ראה גם: * אירוטיקה בסכנה? - חלק 1.

8.אולי נעזוב הכל ונתמכר לאירוטיקה וירטואלית שלעולם לא תאיים עלינו, לא תאכזב אותנו

מה יש בה באהבה וירטואלית שהיא כה ממכרת?

על כוח משיכתה למדתי מאישה כבת ארבעים שעוד בהיותה נשואה לגבר ביקורתי - אבהי חייתה בשני עולמות: בעולם האחד, המציאותי, מילאה בנאמנות את תפקידיה הנשיים, ובעולמה האחר - העולם הווירטואלי, קיימה מערכות יחסים מקבילות עם מספר רב של גברים שכולם, לדבריה, רצו להיות מאהביה, אך היא הסתפקה באהבתם מרחוק, שהייתה עבורה מקור חיזוקים בלתי נגמר לנשיותה. ככל שרצו בה יותר - כך שמרה אותם "על אש קטנה" - שימשיכו לאהוב, לחשוק ולחלום עליה - והיא, בריחוקה - תוכל להמשיך להרעיף עליהם מקסמיה, לשלוט בהם - מבלי לגעת באש. האומנם?

"האש הזרה" נגעה בה, בו, ונישואיה התפרקו. ולקח זמן עד שהבינה כי מעשיה לא היו תמימים כפי שסברה. אך למרות תובנותיה וסבלה המשיכה לחפש וגם ניסתה לממש מִפגשים וירטואליים למשהו אמיתי ונלכדה פעם אחר פעם ברשת התרמית. לימים כשהתאהבה בגבר אותו הכירה באתר הצ'אטים שלה נדהמה לגלות שאין הוא ממהר להיפרד משפע הנשים, "ידידותיו", איתן רצה להמשיך לפלרטט. עכשיו הייתה היא הקורבן לשפע האפשרויות הזה שעבורה הפך להיות עולם של כאוס ומקור לבלבול וכאב.

ועולה השאלה - מהו סוד קסמה של אהבה ברשת?

האינטרנט מאפשר קשרים אינטימיים ארוכי טווח העשויים להתנהל באינטנסיביות רבה לאורך חודשים ואף שנים. עם זאת הקשרים הללו עשויים להיות אנונימיים לחלוטין, וכל אחד מן השותפים להם יכול לנתקם בכל רגע מבלי שניתן יהיה לאתרו. לדפוס כזה של יחסים קרא אהרון בן זאב, פילוסוף העוסק בתחומי הרגשות והאינטרנט... "קרבה מרוחקת" (detached attachment). "

יש קסם ללא מחיר, לכאורה, באהבה אינטרנטית. אין היא מזדהמת ממציאות שיש בה מגבלות. אנחנו יכולים לשמור על ריגוש, תשוקה - בלתי ממומשים. אנחנו שומרים על כל האופציות. אנחנו לא חייבים להתחייב לקשר עם אדם בשר ודם.

9.מיתוס היופי - אויב המיניות הנשית בצורתו המודרנית

"מה בנוגע לפורנוגרפיית יופי לא אלימה? " שואלת נעמי וולף בספרה החשוב "מיתוס היופי". הנה אחת העדויות הממחישות את גודל המחיר:

"'אני מפנטזת', אומרת 'בטי' ב'הגן הסודי שלי', ספרה של ננסי פריידיי על פנטזיות נשיות, 'שהפכתי לאישה יפיפיה וזוהרת (למרות שאני יודעת שבחיים האמיתיים אני אישה די פשוטה)... אני עוצמת את עיני ומתבוננת באישה אחרת, היפה הזו, שהיא אני, אבל מזווית אחרת, מחוץ לעצמי. אני רואה אותה בבהירות כל כך גדולה, שבא לי לעודד אותה בקריאות בנוסח... 'תיהני מזה, מגיע לך'. מה שמצחיק הוא שהאישה האחרת הזו היא בכלל לא אני'. "

ועוד אשה מספרת:

"פתאום כבר לא הייתי אני. גופי... כבר לא היה הדבר המגוחך והשמן הזה, הכל קרה לאותם שני אנשים יפים שבדיתי בדמיוני".

בתוך 20 שנים בלבד הצליח מיתוס היופי לצקת בתודעתן מסך דימויים, החוצץ בינן לבין גופן בשעה שהן מתייחדות עם אהוביהן.

