תקציר⬅ הורים וילדים - "לי זה קשה יותר" לשלוח לגן, להפסיק להניק או כל "השלטת משמעת" אחרת לפני כמה ימים קראתי פוסט שאמא בשם "אום נטע" כתבה בפורום, כאשר הפסיקה להיניק את ביתה, ולדעתי אפשר לקרוא את זה באותה מידה כאילו ששלחה ילד לגן. היא כתבה כך: "אני לא מקילה ראש באובדן שלך. צפיתי את הרגע הזה וחששתי ממנו מאוד, היום בו אקח ממך סופית את מה שהיה חלק כל כך משמעותי בחייך, בחיי... בניגוד גמור לרצונך... הרי זה אובדן עבורי, לא רק עבורך... מה שהיה נכון לשתינו כשנולדת, כבר לא מתאים כעת, לפחות לא עבורי. " מה שהדהים אותי בקטע הזה זו הכנות, והראיה הנדיבה כל כך של ביתה וגם של עצמה. היא רואה את האובדן של שתיהן. לא רק שלה, ולא רק של ביתה. משפט שאני רואה אותו כמנוגד לחלוטין למה שאם זו כתבה, הוא משפט מקובל ביותר בתקופה של שליחת ילדים לפעוטונים ולגני ילדים - "לאמא זה קשה יותר". או "האם סובלת יותר". שולחים ילד לגן, הוא בוכה, האם בוכה לפעמים מחוץ לגן, ומישהו אומר לה, "את סובלת יותר". הוא כבר הפסיק לבכות ולך קשה, ובעצם קשה לך סתם. קשה לך כי את לא יודעת לשחרר. קשה לך כי אין לך אמון, בילד שלך ובגן. ואז אמהות משתכנעות ואומרות גם הן, "לי זה קשה יותר". אבל למה קשה לשלוח ילד לגן? האם אנחנו חסרות בינה כל כך, עד שאנחנו עושות דבר מדהים לכל הצדדים, וסתם קשה לנו איתו? למה לא קשה לשלוח ילד לבריכה עם סבתא? ואם כל כך קשה לנו לשחרר, למה זה מתבטא רק עכשיו? קשה לנו כי יש פה אובדן, שלנו ושלו. אובדן של הזמן שלנו איתו לבד בבית, או הזמן שלו במקום הבטוח שהוא מכיר ואוהב - הגן הקודם. אובדן של מצב יציב וטוב שהיינו בו. אנחנו לוקחים ממנו משהו משמעותי, בין אם זה נעשה למענו ובין אם למעננו. קשה לנו כי אנחנו דואגות לילד. אנחנו המגינות הראשיות שלו (בד"כ), ואנחנו משאירות אותו חסר מגן לזמן מסוים. במקום לא בטוח, לא מוכר, עם אדם שלא מכיר אותו, ולא מבין את הסימנים שלו. קשה לנו כי אנחנו גורמות לילד למשבר. משבר שהחלטנו עליו ואולי רציונלית הוא מוצדק בעינינו, ובכ"ז, למה להתעלם? יש פה משבר. אפילו אם הילד בשל לגמרי ללכת לגן, אפילו אם הגן מצוין, אפילו אם הגננת מוכשרת והכל אידיאלי רציונלית - יש פה משבר. איך לא? ילד נכנס לקבוצה חדשה, מבנה חדש וצוות חדש, וצריך ליצור מחדש את העולם שלו, את הבטחון שלו. זה משבר בכל מקרה. קטן או גדול. יש גילאים וילדים שעבורם זה משבר גדול. אפשר לומר שזה אתגר, וזה נכון. והאתגר הזה אולי יחזק את הילד. אבל לומר רק את המילה "אתגר" מסתיר את הקושי. יש פה אתגר ומשבר. במשפט "לי זה קשה יותר" יש התנתקות. הפניית עורף לרגש האימהי שלנו, להיגיון האימהי. המשפט הזה אומר בעצם, שלא קשה לילד. ואם לא קשה לילד, למה אני סובלת? כי ההיגיון שלי לא תקין. כי הרגש האימהי שלי מוגזם. זהו למעשה משפט של דיכוי גברי, דיכוי של החברה הגברית, שאנחנו הנשים הפנמנו, וכעת משתמשות בו כלפי עצמנו. מדכאות את עצמנו. מדכאות את הרגשות האימהיים שלנו, את המצפן האימהי שלנו שאומר - להגן על הילד. תמיד. להציב אותו בראש. לעשות הכל למענו. המצפן הזה מושתק כעת, כי הוא צועק הצילו. המחט שלו מתנדנדת בפראות. איזה הבדל בין המשפטים, "אני לא מקילה ראש באובדן שלך" ו"לי זה קשה יותר". בראשון אנחנו יחד בהתמודדות הזו, הגדול והקטן. בשני יש ביטול של כל הקושי, התעלמות. בראשון יש מה לעשות. אם יש פה אובדן אמיתי, משבר, אז אפשר לתמוך בילד. אפשר לדובב אותו (בגיל המתאים), לשוחח איתו על הקשיים שלו, אפשר להציף אותו באהבה, בחיבוקים, אפשר להשתדל להשלים את הביטחון החסר בבית, אפשר לקרוא סיפורים מתאימים, או כל דבר אחר שיכול לחזק אותו בהתמודדות שלו. אפשר גם להשיג תמיכה לעצמנו, באובדן שלנו, במשבר שלנו, בהתמודדות שלנו. במשפט ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הורים וילדים - חרדה של הורים שלא יקרה דבר רע לילדים לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: הרצאה על הורים וילדים - חרדה של הורים שלא