תקציר⬅ רגשות אשמה - ההיגיון שמאחורי רגשות האשם מאז שגילינו את עולם המודעות כולנו אשמים. אדם קם בבוקר, הולך לעבודה וחי את חייו. יום אחד הוא מגלה שיש יותר לתמונה ממה שרואים בעין והוא מתחיל לחפש, לשאול ולגלות מה הוא לא רואה וכך, לאט לאט (או במהרה) הוא למד מהי מודעות עצמית, מהן השתקפויות, מה הדרך הטובה ביותר להזין את הגוף והנשמה, כמובן שלא נשכח את הנשמה (שאם לא נדאג לה אז מצבה יהיה רע, אגב, הנשמה אף פעם לא שמעה על זה.. מבחינתה הכל טוב תמיד.. היא אנרגיה).. ואז הוא מגיע למסקנה המתקבלת, שהכל באשמתו, כל שקורה לו זה השתקפות של מצבו הפנימי, כל שקורה לחבריו ומשפחתו משפיע עליו ואם הוא לא יהיה במודעות הוא רק ירגיש יותר אשם.. אני מאמינה שרגש אשם מופיע בתור מניפולציה עצמית, כשאני לא רוצה לקחת אחריות על משהו, כשאני לא רוצה להודות שטעיתי או כשאני רוצה להתכחש למשהו - רגש האשם מופיע ובסופו של דבר, תוצאה טובה למשהו שאני רוצה לא קוראת. למעשה, רגשות האשם מרחיקים אותנו מדבר שאנו רוצים ויוצרים חוסר תוצאה או תוצאה שלילית. את מהמניפולציה הזו מפעיל המוח האוטומטי, או המוח הילדי. זהו חלק בתוכנו שכשהיינו ילדים אסף לו מסקנות כנגד מצבים שונים שקרו לנו אז ולמרות שמספיק מים עברו בנהר, עד היום, אנחנו פועלים מאותו מקום של מסקנה אוטומטית. העניין הוא שבעוד אנחנו משדרגים את חיינו דרך מותרות, בית גדול יותר, רכב טוב יותר, דווקא את המסקנות הבסיסיות שלנו אנו שוכחים לשדרג.. ואין ספק שגדלנו והתפתחנו, אם כן, מדוע אנו נתקעים על תבניות רגש העבר? זה כבר מקום הפותח נקודת בחירה ויכולת להיות יותר בחופש. אז איך מסתדרים עם רגשות אלו? הרי אלו רגשות.. ובכן קודם כל חשוב לדעת לזהות את סוג הרגש הזה. דבר שני, לגלות מתי ומול אילו נושאים ואנשים הוא צף. זה כבר ישים את הנושא בפרספקטיבה וכאשר ניתן לקרוא לילד בשמו, הרבה יותר קל לעשות עם זה משהו. השלב הבא, אז לאחר שהצלחנו לזהות את רגשות האשם, צריך לבחון מה בעצם ניסינו להשיג שגרם לרגש לצוף ולהשיג את הדבר בכל זאת ולא משנה מה. אם רגש אשם הוא מניפולציה עצמית הגורמת לנו לא להשיג דבר שרצינו, הרי אם נצליח להשיג את שרצינו על אף רגש האשם, הרי ניצחנו את המניפולציה, יצאנו מהלופ והשגנו ניצחון קטן אל מול הפעולות האוטומטיות שלנו ואנחנו בדרך הנכונה. אולם, לא מספיק לנצח מניפולציה כזו פעם אחת, זוהי התמודדות הדורשת זמן ותרגול, המוח הילדי חייב הוכחה חותכת פעם אחר פעם שלפעול בצורה כזו זה טוב עבורו, אחרת אין סיבה לשחרור המסקנה שהציפה את הצורך ברגשות האשם. אם בחרתם לתרגל שחרור של רגשות האשם, נסו תרגל זאת בשלשות - התחילו בשלושה ימים, המשיכו בשלושה שבועות ולאחר מכן עברו לפרק זמן של שלושה חודשים. לפני ששלושת החודשים יסתיימו, תשימו לב, משהו בחייכם יפתח. בהצלחה. סוג נוסף של רגשות⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ רגשות אשמה - צל ושמו אשמה קמה בבוקר, מתלבשת. שיניים, חושבת לעצמי. הוא פתאום מגיח, אני רואה אותו. אחריי. אפור, בצורתו דומה לי אך עודנו גדול יותר. הצל הזה מבקר אותי גם כשאין שמש. הוא שם, עוקב אחריי. יוצאת לעבודה. הוא נפרד ממני לכמה רגעים. קורה משהו בעבודה, מישהו נפגע. אז כמובן שהוא מגיח חזרה, קשה לו בלעדיי. אבל אולי, אולי לי קשה בלעדיו? תוהה. "זוכרת אותי? זה אני, אשמה. אני יודע, אני פה גם כשאת לא באמת זקוקה לי. אבל אני ממש ממש חשוב! לעיתים הוא מופיע בכמה מידות גדולות יותר. הרבה יותר ממה שצריך! הוא טוען שיש לי קשר לכל מיני השלכות שליליות, שדברים קשים קרו בגללי. הוא כועס עליי. לפעמים ההשלכות האלה הן לא באמת שליליות. לעתים אין להן בכלל קשר אליי. כשהוא בא אני מתכווצת. לא כל כך נעים לי בתוך עצמי. אבל יושבת בפארק. הוא איתי. רגע אני מבינה! הוא לא באמת קיים. אני המצאתי אותו, אני מחליטה מתי הוא בא ומתי הולך! "צל האשמה, יקר. אני מכבדת אותך, יש מקרים שבאמת צריך אותך! אתה מזכיר לי, כן. אני אנושית, אני יכולה לטעות, אתה המצפון, וגם המצפן שלי! אני רוצה שתבוא. אבל אתה גדול מידי לעתים. יש פעמים שאתה מופיע גם בתצורה הלא נכונה. קורה שאתה מבקר כשלא באמת צריך. אז אולי אולי ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - מקשיבים לגוף וגם לנפש בא לך, אבל ממשששש בא לך, משהו מתוק... את ממש מרגישה את זה בגוף. צריכה את הטעם בפה, צריכה את הסוכר בדם, צריכה את האנרגיה זורמת לרקמות. זה לא שרק בא לך, את באמת ממש צריכה. חשק בלתי נשלט למתוק שכיח בעיקר בקרב נשים. האמנם מדובר בצורך אמיתי? ומי זה שצריך? הגוף? ומה ... סוכר הוא האנרגיה הזמינה ביותר עבורנו. הוא מתפרק מהר מאד במערכת העיכול, נכנס מהר לדם ומגיע לאיברים, בעיקר חשוב לנו שיגיע - למוח. כשהמוח לא מקבל אספקה נאותה של סוכר הוא משדר למרכז הרעב במוח "אני צריך סוכר!" ומרכז הרעב במוח שולח אלינו שדר מאד ברור... באילו מצבים מרגישים צורך לאכול מזון עשיר בסוכר? 1.כשלא אכלנו הרבה שעות. רמת הסוכר בדם יורדת והצורך לאזן אותה משדר לנו לצרוך סוכר. 2.כשעשינו מאמץ פיסי - ניצלנו הרבה ממקורות האנרגיה שלנו, והגוף מבקש למלא את המצברים מחדש במהירות. 3.בימים שלפני המחזור החודשי חלים שינויים הורמונאליים שמעוררים אוביקטיבית את הדרישה של הגוף למתוק. 4.