הערה: קריאה אחרי הצפייה בסרט מעניקה בסיס משותף ומסייעת בהבנה.
את הסרט הזה משך אותי לראות דווקא השיר המייצג אותו, שמילותיו ממחישות באופן צורב את נושא הסרט:
".. remember I will still be here as long as you hold me in your memory"
"I'm with you wenever you tell my story.. For I.. I'm all I've done "
האם טרויה הוא סרט על מלחמה?
אי אפשר להתעלם מקרבות האדירים המתחוללים בסרט מתחילתו ועד סופו. אך המלחמה היא רק רקע להשקפות העולם המאפשרות אותה. פילוסופיות מנוגדות עולות ויורדות מהבמה לחילופין: האחת מקדשת את המוות, המעניק לזה שמסר את חייו, תהילה וכבוד, ואף הנצחה מעל דפי ההסטוריה לדורות הבאים. השניה, אמונה המאפשרת קדוש החיים. מתוך אמונות אלו, עולות שתי גישות: זו הממקמת את הכוח בידי האלים, בידי הגורל, בידי כוח עליון (דטרמיניזם - הובס, קולקטיביזם - היגל) שהמדינה או המלך הם נצגיו. והגישה האחרת, המעניקה ערך לחייו של הפרט, לשאיפותיו ובחירותיו (ג'ון לוק, איין ראנד). 3200 שנה קודם לזמננו, רעיון ערכו של הפרט היה נחלתם של בודדים. כשהמדינה היאו הדבר היחידי שראוי לחיות למענו, מוערכים אף יותר, אלו שהעזו לבחור לעצמם.
מאמר זה יתייחס למספר רעיונות הנוכחים בסרט והנובעים מגישות פילוסופיות אלו: קידוש המוות מול קדושת החיים, כוחם של אלים, או גורל, מול כוח הבחירה החופשית של האדם.
מה מניע גברים?
מה מניע גברים להלחם? תמורת מה היו מוכנים למסור את חייהם? האם הסיבות של אז שונות מהיום? למעשה שאלה זו קשורה במשמעות החיים: לשם מה אני מתאמץ ומתקיים, על מה אני נלחם?
אפשר לומר כי גברים מחפשים לגבור, להוכיח יכולת, אך המוטיבציה יכולה להיות שונה:
רוב הגברים לחמו למען המולדת. למען המלך. ראו עצמם כלים בידי גוף גדול ומשמעותי שהוא המדינה.
בין השורות נשמעים מספר קולות מגוונים:
יש המקדישים את חייהם גם למלחמות להרחבת טריטוריה ושליטה, למלחמות כבוד, אלו למעשה ילכו בהינתן פקודה לכל מקום שיתבקשו. אלו מצייתים בכל מחיר.
אחרים, ישתפו פעולה עם מלחמה על הבית, מלחמה צודקת מבחינתם.
אחריהם מגיעים המלכים (מנלאוס, אגממנון), המונעים ע"י הרצון לכבוד לעושר ולכוח, ומבקשים לזכות בשליטה מה שיותר גדולה. על טריטוריות ועל חיי אנשים. רוצים לבסס לעצמם מקום בהיסטוריה כרוויי נצחונות והצלחות. המלכים נחושים לזכות בציות של מה שיותר חיילים. ומשאירים לעצמם את החופש לקבוע, להחליט, לנהל, למשול.
אחריהם, באים אלו ששמים עצמם מעל המלכים.. שפועלים כעצמאים: המבקשים תהילה, וחיי נצח לעצמם ופועלים מתוך חופש בחירה. כזהו אכילס.
בין אם מדובר בחיילים במלכים או בעצמאים, יהיו מוכנים כל אלו למות ובלבד שיחשבו גיבורים במותם.
מולם, קבוצת אנשים הבוחרת בחיים כערך עליון. פרטים אלו לא חיים למען הגיבורים שיחשבו לאחר מותם, אלא חיים לשם חוויית החיים עצמה ובתוכה האהבה (למשל פריס). חשיבות רבה יש לסצנה האחרונה בסרט, המראה את התוצאה של כל אחת מהגישות: אלו שבחרו במלחמה, מתים בתוך חורבות מעושנים, אלו שבחרו באהבה, צועדים הרחק משם בנוף ירוק.