יקרה דבר רע לילדים. כיצד להגיע למצב תודעתי טוב כשאר יש דאגה לשלומם של הילדים? האדם מוכן להיות רגוע עם עצמו אך כיצד יכול להגיע למצב שבו הוא יכיל מצב שאינו טוב לילדים. ונקדים שעל האדם לדאוג שלא יקרה לו דבר רע וגם לילדים. זה מצד הנפרדות. אך מצד האמת, על האדם לא לפחד משום דבר, זה אינו עניין של אמונה. ולא עניין של שכנוע. וגם אם הוא מוכן לסבול ואינו מוכן שלילדים שלו יהיה סבל, הרי שאינו באמת יודע שאין מה לפחוד. אם להורה נדמה שהוא פוחד כי הוא דואג לילד, הרי זה שקר. כי באמת ההורה דואג לעצמו. כי הרי לא יטריד אותו מה שיקרה לילד שאינו שלו. דהיינו שהאדם אינו מסוגל לראות שמכאיבים לו. ההורה מזדהה עם הילד שלו. האדם מחליף את זהותו עם זהות הילד. הילד הוא הופך להיות ההורה. הההורה נותן הכל עבור הילד. הוא מרגיש שהסבל של הילד הופך לסבל של עצמו. ונכון שההורה חושב שהוא אוהב את הילד, אך זהו דבר עצמי. אהבה עצמית. הרחבת הזהות העצמית. זהו שקר מוחלט. כלפי חוץ נראה שהוא באמת דואג לילדים שלו משאר לילדיםא חרים, אך זה פשוט כי הם מייצגים את האגו שלך. ופגיעה בהם זו פגיעה באגו שלך. מי שיתבונן בתוכו יגלה שהדאגה שלו לילדים היא בעצם דאגה של האדם לעצמו. מדובר בתפיסת חיים. או שהאדם מיישבת קו עם המציאות. או שבאמת הכל אחד, ואחדות מוחלטת, ואז אם הוא יפגע או הילדים שלו, כל הארועים כולם הם אצלו באותה מידה. ואז אין הבדל אם קורה לו או קורה לילד. פה השקר. אם האדם מוכן לסבול בשקט רק כאשר יקרה לו משהו. ולא כאשר יקרה לילד. אם תפיסת המציאות שלך שונה, הבנה שכל מה שקורים לו רע הוא טוב באותה מידה בדיוק, הרי שלא משנה מה שיקרה לך או לילד שלך. אין הבדל אם יקרה לך או לילד. אם מבחינתך קיים הבדל אם קרה לך או לילד שלך, הרי שאינך מכיל את הרע כדבר טוב. מתוך הבנה. אם אתה מבין שהרע הוא טוב, הרי שאין הבדל למי קורה או באיזו עוצמה ואיך זה בא לידי ביטוי. אם אינך אמיתי עם עצמך עד הסוף, ואינך יודע למה הרע קיים, מה הסיבה האמיתית שקיים הרע, ואתה מצליח לראות את ... הרע והטוב האם דבר אחד ממש, הרי שאז הנך מוטרד. ברמה של האחדות על האדם להיות אמיתי עם עצמו עד הסוף, להבין למה הדבר הרע ביותר בעולם, למה גם הוא שווה ערך בדיוק לדבר הטוב ביותר בעולם. ואם יש הבנה כזו הרי שתחווה את כל הדברים שקורים לך או לילדים שלך במידה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... חינוך טוב? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת? חלק 1 מהו חינוך טוב? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת? חינוך ילדים. מאמר זה עוסק ב: האם הילד שלך מחונך או מאולף? למה ילדים לא מקשיבים למה שאומרים להם לעשות? מה לעשות כדי שהילד יעשה את הדברים הנכונים עבורו? ועוד. לעיתים די קרובות אנו נתקלים בילדים שמקבלים חינוך טוב, ובכל זאת הילד עושה מעשים שלא יעשו. ונשאלת השאלה כיצד דבר כזה יכול לקרות, שילד יבוא ממשפחה טובה ויקבל חינוך טוב ובכל זאת יתנהג בצורה כזאת? התשובה הנפוצה היא, שדבר זה קורה בגלל השפעת הסביבה. דהיינו שאכן הילד קיבל חינוך טוב, אך הסביבה דהיינו חבריו וכולי השפיעו עליו לרעה. אך התשובה הזו לא ממש טובה. כי זה אומנם נכון שהסביבה היא זו שהיוותה את הטריגר להתנהגות הילד. אך עדיין, אם החינוך עצמו שהילד קיבל היה טוב, אז החינוך והלימוד עצמם שהילד קיבל היו אמורים להשפיע על הילד בצורה חזקה, כך שהוא לא יושפע גם מהסביבה. כי הרי כאשר מחנכים מישהו צריך בעצם לחנך אותו בין השאר לאיך לא להיות מושפע מהסביבה. וכל הורה ומחנך, הרי מחנך את ילדו שלא יהיה מושפע מהסביבה. אז כיצד זה שבעצם הילד קיבל חינוך טוב, שבין השאר כולל את החלק של איך לא להיות מושפע מהסביבה ובכל זאת הוא כן מושפע מהסביבה? והתשובה על כך היא, כי אומנם הילד קיבל חינוך טוב, אך רמת ואיכות ה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... קריטי להזהר באימון אישי / חינוך ילדים / טיפול באנשים? אימון אישי. כיצד אימון וקאוצינג