כשאכלנו הרבה מתוק. הרבה מתוק? נשמע לא הגיוני? למה בימים שלפני המחזור יכול לעלות הצורך במתוק? מוכרים השינויים במצב הרוח כמו עליה במתח נפשי, ברגישות ובעצבנות, המתרחשים בימים שלפני סיום המחזור החודשי. שינויים אלה נובעים מירידה ברמות של סרוטונין במוח בימים אלה. לסרוטונין תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח". היכן הקשר לאכילת מתוק? רמות הסרוטונין הנכנסות למוח תלויות באכילת פחמימות. כלומר - אכילה של פחמימות מגבירה את רמת הסרוטונין במוח. הצורך באכילת מתוק בא, אם כן, מתוך נסיון של הגוף לאזן את רמת הסרוטונין ולתקן את השינויים במצב הרוח הנובעים מהירידה ברמתו. מחקרים מראים כי צריכת הקלוריות אכן עולה באופן משמעותי בקרב נשים "הסובלות" מסימפטומים אלה שלפני הוסת בעוצמה יתרה. למה דווקא כשאוכלים מתוק יכול לעלות הצורך במתוק? כשאנחנו אוכלים משהו מתוק, הגוף שלנו מפריש הורמון בשם אינסולין, שתפקידו להכניס את הסוכר מהדם לרקמות. כשאנחנו אוכלים מזון עתיר סוכר, עולה בתגובה לכך רמת האינסולין בדם באופן מיידי. האינסולין עושה את עבודתו נאמנה ומכניס את הסוכר לרקמות. לפעמים זה קורה מהר מאד עד כדי כך שעלול להיווצר מצב הפוך, בו רמת הסוכר בדם ירדה יתר על המידה. זה מסביר את הצורך בעוד ועוד מתוק. אצל אנשים שמנים, רמות האינסולין הגבוהות נשארות לאורך זמן. לעיתים מופרש אינסולין בעודף, ולעיתים איננו מתפנה מהדם מספיק ביעילות. הימצאותו של האינסולין לאורך זמן בדם גורמת גם כן לאותו צורך באכילת מתוק. מבלבל... כשלא אוכלים - מרגישים צורך. כשאוכלים יותר מדי - מתעורר הצורך... כדי להימנע מהתנודות הללו בצורך במתוק עדיף לאכול באופן שגרתי ובכל ארוחה מזונות המספקים לגוף אנרגיה בצורה מתונה יותר. פחמימות "איטיות" מגיעות מדגנים (עדיף מלאים), קטניות, תפו"א, קינואה וכד'. דילוג או וויתור על פחמימות בארוחה גורם לתנודות ברמת הסוכר בדם. אלו גורמות לגוף לעשות שינויים הורמונאליים שמטרתם לגייס סוכר ממאגרים בגוף. איזונים אלה מתרחשים כל העת ואין צורך להעצים ולאתגר אותם. לכן, צריכה מתונה של פחמימות איטיות תורמת לאיזון ולהפחתה בצורך המיידי לאספקת אנרגיה ממתוק. מתוק - הצד הרגשי בדרך כלל הצורך הוא לא רק רגשי, אלא שילוב של צורך פיסיולוגי אמיתי עם צרכים רגשיים שאנחנו משליכים על מתוקים. "זה מנחם", "מפנק", "מגיע לי" ועוד ועוד. אם נדע להפריד בין צורך אמיתי לשיחות הרגשיות, נוכל להיות קשובים באמת לצרכים שלנו, ולא להיכנס למעגלים של הימנעות ואיסורים. לכולנו יש "שיחה" על מתוק. "זה משמין", "זה אסור", "עדיף לא לגעת כי אם מתחילים לא מפסיקים..." ועוד... שיחות פנימיות יכולות להוביל אותנו למצב שבו אנחנו לא לומדים לאכול מתוק במידה הנכונה לנו או לחילופין לנסיון להימנע מאכילת מתוק. "לברוח" מאכילת מתוק, להימנע, לחשוב שזה אסור... זו גישה שהיא מתכון כמעט בטוח לכישלון. מה עושים? הקושי בהתמודדות נובע מחד מצורך אמיתי שמנהל אותנו בניגוד לרצוננו החופשי, אלא שהוא מלווה בתסכול מאכילה שאין בה בחירה ולרוב גם לא הנאה. "בכלל לא רציתי לאכול את העוגיות האלה, זה לא באמת טעים". התחושה של אכילה מיותרת מובילה לא פעם לרגשות אשמה, לשיפוטיות עצמית, אשר מובילות במקרים רבים - ל⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / הרגלי אכילה - איך נפרדים מאכילה רגשית? "כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח" "ולא רק כשני עצבנית. גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל" "ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" אלו שני המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית: 1.התגובה האוטומטית שמחברת בין רגש לאכילה 2.חרטה, רגשות אשם, כעס שמובילים לאכילה נוספת השיחה על אכילה רגשית היא לא על האכילה. היא על הרגשות. איך אני מנהל/ת את הרגשות שלי? ואיך זה מתקשר עם אוכל? כשהיינו ילדים, הורינו היקרים השתמשו באוכל כדי להרגיע אותנו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום, קח ביסקויט" מוכר. לתת אהבה דרך האוכל, להביע דאגה דרך האוכל, להיות אמא טובה, לפנק - דרך האוכל. וכך, אנחנו מתבגרים וכשכואב לנו אנחנו לא בוכים אלא לוקחים ביסקויט. או חומוס. או גלידה או סתם וופלים לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, מי יותר או מי פחות, תלוי בבית שגדלנו בו. סיבה נוספת לאכילה רגשית היא שהאוכל מעמיס על הגוף עד כדי כך שהפוקוס הולך של מערכת העצבים עובר למערכת העיכול, וזה מצליח, מצליח להשכיח מאיתנו את הרגש. זמנית. מן משכך כאבים שכזה שלא פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. דומה לכל ההתמכרויות. כך עובדים גם אלכוהול וסמים. עד כאן אנחנו מבינים מאין זה בא, מאיפה זה הגיע לחיינו. אנחנו מייחסים לאוכל הרבה מאד תפקידים, כולל להיות המרגיע, המנחם, והממלא כשאנחנו חשים מרוקנים. לו אכילת יתר לא היתה גורמת גם להשמנה ויוצרת בעיות אחרות, היינו פחות מוטרדים ממנה. יותר מכך, לו היה האוכל אכן ממלא ביעילות את התפקידים הללו שאנחנו מצפים ממנו, הרי שהיה מחליף הרבה מאד תרופות. אלא שאכילה רגשית מביאה לרוב לתיסכול. לא רק שהיא לא מייצרת את השקט שחיפשנו, היא גורמת לנו לחוסר שביעות רצון נוסף. איך