פסיכולוגיה קלינית: ענף של הפסיכולוגיה העוסק בניתוח ופתרון בעיות נפשיות.
פרשנות (פסיכולוגיה): כלי מרכזי להתערבות טיפולית במסגרת טיפול פסיכודינמי, בו תגובת המטפל מאפשרת תובנה חדשה או חוויה חדשה אצל המטופל.
איד: מונח שטבע זיגמונד פרויד לציון החלק בנפש האדם המורכב מדחפים ואינסטינקטים פרימיטיבים.
אגו: העצמי או האני. מונח שטבע פרויד לציון החלק בנפש שתפקידו מציאת דרכים בטוחות ונאותות לספק דחפים אינסטינקטיביים.
סופר אגו: אני עליון, מצפון. מונח שטבע פרויד לציון החלק בנפש שמפנים את הכללים והערכים של ההורים והחברה.
קיבעון: הכישלון לעבור את אחד משלבי ההתפתחות הפסיכו - סקסואליים של פרויד. עקב כך ממשיך האדם לחוות את הסוגיות האלה שוב ושוב בדרכים סמליות.
פוביה: מצב נפשי של פחד כרוני בלתי הגיוני מאובייקט או מצב כלשהו, המשפיע באופן ממשי על הסובל ממנו.
דמנציה: שיטיון, תסמונת מוח אורגנית שפוגעת ביכולת השכלית וגורמת לסובל ממנה לליקויים משמעותיים בתחומי החיים השונים.
נסיגה בשירות האגו: מצב שבו האדם נסוג במודע, במכוון ובבחירה אל חוסר פעילות או עשייה בתחום מסוים, מתוך מטרה לשמר כוחות לבנין האישיות שלו בתחומים אחרים.
או לחלופין: זהו מצב בו האדם נותן ביטוי לדחפים שלו ולתכנים מן הלא מודע, נכנס למצב רגרסיבי, כלומר ראשוני, גולמי ופרימיטיבי, אך הוא עושה זאת במכוון ולא כתוצאה ממצב משברי כפוי. אז הוא מבטא את התכנים הרגרסיבים באופן נשלט, כמו על ידי יצירה אומנותית או ביטוי יצירתי אחר.
תאוריית יחסי אובייקט: ענף של תיאורית הפסיכואנליזה אשר שם דגש על יחסים בינאישיים, בעיקר על המשפחה ובמיוחד בין האם לילד. המשמעות של "אובייקט" היא למעשה אדם, ובמיוחד האדם המיוחד המהווה אובייקט או מטרה של רגשות וכוונות של אדם אחר. המשמעות של "יחסים" מתכוונת ליחסים הבינאישיים ומדברת על המשקעים של מערכות יחסים בעבר, המשפיעים על אדם בהווה. תאורטיקנים של יחסי אובייקט מתעניינים בתמונות פנימיות של העצמי ושל אחרים ובאופן בו הן מבטאות עצמן במצבים בינאישיים.
אובייקט מעבר: תיאור והגדרת היחס של התינוק אל חפץ שהתינוק מתקשה להתנתק ממנו, בשל העובדה כי החפץ נבחר בידיו, לסמל ולייצג לו את האם, שאיננה יכולה להיות נגישה לו כפי רצונו.
או לחלופין: מושג של פסיכואנליטיקאי בריטי בשם דונלד ויניקוט, שהוביל את המחקר בתודעתו וחוויתו של התינוק. הוא תיאור תהליך התפתחותי שראשיתו תפיסה סובייקטיבית של המציאות, הנחווית כבריאת המציאות על ידי התינוק וסופו הכרה במציאות כהתרחשות חיצונית ולא נשלטת. תהליך הביניים המוביל את ההכרה במציאות, מתרחש גם באמצעות אובייקט מעבר, שמתאפיין בהיותו נברא על ידי התינוק אך גם מוכר כאובייקט חיצוני, הנתפס וזוכה להכרה על ידי ההורים, המייצגים את המציאות. המעבריות של האובייקט, מסמלת את היותו חלק מהליך בו עוברים מתפיסה סובייקטיבית לתפיסה אובייקטיבית של המציאות.