דמויות טרגיות
הקטור
לוחם נחוש, בן - זוג ואב מסור, גבר של כבוד, בחר באהבה אך מכוח תפקידו כשר הצבא וכבן הבכור של אב - מלך דטרמיניסטי (שבחר להקדיש את חייו לאלים ומאמין ש"הכל בידי שמים"), מוצא עצמו מנסה לאזן בין שני הכוחות המנוגדים (חיים למען עצמך או לטובת המנגנון שאתה חלק ממנו). הניסיון לאזן בין חיים של בחירה, משפחה ואהבה, ובין חיי הכרח, מחליש אותו. אך דבר מרכזי נוסף חורץ את גורלו: הכבוד שהוא רוחש לכללים. חוקי המשחק מחזיקים בגרונו בשעה שהוא נדרש להחליט בין חיים ומוות. בחירתו האחרונה להתייצב בקרב מול אכילס נובעת מאותה גישה של הכרח. למרות הפצרותיה של אשתו "אתה לא חייב לעשות את זה".. הוא ניגש כשידו המצפונית על התחתונה. הוא חש אשמה על הרג צעיר לא כשיר שהתחזה לטוב שבחיילים. לקיחת האשמה, וכיבוד חוקי המשחק גורמים לו למסור את נפשו לאכילס, לצאת מהחומה, ולעמוד לפקודתו של אכילס, בזמן שרצה, במקום, בתנאים שהיו טובים לו. היה יכול לזמן את אכילס לשיחה מקדימה בתוך הארמון, היה יכול לשלוח אליו שליח.. עם הצעה כלשהי, ואפילו לתת פקודה לחיילי המשמר לירות באכילס חיצים לאחר מותו.. כל צעד יצירתי היה מראה על עוצמה פנימית. על בחירה בחיים. עוצמה זו אבדה לו כשנטל אשמה על מצפונו, וכשבחר לכבד את חוקי הקרב ולשימם מעל חייו.
אכילס
זה שהעניק הן לחייליו והן לנערותיו את החופש הרב ביותר. תמיד דאג להבהיר לכל אדם כי קיימת בפניו בחירה. בידם החופש להחליט עבור עצמם. ואז, כשמצא מנוחה למרדף אחר תהילת הנצח בזרועות אוהבות (של בריסייס) שמעניקות תחושת נצח בהווה, היה זה מאוחר מדי כדי לשנות את גורלו. נקבע לו כי לא ישוב, כבר בשעה שבחר לעזוב את ביתו, את אמו, ולהשתתף במלחמה הגדולה. כך יוצא שזה שהעניק הכי הרבה חופש בחירה ויישם בחייו אמונה עצמית גבוה ובחירות עצמאיות לרוב, היה נתון לכאורה בידי האלים - הגורל שהמיתו ואחז בעקבו.
ערך חיי אדם
הסרט פותח בסצנה המבהירה את הערך שיוחס באותה תקופה לחיי אדם:
כלב משוטט שמוצא את גופת אדוניו מוטלת, ומגרש מעליה את הציפורים אוכלי הנבלות.
גוויות מוטלות על הארץ, נרקבות בשמש לאחר קרב נוסף, ואין דורש להן. המשאלה העליונה שמבקש המלך אגממנון כתנאי לאי מלחמה - היא העמדת הלוחמים של הצד השני לפקודתו מתי שידרוש. הפיכת החיילים לכלי מלחמה, תוך התעלמות מרצונם, מהערכים שלהם, מהבחירה שלהם, רק מדגישה את היחס המנצל לו היו נתונים. כאילו אין זו אמורה להיות שאלה עבור מי או מה ילחמו ויסכנו את חייהם. חייהם ממילא נתונים למלך כלשהו ולמוצא פיו עליהם לציית. למה הדבר דומה? לציפייה מלוחם סיירת שבהינתן פקודה ילך לשרת בכל חייל אחר, בכל תפקיד לפי דרישה מלמעלה. לחילופין, שישרת בצבא סוריה במשימות רגליות כנגד התורכים.