מנתקים את הקשר בין רגשות ל⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רק הרווחתי לא הפסדתי כלום אני בחופשה. הכל מותר זה לגיטימי לאכול דברים משמינים ליד אנשים, ליד המשפחה. אני כמו כולם. כולם מתבהמים אין לי את כל הדברים האלה ביום - יום הכל נראה לי טעים לא רוצה להפסיד שום דבר מה את רוצה להרויח? להינות מהאוכל תחושת נינוחות וקלילות. לא להתפוצץ האם אפשר להינות מהאוכל וגם להיות נינוחה וקלילה? בארוחה הראשונה שוחחתי עם עצמי ואחכ זה כבר זרם טבעי ביום השני היה לי קטע ראיתי מישהי עם צלחת עמוסה כמו שאני הייתי פעם כשעמדתי מול המתוקים פתאום ראיתי שאין שם "משהו" לא היתה לי לרגע תחושה שאני חוסכת מעצמי משהו, שהחמצתי נדהמתי כמה זה פשוט המסוגלות שלי הדהימה אותי הרגשתי שלא הפסדתי כלום - הרווחתי סיפוק אדיר רק הרווחתי לא הפסדתי כלום להפתעתי... שקלתי פחות כשחזרתי. זה לא קרה לי מעולם. לחזור מחופשה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לסלוח לעצמי מה לדעתך הכי מכשיל אותך? אני אגלה לך - הביקורתיות העצמית. רגע, אבל ביקורת עצמית זה לא משהו בונה? אם אני ביקורתי כלפי עצמי הרי שאני עושה בדק בית, מחפש מה לשפר... ביקורת בונה, לא? אז כנראה שביקורת וביקורתיות זה לא אותו דבר. לבדוק את עצמי, איפה אני טועה, במה וכיצד אני יכול להשתפר, זה לא להיות ביקורתי. אם האדם אכן משנה ... מסופק באופן תמידי. אולי המונח הלקאה עצמית ייתפס לחלק מאיתנו עוצמתי מדי אבל עם יד הלב... כן, כן, רובנו מלקים את עצמנו. הביקורת העצמית, השיפוטיות וההשוואתיות הקשורים באכילה הם הגורם העיקרי לאכילה לקויה. הביקורתיות לבדה איננה כל הענין אלא העיסוק בה! על פי הגישה הקוגניטיבית הקושי באכילה אינו נובע דווקא מתוכן המחשבות של האדם, אלא מכך שהוא עסוק בהן "ומרעיל" את עצמו בהן. הביקורתיות לא מביאה לשינוי. היא גורמת לאדם לפגוע בעצמו ולהחליש את עצמו. ברגע שהאדם יבין שהסיבה בגללה הוא ממשיך להרעיל את עצמו אינה מספיק טובה הוא יסכים לוותר על העיסוק במחשבות אלו ולא ישתף איתן פעולה. אבל המחשבות האלה לא נשארות רק בראש, הן מעוררות רגשות. הרגשות המתעוררים בדרך כלל הם תיסכול ואכזבה, אשר לרוב מתורגמים גם לכעס. כעס הוא פח האשפה של המחשבות והרגשות "השליליים", אלו שקשה לנו להיות בהם, להכיל אותם. תיסכול אכזבה וכעס תמיד יכשילו אותנו. הם ייקחו אותנו למקרר, מה שיעורר יותר אכזבה, שיפוטיות, בקורתיות, אכזבה ועוד כעס! לקראת יום הכיפורים, אני מזמינה אתכם לתרגל סליחה עצמית. לא קל לסלוח, ואולי אף יותר לעצמי. סלחו לעצמכם, תהיו בחמלה עצמית, אמרו: "אני סולח/ת לי, אני מבינ/ה שהיה לי קשה" "אני סולח/ת לעצמי, אני מבינ/ה שהרגשתי חלש / ה, וזה בסדר להיות חלש/ה לפעמים" לא, זה לא יוביל לשחרור ולאכילת יתר. הכעס הוא זה שמוביל אותך לשם הרשו לעצמכם להרפות, לסלוח, לבכות. בקשו חיבוק מעצמכם או מאחר. באהבה, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך להינות באמת בארוחת החג? "שאני אוותר?" איך להינות באמת בארוחת החג? חג השבועות קרב ובא, חג מקסים של קיץ, ביכורים, שפע של אוכל... אלא מה? במקום שהשפע יהיה חוויה ועונג עבורנו, הוא הופך להיות סוג של איום: מה נעשה עם כל הטוב הזה שיוגש על השולחן? איך נתמודד איתו? פשטידות וסלטים ופסטות ומאפים וגבינות ולחמים ועוגותתתתתת... האם נאבק בעצמנו? האם נילחם ביצרים ובתשוקות שלנו? או שיש דרך אחרת נינוחה שקטה ומספקת לאכול בהנאה וגם להישאר שלמים עם עצמנו? עצמו עיניים. דמיינו כיצד אתם רוצים לסיים את הארוחה? מה אתם רוצים להרגיש? לא רוצה להרגיש כבדות. לא רוצה לכעוס על עצמי. אני מניחה שאולי עניתם גם כך. עכשיו תשאלו - מה אתם כן רוצים להרגיש? נינוחות? קלילות? נעימות? שביעות רצון? שובע מדויק? הנאה שלמה? מהי הדרך האישית שלך ושלך להגיע שם? במה היא שונה מההתנהלות המוכרת? האוטומטית שלך? בואו ננסה לשאול - מה נכון לך לעשות כדי להרגיש נינוחות וקלילות? כדי להרגיש שובע מדויק? נעימות? בחירה היא מילת מפתח. לבחור איך להתנהל, לבחור מה וכמה לאכול. לא ממקום של הגבה, הימנעות או איסור, אלא מתוך הקשבה לרצונות האמיתיים שלך. אבל... איך להשלים עם ההרגשה הזו של.. הפסד... שאני מפסיד/ה דברים טעימים, מסקרנים, מגרים, כשאני בוחר/ת רק חלק ממה שמוגש?? באחת הסדנאות שהנחיתי השתתף גבר שאוהב את החיים. אוהב אוכל. אוהב שפע. אבל מה? לא מסוגל לעשות בחירות. אוכל מה - כ - ל והרבה. למה? כי חבל לו לוותר, הוא פוחד להפסיד. זו מחשבה שמנהלת רבים מאיתנו כשאנחנו פוגשים הרבה אוכל מעניין ומסקרן. הרצון לא "לוותר" על כלום, הפחד להפסיד. אז לקראת עוד חג של שפע שמתקרב ובא, אני מזמינה אותך לנסות ולהעז לחשוב אחרת. במקום על הויתור וההפסד, שמביאים לאכילת יתר, לתחושת מלאות עד כדי כבדות ולפעמים אפילו עד כדי גועל, (שזה הפסד בפני עצמו!) לחשוב - על הרווח "מה אני ארוויח אם אבחר רק את מה שהכי מעניין / מסקרן / מגרה / טעים?" או "מה אני ארוויח אם אני רק אטעם מהכל, בכמות קטנה?" אולי אני ארוויח הנאה גדולה יותר מהאוכל? אולי ארוויח תחושה נעימה ומספקת בגוף? אולי ארוויח שביעות רצון מעצמי על ששברתי אוטומטים מחשבתיים והתנהלתי בנחת ושקט, מתוך בחירה? אלו כלים שמתאימים לא רק לחג (או אירוע, או