כשהן מדברות על כך, נשים רוכנות קדימה ומנמיכות את הקול. הן מספרות את סודן הנורא. זה החזה שלי, הן אומרות. המותניים שלי. זה הירכיים שלי. אני שונאת את הבטן שלי. לא מדובר בסלידה אסתטית אלא בבושה מינית עמוקה. האיברים עצמם משתנים מסיפור לסיפור. אבל מה שמשותף לכל הנשים שמתארות את התחושה הזאת הוא שכנוע פנימי עמוק, כי מה שהן הכי מתביישות בו הוא מה שפורנוגרפיית היופי עושה לו את הפטישיזציה הכי גדולה. חזה, ירכיים, עכוז, בטן. אלו האיברים המיניים ביותר בגוף הנשי, ש"כיעורם" הופך לאובססיה. אלו גם האיברים שגברים המתעללים בנשים מרבים לפגוע בהם. האיברים שרוצחי מין מרבים להשחית אותם. האיברים שפורנוגרפייה אלימה מרבה לבזות. האיברים שמנתחים פלסטיים מרבים לחתוך בהם. האיברים שבזכותם נשים יכולות להוליד ילדים ולגדל אותם, ושבזכותם הן יכולות להרגיש סקסיות. התרבות המבוססת על שנאת נשים הצליחה להשניא על נשים את מה שהכי שנוא על שונאי נשים".

10.מיניות פורנוגראפית

המיניות הטבעית והתמימה הזו שיכולה הייתה להמשיך ולקסום לנו נשים וגברים בוגרים אבדה אי שם בתעשיית המין הענקית שהגדירה מחדש את מושא תשוקתם של גברים - את מיניותן של נשים.

כאשר אישה אינה יודעת את עצמה המיני היא עלולה בטעות לתרגם התנהגות פמיניסטית מודרנית לסוג של "השתלבות" במין "כחול". וכך היא עלולה לאבד את המפתח לנפשה.

נשים מספרות לי על החשש המתמיד שלהן לא להיענות לגחמותיו של בן זוגן. "גחמות" במובן של התנסויות חדשות הלקוחות הישר מסרטי הפורנו. הוא "מציע לה" ו"מבטיח לה" שכדאי, שזה "יעשה להם טוב". אם תסרב - ירמוז לה שאינה משקיעה מספיק בגיוון, שאינה תורמת מספיק לחיי המין שלהם.

נשים רבות חשות שניסיונן המיני נחות מזה של הגבר שלהן וייתכן שהוא יודע משהו הנסתר מהן... והן נענות.

אישה פמיניסטית שבחיי היומיום שלה מתנהלת בעצמאות ואסרטיביות עלולה למצוא עצמה משחקת את "האישה מהסרט הכחול" תוך שהיא מספרת לעצמה שזה "ממש בסדר", והיא ממש "מעודכנת וזורמת". האומנם?

הנה נתון מעניין מספרה של נעמי וולף:

"נראה כי הסיפוק המיני של נשים נתון בפיגור אחרי ההתקדמות לכאורה של המהפכה המינית... ייתכן שהסכנות שמיתוס היופי מציב בפני מיניותן של נשים במערב הן כל כך גדולות, עד שנוצר מצב אבסורדי שבו אפילו נשים נימולות מחלקו המזרחי של כדור הארץ נהנות יותר: קשה להאמין, אבל בניגוד לנתונים שלעיל, במחקר שהקיף 4024 נשים סודניות נימולות (שהדגדגן הוסר להן לפי חוקי הסונה), נמצא כי 88 אחוז מהן חוו אורגזמה באחוזים ניכרים יותר מנשים מערביות".

11.על תופעת הפיצול בין עונג אורגאזמי גופני לבין צורכי הנפש

"זה טוב? זה רע? למה לא? אולי זה 'זה', כלומר 'ככה צריך', 'ככה מקובל, הרי אנחנו מתקדמות, לא כן? ' אבל זה רע לי. רק רגע. אולי זה רע לי כי לי יש בעיה. בעלי כל הזמן טוען שיש לי בעיה ושאני לא מספיק משוחררת... אולי אני פשוט צריכה להשתדל יותר כדי שיהיה לי, כלומר לנו, כלומר לו - הרבה יותר טוב ועסיסי... בשבועוני הנשים דווקא מעודדים אותנו לענג את הגבר בדרכו, מה רע בזה? "