היו פה ושם, מי שהתנגד לגישה פטאליסטית זו. ראשון להם, אכילס. שנלחם רק על פי רצונו החופשי ובחירתו. סיכן את חייו רק בהתאם למטרות שרצה להשיג ואף ייעץ לכל מי שהקשיב לו, שלא להישמע לשיגיונותיו של מלך טיפש זה או אחר, וגם לא לפקודותיו שלו עצמו. בתקופה בה האמונה הרווחת היא שאין באמת ערך לחייו של אדם יחיד, אלא יש רק משמעות למערכה - למדינה, מייצג אכילס את הרעיון כי כל אדם אחראי למשמעות חייו, וכל אדם יכול לבחור לעצמו את המוסר, החופש, מטרות חייו או משמעות פועלו. גם פריס, נסיך טרויה, לקח את הזכות לעצמו להעמיד את רצונו הפרטי לפני רצון המדינה. בחר להשמיע את מה שהאמין כנכון (אך לא במחיר מותו)... וככל שהתחזק כוחו, גם למד ליטול חייהם של אלו שאיימו על חייו, להוביל ואף לגבור.
האמונה באלים מול האמונה בכוחו של האדם לקבוע את עתידו
מול פריאמוס - מלך טרויה המייצג את הדטרמיניזם המוחלט, ניצב אכילס המייצג את האמונה הרומנטית - לפיה עתידו של אדם מעוצב מכוח בחירותיו ופעולותיו.
שני אנשים אלו פעלו בהתאם להשקפת עולם בסיסית הזו בה החזיקו וגם מצאו את מותם בהקשר המיוחד של השקפתם: פריאמוס במקדש האלים, לצד פסלים מנותצים, ואכילס בזרועות אהובתו, ברגע של אמת ובחירה.
אכילס מציג את רצונו הכביר לזכות בחיי נצח. להיזכר ולהתקיים לעד. השתוקקות זו נובעת (כפי שהוא מעיד בסרט) מחוסר תוכלת שהוא מוצא בחייו. באופן טראגי בשעה שליבו מתעורר לאהבה וחש את הנצח בין זרועות אישה, ברגע שמוכן הוא למסור את החרב, נעלם פוטנציאל חייו הנוכחי. אין לראות במוות זה נצחון הגורל, על רעיון הבחירה החופשית, משום שניתנה לאכילס ההזדמנות לבחור את גורלו, בשיחה האחרונה עם אמו. הארכה שקיבל (מרגע מותו המדומה ועד למותו שלו) אפשרה לו לטעום משמעותה של הבחירה באהבה ובחיים.
על מה בכה אכילס?
הבכיה של אכילס הגיבור, החזק, מעל גופת הקטור, לפני החזרתו לאביו מפתיעה. אפשר להציע כי אכילס ראה בהקטור אח - רע מוערך, בשל עצמאותו והמוסר הגבוה בו החזיק. עוצמתו הפנימית נגלתה בתחילת הסרט, בעמידתו האיתנה מול פיתויים. גם הקטור, כך ראה אכילס, עושה מה שנכון לאותו רגע, ולא חש כבול לחוקי המשחק המקובלים הוא נעץ את החרב במלך יוון, למרות שהיה זה קרב של כבוד, של אחיו פריס.
בעימות שזימן אכילס עם הקטור לא בהכרח ביקש את מותו. מתוך תסכול גדול וצער, רצה למצוא משמעות לכל זה. רצה שמות יקיריו כמו גם מותו, לא יהיה לשוא.
כשבא המלך בכבודו ובעצמו לאוהלו בגניבה וביקש את גופת הקטור, חש אכילס משמעותה של אהבה, אולי חש געגוע לאביו שלו. בכל מקרה, נכחה במפגש החשאי הזה אמת. אמת זו, חיברה אותו לצער האמיתי המכונן בתוכו, צער על אובדן כוח החיים משני אנשים שהעריך ואהב. מיד לאחר ששלח לחופשי את הכוהנת ביחד עם דודה מלך טרויה, גמלה החלטה בליבו להגיע לשם ולקחתה חזרה - מכוחה של אהבה, מכוח הבחירה, מכוח החופש. לאחר שבחר שלא להלחם יותר, ולבכר את החיים.
גברים ונשים
כוחן של הנשים בסרט מבוטא בהקשר של אהבה היקשרות ויצירת חיים.
כוחם של הגברים בסרט מבוטא לרוב באופן פיזי, דרך מאבקי כוח, דרך הכוח להרוג, להנהיג ולקבל החלטות.
הבחירה בחופש
הלן, בוחרת לצאת מכלוב הזהב לעתיד לא נודע, ולהתקיים לצד זה שמכבד ואוהב אותה. לצד זה שאיתו היא מרגישה קיימת.