חופשה) אלא לכל יום ויום - חג, שבת וחול. אימון על הקשבה לצרכים האמיתיים, התכווננות, שבירת אוטומטים, שימוש ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - איך לרזות בלי דיאטה? לא משנה מי את, בת כמה את, כמה את שוקלת, כמה דיאטות עשית... כשאת חושבת "דיאטה", מכשילים אותך ואותך ואותך - בדיוק אותם דברים למה דיאטות נועדו לכישלון? ואיך אפשר לרזות בלי דיאטה? לא לחשוב "לא" "אל תחשבי על פיל ורוד". על מה חשבת? ברור. ורדרד, שמנמן, ראית בדמיונך חדק? זנב? המוח שלך לא הבין את ההנחייה לא לחשוב על... כך גם שפת הדיאטה מתמקדת בהנחיות שליליות. היא מדגישה מה לא לאכול. מה לא לעשות: לא לאכול בין הארוחות, לא לאכול מתוק, לא לקחת תוספת, לא לאכול בלילה... ולא ולא ולא... מה רע בכך תשאלי? מייצר גבולות, לא? לא. שוב הלא הזה המוח שלנו לא מקשיב להנחיות שליליות. אנחנו מצליחים בכך חלקית, אבל זה לא מחזיק לטווח ארוך. מה מציעה הדרך האחרת? נסי לחשוב - מה כן לאכול, מה כן לעשות. במקום לא לאכול בין הארוחות - אני אוכל רק בארוחות במקום לא לאכול מתוק - אני אוכל מתוק רק... (מתי? כמה? איזה?) במקום לא לקחת תוספת - אמלא לי צלחת אחת, טובה, מגוונת, מהנה, משביעה, טעימה במקום לא לאכול בלילה - מה אני אוכל בשעות הערב המאוחרות? זו איננה התחכמות מילולית. זהו תכנות אחר של החשיבה כמובן שלא מספיק רק להתנסח באופן חיובי, אבל זו נקודה אחת שמתחילה לקחת אותך בדרך אחרת. "אסור, חטאתי, נשברתי.." גלית היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. אלה אינן רק מילים, זהו לא רק לקסיקון של דיאטות. זו דרך חשיבה. הימנעות, שלילה ואיסורים מפגישים אותנו בקונפליקט עם ערך מאד חשוב - חופש. כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את העצמאות והחופש שלנו, נמצא בדרך כלשהי, מודעת או שלא, לצאת מזה. לבעוט בדבר הזה שכובל אותנו וגוזל מאיתנו את מה שכל כך חשוב לנו!! החופש. לכן, גבולות נוקשים נועדו להישבר. מכיון שאין בהם גמישות, ואין בהם אפשרויות בחירה. זה עולם של שחור ולבן - או שזה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - דיאטה ועץ הדעת - התפוח לא נופל רחוק כשאלוהים אמר לאדם וחוה שאסור לאכול מעץ הדעת... יכול להיות שהוא בעצם התכוון לכך שהם יאכלו ממנו. כי לא ייתכן שאלוהים לא יודע שכשאומרים אסור... זה רק מעורר את הרצון התשוקה והתאווה. הנחש המפתה, המשכנע והמסית הוא סמל ל"קול" הזה שלנו, לאותו יצר סקרן והרסן שנמצא בתוכנו. כך גם ובמיוחד - כשאומרים אסור בדיאטה זה בדיוק מה שקורה. דיאטות מבוססות על איסורים ועל "לאוים". המחשבה המובילה איננה מה אוכל, אלא מה אסיר מהתפריט שלי. לרוב כבר ברגע שבו אנחנו מקבלים את ההחלטה, אנחנו יודעים שהענין הוא זמני... והגעגוע... לפיתה, לשוקולד או לדברים האחרים שבחרנו להיפרד מהם, ולו רק באופן זמני, הגעגוע כבר מתחיל לדגדג. רגע קטן של חולשה והגעגוע משתלט עלינו. רגע קטן שבו האמביציה המובילה להיות רזה נדחקת הצידה ואת מקומה תופס משהו אחר, מנחם, מפנק. משם הדרך למה שאסור מאד מהירה וקצרה. אם נחזור לסיפור גם העדן, הרי שנגלה שגם החרטה, האשמה והעונש פוגשים אותנו כשאנחנו אוכלים את מה שאסרנו על עצמנו. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את החוויה הזו: אכלתי - התחרטתי - הרגשתי אשמ / ה... רק שבמקרה הזה לא אלוהים הוא זה שנמצא שם כדי להעניש אותנו אלא אנחנו עצמנו. והעונש לעתים קרובות הוא הרס הדיאטה כולה, מלווה בתחושה של כישלון. שינוי חשיבתי עיקרו בנקודה הזו הוא לבחור מה כן לאכול. והכוונה איננה לירקות, יוגורט ולחם קל. אם באמת הכל מותר? בהחלט - אין אסור כלל. אז מה עושים למשל בענין של ה... שוקולד? להחליט שלא לאכול בכלל - אופציה מכשילה מלכתחילה. אז מה כן? אולי פעם בשבוע? אולי פעם ביום? אולי רק בשבת? אולי רק קוביה כקינוח? אולי נגדיר כמות שבועית כזו או אחרת שנכונה לנו? כל בחירה כזו היא נכונה. היא חיובית, היא מותרת, היא מאפשרת, והיא לא מפעילה את המנגנון ההרסני של היצר שאחריו באה האשמה. אל תאמרו לעצמכם אסור. תרשו הכל ותראו שהתפוח ירגיש לכם הרבה פחות אטרקטיבי ויש גם סיכוי שלא תרצו לאכול אותו כלל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - כך תוכלו לעשות שינוי "אני באמת כל כך רוצה! למה זה לא מצליח לי?" מי מאיתנו לא שאל את עצמו לפחות פעם אחת את השאלה הזו? איך זה שאנחנו רוצים לעיתים להשיג משהו או לעשות שינוי וזה לא קורה? הפער שבין הרצון לבין המציאות יכול להיות מאד מתסכל. שינוי הוא מושג שטומן בחובו התחלה חדשה, התנהגות אחרת. אז מה יש בו בשינוי שמצד אחד אנחנו רוצים בו ומצד שני קשה לנו כל כך להשיגו? כמו לדוגמא שינוי הרגלי אכילה... האם חשבתם לעשות שינוי בהרגלי האכילה שלכם? אולי לרזות? אולי לאכול בצורה יותר מסודרת ונעימה? רבים חושקים בשינוי שכזה, ומעטים מצליחים בו לאורך זמן. למה וכיצד עושים זאת למרות זאת? שינוי דורש מאבק בין הכוחות שלנו לכוחם של ההרגלים. את ההרגלים שלנו אנחנו יצרנו ולכל הרגל יש הסבר וסיבה מדוע הוא קיים. לא תמיד אנחנו מודעים לסיבות אבל הן קיימות. ההרגלים שלנו נמצאים במקום שנקרא: "איזור הנוחות". ההרגלים שפיתחנו וטיפחנו במהלך חיינו, נועדו בעיקר לגונן עלינו. שם, באיזור