* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 1.
הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 65
יש דבר שקוראים לו סוד הצמצום, שמי שיסתכל לתוך הפנימיות של המציאות, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, יגלה שכול הדברים מתאחדים.
בעולם שלנו כל דבר שונה משאר הדברים, ואין שתי ישויות שזהות אחת לשנייה, כי אם הן זהות, אז הן ישות אחת. אבל יכול להיות שיש אין סוף ישויות שלא שונות אחת מהשנייה ובכל זאת הן ישויות שונות.
השכל שלנו אומר לנו שהיד שונה מהספר, במה? הם שונות במקום ובזמן. עכשיו אם אני אקח את הספר, ואשים לידו את אותו הספר, מה ההבדל ביניהם? במקום שלהם. ואם אני לוקח את הספר, במה הוא שונה מהספר הזה בעוד רגע? בזמן שלו. הספר שנמצא פה עכשיו, זה לא אותו ספר שנמצא פה בעוד רגע, יש הבדל בזמן, וכן הם שונים מבחינת הסביבה שלהם, למרות שיש תחושה של המשכיות בין הספר שהיה לפני רגע לבין הספר של עכשיו.
בעיקרון מה שמפריד בין הדברים זה או מקום שונה או זמן שונה, אם הדבר מקביל לדבר אחר, והם נמצאים באותו מקום ובאותו זמן, אז אנחנו אומרים שהם ישות אחת. זה מה שהשכל אומר, אבל מי אמר שזה נכון?
בעיקרון, מה שאני אומר, שיש שכל אחר שבו יש כמה ישויות שונות שהם נמצאות באותו מקום ובאותו זמן, כמו למשל שיש כאן ועכשיו באותו מקום ובאותו זמן אין סוף ספרים, ובכל זאת הם שונים. אז תשאל למה אני אומר שהם שונים? אבל זה לא אומר שהם לא שונים.
אני אסביר, בעיקרון, למה אתה לא מסוגל להבין שיש כאן למשל 10 ספרים זהים, כי כשאתה אומר שהם 10 אז למעשה אתה אומר שהם נפרדים ושונים, ואתה אומר גם שהם אחד, אז תחליט הם אחד או שהם 10 ספרים, האם זאת אחדות או נפרדות? האדם חווה שיש הבדל בין 10 ספרים לספר אחד, אבל זה בגלל שהוא מוגבל בשכל.
כי בהבנה שלי לדוגמה, היא / וכל צורה אחרת במציאות, היא המהות של המציאות. יש כאן כמה דברים מוזרים, ראשית אני טוען שהיא כצורה, היא מהות המציאות. אם היא מוגבלת אז איך היא מהות המציאות? אבל דבר נוסף שאני טוען, שכול אחת מהצורות היא מהות המציאות. שזה אומר שיש ריבוי של אלוהים, ריבוי של אין סוף.
השכל שלנו לא יכול להבין שזה גם נפרד וגם אחד בו זמנית. אבל זה שהשכל לא יכול להבין זה לא אומר שזה לא ככה.
שתבינו שההבנה שאומרת ששני דברים שנמצאים באותו זמן ובאותו מקום הם אחד, הבנה זו היא צמצום, היא רק מצד השכל שלך, כי הבנה זו אינה יכולה להבין שאחדות ונפרדות הם אחד.
השכל שלנו לא יכול להבין שיש למשל שני ספרים באותו מקום ובאותו זמן. מבחינת השכל, כדי להגיד שיש שני דברים, צריך שיהיה שינוי כל שהוא ביניהם. ואי אפשר להגיד שזה גם אחד וגם שונה.
למשל יש אנשים ששואלים אולי יש עוד אלוהים, אולי יש כמה אלוהים, אולי מישהו ברא את אלוהים? אם האדם היה מבין שאלוהים הוא ללא הגדרה, אז אפילו אם יש כמה אלוהים, הם אותו אחד, אפילו אם מישהו ברא אותו, הרי אין הבדל בין הבורא לבורא, כי הם אחד, ולכן לא שייך לשאול אם יש עוד אלוהים. ובכל זאת יש מי שברא את אלוהים, ויש ריבוי של אלוהים, ויש כל מה שאתה רוצה.