אכילס גם הוא בוחר בחופש. החופש לפעול למען קריירה עצמאית, החופש לבחור את מטרותיו, להשיג את השגיו, לבנות לעצמו מוניטין וכבוד, החופש לא להילחם, לנהל טקטיקה מול המלך. החופש לקיים משא ומתן. בסופו של דבר גם הוא מוצא חופש אמיתי בתוך קשר של אהבה.
כבוד וניצול
המלך היווני אגממנון, מתייחס לנשים יחס משתמש ונצלני. הוא מציע את הלן לנסיכי טרויה כשעשוע ללילה, ומאיים על בריסייס השבויה, כי תקרצף את מרצפות ארמונו. השתמשותו בנשים ככלי משחק, עולה בקנה אחד עם יחסו המשתמש באנשים בכלל, חיילים, יועצים, כל מי שסביבו.
תמונה הפוכה ליחסים מראים הקטור, אכילס או פריס לנשותיהם - כמו לכל האחרים סביבם. ובקטגוריה זו כלול גם פאוס מלך טרויה שמתגנב כדי להציל את גופת בנו האהוב, ושאומר לבנו פאריס: "נלחמתי במהלך חיי בשל כל כך הרבה שיקולים, כדי לנצח, לזכות בהערכה, כבוד, תהילה, ממון, להלחם בשל אהבה לאישה נראה לי היום הסיבה הטובה מכולן".
חיי נצח
רבים מונצחים בין דפי ההסטוריה, חלקם לרעה חלקם לטובה, חלקם כמצביאים דגולים ודמויות לחיקוי חלקם לדראון. אלו שנבחר לאמץ ולזכור, אלו שנבחר ללמוד מהם, ללכת לאורם, יהיו אלו שנעריך את בחירותיהם ופועלם. אלו שנרצה להמשיך ולקחת עמנו הלאה בזיכרון (כמאמר השיר המוזכר לעיל).
לסיום, הסרט מחייה בדמיוננו מספר דמויות מתקופת ספרטה, טרויה, שהאופן בו בחרו לחיות, הופך אותן להרואיות, ולכאלו הראויות להיזכר.
את הסרט הזה משך אותי לראות דווקא השיר המייצג אותו, שמילותיו ממחישות באופן צורב את נושא הסרט:
".. remember I will still be here as long as you hold me in your memory"
"I'm with you wenever you tell my story.. For I.. I'm all I've done "
האם טרויה הוא סרט על מלחמה?
אי אפשר להתעלם מקרבות האדירים המתחוללים בסרט מתחילתו ועד סופו. אך המלחמה היא רק רקע להשקפות העולם המאפשרות אותה. פילוסופיות מנוגדות עולות ויורדות מהבמה לחילופין: האחת מקדשת את המוות, המעניק לזה שמסר את חייו, תהילה וכבוד, ואף הנצחה מעל דפי ההסטוריה לדורות הבאים. השניה, אמונה המאפשרת קדוש החיים. מתוך אמונות אלו, עולות שתי גישות: זו הממקמת את הכוח בידי האלים, בידי הגורל, בידי כוח עליון (דטרמיניזם - הובס, קולקטיביזם - היגל) שהמדינה או המלך הם נצגיו. והגישה האחרת, המעניקה ערך לחייו של הפרט, לשאיפותיו ובחירותיו (ג'ון לוק, איין ראנד). 3200 שנה קודם לזמננו, רעיון ערכו של הפרט היה נחלתם של בודדים. כשהמדינה היאו הדבר היחידי שראוי לחיות למענו, מוערכים אף יותר, אלו שהעזו לבחור לעצמם.
מאמר זה יתייחס למספר רעיונות הנוכחים בסרט והנובעים מגישות פילוסופיות אלו: קידוש המוות מול קדושת החיים, כוחם של אלים, או גורל, מול כוח הבחירה החופשית של האדם.
מה מניע גברים?
מה מניע גברים להלחם? תמורת מה היו מוכנים למסור את חייהם? האם הסיבות של אז שונות מהיום? למעשה שאלה זו קשורה במשמעות החיים: לשם מה אני מתאמץ ומתקיים, על מה אני נלחם?