אישי יכול לגרום לנזק למטופל? כיצד חינוך ילדים שגוי יכול לגרום לנזק לילדים? כיצד תדע שאתה לא גורם נזק למטופל שלך? כיצד ביקורת יכולה לגרום לתוצאה ההפוכה מזו הרצויה? כיצד לגרום לילד שלך לרצות להקשיב לך? כיצד תגרום לתת מודע של מישהו לרצות להסכים איתך? מה ההבדל שבין ביקורת בונה לבין ביקורת הרסנית? כיצד להעביר ביקורת בונה? אם אתה עוסק בהוראה ובטיפול באנשים, אם אתה מחנך את ילדיך וגם אם אתה מטפל בעצמך, עליך להיות זהיר ועירני שבתהליך הלמידה שאתה מעביר את ילדיך / עצמך שלא תגרום יותר נזק מאשר תועלת. כפי שכבר התבאר כשם שטיפול ואימון טוב יכול לגרום תועלת כך אימון וקואצ'ינג שאינו טוב יכול לגרום נזק. כל סוג של אימון יכול לגרום נזק ותועלת כאחד. לצערנו בדרך כלל קל יותר לגרום לנזק מאשר לתועלת אם לא עושים את האימון בצורה נכונה. נדגים מהנושא של חינוך ילדים. כאשר אתה מחנך את ילדיך עליך להיזהר ממספר דברים, עליך להיזהר שלא לייאש את ילדיך, עליך להיזהר שלא לגרום להערכה עצמית נמוכה של ילדיך כלפי עצמם, עליך להיזהר מכך שלא לגרום להם לתפוש את עצמם כאנשים כושלים, עליך להיזהר מלגרום להם לטעות הרבה יותר מאשר הם שגו קודם. כאן כמובן מתעוררת השאלה כיצד יכול להיות שביקורת שאתה נותן לילדיך / לעצמך (במידה והיא נכונה) תגרום להם להיות גרועים יותר מאשר קודם? התשובה על כך היא הצורה והתוכן של הביקורת שנאמרת. ניקח לדוגמא ילד עשה טעות כל שהיא והתנהג בצורה לא ראויה. ביקורת חיובית המבנה שלה הוא כדלהלן: שלב א - יש תמיד פתיחה ומעטפת חיובית מול הילד ולא כעסנית. תמיד הביקורת תתחיל במשהו חיובי כדי לגרום לבניית אמון מול הילד וכדי לגרום לו להרגיש בנוח לקבל את הביקורת. פתיחה שלילית של כעס בטון הדיבור, בצורת הדיבור או בכל צורה אחרת, גורמת מעצמה גם אם אינך רוצה בכך שהילד יתנגד למה שתאמר לו ולא משנה כמה הדברים יהיו נכונים. התת מודע של הילד מרגיש סוג של מתקפה סוג של פגיעה באגו שלו סוג של משהו משפיל ולכן אינסטינקטיבית הוא יגלה התנגדות לא משנה מה תאמר. לעומת זאת פתיחה חיובית היא מעין סוג של פרגון, מעין מתן שוחד קטן וסמוי, הצורה החיובית שבה הדברים נאמרים גורמת לילד בצורה בלתי מודעת לרצות להכיר טובה על הצורה המכובדת שמדברים איתו וכך אתה יוצר אצלו את הרצון להקשיב לך. ז"א בעצם שביקורת חיובית המעטפת שלה היא חיובית, הפתיחה שלה היא חיובית, הצורה שבה אתה מוכר את הביקורת היא חיובית. ביקורת חיובית לפעמים נשמעת בצורה שבה היא נאמרת כמו פרגון וטפיחה על השכם. שלב ... ביקורת חיובית תמיד תיקח משהו חיובי ותרצה להפוך אותו לחיובי יותר. ביקורת שלילית לעומתה תיקח משהו שלילי ותרצה לתקן אותו. לדוגמא משפט כמו "אתה ילד חכם וטוב, אתה יכול לעשות טוב יותר" זה משפט בונה וחיובי. הילד שמקשיב לך מנסה הרי להבין את מה שאתה אומר לו. כדי שהוא יבין את מה שאתה כהורה אומר לו, הוא חוזר לעצמו על הדברים שאמרת לו בתוך המוח והמחשבה שלו. הוא חוזר על המשפט "אני ילד חכם וטוב, אני יכול לעשות טוב יותר". זה משפט בונה ומצוין, כי אתה גורם לילד לתפוש את עצמו כילד חיובי, כילד טוב, כמישהו שיכול לעשות יותר טוב. אתה בעצם שותל מסר תת הכרתי בילד שאומר לו שהוא ילד טוב. גם אם עכשיו הוא לא ישמע לך, אתה תרמת לו בכך ששתלת לו מסר שהוא ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... יגרום לילדים שלנו להצליח? זה כל כך פשוט! חינוך ילדים / הדרכת ילדים אני יודעת שזה ארוך, ארוך מאוד! יחד עם זאת אתם תודו לעצמכם כשתסיימו לקרוא את הסיפור האישי הזה. לאחר בדיקה קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים. כאמור לאחר קריאת הפוסט, אתם לא רק תבינו כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו בידיים. אתם תבינו כיצד אתם יכולים לגרום לילדכם להצליח ובקלות רבה מאוד. אני רוצה לשתף אתכם באחת מהחוויות האישיות, אחת מיני רבות שאני נתקלת בה בעבודתי היום יומית. ולצערי אני נתקלת בה לעתים קרובות. אני אקדים ואומר