כל אישה, כמעט, מכירה את הספק הקטן (או הגדול) המכרסם בביטחונה העצמי כל אימת שהיא עומדת לקבל החלטה "לא פופולרית". בימים אלה כשהכל פרוץ, כאשר מיניותה של האישה נבחנת באמות מידה "דעתניות", היא נדחפת למחוזות לא לה. השחרור המיני שלה במקרה זה, אינו אלא חיקוי פתטי של מיניות גברית מהסוג המאצ'ואיסטי. האישה זקוקה לתעצומות נפש כדי לומר בפיה "לא! ", כאשר ליבה ונפשה זועקים "לא! "

12.חיזור פמיניסטי?

הנה מה שמספרת לי אשה רווקה בת שלושים:

"הדינמיקה הזוגית לא מכילה את הפמיניזם באופן טבעי. אתן לך דוגמה. גבר שאני יוצאת איתו אומר לי כבדרך אגב, אולי באירוניה כבוחן את תגובתי: 'אני מדמיין אותך יושבת ומחכה לי כאשר אגיע מהעבודה'.

ואני בתשובה (סרקסטית): 'אתה באמת חושב שעשיתי תואר שני כדי לתלות אותו במטבח? '

היא מבולבלת. מצד אחד היא רוצה הדדיות בחיזור ובהשקעה. מצד שני היא נאלצת להיות היוזמת וגם להתמודד עם תגובת הגבר שהוא בלשון המעטה לדבריה "נרתע", "חושש" "מתלבט". המציאות הזו המדגישה את הפער בציפיותיהם, משאירה אותה תוהה - עד מתי תחפש את המיועד לה, החבר האמיתי שעליו חולמת? האם תרצה להתפשר בדרך כי עייפה מלחכות לפירות המיוחלים של פמיניזם באהבה?

צמד המילים "חיזור פמיניסטי" עלול לעורר תהיות. חיזור מעצם טבעו הוא אקט לא סימטרי, כך הותנינו, נשים וגברים לחוות אותו. הגבר מחזר - האישה נענית או לא נענית. זה המשחק הישן.

חיזור פמיניסטי מזמין אותנו להמציא משחק חיזור חדש. חיזור הדדי.

האם זה קורה בפועל? האם מאמציה הבלתי נלאים של אישה פמיניסטית יועילו לה במעשה החיזור החדש? הנה מה שמספרת שרונה. סיפור לא שמח במיוחד.

"אני רואה שיותר נשים לוקחות יוזמה ומאחר שגברים יוזמים פחות (וגם מתקשים להביע רגשות) את נשארת הרבה פעמים בעמדת המתנה - את לא יודעת באמת מה הוא מרגיש כלפיך. העמימות הזו קשה ומתסכלת. אני משאירה לו בהתחלה לנקוט ב'אמצעי חיזור' כדי ללמוד את כוונותיו אבל כאשר זה לא קורה אני פועלת כי ההתמודדות עם אי הידיעה היא מקום רע להימצא בו. מה שנשאר לי לעשות זה לתמרן ולמעשה למלא משימות שבעבר לא היו מוטלות על אישה אבל עדיין מהוות איום על גברים כמו להזמין אותו לפגישה או ליצור קשר טלפוני במקום להמתין. אני מקדמת יצירת קשר ונסוגה כדי לתת לו את ההזדמנות לעשות הצעד בפעם הבאה, וזאת כדי להכניס הדדיות לקשר. לעיתים הגבר מגיב ויוזם אך זמן מה אחר כך את נקלעת שוב ל'לופ' מבלבל שמעורר בך תהיות. לפעמים אני מרגישה שאני מתמודדת עם ילדים במקום גברים בוגרים. לעתים אני חשה שהם 'נוגעים - לא נוגעים' בקשר. אני לפעמים לא יודעת מה הכוונות שלהם. רגע הם כאן ורגע הם נעלמים. ואני מנסה, האמיני לי. אני מנסה, גם כאשר אני מתוסכלת בשל החד - צדדיות של ניסיונותי, כמו למשל להבין אותו שעה שאין הוא עושה מאמץ להבין אותי. האם אין בכך שימור של הדפוס הנשי הישן??? "

13.נקודת המבט הגברית לחיזור פמיניסטי

בהרצאתו של עידו נלמד הרבה יותר על נקודת המבט הגברית. אביא כתזכורת את השורות הבאות שנמסרו לי על ידי גבר רווק בשנות השלושים:

"נשים מודרניות רוצות ליהנות מכל העולמות. מצד אחד הן רוצות את כל הפריבילגיות של שוויון זכויות ומצד שני הן מתרפקות על הקודים הרומנטיים של העבר. אני לא מחפש את האישה הקטנה. אני רואה באישה פרטנרית, שותפה לכל מה שעובר עלי בחיים - בבית ובעבודה, ואני מוכן בהחלט לחלוקת תפקידים פחות חדה".