הנוחות שלנו, אנחנו יודעים מה התוצאה של כל דבר שקורה. אין הפתעות ויש הרבה מאד בטחון. אלא שלצד הנוחות, נשמע לפעמים קול אחר שקורא לנו לעשות שינוי ולצאת מאזור הנוחות. כשלב ראשון, חשוב לראות את הרווחים ואת ההפסדים בשני המצבים: המצב הראשון הוא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - האומץ להיות אישה אחרת זהו סיפור על שתי נשים - אדוה ונורית נורית קלה וערנית יש בה משהו מאד שקט, בטוח, נינוח היא סומכת על עצמה, משוחררת מפחדים וחרדות, אך גם איננה זחוחה או שאננה, ודאי לא יהירה. היא משתדלת לא להיות ביקורתית לסובבים אותה, ולחלוטין משוחררת מלהיות שיפוטית כלפי עצמה היא מקבלת את עצמה גם כשהיא חורגת מהדרך שהציבה לעצמה היא אוכלת כשהיא צריכה או רוצה. משתדלת להקשיב לתחושת הרעב, נהנית מאוכל ונותנת לו מקום, אבל לא מתעסקת איתו. היא לוקחת לעבודה בתחילת השבוע יוגורטים, ירקות, לחם ופירות, שיהיה במקרר במשרד לארוחות הבוקר של כל השבוע בצהרים בחדר האוכל היא לוקחת מנה עיקרית וירקות. לא מעמיסה על הצלחת, ופחמימות היא בוחרת לקחת רק אם היא רעבה היא שוקלת 72 ק"ג, וערכי הסוכר שלה מאוזנים היא ממש לא מתנזרת מאכילת מתוק, אבל היא מפנקת את עצמה במשהו מתוק רק אם הוא מאד איכותי ומיוחד!!! אדוה אוכלת כל מה שנמצא לידה היא מעידה על עצמה שהיא חייבת לאכול כל מה שיש מולה או לידה כשהיא עומדת מול עוגה היא לא מסוגלת לעצור את עצמה כשהצליחה לעשות זאת פעם התמלאה ברחמים עצמיים, בכעס ובתיסכול היא כל הזמן מרגישה שכשהיא מונעת מעצמה דבר מה היא מפסידה היא עסוקה באוכל כמעט בכל רגע פוחדת להיות רעבה ולכן מעמיסה על הצלחת שלה כמויות עצומות, אוכלת הכל ולא משאירה היא אוכלת בעמידה, מהר, הרבה. מגיעה למצב שהיא ממש "מתפוצצת" כל הזמן "מתעסקת" עם האוכל. בדרך הביתה מהעבודה היא חושבת מה תאכל כשתגיע הביתה, וכשהיא מגיעה היא אוכלת את מה שזמין, מוכן, או מנשנשת עד שהאוכל יהיה מוכן. פחמימות בעיקר. לחם. תפו"א. פתיתים. "מתנפלת" היא קוראת לזה. היא שוקלת 85 ק"ג ורמות הסוכר שלה גבוהות היא פוחדת לרזות היא פוחדת להשתנות היא פוחדת להיפרד מהרגלים והיא מעדיפה לעשות דברים פרפקט, או לא לעשות אותם בכלל, כי אם זה לא מושלם זה לא שווה. היא רגישה מאד לביקורתיות של הסביבה, מה שגורם לה לשאוף לפרפקציוניזם ולתסכול מתמשך על כך שאיננה. "יש לי פחד בלתי נשלט מביקורת של אחרים, אני מנסה לרצות אבל מרגישה שאני נכשלת" והיא לא מאמינה שאי פעם תהיה רזה!! תוכלו להאמין שזו אותה אישה? אותה אישה אשר סיימה את תהליך הליווי והשינוי במילים: " יש לי היום גם את האומץ להיות מישהי אחרת!" כל מה שנכתב מצוטט מפיה היא עשתה לא רק שינוי, אלא טרנספורמציה שינתה לא רק את ההתנהגות, ההרגלים והמשקל, אלא את מערכת היחסים שלה עם האוכל, עם הגוף שלה ועם עצמה. שינוי אמיתי, עמוק, מהותי "אני ממש התחברתי לדרך הזו של החשיבה. עובדה שזה הדבר היחידי שהוכיח את עצמו עד היום" זכיתי להיות איתה בדרך הזו ועל כך אני מוקירה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - לאכול בשביל לגדול - מה וכמה ילדים צריכים? מבלבלים אותנו... מצד אחד נושפת בעורפנו המגמה של השמנת ילדים. אם פעם בכל כתה היה ילד אחד שמן (שהיה גם המצחיק מכולם), הרי שהיום הסטטיסטיקה אחרת, ובכל כיתה יהיו לפחות 5 ילדים עם עודף משקל. מה שגורם לנו להיות מודעים לכך שהילדים לא יאכלו יותר מדי. מצד שני... ילדים צריכים לאכול, וחשוב שהאוכל יהיה מזין ומגוון ויספק את כל מה שהם זקוקים לו על מנת לגדול ולהתפתח באופן האופטימלי... אז כמה ומה... שלא יהיה הרבה מדי ולא מעט מדי... שיהיה נכון לילד, וגם כמובן, שיהיה טעים... כיצד נדע לתרגם את כמות הקלוריות, החלבון, הסיבים, המינרלים והויטמינים המומלצים לילדים ל - אוכל? טליה לביא, דיאטנית קלינית, לקחה את ההמלצות התזונתיות לפי גיל ומין ותרגמה אותן עבורנו לתפריט יומי. טבלה: ההמלצות התזונתיות לילדים לפי גיל ומין 2-3 שנים 4-8 שנים 9-13 שנים קלוריות בנות 100012001600 בנים 100014001800 חלבונים (גרם) 131934 סיבים (גרם) 192531 ברזל (מ"ג) 7108 סידן (מ"ג) 5008001300 ויטמין A (מק"ג) 300400600 ויטמין C (מ"ג) 152045 חלבונים. החלבונים הם ... / עוף / דגים 50 גרם 100 גרם 150 גרם דגנים / לחם 6 מנות 8 מנות 10 מנות לבנות 12 מנות לבנים מוצרי חלב 2 מנות 2 מנות 3 מנות פירות 2 מנות 2 מנות 3 מנות ירקות 2 מנות 3 מנות 4 מנות לבנות 5 מנות לבנים כפית אחת ליום של שמן קנולה / סויה / תירס / חמניות חיונית. מיותר לציין ששתייה מתוקה וחטיפים מספקים לגוף הרבה מאד קלוריות ואינם תורמים מבחינה תזונתית, לכן אינם מופיעים בטבלה המספקת את אבות המזון לילדים. ההגדרה המקובלת למנת מוצרי חלב 1 כוס חלב או שוקו 1 גביע יוגורט 100 גרם גבינה לבנה 1 פרוסה גבינה צהובה ההגדרה המקובלת למנת ירק 100 גרם ירק חי 1 ספל ירק חי חתוך חצי ספל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - הצלחות קטנות על הצלחות קטנות "חשבתי מה לקחתי על עצמי? זה ממש קטן.. בדיחה... אבל עובדה שלא עשיתי את זה עד היום..." אני כאילו מזלזלת במה שאני מצליחה. אני מזכירה לעצמי שעשיתי כמה צעדים בדרך. מה שעשיתי זה לא מבוטל. זה חלק מתהליך שלא הושלם. כמה צעדים בתוך מסע. זה מחזק אותי. לצד חששות שלי מהצעדים הבאים, אני רואה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - אין לי אופי "הייתי בשבת אצל אחותי. לפני כמה חודשים היא החליטה לא לאכול יותר מאכלים מסוימים והיא עדיין עומדת בהחלטה שלה. היא אחותי... איזה אופי יש לה, איך היא עומדת בכל החלטה בקטע של האוכל, ואני... אין לי אופי..." את הסיפור הזה אפשר לקחת לכמה כיוונים: 1.