כי הנני מורה למתמטיקה בעלת עסק פרטי בשם "צפיות גבוהות" המעניק שיעורים פרטיים, אך לא ... קצרה תצטרכו להקדיש לקריאת הסיפור 7 דקות כולי תקווה שתעשו כן. אני מעלה חוויה זאת כדי שתבינו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מכם בידיים. ואין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים. שלושה שבועות לערך לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית קיבלתי תלמידה חדשה. עוד בשיחת הטלפון שלי עם אמא של התלמידה התבשרתי כי התלמידה מאובחנת מזה מספר שנים בהפרעות קשב וריכוז ADHD ודיסקלקוליה (קושי במתמטיקה ... של זמן בגלל המבחנים שעומדים בפנינו. ולכן עליהם לתת אך ורק חיזוקים חיוביים. לא להקשות, לא להאיץ ולא לומר ולעשות דבר מלבד תמיכה ואהבה. כמו כן הסברתי להם כי ילדים בשונה ממרבית המבוגרים טרם גיבשו לעצמם דימוי עצמי כזה או אחר וטרם עיצבו את בטחונם האישי. ולכן בשלב מסוים עד תום סיום תקופת ההתבגרות הם ניזונים מהסביבה. כפי שאתם רואים התוצאות לא אחרו לבוא. וזה הוא אינו הסיפור הראשון ולעניות דעתי גם לא יהיה ... שאני אתקל בו. ואני אומרת זאת בצער רב. זאת דוגמה ברורה כיצד אנו יכולים להרים מישהו גבוה או לחילופין לגרום לו לשקוע. אני אומרת שוב: אין זה משנה באם אתם אנשי חינוך, הורים או אנשים שנקרו בדרכם של אנשים אחרים, עליכם לזכור כל העת כי למילה שלכם ולתגובות שלכם יש משמעות. אחרי הכל: "אבנים שחקו מים" גם אם נטפטף טיפה אחר טיפה אנו נוכל לשבור כל אבן. השאלה היא האם אנחנו רומסים על מנת להרוס או שוברים על מנת לבנות מחדש אבן טובה יותר ומועילה יותר לנו ולסביבה. "אנחנו ילדים של אלוקים כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו הדבר בדיוק" (נלסון מנדלה בנאום הכתרתו לנשיא דרום אפריקה) אל תזלזלו בכוחה של ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הורים וילדים - להרגיל ילדים לגן הם נכנסים לגן ואתם מוזמנים לצאת מהקופסה להרגיל ילדים. מילה מעניינת. הבנין "הפעיל" בעברית מתיחס בד"כ לפעולה שנעשית על מישהו אחר. להפעיל מישהו או משהו. להזמין - לגרום לו להיות מוזמן. להקסים - לגרום לו להיות מוקסם. להקשיב - לגרום לו להיות מוקשב (מעניין)... להרגיל ילד למשהו - זה לגרום לו להיות רגיל למשהו. המילה הזו מייצגת תפיסה מעניינת של הנושא. אנחנו מרגילים את הילד, לא הוא מתרגל. זו פעולה שלנו. הלאה. לענייני כניסה לגן הרלוונטיים בימים אלה. בגנים עירוניים (בחיפה לפחות) מותר להורים להשאר בגן עד השעה 8: 30 בבוקר. הגן נפתח ב - 7: 30, כך שבעצם יש שעה שבה מותר להורים לשהות בגן. אח"כ אסור, החל מהיום השלישי. לא אכנס כרגע לסוגיה אם סביר או לא סביר שילד בן 3 או 4 ישאר ביום השלישי במקום לא מוכר, 5 שעות. מי שבחר בגן עירוני בחר בבחירה הזו, שמוצהרת מראש. יש הורים שמביאים את הילדים בשעה 7: 30 לגן ואצים טסים לעבודתם שאי אפשר לאחר אליה. אחרים מגיעים בשעות מאוחרות יותר, וממהרים לעבודה, ואחרים מגיעים מאוחר, ולא ממהרים לשום מקום. אבל הם ממהרים לצאת מהגן, להפרד מהילד הכי קצר שאפשר. נכנסים לגן, מושיבים את הילד באיזשהו מקום, ושלום. אני שואלת הורים בגן: למה אתם עוזבים מהר כל כך? או למה לא מגיעים מוקדם יותר ונשארים קצת? הרי זה רק השבוע השני בגן. אנשים מסבירים לי שהם רוצים להרגיל את הילד לפרידה קצרה. גם הגננת ממליצה על כך. בכל יום השבוע קמתי בשעה מוקדמת באופן אכזרי (במיוחד לציפור לילה שכמותי), כדי לנסוע ולקחת את ביתי לבי"ס, ולחזור, ועוד להספיק להגיע לגן מוקדם. כך היו לי לפחות 40 דקות להשאר בגן עם ... הפיל, את משחק האטבים ואת דומינו הצבעים. גילינו את פינת הבובות ואת פינת הציור, איפה לוקחים נייר, ואיפה שמים את הציור המוכן. ערכנו היכרויות עם הילדים השונים. איך קוראים לך חמוד? ואיך לך? בכל בוקר הרגשתי שהוא שמח קצת יותר בגן. מכיר יותר ילדים ומשחקים, מרגיש יותר בנוח. אני חושבת שלוקחים את העניין הזה של ההרגלים קצת רחוק מדי. נכון, ילדים