אפשר לומר כי גברים מחפשים לגבור, להוכיח יכולת, אך המוטיבציה יכולה להיות שונה:
רוב הגברים לחמו למען המולדת. למען המלך. ראו עצמם כלים בידי גוף גדול ומשמעותי שהוא המדינה.
בין השורות נשמעים מספר קולות מגוונים:
יש המקדישים את חייהם גם למלחמות להרחבת טריטוריה ושליטה, למלחמות כבוד, אלו למעשה ילכו בהינתן פקודה לכל מקום שיתבקשו. אלו מצייתים בכל מחיר.
אחרים, ישתפו פעולה עם מלחמה על הבית, מלחמה צודקת מבחינתם.
אחריהם מגיעים המלכים (מנלאוס, אגממנון), המונעים ע"י הרצון לכבוד לעושר ולכוח, ומבקשים לזכות בשליטה מה שיותר גדולה. על טריטוריות ועל חיי אנשים. רוצים לבסס לעצמם מקום בהיסטוריה כרוויי נצחונות והצלחות. המלכים נחושים לזכות בציות של מה שיותר חיילים. ומשאירים לעצמם את החופש לקבוע, להחליט, לנהל, למשול.
אחריהם, באים אלו ששמים עצמם מעל המלכים.. שפועלים כעצמאים: המבקשים תהילה, וחיי נצח לעצמם ופועלים מתוך חופש בחירה. כזהו אכילס.
בין אם מדובר בחיילים במלכים או בעצמאים, יהיו מוכנים כל אלו למות ובלבד שיחשבו גיבורים במותם.
מולם, קבוצת אנשים הבוחרת בחיים כערך עליון. פרטים אלו לא חיים למען הגיבורים שיחשבו לאחר מותם, אלא חיים לשם חוויית החיים עצמה ובתוכה האהבה (למשל פריס). חשיבות רבה יש לסצנה האחרונה בסרט, המראה את התוצאה של כל אחת מהגישות: אלו שבחרו במלחמה, מתים בתוך חורבות מעושנים, אלו שבחרו באהבה, צועדים הרחק משם בנוף ירוק.
דמויות טרגיות
הקטור
לוחם נחוש, בן - זוג ואב מסור, גבר של כבוד, בחר באהבה אך מכוח תפקידו כשר הצבא וכבן הבכור של אב - מלך דטרמיניסטי (שבחר להקדיש את חייו לאלים ומאמין ש"הכל בידי שמים"), מוצא עצמו מנסה לאזן בין שני הכוחות המנוגדים (חיים למען עצמך או לטובת המנגנון שאתה חלק ממנו). הניסיון לאזן בין חיים של בחירה, משפחה ואהבה, ובין חיי הכרח, מחליש אותו. אך דבר מרכזי נוסף חורץ את גורלו: הכבוד שהוא רוחש לכללים. חוקי המשחק מחזיקים בגרונו בשעה שהוא נדרש להחליט בין חיים ומוות. בחירתו האחרונה להתייצב בקרב מול אכילס נובעת מאותה גישה של הכרח. למרות הפצרותיה של אשתו "אתה לא חייב לעשות את זה".. הוא ניגש כשידו המצפונית על התחתונה. הוא חש אשמה על הרג צעיר לא כשיר שהתחזה לטוב שבחיילים. לקיחת האשמה, וכיבוד חוקי המשחק גורמים לו למסור את נפשו לאכילס, לצאת מהחומה, ולעמוד לפקודתו של אכילס, בזמן שרצה, במקום, בתנאים שהיו טובים לו. היה יכול לזמן את אכילס לשיחה מקדימה בתוך הארמון, היה יכול לשלוח אליו שליח.. עם הצעה כלשהי, ואפילו לתת פקודה לחיילי המשמר לירות באכילס חיצים לאחר מותו.. כל צעד יצירתי היה מראה על עוצמה פנימית. על בחירה בחיים. עוצמה זו אבדה לו כשנטל אשמה על מצפונו, וכשבחר לכבד את חוקי הקרב ולשימם מעל חייו.