גם בלא מוגבל הראשון יש ריבוי. מה הכוונה, שאפילו שהגעת למהות של המציאות, יש לפניה עוד מהות, ולפניה עוד מהות. אבל אין הבדל בין המהות הראשונה לזאת שבאה אחריה, כי זאת מוחלטת וגם זאת שאחריה מוחלטת, אז הן אחד, ובכל זאת הם שתיים. ובנוסף יש גם מהות מקבילה למהות האחרת, ובכל זאת הם אחד וגם יש ריבוי מהויות.
בעולם שלנו כל הדברים שונים אחד מהשני. וכל ההפכים שנפרדים, הם נפרדים רק בצורה החיצונית. בין כל שתי ישויות שיש בעולם אפשר למצוא מכנה משותף וגם הפרדה מסוימת. ומה מהות ההפרדה בין כל הדברים שבעולם? שלאחד יש צורה מסוימת, ולשני אין את הצורה הזאת. למשל לאחד יש צורה של יד ולשני אין צורה של יד. ההבדל הוא בין יש לאין. יש צורה ואין צורה.
שנבין שכול הדברים השונים שיש בעולם הם בגלל ההפרדה שיש בין האין ליש. אם למשל לא הייתה הפרדה בין יש לאין, אז לא הייתה הפרדה בין הצורות והכל היה אחד. עד עכשיו הבנתם שיש הבדל בין הצורות, אבל אם תעמיקו אתם תראו שההבדל הוא בעצם שיש משהו מסוים ואין משהו מסוים.
מה ההבדל בין הים לבית. למשל, פה יש חול ושם אין חול, פה יש שמש ושם אין שמש, יש אין, יש אין, יש אין, ובסוף יש ים ויש בית. זה משחק של יש ואין. ואם לא היה הבדל בין היש והאין אז לא היה הבדל בין הצורות.
מה שעשינו זה שלקחנו את כל ההבדלים שיש בעולם ואמרנו שהם הבדלים בין היש והאין. דע שבשכל אתה חווה הבדל בין יש לאין ולכן אתה חווה נפרדות.
גם כל ההפכים כולם נפרדים, מה הוא הפך? משהו ששונה בקצה האחרון. יש דברים דומים ויש דברים הפוכים. וההקצנה של השוני היא בהפכים.
אבל אפילו ההפכים מה שמפריד ביניהם זה המשחק של היש והאין. ומה ההפך של הספר הזה, כל מה שהוא לא הספר הזה.
אבל תדע לך, שגם שני דברים שהפוכים אחד מהשני, כמו זה קר וזה חם, זה חי וזה מת, הם הפוכים רק בצורה החיצונית שלהם. אבל לכל הדברים בעולם יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם.
למשל שחור ולבן, למרות שהם שונים, המכנה המשותף שלהם למשל ששניהם צבעים, את שניהם אפשר לראות בעין, שניהם קיימים, שניהם ישנם.
ולכן אם יש משהו שמקיף אותם, אז מפרספקטיבה מסוימת אין ביניהם הבדל. למשל שחור ולבן הם צבעים שונים, אבל מבחינת זה שהם צבעים, אז אין ביניהם הבדל. תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. מהצד ששניהם צבע, אין הבדל, ומהצד שזה שחור וזה לבן, יש הבדל.
ולכן כל הדברים במהותם הם אחד. מהות זה משהו שמקביל לפנימי, מקודם אמרנו שמה שמקיף אותם הוא אחד, ועכשיו אנחנו אומרים שהמהות הפנימית שלהם אחד. המקיף של הדבר הוא הממלא שלו. למשל מה מקיף את הצבע השחור והלבן, זה שהם צבעים, אבל מה המהות של השחור שהוא צבע, ומה המהות של הלבן שהוא גם צבע, לכן המקיף והמהות הם אחד שזה צבע.
למשל בחדר יש כסא ושולחן, המקיף שלהם הוא שהם רהיטים, נכון? הכסא נמצא במקום ובזמן מסוים ולכן הוא כסא וכך גם השולחן, אבל הם גם רהיט, כך הכסא הוא גם רהיט וגם כסא, כך שאין אפילו צורה אחת שנפרדת מהמהות שלה.
שאלה: אז אין מהות שנפרדת מהצורה שלה?
אליעד: יש, במקום ובזמן הזה יש מהות אבל היא לא חייבת להיות בצורה של כסא, היא יכולה להיות בכל צורה.
פה יש רהיט וכסא, יכול להיות כסא בלי שיהיה רהיט? לא. אבל יכול להיות שיהיה רהיט בלי שיהיה כסא. לכל דבר יש מהות, ולכל מהות חייב שתהיה צורה כל שהיא, אבל לא בהכרח.