הם חיות של הרגלים. הם אוהבים קביעות, והסדר הקבוע נותן להם תחושת בטחון, תחושה שהם יכולים לצפות קדימה את המתרחש. מסכימה, פחות או יותר. תלוי בילד ותלוי בגיל. אבל כשמוותרים על משהו שיכול להיות טוב ומשמעותי לילד, בשם ההרגל המקודש, זה נראה לי קצת פספוס. היום לראשונה עזבתי כמה דקות לפני הזמן. ראיתי שבני שמח ומרגיש בנוח, וכשאמרתי שאני הולכת הוא לא בכה ואפילו לא היה עצוב. איזה סיפוק. אני צופה קדימה ורואה את הפרידות שלנו בגן ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ לגדל ילדים בריאים אתם רוצים לראות את ילדיכם בריאים? - תרגילו אותם מינקות לאכול בריא. אדם - זה מה שהוא אוכל. כל דבר, שאכלנו, נהיה חלק מגופינו ומשפיע על נשמתינו. אז חשוב שהאוכל יהיה כשר וחשוב שהאוכל יהיה בריא. יש להרגיל לאכילה בריאה מינקות, כי אין דבר קשה יותר מלשנות הרגלים. תחשבו על ניסיונותיכם ועל ניסיונותיהם של אנשים אחרים לשנות הרגל זה או אחר. לא חשוב, עד ... שרגיל לאכול דברים כאלה ושהם מתקשרים אצלו עם ידיה האוהבות של אימו - ישמח מאד! ובכן, אם השתכנעתם, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא הלאה. גם אם לא תיישמו את כל העצות, אלא רק חלק מהם - כבר תטיבו עם ילדיכם! ובכן, כדי לשמור על בריאות ילדיכם, עליכם: 1. לזרוק את המיקרוגל (אני בכוונה לא אומרת למסור או לתרום, כי חשוב גם לא להזיק לאנשים אחרים). קרינת מיקרוגל מסוכנת ויכולה לגרום לקטרקט ומחלות אחרות. מזון שיצא ממיקרוגל, חסר הילה, כלומר, חסר חיות. אין בו שום דבר חוץ מקלוריות להשמנה. הוא לא תורם לא לבריאותכם ולא לנשמתכם. 2. לזרוק כלי מטבח עם ציפוי מונע הדבקה ... 212 E, 213 E, 214 E, 215 E, 216 E, 217 E, 218 E, (red 2g126), 133 (brilliant blu FSF), 155(brown HT) 6. מומלץ שימוש בכלי מטבח מנירוסטה עם מכסים. טוב שיהיו לכם במטבח כלים לאידוי. 7. תתנו לילדיכם כמה שיותר ירקות. כמה שמבחר הירקות יהיה עשיר יותר, כך תטיבו עם בריאותם יותר. ירקות אורגניים כמובן עדיפים על אלה שלא אורגניים. ירקות שלא עברו הנדסה גנטית עדיפים על אלה שעברו אותה. הם לא רק יותר בריאים, אלא גם יפים יותר, טעימים יותר ובעלי ריח. 8. תרגילו אותם לאכול דייסות דגנים, עדיף דגנים מלאים, ירקות שורש (סלק, גזר, ... שעועית ירוקה בכל צורה, תפוזים, גזר, חסה, משמש, שקדים, גרעיני חמניות, קינואה, טופו ומוצריו, סויה ומוצריו, סרדינים. יש כמות גדולה של סידן זמין בחטיפים אורגניים של חברות שונות. אל תרגילו את ילדיכם לחלב ומוצריו. לאחר גמילה מחלב אימו אין אדם זקוק לחלב יותר. כ70% מהאוכלוסיה רגישים לחלב, יש גם אנשים אלרגיים לחלב. ואצל כל אדם ואדם חלב גורם להצטברות ליחה ולהוצאת סידן מהגוף וכתוצאה מכך למחסור בסידן. 10. חשוב לאכול פחמימות בארוחת הבוקר. מנהג זה לא רק בריא לכשעצמו, הוא גם יעזור למי שסובל מבחילות הבוקר ולמי שעושה דיאטת ... בוקר ולאכול פחמימות גם אם בבוקר אין לכם תאבון כלל. ארוחת הבוקר היא חשובה ביותר היא "מעירה" את הגוף ועוזרת להתחיל את היום אנרגטיים ורעננים. ל"פת שחרית" יש עניין גדול מאד ויש להרגיל את הילד לאכול מוקדם בבוקר לפחות פת לחם אחד. ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביותר בין כל הארוחות. ארוחת הבוקר צריכה להיות עשירה בחלבון ובפחמימות מורכבות. אפשר לתת דגני בוקר המכילים סיבים תזונתיים כגון 'דגנולה' (קורנפלקס עם קינואה תפוחה וגרעיני חמנייה) עם מעט חלב סויה, או פרוסת לחם ללא גלוטן או פריכיות אורז מלא עם כוסמת עם ממרח ... 