אכילס
זה שהעניק הן לחייליו והן לנערותיו את החופש הרב ביותר. תמיד דאג להבהיר לכל אדם כי קיימת בפניו בחירה. בידם החופש להחליט עבור עצמם. ואז, כשמצא מנוחה למרדף אחר תהילת הנצח בזרועות אוהבות (של בריסייס) שמעניקות תחושת נצח בהווה, היה זה מאוחר מדי כדי לשנות את גורלו. נקבע לו כי לא ישוב, כבר בשעה שבחר לעזוב את ביתו, את אמו, ולהשתתף במלחמה הגדולה. כך יוצא שזה שהעניק הכי הרבה חופש בחירה ויישם בחייו אמונה עצמית גבוה ובחירות עצמאיות לרוב, היה נתון לכאורה בידי האלים - הגורל שהמיתו ואחז בעקבו.
ערך חיי אדם
הסרט פותח בסצנה המבהירה את הערך שיוחס באותה תקופה לחיי אדם:
כלב משוטט שמוצא את גופת אדוניו מוטלת, ומגרש מעליה את הציפורים אוכלי הנבלות.
גוויות מוטלות על הארץ, נרקבות בשמש לאחר קרב נוסף, ואין דורש להן. המשאלה העליונה שמבקש המלך אגממנון כתנאי לאי מלחמה - היא העמדת הלוחמים של הצד השני לפקודתו מתי שידרוש. הפיכת החיילים לכלי מלחמה, תוך התעלמות מרצונם, מהערכים שלהם, מהבחירה שלהם, רק מדגישה את היחס המנצל לו היו נתונים. כאילו אין זו אמורה להיות שאלה עבור מי או מה ילחמו ויסכנו את חייהם. חייהם ממילא נתונים למלך כלשהו ולמוצא פיו עליהם לציית. למה הדבר דומה? לציפייה מלוחם סיירת שבהינתן פקודה ילך לשרת בכל חייל אחר, בכל תפקיד לפי דרישה מלמעלה. לחילופין, שישרת בצבא סוריה במשימות רגליות כנגד התורכים.
היו פה ושם, מי שהתנגד לגישה פטאליסטית זו. ראשון להם, אכילס. שנלחם רק על פי רצונו החופשי ובחירתו. סיכן את חייו רק בהתאם למטרות שרצה להשיג ואף ייעץ לכל מי שהקשיב לו, שלא להישמע לשיגיונותיו של מלך טיפש זה או אחר, וגם לא לפקודותיו שלו עצמו. בתקופה בה האמונה הרווחת היא שאין באמת ערך לחייו של אדם יחיד, אלא יש רק משמעות למערכה - למדינה, מייצג אכילס את הרעיון כי כל אדם אחראי למשמעות חייו, וכל אדם יכול לבחור לעצמו את המוסר, החופש, מטרות חייו או משמעות פועלו. גם פריס, נסיך טרויה, לקח את הזכות לעצמו להעמיד את רצונו הפרטי לפני רצון המדינה. בחר להשמיע את מה שהאמין כנכון (אך לא במחיר מותו)... וככל שהתחזק כוחו, גם למד ליטול חייהם של אלו שאיימו על חייו, להוביל ואף לגבור.
האמונה באלים מול האמונה בכוחו של האדם לקבוע את עתידו
מול פריאמוס - מלך טרויה המייצג את הדטרמיניזם המוחלט, ניצב אכילס המייצג את האמונה הרומנטית - לפיה עתידו של אדם מעוצב מכוח בחירותיו ופעולותיו.
שני אנשים אלו פעלו בהתאם להשקפת עולם בסיסית הזו בה החזיקו וגם מצאו את מותם בהקשר המיוחד של השקפתם: פריאמוס במקדש האלים, לצד פסלים מנותצים, ואכילס בזרועות אהובתו, ברגע של אמת ובחירה.
אכילס מציג את רצונו הכביר לזכות בחיי נצח. להיזכר ולהתקיים לעד. השתוקקות זו נובעת (כפי שהוא מעיד בסרט) מחוסר תוכלת שהוא מוצא בחייו. באופן טראגי בשעה שליבו מתעורר לאהבה וחש את הנצח בין זרועות אישה, ברגע שמוכן הוא למסור את החרב, נעלם פוטנציאל חייו הנוכחי. אין לראות במוות זה נצחון הגורל, על רעיון הבחירה החופשית, משום שניתנה לאכילס ההזדמנות לבחור את גורלו, בשיחה האחרונה עם אמו. הארכה שקיבל (מרגע מותו המדומה ועד למותו שלו) אפשרה לו לטעום משמעותה של הבחירה באהבה ובחיים.
