לא עכשיו, יש דחוף יותר או למה עשיתי כך ואיך לא חשבתי על אופציה טובה יותר? אלו דברים שבשגרה. הנקודה החשובה כאן שאי אפשר לתקוע את ההתקדמות כל הזמן בלנסות לפענח תובנה חדשה, ויחד עם זאת צריך להתקדם מתוך מודעות לדברים.

יש לזכור שההבנה של אותם הדברים היו שייכים לנחלת העבר והיו ההבנה של אותו הרגע.

ובעצם יש כאן נקודה חשובה יותר מההטמעות עצמן אפילו למרות שלהטמעות יש תפקיד משחק חשוב אך, יחד עם זאת, יש לקחת אותן בעירבון מוגבל. כי מה שחשוב יותר ממהטמעות היא המודעות לדברים והתחברות של המודעות אל האמת.

מה שנכון עכשיו יכול להיות לא מתאים לרגע האחר, ולכן הרעיון כאן הוא לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע. לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע, פירושו גם להיות יותר פתוחים לשינויים, וכאשר פתוחים לשינויים פחות מקובעים על דרך מסויימת כפי שאמר ברוס לי: אין לי דרך.

כלומר התובנות שאליהן הגיעו אנשים הם לא "קיר הברזל" וכל רגע לגופו.

כאשר האדם נועל את עצמו לדרך מסויימת הוא נעול בפני דרכים חדשות. ובעצם הוא לא מסתכל על הדברים באותה ההבנה של אותו הרגע. הוא מסתכל עכשיו לעוד כמה רגעים, שבעוד כמה רגעים הוא לא מצפה להתנהלות מסויימת שתקרה. ולכן, הוא מתוסכל מהדברים כפי שהם מתנהלים. וכפי שבכביש כל רגע משתנה משהו חדש ואי אפשר להתנהג לפי רגע הבנה קודם, כך גם בכל החיים.

ויחד עם זאת יש תובנות שאדם יכול להתבונן עליהן ולבדוק אם הן מתאימות עבורו לאותו הרגע. ולהלן מס' דוגמאות שהן בגדר הלך פיתוח המחשבה:

1. מודעות זורמת לפי ההבנה של אותו הרגע > דבר טוב > התחברות לרגע הזה > זרימה עם ההבנה של אותו הרגע בלי להבין עמדה קשוחה ומקובעת > פתיחת אפשרויות נוספות והשארתן זמינות למחקר > לראות את הדברים כפי שהם עכשיו > הסתגלות לשינויים.

2. התעסקות בהטמעה בתור טאבו > התעסקות בטפל > החטאת המטרה > קיבעון מחשבתי > צמצום אופקים > חוסר היכולת האובייקטיבית לראות את הדברים כפי שהם עכשיו > חסימת אפשרויות זמינות אחרות > מקשה על הסתגלות לשינויים.

והמכנה המשותף שיש לדברים הוא ההתחברות של המודעות להבנה של אותו הרגע ולזרימה עם אותה ההבנה וזהו ההיפך של להתקבע ולהיתקע בדרך מסויימת אחת ולפסול אפשרויות אחרות ואולי אפילו ללא בחינה אובייקטיבית של הדברים.

ובעצם הרעיון כאן, הוא להתחבר אל המודעות לפי ההבנה של אותו הרגע ולזרום עם ההבנה הזו וכך גם לאפשר ולתת לדברים הטובים לקרות.

כל רגע הוא יהלום שאפשר לשאוב ממנו כוחות כל רגע הוא הפתרון הנכון.

כאשר האדם מתחבר למודעות שלו ולכאן ועכשיו, אז הוא מתחבר לרגע הזה וחי אותו וזורם איתו וכמו כן, נותן לדברים לקרות.

טוב שלאדם תהיה קבלה עצמית, כי זה דבר חשוב מאוד, והבנת המציאות כפי שהיא.

לתת לדברים לקרות אין פירושו לא לקחת אחריות על החיים, פירושו של דבר לתת לדברים לקרות, שלא לתת משקל גדול מדי לדברים יותר מכפי שהם, כי גם תובנות הן נכונות לאותו הרגע, ולכן אין סתירה בדברים.