איך השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו היא אשר מכשילה אותנו... 2.איך אנחנו מתייגים את עצמנו וגם מאמינים לזה 3.אם אני מחליטה ולא עומדת בזה... מאיפה זה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטה / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - המשקל לא חשוב לבריאות (???) אם להיות שמן זה יפה או לא, אפשר בהחלט להתווכח. אם זה בריא או לא... אין ויכוח. להיות שמן זה לא בריא, נקודה. חד משמעי, אך לא כל - כך פשטני, כי מיהו שמן? מי שיש לו עודף משקל? כמה? ואיפה?! מסתבר, כי המשקל אינו תמיד מדד מהימן להערכת השומן בגוף. שמן הוא מי שיש לו עודף של שומן בגוף, שבדרך כלל אכן בא לידי ביטוי במשקל עודף, אבל לא תמיד. מכירים את זו שיש לה "עצמות כבדות"? זה נכון! עצמות ושרירים שוקלים הרבה, והם כבדים יותר משומן. גם אנשים שיש להם שרירים מפותחים שוקלים יותר, אבל הם לא שמנים! אם התחלת לעשות ספורט ואינך רואה ירידה במשקל, חבל להיות מתוסכל, כי מה שקורה לך בגוף הוא שינוי ההרכב: יותר רקמת שריר נבנית ורקמת שומן מתפרקת. למה לא רואים את זה במשקל? כי השרירים הם כבדים! נכון, זה כיף לראות את השינוי במשקל, אבל בינינו, מה שבאמת משנה וחשוב זה כמה שומן יש לנו בגוף. נקודה שניה מאד משמעותית היא היכן מרוכז השומן. מההיבט הבריאותי, יש הבדל מהותי בין שומן המרוכז בבטן לבין זה הנמצא בישבן, רגלים, ירכיים ובכל מקום אחר... השומן בבטן הוא זה המסוכן מבחינה בריאותית, הוא אשר מגביר את הסיכון לסוכרת, לחץ - דם גבוה, מחלות לב ועוד... מעניין שיש הבדלים ברורים בפיזור השומן בגוף בין גברים לנשים. גברים משמינים קודם כל בבטן, מגדלים כרס קטנה, ואח"כ פחות ופחות קטנה... אצל נשים לעומת זאת, העניין מעט יותר מורכב. יש ענין של גיל ויש ענין של מבנה גוף. מי שמתהדרת רגליים חטובות וארוכות, תשמין בעיקר בפלג הגוף העליון, ומי שצרת מתניים ומתעגלת באיזור האגן, תשמין יותר בישבן ובירכיים. את ההשמנה באיזור האגן מכנים מבנה "אגס", ואת ההשמנה באיזור הבטן מכנים מבנה "תפוח". ואיך משפיע הגיל? נשים בגיל הפוריות משמינות פחות בבטן, מכיוון שהורמוני המין הנשיים מפנים את השומן לאיזור האגן. לאחר שהשחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן ("גיל המעבר") ניכרת נטייה מוגברת יותר להשמין בכלל ובאיזור הבטן בפרט. איך נדע אם הצמיג שיש לנו בבטן הוא כזה אשר מסכן אותנו? נמדוד את היקף הבטן! בעזרת סרט מדידה פשוט, כמו זה שהשתמשה בו התופרת פעם, נקיף אץ המותנים באזור הפופיק. היקף מתנים תקין לגברים: מתחת ל - 102 ס"מ היקף מתנים תקין לנשים: מתחת ל - 88 ס"מ אם היקף המתנים שלך גדול מהנורמלי, כדאי מאד לעשות משהו בנידון, גם אם המשקל אינו מאד עודף. ומנגד... אם המשקל עודף, אך היקף המתניים תקין, אפשר להיות מעט יותר סובלניים כלפי עצמנו. היעד שלך הוא מעתה שונה - לא עוד לרדת 10 ק"ג, לא עוד להגיע ל"משקל התקין", אלא להוריד את היקף המתנים לתחום שאינו מסכן את הבריאות. לצמצם את החגורה! האם קיימת דרך יעילה להיפטר דווקא מהשומן בבטן? החדשות הטובות הן שהשומן בבטן נוטה להתפרק יותר מהר. זה לא אומר שבקלות נוכל להשיג לעצמנו בטן שטוחה, אבל להגיע להיקף המתניים הרצוי, אשר אינו מסכן מבחינה בריאותית, אפשר גם אפשר. תרגילי בטן לא גורמים לאיבוד ממוקד של שומן באיזור זה, אבל הם תורמים לחיזוק שרירי הבטן ולחיטוב האיזור כולו (וד"א גם לחיזוק שרירי הגב התחתון!) פעילות גופנית ככלל משפרת את הרכב הגוף, כך שאחוז השומן בגוף יורד, למרות שלא נראה שינוי כלשהו במשקל. שורה תחתונה? פחות קלוריות ויותר ספורט? מה שוב אותו פתרון? כנראה שאין דרך טובה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטות / הרזיה - למה דיאטות לא עובדות? מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל! גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך. משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית. מול השליטה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. נשמע פשוט... איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטות - כרונולוגיה של השמנה דיאטות - כרונולוגיה של השמנה / איריס קעטבי נחמני ככל שאתם מקטינים את עצמכם כך אתם מגדלים "שמן פנימי" פרוע. ד"ר אלברט סטונקרד, מחלוצי המחקר בתחום ההשמנה, אמר: "מרבית האנשים המתחילים תוכנית להורדת משקל אינם מסיימים אותה. מרבית אלו שכן מסיימים אותה אינם מרזים, ומרבית האנשים שכן מרזים, אינם מצליחים לשמור על כך". אם אתם נאבקים עם דיאטות בלתי פוסקות, סימן שללא ידיעתכם תת המודע שלכם מעוניין בדרך כלשהי לשמור עליכם בעודף משקל או במילים שלכם שמנים. במצב זה אין לכם אחיזה בהגה או כיוון ללכת בו - אתם תמשיכו להאשים את השומן בכל הבעיות שיש לכם בחיים, תמשיכו להרגיש רע עם