"אני רוצה שלושה דברים: שתהיה יפה, חכמה ובעלת אופי טוב, אבל כשעוברת לי ההתלהבות הראשונה, אני בוחן אותה במבט ריאלי ומתחיל להשוות את הפערים בין מה שאני רואה בפועל לבין מה שאני רוצה. אני שואל את עצמי - על מה אני מוכן להתפשר וקשה לי. דברים קטנים שבהתחלה נראים לי חמודים מתחילים פתאום לעצבן אותי (בגלל שירדה לי ההתלהבות). ופתאום אני מרגיש שחסר לי... "

אכן, קשה לה להתלהבות להחזיק מעמד בעולם שהכל בו זמין ושקוף ומהיר וחודרני, עולם שסודותיהם הכמוסים של נשים וגברים גלויים ומנותחים. האתגר שביחסים גלויים, האתגר של נשים וגברים לפתח ולטפח חברות ותשוקה בגובה העיניים תחת אורה הבהיר של המציאות החדשה, הוא חלום רחוק ובלתי מובן לרוב. ואולי לכן מסתייג ברק מאישה פמיניסטית הנתפסת על ידו כרבת סתירות, כפי שתיאר לי:

"הן משתמשות בדגל הפמיניסטי כדי לברוח מהתמודדויות. 'אתה לא מבין את הנשיות שלי'", הוא מצטט אותן בסרקאזם וממשיך: "מצד שני הפמיניזם משרת אותן היכן שזה נוח להן. ואף יותר גרוע. חלקן הפכו לגבריות כוחניות. נשים צריכות להיות נשים, לא להידמות לגברים".

14.סיכום ביניים, או: מהי אינטליגנציה אירוטית ביחסים שיוויוניים

אינטליגנציה אירוטית מזמינה אותנו לחשיבה יצירתית - עצמאית, אמיצה, נטלת דעות קדומות וגם נועזת בכל הקשור להוויתנו המינית. היא מזמינה אותנו להפרד ממיתוסים עתיקי יומין ויחד עם זה היא גמישה דייה כדי לעזור לנו לשמר את טקסי החיזור עתיקי היומין. אינטליגנציה אירוטית עוזרת לנו לקבל את "המוח הקדום" שלנו המשמר בקנאות התניות ישנות המעוררות את תשוקתנו. אך המוח התבוני שלנו המאיץ בנו לטפח יחסי שוויון יודע לעשות את ההבחנה בין המיטה לבין מה שמחוצה לה.

טקסי חיזור כשמם כן הם - טקסים. הם מגודרים לזמן ולמקום.

גבר בדייט ראשון מרגיש צורך להזמין. יופי. אין זה הולך להיות דפוס מוביל ויומיומי ביחסים.

גבר בראשית תהליך החיזור נוהג חש צורך לחזר בסגנון הישן - יופי. זה לא הולך להעיד על ההמשך.

גברים ונשים נעזרים בפנטזיות מיניות בהם הם משחקים את תפקידיהם הישנים, הסטריאוטיפים. יתכן אומרת אסתר פרל שהגבר המודרני שכבר מזמן איבד את תחושת עליונותו - שליטתו לא רק באשה, אלא בחייו, בקריירה שלו עשוי לפנטז סצינות של שליטה בה, והיא שדווקא בחיים מחוץ למיטה מחזיקה הרבה שליטה תביא בדמיונה סצינות של התמסרות - האם זה מזיק? לאו דווקא - אם הוא וגם היא יודעים היטב שזה רק משחק, משחק שנגמר מהר.