שאלה: האם יכולה להיות מהות בלי צורה?
אליעד: יכול להיות, אבל אין משמעות למהות אם אין לה צורה. אין משמעות למילה צבע, אם אין צבעים. אבל גם אין משמעות לצבע לבן, אם אין דבר כזה צבע. אם לא היו צבעים, לא היה קיום לצבע, כך שאם לא הייתה נפרדות לא היה קיום לאחדות. כך שאפשר להגיד שאלוהים לא באמת קיים, והוא סך כל הדברים. ואם לא היו הדברים לא היה אלוהים.
ומצד שני אפשר להגיד הפוך, שאם לא היה ישות צבע, אז לא היו צבעים, למעשה הצבעים זה הביטויים של הצבע. כך שאם לא הייתה מהות לא הייתה נפרדות.
מה שאני רוצה להגיד ששום צורה לא נפרדת ממהותה. ושכול הדברים במהותם הם אחד. והאחד הזה הוא המקיף והמהות של הכל. כך שאין הבדל בין מקיף למהות.
אם לא הייתה הפרדה בין המהות לצורה שלו, אז לא יכול להיות צבע לבן, כי אם כל הישות של הצבע הלבן היא רק צבע, והצבע השחור זה רק צבע, אז איך אפשר יהיה להבדיל בין צבע שחור ללבן? כי יש משהו שהוא לא צבע, והוא צבע לבן. ויש משהו שהוא לא צבע, הוא צבע שחור.
האם אתה מסכים שיש הבדל בין צבע לצבע לבן? כן. למה קראתי לזה מקיף ולא ממלא, כי מקיף פירושו קיים בנוסף. אני אומר לך, אלו צבעים ומה שמקיף אותם זה צבע, אבל אם הייתי אומר לך, מה שממלא אותם זה צבע, היית שואל איפה ממלא אותם? ממלא אותם במקיף שלהם, ולכן השתמשתי במילה מקיף.
וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי שזה אומר ש"אין מהות", ואז ה"אין מהות" הוא זה שמקיף את כל הדברים.
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 1.
הספר להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 65
יש דבר שקוראים לו סוד הצמצום, שמי שיסתכל לתוך הפנימיות של המציאות, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, יגלה שכול הדברים מתאחדים.
בעולם שלנו כל דבר שונה משאר הדברים, ואין שתי ישויות שזהות אחת לשנייה, כי אם הן זהות, אז הן ישות אחת. אבל יכול להיות שיש אין סוף ישויות שלא שונות אחת מהשנייה ובכל זאת הן ישויות שונות.
השכל שלנו אומר לנו שהיד שונה מהספר, במה? הם שונות במקום ובזמן. עכשיו אם אני אקח את הספר, ואשים לידו את אותו הספר, מה ההבדל ביניהם? במקום שלהם. ואם אני לוקח את הספר, במה הוא שונה מהספר הזה בעוד רגע? בזמן שלו. הספר שנמצא פה עכשיו, זה לא אותו ספר שנמצא פה בעוד רגע, יש הבדל בזמן, וכן הם שונים מבחינת הסביבה שלהם, למרות שיש תחושה של המשכיות בין הספר שהיה לפני רגע לבין הספר של עכשיו.
בעיקרון מה שמפריד בין הדברים זה או מקום שונה או זמן שונה, אם הדבר מקביל לדבר אחר, והם נמצאים באותו מקום ובאותו זמן, אז אנחנו אומרים שהם ישות אחת. זה מה שהשכל אומר, אבל מי אמר שזה נכון?
בעיקרון, מה שאני אומר, שיש שכל אחר שבו יש כמה ישויות שונות שהם נמצאות באותו מקום ובאותו זמן, כמו למשל שיש כאן ועכשיו באותו מקום ובאותו זמן אין סוף ספרים, ובכל זאת הם שונים. אז תשאל למה אני אומר שהם שונים? אבל זה לא אומר שהם לא שונים.
אני אסביר, בעיקרון, למה אתה לא מסוגל להבין שיש כאן למשל 10 ספרים זהים, כי כשאתה אומר שהם 10 אז למעשה אתה אומר שהם נפרדים ושונים, ואתה אומר גם שהם אחד, אז תחליט הם אחד או שהם 10 ספרים, האם זאת אחדות או נפרדות? האדם חווה שיש הבדל בין 10 ספרים לספר אחד, אבל זה בגלל שהוא מוגבל בשכל.