11. חשוב להקפיד על שתיה מספקת, זאת אומרת 8-10 כוסות ביום. אנשים שעובדים עבודה פיזית מאומצת, אנשים, שסובלים משלשולים, עצירות ו/או הקאות, או כל אדם ביום חם במיוחד - צריכים לשתות יותר. חשוב שילדים ידעו את העובדות הללו. אל תפחדו להסביר להם: ילדים לא פחות אינטליגנטים מכם ומבינים הכל. 12. חשוב לצרוך סיבים תזונתיים, שמבטיחים פעילות תקינה של המעיים. הדבר חשוב במיוחד לאנשים שסובלים מעצירות, עושים דיאטת הרזיה או עוברים תהליך דה - טוקסיקציה מכל סיבה שהיא. יש להקפיד ללוות את אכילת הסיבים בשתיה מרובה, אחרת יכול להיווצר מצב של עצירות - או תחמיר עצירות הקיימת. לצערי הרב, יצא לי לראות ילדים שכבר מגיל צעיר מאד סובלים מעצירות. עצירות זה לא מה בכך ואין לזלזל בבעיה, זה בעיה של ממש עם השלכות אפשריות קשות, שברוב המקרים נובעת מתזונה לא נכונה ו/או אורח חיים לקוי בלבד. 13. כשאתם מכינים אוכל לילדיכם, תבשלו, תאדו, תכינו בתנור, אבל אל תטגנו. טיגון דורש שומן, וזה דבר לא בריא לכשעצמו. בנוסף לכך, שומן הטיגון - זה שומן מחומם, כלומר, מחומצן ומזיק. תוותרו על שמנים ממקור החי ותגבילו את צריכת השומנים הצמחיים. לכל סוגי האוכלוסיה בריא יותר תפריט קל שומן. 14. תכינו להם דגים פעמיים בשבוע או יותר, כאשר ההעדפה היא לדגי ים ... אתם אוהבים אותו, לא? אם סוכריה תתקשר אצלו בראש עם הפרס, הוא ירצה דברי מתיקה כל פעם שיהיה במצב מצוקה כלשהו או ירצה לגמול לעצמו על משהו. ובכך תזיקו לבריאותו לאורך כל חייו. 17. אם אתם נותנים לילד אוכל לבית הספר, תשקיעו קצת מחשבה בדבר, אל תקחו אוטומטית לחם וממרח "שחר". בגיל הזה יש לחשוב על ערכים תזונתיים משום שזה חיוני להתפתחות הפיזית והשכלית של הילד. אם אתם נותנים לילדים ירקות לבית הספר, תנו אותם בקופסה שלמים ואת הפיתה / לחם תנו בנפרד. מומלץ לאכול ירקות שלמים ולא לחתוך, כי כאשר הם חתוכים, הם מאבדים את המזינים החיוניים שנמצאים בהם. אם ברצונכם לתת כריך / סנדוויץ, אפשר לשים בפנים אבוקדו, טחינה, סלט ביצים, סלט טונה, חביתה. במקום ממרח שוקולד אפשר להשתמש בממרח שקדים, תמרים, חמאת שומשום עם ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ חינוך ילדים - על חינוך ילדים, סיפורים ואתגרים על חינוך ילדים, סיפורים ואתגרים אני זוכרת את הימים הראשונים שלי עם בני הבכור, הבאנו אותו הביתה ומיד חיפשתי את המדריך לטיפול בתינוק, מה עושים עם היצור הקטן הזה, כיצד מטפלים בו? וכאשר בני גדל האתגרים גדלו יחד איתו, כיצד לחנך אותו? מתי לומר אסור ומתי מותר? מה לעשות כשהוא אינו מקשיב לי? ואז בתי נולדה והאתגר הפך כמעט בלתי אפשרי, כיצד לספר לנסיך שעומדת להגיע נסיכה חדשה לממלכה המשפחתית? מה לעשות כדי למנוע קינאה? כיצד להתמודד עם המריבות בניהם על כס המלוכה? אכן, חינוך ילדים הוא אתגר לא פשוט אך כלי אחד עוזר לי במיוחד, זהו כלי שזמין לכולנו, אפשר להשתמש בו תמיד ויש אותו בכל בית... זהו הסיפור! הפסיכולוגיה הנרטיבית מכירה בכך, שלסיפור יש כוח אדיר בחינוך הילד. דרך הסיפור ניתן להעביר מסרים, ערכים חינוכיים ודרכי התמודדות עם מצבים שונים. זהו כלי דרכו הילד מתעמת עם הבעיות והפחדים שלו, והם הופכים להיות פשוטים ומובנים יותר לאחר שהוכנסו לתוך תבנית סיפורית, הילד מבין שהוא לא לבד, יש עוד ילדים שחשים כמוהו וזה טבעי, התבנית הסיפורית מאפשרת עיבוד חוויות רגשיות, הקניית מיומנויות חברתיות, למידת שפה ותקשורת וחיזוק הבטחון העצמי בעקבות נתינת מקום לחוויות הילד. לא חייבים לקנות ספרים, אפשר פשוט להמציא סיפורים, אני ממציאה סיפור לכל סיטואציה בעייתית עם ילדי, למשל יש לי סיפור שנשלף בנסיעות על הילד דוד שלא הסכים לחגור חגורת בטיחות, אבא שלו עצר את הרכב בפתאומיות כאשר ראה חתולה חוצה את הכביש ואז אוי, מה קרה? דוד עף לשמשה של הרכב וקיבל מכה חזקה, בנקודה זו הילדים שואלים מה קרה לדוד ומפנימים את המסר, בנסיעות הבאות הם לא יתנגדו לחגור חגורה, הם אפילו מזכירים לי שצריך לחגור להם חגורת בטיחות. הסיפור הוא כלי טבעי לארגון חוויות, והשתתפות פעילה רב כיוונית בסיפור מעודדת צמיחה והתפתחות בדרך קלה ונעימה יותר. דרך הסיפור הילד מקבל את המסר באופן עקיף ולכן גם אינו מתנגד לו. אם נאמר לילד: "אתה חייב לסדר את החדר" סביר להניח שהמסר יצור התנגדות, לעומת זאת אם נספר לו למשל סיפור כמו "מלאך הסדר" (מתוך מהספר "עולמו של דניאל") המספר על ילד שלא רצה לסדר את הצעצועים בחדר ואימו