מי מאיתנו לא חש את הצורך להיות מקובל חברתית? מי לא אוהבת להרגיש שהסביבה מקבלת אותה ואוהבת אותה? אנחנו יצורים אנושיים, תחושת השייכות היא חלק אימננטי מחיינו וצרכינו הבסיסיים. אך מה קורה כשיש תחושה שדוחים אותנו? כשיש רצון כל כך גדול שיאהבו אותנו עד שזה מוביל ללחץ, לחרדה ולהתנהלות לא אפקטיבית מבחינה חברתית? איך יוצאים מזה?

אתמקד במספר שאלות חשובות ומשמעותיות בנושא הזה והן: עד כמה היית רוצה להיות מקובל חברתית? האם היית רוצה שיאהבו ויקבלו אותך תמיד? מה קורה כשמעבירים עליך ביקורת או כועסים עליך, או לא מביעים "מספיק" אהבה כלפיך? האם אתה מוכן לקבל את העובדה שלעיתים פחות יאהבו אותך? איפה היית רוצה שיאהבו אותך? האם בעבודה, בחברת המשפחה, החברים, המכרים או אנשים שלא מכיר גם? האם הינך מצפה שכולם יאהבו אותך, או חלק מהאנשים? איך מקובלות זו תתבטא? האם בכך שתשתתף בשיחות, שייזמו תקשורת מולך, שייענו ליוזמות אישיות שלך או שיתנו לך פידבק חיובי? אם תשאלי עצמך שאלות אלו, תוכלי אולי להבין, האם הסטנדרטים שהצבת לעצמך למקובלות חברתית, הם סבירים, גבוהים מידי ועד בלתי הגיוניים ולא ראליים.

גם אם אינך מודע לכך, יתכן כי אתה לוקה בתסמונת "רוצה שכולם יאהבו אותי". רבים האנשים שמצפים לכך, שיאהבו אותם בכל מקום, כל אחד, בכל צורה שהיא. הציפייה היא פעמים רבות, שיאהבו אותך כל כך, שלא ידחו אותך, שתמיד יזמינו אותך לאירועים ויצחקו ממה שאת אומרת, שתמיד תרגישי שאת לוקחת חלק בשיחה.

השאלה הראשונה שעליך לשאול את עצמך היא: האם זה אפשרי? האם יש אדם שאוהבים אותו כל הזמן, בכל מקום, על ידי כל אדם, מקבלים כל חסרון שלו? האם זה קיים? גם הכוכבים הגדולים ביותר, אהודים על ידי מעריצים רבים אך גם עשויים להיות שנואים או לא מקובלים על ידי קהל אחר. אין אדם בעולם אשר אהוד במידה הגבוהה ביותר בכל מקום על ידי כל אדם שהוא פוגש.

האם זה נוראי שלא יאהבו אותך בכל מקום? שלא תהיה מקובל חברתית תמיד? האם חובה להיות מקובל חברתית תמיד?

במקום לכעוס על עצמך, נסי לגלות מעט חמלה כלפי עצמך, שתוביל אותך לקבלה עצמית גבוהה יותר, לציפיות ראליות יותר. ובסופו של דבר, להתנהלות חברתית אפקטיבית יותר להגשמת מטרותייך.