עצמכם ועם הגוף שאתם בלשון המעטה, לא אוהבים - הגוף שמונע אתכם מלהיות או לעשות את מה שיגרום לכם לאושר וסיפוק. כשאין אסטרטגיה מתאימה, האוכל ימשיך תמיד להיות "הפינה החמה" שחוזרים אליה, כי אתם נמצאים במאמץ אדיר להיות בדיאטה וכשכוח הרצון מתדלדל במצבי חולשה ומשבר אתם מרגישים מצוקה, מחסור וצורך לפצות את עצמכם. כל מי שמומחה בלעשות דיאטות, יודע שדיאטות פוגעות מאד גם בדימוי העצמי וגם ביכולת של הגוף להמשיך לשרוף ביעילות את השומנים. אתם כבר יודעים, למרות שאתם עדיין מעדיפים לעשות דיאטות, שלהיות רזה זה לא רק ענין של מה אתם אוכלים אלא מה "אוכל" אתכם. עודף משקל מעיד על אכילה רגשית ולא על אופי חלש, חזירות, תאוותנות, קושי להתאפק ועוד כינויי גנאי שאתם והסביבה מרעיפים עליכם. כל דיאטה נוספת שתעשו, תשיג עבורכם את מה שכבר אתם יודעים מניסיונות קודמים. גם כשאתם כבר במשקל הרצוי מרוצים ובטוחים בעצמכם, מהדהד בראשכם בחוזקה האיש השמן, שמתגעגע לימים של חופש לאכול את כל מה שבא. בתוך תוככם אתם יודעים שהאיש השמן הינו חזק, דומיננטי ומושרש עמוק יותר בגופכם ובנשמתכם מאשר האיש הרזה. זה שאתם שונאים אותו לא עוזר לכם להכחיד אותו. להיפך, זה מנציח את קיומו. כדי לשחרר את "השמן הדומיננטי" שבתוככם לתמיד אתם תצטרכו לעשות הרבה פחות מדיאטה - תוכלו לאכול ללא התחושה שאתם מוגבלים ונתונים בסכנה מתמדת של השמנה. מצד שני תצטרכו לוותר על הנטייה הבלתי פוסקת שלכם "לרדת" על עצמכם. ככל שאתם מקטינים את עצמכם כך אתם מגדלים "שמן פנימי" פרוע. מניסיוני כמטפלת ומנחת סדנאות הרזייה, לאנשים הסובלים מעודף משקל הרבה יותר קל להחליט על ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ לרזות מהמחשבה / טליה לביא - דיאטות / לרדת במשקל גלית היא "שועל דיאטות" ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור". מחשבה המוכרת לכולנו ולעיתים גם מונעת מאיתנו להיכנס לתהליך של דיאטה. אבל גלית כן התחילה תהליך של הרזיה., והמחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה. במהלך השבוע אספה גלית את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. בסופו אמרה: "גם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה". לכן, לשבוע הקרוב היא בחרה לאכול שוקולד - אבל יום כן ויום לא. האם גם הראש שלכם חשב: "ביום שגלית לא אכלה, ודאי חכתה שכבר יבוא מחר"... אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום אמרה: "יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר.." וכך מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה, היא לא היתה עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת. השוקולד הפך להיות עבורה אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. איפה הסוד? מה היה כאן שאיפשר לגלית את ההצלחה בלי להרגיש מאמץ, מאבק, מלחמה??? האם קיימת דרך אחרת, שהיא מצליחה, מתגמלת ולא מתסכלת, המאפשרת לשנות את התנהגות האכילה, ולגרום לאנשים לרדת במשקל בהצלחה ובהתמדה? לא עוד המעגל המוכר של אכילה ספונטנית שבעקבותיה מפתחים ייסורי מצפון ורגשות אשם שמובילים לפיצוי בעוד אכילה... או לחילופין רשימת איסורים, אשר לא מניחים לתודעה שלנו עד ש... אנחנו אוכלים דווקא את מה שאסור, וגם אז מגיעים התסכול והפיצוי! כולנו צריכים ורוצים לאכול. מעבר לצורך הקיומי, האוכל הוא גם מפנק, מספק, וממלא לא מעט צרכים, חסכים וחסרים. אבל לאכול יותר ממה שהגוף צריך זה משמין ולא בריא... ויש גם מי שחושב שזה פחות יפה, או פחות נעים. כולנו יודעים היטב מה רצוי לאכול, כמה כדאי לאכול, איך ומתי. הקושי הגדול שלנו הוא בהפיכת הידע הזה להרגלי אכילה בריאים ונכונים לאורך זמן. אנחנו מסוגלים להתגייס לפרויקט ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... סיבות לכך שסופן של הדיאטות ידוע מראש ומה האלטרנטיבה לפני מספר שנים ניהלתי שיחה עם חברה קרובה, שידעה לדקלם לי כמה קלוריות יש בלחמנייה, בתפוח ובפרוסות של סוגי לחמים שונים. מיותר לציין שהיא הייתה שקועה עמוק בירידה במשקל, וציפתה, ששינון כמות הקק"ל במוצרי המזון השונים יעזור לה בתהליך. על אף שלכאורה נראה שהתהליך, שהיה מלווה פעילות גופנית אינטנסיבית, נשא פרי, שנה לאחר תחילת הדיאטה היא הפכה למתוסכלת מהתהליך עצמו, ולאט לאט הפסיקה לרזות. אותה חברה בחרה בדרך הנפוצה ביותר להרזיה, מאחר שנחשפה להרבה ספרות בנושא בחנויות ובאינטרנט. חנויות הספרים גדושות בספרים שנכתבו על ידי "מיטב אנשי המקצוע" בתחום, אשר מוכרים לנו את "דיאטות הפלא" שלהם לבעית המשקל. כמות הספרים החדשים שיוצאים בכל שנה תלויה אך ורק בגורם אחד והוא כמות המדפים בחנויות הספרים, ובכך כמובן לא לוקחים בחשבון את מכירות ספרי הדיאטה המקוונים. סופן של כל אותן דיאטות ידוע מראש, מאחר שהנחת היסוד של כותבי הספרים והמאמרים היא שמה שעבד בשבילם, חייב לעבוד בשביל אחרים, והם אינם מתחשבים בגורמים נוספים שיכולים להשפיע על התהליך עצמו. כמו כן, הכותבים שוכחים להתייחס למספר נקודות חשובות שמונעות את הצלחת הדיאטות שלהם: 1.התמדה - דיאטות ניתן להגדיר כשינוי בדפוסי האכילה לפרק זמן מוגבל עד לקבלת התוצאות. מאחר שההגבלות בדיאטות הן קיצוניות, לא ניתן להתמיד בהן לפרקי זמן ארוכים כמו שנים, מה שמוביל לתסכול רב אצל האנשים, והם נשברים ומספיקים להתמיד. 