סיפרה לו על מלאך הסדר שמגיע בלילה, אוסף את הצעצועים שלא מסודרים ונותן אותם לילדים שאין להם צעצועים, האם בסיפור משאירה לילד את הבחירה אם לאסוף את הצעצועים שלו או לוותר עליהם והא בוחר לאסוף אותם, אך משאיר צעצוע אחד למלאך הסדר שייקח לילדים שאין להם צעצועים, סביר להניח שהמסר יתקבל אצל הילד ללא התנגדות ובנוסף לכך, הילד ילמד את משמעות הנתינה לאנשים שאין להם. רצוי שהסיפורים יהיו קצרים עם מסר ממוקד, כך הילד לא יוצף בפרטים וסביר להניח שיזכור את המסר טוב יותר. אסכם ואומר כי יש לסיפור כוח אדיר בהקניית ערכים, בחיזוק הביטחון של הילד וברכישת שפה ומיומנויות חברתיות. הסיפור מגשר בין עולם המבוגרים לעולם הילדים ולכן גם יוצר חיבור הפותח דיאלוג וערוצי תקשורת פתוחים, תחילה סביב הסיפור ואחר כך סביב נושאים מחיי היום יום. כך שאולי אפשר להמעיט להשתמש בשיטות שכולנו ברגע של יאוש עלולים להפעיל כמו: צעקות, איומים, עונשים... ולהשתמש יותר בדרך שנעימה לכולנו, דרך ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... האיזון הרצוי כדי לגרום לילד להצליח בלימודים? כידוע, בחיים הדבר האידיאלי ביותר הוא להגיע לאיזון הראוי בין התכונות השונות שלך כאדם. הצלחה של תלמיד בלימודים וגם חינוך ילדים מוצלח גם הוא נובע מנקודת איזון כפי שיתבאר להלן. אף אחד מאיתנו לא היה מסרב שהילד שלו יהיה הטוב ביותר והמוצלח ביותר בבית הספר בלימודים ובחיים בכלל. אם ברצוננו שהילד שלנו ישתייך לילדים המצליחים יותר עלינו לנסות למצוא את המכנה המשותף שבין כל הילדים שמצליחים בלימודים ולאחר מכן לראות כיצד ניתן להעלות את הילד שלנו על אותו גל של הצלחה. כשמחפשים את המכנה המשותף הזה שבין הילדים המוצלחים יותר שבמערכת החינוך, מגלים דברים מאוד מעניינים. כולנו מסכימים שעל פי ההיגיון ככל שסביבת הלימוד של הילד תהיה טובה יותר ואידיאלית יותר להצלחה כך הוא יצליח יותר. אך מהי אותה סביבה אידיאלית? התפיסה הרווחת היא כי סביבה אידיאלית להצלחה בלימודים יכולה לבוא לידי ביטוי בשילוב של דברים שונים כגון האפשרות ההורים והסביבה של הילד להקצות לו משאבים כדי ללמוד וגם הכישורים האישיים והשכליים של הילד. אם יש להורים של הילד די כסף כדי להשקיע בלימודים ובילד שלהם, הם יכולים לשלם עבורו למורים פרטיים כדי לקבל שיעורי עזר והעשרה, הם יכולים לשלוח את הילד לחוגים וסדנאות שונות, הם יכולים להקצות בבית שלהם לילד חדר משלו שבו תהיה לו את הפרטיות שלו והשקט שלו, הם יכולים לתגמל את הילד בהמון צורות על הצלחות שלו בלימודים, בקיצור הם יכולים להעניק לו את הסביבה האידיאלית להצליח בלימודים. גם מנת המשכל ורמת הIQ של הילד כמובן אמורה ליצור עבור הילד את האפשרות להצליח בלימודים בלי להתאמץ, הכל יכול לבוא לו בקלות ואז כמובן שהוא אמור יהיה להצליח בכל המקצועות ובכל תחומי הלימוד, כי אם יש לו כ"כ הרבה שכל למה שהוא לא יצליח. זו בעיקר הדעה הרווחת שעל פיה מנת המשכל והכישורים של הילד + הסביבה המשקיעה בהצלחה ובהישגיות שלו היא זו שגורמת לילד להצליח משום היותה סביבה אידיאלית להצלחה. אך המציאות היא די שונה, מתברר שישנם יותר מידי ילדים במערכת החינוך שבוחרים שלא ללמוד ושלא להצליח, למרות שהם מגיעים ממשפחות עם המון משאבים פיננסיים להשקיע בלימודים של הילדים ולמרות שיש לאותם ילדים תפיסה מאוד מהירה ולמרות שרמת המשכל שלהם גבוה יותר מן הממוצע. במערכת החינוך יש המון ילדים מוכשרים שלא עושים עם הכישרון של עצמם כלום כדי להצליח, אדרבה הם לוקחים את המשאבים של ההורים ואת השכל שלהם ומתעלים אותם דווקא לדברים שליליים, כגון גרימת נזק לאנשים אחרים ומשיכת תשומת לב שלילית מהסביבה. יותר מידי ילדים לוקחים סמים וכיו"ב למרות שיש להם המון שכל ולמרות שהמשפחות שלהם די טובות ולמרות שעל פניו יש להם את כל התנאים כדי להצליח. אם כן כי התפיסה הרווחת לגבי מהי הסביבה האידיאלית עבור ילד כדי להצליח בלימודים נמצא אם כן שהיא מוטעית. אז מהי הסביבה האידיאלית להצלחה עבור ילד