על מה בכה אכילס?
הבכיה של אכילס הגיבור, החזק, מעל גופת הקטור, לפני החזרתו לאביו מפתיעה. אפשר להציע כי אכילס ראה בהקטור אח - רע מוערך, בשל עצמאותו והמוסר הגבוה בו החזיק. עוצמתו הפנימית נגלתה בתחילת הסרט, בעמידתו האיתנה מול פיתויים. גם הקטור, כך ראה אכילס, עושה מה שנכון לאותו רגע, ולא חש כבול לחוקי המשחק המקובלים הוא נעץ את החרב במלך יוון, למרות שהיה זה קרב של כבוד, של אחיו פריס.
בעימות שזימן אכילס עם הקטור לא בהכרח ביקש את מותו. מתוך תסכול גדול וצער, רצה למצוא משמעות לכל זה. רצה שמות יקיריו כמו גם מותו, לא יהיה לשוא.
כשבא המלך בכבודו ובעצמו לאוהלו בגניבה וביקש את גופת הקטור, חש אכילס משמעותה של אהבה, אולי חש געגוע לאביו שלו. בכל מקרה, נכחה במפגש החשאי הזה אמת. אמת זו, חיברה אותו לצער האמיתי המכונן בתוכו, צער על אובדן כוח החיים משני אנשים שהעריך ואהב. מיד לאחר ששלח לחופשי את הכוהנת ביחד עם דודה מלך טרויה, גמלה החלטה בליבו להגיע לשם ולקחתה חזרה - מכוחה של אהבה, מכוח הבחירה, מכוח החופש. לאחר שבחר שלא להלחם יותר, ולבכר את החיים.
גברים ונשים
כוחן של הנשים בסרט מבוטא בהקשר של אהבה היקשרות ויצירת חיים.
כוחם של הגברים בסרט מבוטא לרוב באופן פיזי, דרך מאבקי כוח, דרך הכוח להרוג, להנהיג ולקבל החלטות.
הבחירה בחופש
הלן, בוחרת לצאת מכלוב הזהב לעתיד לא נודע, ולהתקיים לצד זה שמכבד ואוהב אותה. לצד זה שאיתו היא מרגישה קיימת.
אכילס גם הוא בוחר בחופש. החופש לפעול למען קריירה עצמאית, החופש לבחור את מטרותיו, להשיג את השגיו, לבנות לעצמו מוניטין וכבוד, החופש לא להילחם, לנהל טקטיקה מול המלך. החופש לקיים משא ומתן. בסופו של דבר גם הוא מוצא חופש אמיתי בתוך קשר של אהבה.
כבוד וניצול
המלך היווני אגממנון, מתייחס לנשים יחס משתמש ונצלני. הוא מציע את הלן לנסיכי טרויה כשעשוע ללילה, ומאיים על בריסייס השבויה, כי תקרצף את מרצפות ארמונו. השתמשותו בנשים ככלי משחק, עולה בקנה אחד עם יחסו המשתמש באנשים בכלל, חיילים, יועצים, כל מי שסביבו.
תמונה הפוכה ליחסים מראים הקטור, אכילס או פריס לנשותיהם - כמו לכל האחרים סביבם. ובקטגוריה זו כלול גם פאוס מלך טרויה שמתגנב כדי להציל את גופת בנו האהוב, ושאומר לבנו פאריס: "נלחמתי במהלך חיי בשל כל כך הרבה שיקולים, כדי לנצח, לזכות בהערכה, כבוד, תהילה, ממון, להלחם בשל אהבה לאישה נראה לי היום הסיבה הטובה מכולן".
חיי נצח
רבים מונצחים בין דפי ההסטוריה, חלקם לרעה חלקם לטובה, חלקם כמצביאים דגולים ודמויות לחיקוי חלקם לדראון. אלו שנבחר לאמץ ולזכור, אלו שנבחר ללמוד מהם, ללכת לאורם, יהיו אלו שנעריך את בחירותיהם ופועלם. אלו שנרצה להמשיך ולקחת עמנו הלאה בזיכרון (כמאמר השיר המוזכר לעיל).
לסיום, הסרט מחייה בדמיוננו מספר דמויות מתקופת ספרטה, טרויה, שהאופן בו בחרו לחיות, הופך אותן להרואיות, ולכאלו הראויות להיזכר.
050-3331-331