כי בהבנה שלי לדוגמה, היא / וכל צורה אחרת במציאות, היא המהות של המציאות. יש כאן כמה דברים מוזרים, ראשית אני טוען שהיא כצורה, היא מהות המציאות. אם היא מוגבלת אז איך היא מהות המציאות? אבל דבר נוסף שאני טוען, שכול אחת מהצורות היא מהות המציאות. שזה אומר שיש ריבוי של אלוהים, ריבוי של אין סוף.
השכל שלנו לא יכול להבין שזה גם נפרד וגם אחד בו זמנית. אבל זה שהשכל לא יכול להבין זה לא אומר שזה לא ככה.
שתבינו שההבנה שאומרת ששני דברים שנמצאים באותו זמן ובאותו מקום הם אחד, הבנה זו היא צמצום, היא רק מצד השכל שלך, כי הבנה זו אינה יכולה להבין שאחדות ונפרדות הם אחד.
השכל שלנו לא יכול להבין שיש למשל שני ספרים באותו מקום ובאותו זמן. מבחינת השכל, כדי להגיד שיש שני דברים, צריך שיהיה שינוי כל שהוא ביניהם. ואי אפשר להגיד שזה גם אחד וגם שונה.
למשל יש אנשים ששואלים אולי יש עוד אלוהים, אולי יש כמה אלוהים, אולי מישהו ברא את אלוהים? אם האדם היה מבין שאלוהים הוא ללא הגדרה, אז אפילו אם יש כמה אלוהים, הם אותו אחד, אפילו אם מישהו ברא אותו, הרי אין הבדל בין הבורא לבורא, כי הם אחד, ולכן לא שייך לשאול אם יש עוד אלוהים. ובכל זאת יש מי שברא את אלוהים, ויש ריבוי של אלוהים, ויש כל מה שאתה רוצה.
גם בלא מוגבל הראשון יש ריבוי. מה הכוונה, שאפילו שהגעת למהות של המציאות, יש לפניה עוד מהות, ולפניה עוד מהות. אבל אין הבדל בין המהות הראשונה לזאת שבאה אחריה, כי זאת מוחלטת וגם זאת שאחריה מוחלטת, אז הן אחד, ובכל זאת הם שתיים. ובנוסף יש גם מהות מקבילה למהות האחרת, ובכל זאת הם אחד וגם יש ריבוי מהויות.
בעולם שלנו כל הדברים שונים אחד מהשני. וכל ההפכים שנפרדים, הם נפרדים רק בצורה החיצונית. בין כל שתי ישויות שיש בעולם אפשר למצוא מכנה משותף וגם הפרדה מסוימת. ומה מהות ההפרדה בין כל הדברים שבעולם? שלאחד יש צורה מסוימת, ולשני אין את הצורה הזאת. למשל לאחד יש צורה של יד ולשני אין צורה של יד. ההבדל הוא בין יש לאין. יש צורה ואין צורה.
שנבין שכול הדברים השונים שיש בעולם הם בגלל ההפרדה שיש בין האין ליש. אם למשל לא הייתה הפרדה בין יש לאין, אז לא הייתה הפרדה בין הצורות והכל היה אחד. עד עכשיו הבנתם שיש הבדל בין הצורות, אבל אם תעמיקו אתם תראו שההבדל הוא בעצם שיש משהו מסוים ואין משהו מסוים.
מה ההבדל בין הים לבית. למשל, פה יש חול ושם אין חול, פה יש שמש ושם אין שמש, יש אין, יש אין, יש אין, ובסוף יש ים ויש בית. זה משחק של יש ואין. ואם לא היה הבדל בין היש והאין אז לא היה הבדל בין הצורות.
מה שעשינו זה שלקחנו את כל ההבדלים שיש בעולם ואמרנו שהם הבדלים בין היש והאין. דע שבשכל אתה חווה הבדל בין יש לאין ולכן אתה חווה נפרדות.
גם כל ההפכים כולם נפרדים, מה הוא הפך? משהו ששונה בקצה האחרון. יש דברים דומים ויש דברים הפוכים. וההקצנה של השוני היא בהפכים.
אבל אפילו ההפכים מה שמפריד ביניהם זה המשחק של היש והאין. ומה ההפך של הספר הזה, כל מה שהוא לא הספר הזה.