2.הגבלות הדיאטה - חלק מהדיאטות מגבילות אכילה של מוצרים מסוימים או אפילו קבוצות מזון שלמות. מגבלה זו אינה ניתנת ליישום בטווח הארוך, ומעבר לכך גם אינה בריאה מאחר שהיא עלולה לגרום להתפתחות חסרים תזונתיים. 3.התאמת הדיאטה ליום - יום - שקילת ומדידת מוצרי המזון בהתאם למגבלות הדיאטה בהחלט יכולה לסייע לירידה במשקל, אך הכמות אינה מותאמת אישית, השקילה והמדידה גוזלות זמן רב ולכן הדיאטה אינה ישימה לטווח ארוך. 4.עלות הדיאטה - נוסף על העלות של הספר שרכשתם, בספרות עצמה תמצאו רשימות של מוצרים שיש לרכוש על מנת לרזות. חלק מהדיאטות אף מציעות מגוון רחב של "מוצרי בריאות" ייחודיים משלהן במחירים גבוהים עוד הוצאה כספית שלא כולם יכולים לעמוד בה. 5.ירידה במטבוליזם - כאשר מתחילים דיאטה ומקצצים בצריכה הקלורית, הגוף מגיב בהתאם ומתרחשת ירידה במטבוליזם (ירידה בהוצאה הקלורית של הגוף). לכן, ככל שהדיאטה נמשכת זמן רב יותר, היעילות שלה יורדת, והאנשים מרגישים כישלון וירידה בערך העצמי שלהם. אחת האלטרנטיבות הקיימות היום הן ניתוחים בריאטריים בקופות החולים ובאופן פרטי. במטרה לעבור את הניתוח, חובה לעמוד במספר קריטריונים, כגון משקל, מחלות רקע, רקע פסיכולוגי וניסיונות הרזייה קודמים. יחד עם זאת, חשוב לציין שמדובר בתהליך כירורגי לכל דבר המחייב הכנה לפני הניתוח ואשפוז של מספר ימים. כמו כן, ניתוחים אלה אינם נטולי סיבוכים, ובמקרים נדירים אף יכולים לגרום למוות. חשוב לציין שהניתוח לבדו אינו פותר את בעיית המשקל, ובמטרה לשמור על התוצאות יש צורך בלווי צמוד של דיאטנית לאחר לפני ואחרי הניתוח. בשנים האחרונות (אם כי קשה לנקוב בתקופה מדויקת בה הכל החל), יותר ויותר דיאטניות מודעות לפן הנפשי וה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ דיאטת כסאח - דיאטות כסאח וחשיבות שתיה לרדת 10 ק"ג ביומיים אך.. לו זה היה אפשרי... ואם לא ביומיים אז בשבועיים... גם הולך.. להיות רזה, כמה שיותר מהר, כאן ועכשיו מה מאפיין אותן? את דיאטות הכסאח? ולמה מספרים לנו כל הזמן שזה לא בריא? בכלל, חשוב לדעת, שבכל תהליך הרזיה, קיצוני או מאוזן, מאבדים משקל הנובע מאיבוד שומן, מים וחלבונים שמקורם מפירוק של שרירים. מוכרת לכולנו התופעה של איבוד משקל גדול בימים הראשונים לדיאטה... משקל שאכן רובו נתרם מאיבוד של מים ושל מעט מאד שומן... אכן, בתחילת תהליך ההרזיה מאבדים יותר מים ופחות שומן, וככל שמתמידים בתהליך משתנות הפרופורציות, וכל ק"ג שעוזב את הגוף כולל יותר שומן ופחות מים וחלבונים. לא רק למשך התהליך יש השפעה על איבוד השומן, אלא גם להרכב הדיאטה. ככל שהדיאטה קיצונית יותר, קרי דלת קלוריות, מאבדים אכן יותר משקל, אך החלק היחסי של השומן קטן יותר, ואיבוד השריר והמים גדול יותר. אם המטרה היא לאבד שומן, לרזות במילים אחרות, הרי שעלינו למצוא את הדרך שבה נאבד פחות מים ויותר שומן - שכל ק"ג שעוזב את הגוף יהיה ברובו של שומן. גם להרכב של התפריט יש השפעה על איבוד השומן ולא רק לסך הקלוריות היומי. בכל מקרה, על מנת למזער גם את איבוד החלבון, שמקורו משרירים שמתפרקים בכל תהליך הרזייה, הרי שאספקה נאותה של חלבון וגם של פחמימות תצמצם את איבוד השריר. כמובן שפעילות גופנית, שתשולב בתהליך, תשמר אם השריר ותקטין את הפירוק שלו שמתרחש באופן טבעי בתהליך ההרזייה. מאפיין נוסף של דיאטות הכסאח הוא ההשפעה שלהן על קצב חילוף החמרים הבסיסי. חילוף החמרים הבסיסי כולל את כל הפעולות הבלתי רצוניות שמתקיימות בגוף כשאנחנו במצב מנוחה. הלב, הריאות, המוח, הכבד וכו' וכו'... כל אלה ממשיכים לפעול גם כשאנחנו ישנים וגם כשאיננו פעילים. גורמים רבים משפיעים על קצב חילוף החמרים הבסיסי, ביניהם מין, גיל, הרכב הגוף (כמות השרירים). ככל שקצב חילוף החמרים הבסיסי גבוה יותר כך אנחנו "בזבזנים" גדולים יותר של אנרגיה.. במילים אחרות, משתמשים ביותר קלוריות כל יום. זה טוב או רע למשקל? זה אומר שאנחנו צריכים לאכול יותר כדי לספק לגוף את הדרוש לו, וזאת עוד לפני שהזזנו שריר אחד... כל הדיאטות מורידות את קצב חילוף החמרים. כשאנחנו מספקים לגוף פחות קלוריות ממה שהוא צריך על מנת שישרוף שומן, הוא מתחכם ונהיה "חסכן" - מסתפק לצרכיו הבסיסיים בפחות אנרגיה... ככל שהדיאטה קיצונית יותר הגוף נעשה חסכוני יותר. זו אחת הסיבות לכך שאנשים שעושים הרבה דיאטות כבר לא מצליחים לרדת במשקל כי הגוף שלהם צריך פחות ופחות קלוריות למחייתו הבסיסית. כמה מילים על מים בתהליך הרזיה... מחקרים מראים שאנשים שמקפידים על שתיה מרובה במהלך דיאטת הרזיה מאבדים יותר שומן ופחות מים. שימו לב... לא יורדים יותר במשקל, אבל כל ק"ג שמאבדים מכיל יותר שומן... והרי זה מה שאנחנו רוצים.. לרזות! הרבה מנגנונים מסבירים את ההשפעה הזו של המים על איבוד השומן. אחד מהם, ואולי המרכזי ביותר הוכח במחקרים גם כן - שתייה של מים מגבירה את קצב חילוף החמרים הבסיסי!!!! שתייה של חצי ליטר מים מגבירה את הבזבוז הקלורי של הגוף בכ - 300 קלוריות... אז... דיאטה כמה שיותר מאוזנת, יחד עם פעילות גופנית ושתיה מספקת של מים שומרת על קצב חילוף חמרים מיטבי ומייעלת את תהליך ההרזיה!!!⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...