פרשנות (פסיכולוגיה): כלי מרכזי להתערבות טיפולית במסגרת טיפול פסיכודינמי, בו תגובת המטפל מאפשרת תובנה חדשה או חוויה חדשה אצל המטופל.
איד: מונח שטבע זיגמונד פרויד לציון החלק בנפש האדם המורכב מדחפים ואינסטינקטים פרימיטיבים.
אגו: העצמי או האני. מונח שטבע פרויד לציון החלק בנפש שתפקידו מציאת דרכים בטוחות ונאותות לספק דחפים אינסטינקטיביים.
סופר אגו: אני עליון, מצפון. מונח שטבע פרויד לציון החלק בנפש שמפנים את הכללים והערכים של ההורים והחברה.
קיבעון: הכישלון לעבור את אחד משלבי ההתפתחות הפסיכו - סקסואליים של פרויד. עקב כך ממשיך האדם לחוות את הסוגיות האלה שוב ושוב בדרכים סמליות.
פוביה: מצב נפשי של פחד כרוני בלתי הגיוני מאובייקט או מצב כלשהו, המשפיע באופן ממשי על הסובל ממנו.
דמנציה: שיטיון, תסמונת מוח אורגנית שפוגעת ביכולת השכלית וגורמת לסובל ממנה לליקויים משמעותיים בתחומי החיים השונים.
נסיגה בשירות האגו: מצב שבו האדם נסוג במודע, במכוון ובבחירה אל חוסר פעילות או עשייה בתחום מסוים, מתוך מטרה לשמר כוחות לבנין האישיות שלו בתחומים אחרים.
או לחלופין: זהו מצב בו האדם נותן ביטוי לדחפים שלו ולתכנים מן הלא מודע, נכנס למצב רגרסיבי, כלומר ראשוני, גולמי ופרימיטיבי, אך הוא עושה זאת במכוון ולא כתוצאה ממצב משברי כפוי. אז הוא מבטא את התכנים הרגרסיבים באופן נשלט, כמו על ידי יצירה אומנותית או ביטוי יצירתי אחר.
תאוריית יחסי אובייקט: ענף של תיאורית הפסיכואנליזה אשר שם דגש על יחסים בינאישיים, בעיקר על המשפחה ובמיוחד בין האם לילד. המשמעות של "אובייקט" היא למעשה אדם, ובמיוחד האדם המיוחד המהווה אובייקט או מטרה של רגשות וכוונות של אדם אחר. המשמעות של "יחסים" מתכוונת ליחסים הבינאישיים ומדברת על המשקעים של מערכות יחסים בעבר, המשפיעים על אדם בהווה. תאורטיקנים של יחסי אובייקט מתעניינים בתמונות פנימיות של העצמי ושל אחרים ובאופן בו הן מבטאות עצמן במצבים בינאישיים.
אובייקט מעבר: תיאור והגדרת היחס של התינוק אל חפץ שהתינוק מתקשה להתנתק ממנו, בשל העובדה כי החפץ נבחר בידיו, לסמל ולייצג לו את האם, שאיננה יכולה להיות נגישה לו כפי רצונו.
או לחלופין: מושג של פסיכואנליטיקאי בריטי בשם דונלד ויניקוט, שהוביל את המחקר בתודעתו וחוויתו של התינוק. הוא תיאור תהליך התפתחותי שראשיתו תפיסה סובייקטיבית של המציאות, הנחווית כבריאת המציאות על ידי התינוק וסופו הכרה במציאות כהתרחשות חיצונית ולא נשלטת. תהליך הביניים המוביל את ההכרה במציאות, מתרחש גם באמצעות אובייקט מעבר, שמתאפיין בהיותו נברא על ידי התינוק אך גם מוכר כאובייקט חיצוני, הנתפס וזוכה להכרה על ידי ההורים, המייצגים את המציאות. המעבריות של האובייקט, מסמלת את היותו חלק מהליך בו עוברים מתפיסה סובייקטיבית לתפיסה אובייקטיבית של המציאות.
050-3331-331