס לכוח של עצמו.

ז"א, כל הכוחות שמועילים לכם אתם תרגישו שהם שייכים לכם ולכן הם טובים.

וכל הכוחות שמזיקים לכם, אתם תרגישו שהם לא שייכים לכם ולכן הם רעים.

-

הרע נכנס לעולם ביום שבו הפסקתם לראות את המציאות כמציאות אחת שכל הכוחות הפועלים בה, נמצאים בהרמוניה.

הרע נכנס לעולם כאשר נתתם לכל כוח במציאות אוטונומיה משלו.

ואז במקום להתבונן על המציאות כמערכת כוחות שפועלות בהרמוניה וכל הכוחות עוזרים זה לזה ומרכיבים כוח אחד...

אתם מתבוננים עליה כמערכת של התנגשות כוחות טובים ורעים.

"טובים" ו"רעים" אלו תגיות שאנו נותנים לכוחות לפי האינטרס שלנו לכוחות השייכים לנו ולכוחות שלא שייכים לנו.

-

כאשר אתם בתודעת נפרדות מהמציאות, אתם חייבים לחלק את הכוחות הפועלים בה לפי, אלו ששייכים לכם ואלו שלא.

ואלו שלא... יחשבו מבחינתכם לכוחות רעים.

---

ואיך זה קשור בכלל ללבוש?

עירום מייצג חיבור של האדם לטבע וליצורים החיים בו.

הסרת הבגדים מייצגת את הסרת המחיצות בינינו לבין הזולת.

כשהיינו ילדים קטנים, עוד לא קיבלנו את המודעות לנפרדות שלנו מהמציאות, היינו מחוברים לטבע בצורה טהורה והרגשנו חלק ממנו.

עם התפתחותה של תודעת הנפרדות, התחילה ההשוואה שלנו ביחס לזולת.

התחלנו להציב מחיצות.

-

הבושה נולדת כאשר אנו משווים את עצמנו לזולת בתור כוחות נפרדים.

כאשר היינו ילדים, חשנו חלק מן הטבע ולכן לא הייתה לנו בושה כי לא חשנו הבדל בינינו לבין שאר האנשים.

ללא בושה, אין רצון להסתיר (כמו בעלי החיים בטבע).

לאחר שהילד גדל הוא מתחיל לקבל תחושת נפרדות מהאחר.

תחושת הנפרדות יוצרת בושה וממנה נולד הצורך להתלבש \ להתכסות.

הלבוש עוזר לאדם להפריד ולחצוץ בינו לבין שאר הכוחות בעולם ועוזר לו להתחבא מפניהם.

* כל עוד אתם תראו באחר נפרד מכם, אתם תמיד תחושו צורך לחצוץ ביניכם באמצעות בגדים.

אדם שתראו בו כחלק השייך לכם, המשלים אתכם, לא תזדקקו למחיצות שיפרידו ויחביאו אתכם ממנו.