מה ההבדל אם כן בין פנטזיות מיניות ביחסים לא שיוויוניים לבין פנטזיות מיניות ביחסים מודעים לשיוויון - ביחסים לא שיווניים המאופינים ביחסי כוח לפנטזיות מיניות של שליטה יש זיקה לחיי היומיום. לעתים הגבר יפרוק את תסכוליו בסקס בוטה נטל רגש. ביחסים מודעים פנטזיות מיניות הן משחק מיני בין שניים שלא לקוחים אותן ברצינות ובודאי לא משקפות את היחסים מחוץ למיטה.

ולבסוף הנה עדותה של אשה פמיניסטית:

היא: "גברים שנוטים לבקר נשים או להתייחס אליהן בעליונות דוחים אותי. המיניות שלי מתבטאת כיום בצורה אחרת. אני לא בהכרח קושרת את זה רק לפמיניזם, אלא להתפתחות האישית שלי כאישה וכיצור מתפתח. כפי שכבר ציינתי, פחות חשוב לי לרצות מבחינה מינית, אני יותר מבקשת התייחסות והתחשבות, יותר מרשה לעצמי לבקש את מה שאני רוצה ובעיקר הרבה יותר מרשה לעצמי להתנזר, מה שנכון לי כבר הרבה זמן (אבל אני מניחה שלא נכון לתמיד ולא היה נכון קודם). אני חושבת שההתנהגות המינית שלי הפכה יותר מופנמת עם השנים. אני לא בטוחה שזה קשור דווקא לפמיניזם, אולי גם, אבל אין לי יותר צורך להחצין את המיניות שלי, נוח לי יותר עם מי שאני ואני פחות מנסה למצוא חן". iii

והנה מה שאומר גבר שמרגיש מבולבל:

"כאשר אשתי באה אלי עם הגילוי שהמשחק המיני הישן לא מתאים לה, נכנסתי למצב של הלם. הרגשתי שהיוזמה הזו שלה משאירה אותי מאוד לא שולט בעניינים. עד אז חווייתי פנטזיה של שליטה, שלפחות ברגעים הללו, אני זה שמושך בחוטים... המבוכה נכנסה לתוך האקט המיני עצמו. עכשיו אני מבין באופן אישי את המונח סירוס. אני מרגיש משותק... ככל שהחסר יותר גדול כך הצורך להיאחז בשליטה ולו במעוז האחרון, מעוז המין, 'במתכונת הישנה והטובה' הוא יותר חזק. ואכן המיניות הפורנוגרפית היא אחד המעוזים הבודדים של השליטה הגברית".

ועוד שואל הגבר בהתרסה:

"איך יפתח הגבר בדיאלוג עם אשתו על מיניות אחרת אם היא עלולה (כך הוא חושש) ללעוג לו שהוא 'חסר אופי, לא סקסי, לא גברי, לא מושך שהרי הוא אמור 'להעיר אותה מינית'. הדרישה הנשית 'הנסיכותית' מהגבר 'שילמד' מיניות אחרת מעוררת הרבה כעס בקרב גברים הרואים בה סוג של שוביניזם נשי, שהרי המיניות היא סיפור של שניים. עד לא מזמן הגבר היה צריך לספק אורגזמה מסוג מסוים, עכשיו מסוג אחר. איפה בדיוק, שואלים הגברים הנבוכים והזועמים (אלו שמודעים לבעיה), הוא אמור ללמוד? ".

16.מה הלאה

אני מחפשת משפטי סיכום ואיני מוצאת. השאלות רבות מן התשובות. לאחר אלפי שנים שבהן ניזונה נפשנו מאגדות ומפנטזיות, קשָה הפרידה מעולם קסום זה. המקום החדש המבטיח לכאורה מיניות משוחררת וחסרת מסתורין איננו מזמין במיוחד. המבוכה רבה. ועם זאת אני מתבוננת סביבי ורואה נשים וגברים שרוצים כל כך בקשר, במגע, בהתערבות הדדית. אולי אם לא נחשוש כל כך זה מזו, אולי אם לא נמהר כל כך לנהוג לפי צווי האופנה ולחקות את מה ש"כולם עושים", נמצא תשובה. אם רק נזכור שמגע אינטימי הוא צורך אנושי טבעי ופשוט, כך מיום לידתנו עד יום מותנו, נחשוש מעט פחות מ"הפוזה" ונזרום ביתר טבעיות עם עצמנו - נפשנו וגופנו.

* www.bestlife.co.il/?categoryId=44009&itemId=95018