אבל תדע לך, שגם שני דברים שהפוכים אחד מהשני, כמו זה קר וזה חם, זה חי וזה מת, הם הפוכים רק בצורה החיצונית שלהם. אבל לכל הדברים בעולם יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם.
למשל שחור ולבן, למרות שהם שונים, המכנה המשותף שלהם למשל ששניהם צבעים, את שניהם אפשר לראות בעין, שניהם קיימים, שניהם ישנם.
ולכן אם יש משהו שמקיף אותם, אז מפרספקטיבה מסוימת אין ביניהם הבדל. למשל שחור ולבן הם צבעים שונים, אבל מבחינת זה שהם צבעים, אז אין ביניהם הבדל. תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. מהצד ששניהם צבע, אין הבדל, ומהצד שזה שחור וזה לבן, יש הבדל.
ולכן כל הדברים במהותם הם אחד. מהות זה משהו שמקביל לפנימי, מקודם אמרנו שמה שמקיף אותם הוא אחד, ועכשיו אנחנו אומרים שהמהות הפנימית שלהם אחד. המקיף של הדבר הוא הממלא שלו. למשל מה מקיף את הצבע השחור והלבן, זה שהם צבעים, אבל מה המהות של השחור שהוא צבע, ומה המהות של הלבן שהוא גם צבע, לכן המקיף והמהות הם אחד שזה צבע.
למשל בחדר יש כסא ושולחן, המקיף שלהם הוא שהם רהיטים, נכון? הכסא נמצא במקום ובזמן מסוים ולכן הוא כסא וכך גם השולחן, אבל הם גם רהיט, כך הכסא הוא גם רהיט וגם כסא, כך שאין אפילו צורה אחת שנפרדת מהמהות שלה.
שאלה: אז אין מהות שנפרדת מהצורה שלה?
אליעד: יש, במקום ובזמן הזה יש מהות אבל היא לא חייבת להיות בצורה של כסא, היא יכולה להיות בכל צורה.
פה יש רהיט וכסא, יכול להיות כסא בלי שיהיה רהיט? לא. אבל יכול להיות שיהיה רהיט בלי שיהיה כסא. לכל דבר יש מהות, ולכל מהות חייב שתהיה צורה כל שהיא, אבל לא בהכרח.
שאלה: האם יכולה להיות מהות בלי צורה?
אליעד: יכול להיות, אבל אין משמעות למהות אם אין לה צורה. אין משמעות למילה צבע, אם אין צבעים. אבל גם אין משמעות לצבע לבן, אם אין דבר כזה צבע. אם לא היו צבעים, לא היה קיום לצבע, כך שאם לא הייתה נפרדות לא היה קיום לאחדות. כך שאפשר להגיד שאלוהים לא באמת קיים, והוא סך כל הדברים. ואם לא היו הדברים לא היה אלוהים.
ומצד שני אפשר להגיד הפוך, שאם לא היה ישות צבע, אז לא היו צבעים, למעשה הצבעים זה הביטויים של הצבע. כך שאם לא הייתה מהות לא הייתה נפרדות.
מה שאני רוצה להגיד ששום צורה לא נפרדת ממהותה. ושכול הדברים במהותם הם אחד. והאחד הזה הוא המקיף והמהות של הכל. כך שאין הבדל בין מקיף למהות.
אם לא הייתה הפרדה בין המהות לצורה שלו, אז לא יכול להיות צבע לבן, כי אם כל הישות של הצבע הלבן היא רק צבע, והצבע השחור זה רק צבע, אז איך אפשר יהיה להבדיל בין צבע שחור ללבן? כי יש משהו שהוא לא צבע, והוא צבע לבן. ויש משהו שהוא לא צבע, הוא צבע שחור.
האם אתה מסכים שיש הבדל בין צבע לצבע לבן? כן. למה קראתי לזה מקיף ולא ממלא, כי מקיף פירושו קיים בנוסף. אני אומר לך, אלו צבעים ומה שמקיף אותם זה צבע, אבל אם הייתי אומר לך, מה שממלא אותם זה צבע, היית שואל איפה ממלא אותם? ממלא אותם במקיף שלהם, ולכן השתמשתי במילה מקיף.
וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי שזה אומר ש"אין מהות", ואז ה"אין מהות" הוא זה שמקיף את כל הדברים.
050-3331-331