בלימודים? מהו המכנה המשותף של ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ חינוך ילדים - עונשים - כן? לא? מתי? איך? למה? פעם אחת ולתמיד חשוב לברר את סוגיית העונשים בחינוך ילדים! נתחיל בשאלה - אתם נוהגים ברכב, במהלך הנסיעה (במקרה או שלא במקרה) עברתם ברמזור אדום! בתגובה, עצר אתכם שוטר שלל את רישיון הנהיגה שלכם ובנוסף הטיל קנס בגובה 1000. האם לדעתכם זהו עונש? את התשובה לכך נברר בהמשך... במילון אבן שושן ההגדרה לעונש היא - "פגיעה לרעה במישהו בשל מעשה רע שעשה". נשמע נורא כשמדובר בחינוך ילדים, לא? האם המטרה היא לפגוע לרעה או לחנך? לפגוע לרעה - בטח שלא! לחנך - אולי, אולם לא תמיד עונש מצליח לחנך ולמנוע מההתנהגות השלילית לחזור על עצמה. כשמדובר בעונש, צריך לזכור שעונשים מקלקלים יחסים ואינם מועילים לתיקון המצב אלא ההפך, עונשים מלמדים את הילדים להעניש בחזרה ולהקצין את ההתנהגויות השליליות שגורמות לנו לכעוס כל - כך. פעמים רבות כשבוחרים עונש הוא אינו קשור כלל למעשה שנעשה ולכן גם יוצר חוסר אכפתיות ותחושת זלזול אצל הילד. "אם לא תכין שיעורים - לא תראה טלוויזיה", "אם לא תוכל - לא תלך לחבר" וכדומה... הבדיקה צריכה להיות שלנו, ההורים. האם שלילת טלוויזיה תלמד את הילד להכין שיעורים? האם מניעת ביקור אצל חבר תלמד את הילד לאכול? לא בטוח. ברוב המקרים נוצרים מאבקי כוח סביב העניין וגם אם ה"עונש" מצליח זה זמני ולטווח קצר (ולפעמים גם מתוך פחד)... לא תמיד מדובר בעונשים... לפעמים אנו משתמשים גם בפרסים... פרס מלמד את הילדים לעשות בשביל הפרס ולא כי הוא צריך לעשות. "אם תוכל אקנה לך גלידה", "אם תכין שיעורים אקנה לך את המתנה שכל - כך רצית". מנגנון הפיצוי של ההורים עובד אצל הילד כמניפולציה וסחיטה - מה שלא עוזר לו להתמודד עם המחויבויות והמטלות היומיומיות שהוא צריך לבצע. אז מה עושים? נחזור לשאלת הפתיחה. נכון שהתחושה הראשונה היא שקיבלנו עונש. עונש כבד. אבל אם נחשוב ברצינות... כשאנחנו נוהגים ברכב, אנחנו יודעים מראש שאם נעבור ברמזור אדום יכולים לקרות מספר מצבים: א. שלא יקרה כלום. ב. שתתרחש תאונה (חלילה). ג. שיעצור אותנו שוטר... ישלול את רישיון הנהיגה וייתן קנס. למעשה, יכולנו לבחור מראש האם לבצע את העבירה או לא. גם בחינוך, חשוב שהילד ידע מראש מהם התוצאות הנלוות למעשיו. החשיבות בבחירת התנהגות הילד, כשתוצאותיה ידועות מראש, משנות לחלוטין את מעשיו ופעולותיו. איך עושים זאת? בפעם הראשונה שמתקיימת התנהגות בלתי רצויה, מומלץ לא להעניש, בטח לא ממקום של לחץ, כעס או עצבים... (נכון, זה קשה מאוד!). חשוב להודיע ברצינות ובאסרטיביות מה יקרה בפעם הבאה שההתנהגות תחזור על עצמה ו... לעמוד מאחורי כל החלטה. יש להקפיד לא לומר דברים שלא נוכל לבצע או ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הורים וילדים - כל כך קטן.... וכבר עקשן? כל כך קטן... וכבר עקשן? אז זהו שלא! אין ילד עקשן - יש ילד שלומד להתעקש (והוא רק בן שנתיים)... מוכרת לכם הסיטואציה? הילד הקטן, שעד היום היה ילד מתוק, חייכן ומרצה קם לו "יום אחד בהיר" ומתחיל לנהל דיאלוגים שלמים המבוססים על המילה הקטנה "לא" (מה גם, שעוד לפני שהוא למד לדבר, את המסר של נדנוד הראש לצדדים, הוא כבר יודע היטב)... פתאום כל אינטראקציה הופכת למסכת שלמה של הסברים, ... לנו דווקא בדברים הכי פשוטים, שגרתיים ויומיומיים? גיל שנתיים (פלוס מינוס)... הוא גיל המרד, יש המשווים אותו לגיל ההתבגרות (ממש אותם הסימפטומים, רק בלי ההורמונים)... גיל שבו, מצד אחד הילד מגלה שיש לו יכולות והוא מסוגל לעשות הכל בכוחות עצמו (הרי רק לפני כמה חודשים הוא היה חסר אונים ותלוי לחלוטין בסביבה שעשתה הכל עבורו)... מול "הכוח המתנגד והאוסר" (כן, אנחנו, ההורים) שאינו מאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו ושצריך ללמדו גבולות, סדר יום, מה אסור ומה מותר ועוד... עדי (שם בדוי), מספרת שבנה, בן שנתיים וחודשים, הוא ילד מאוד חכם שיודע מה הוא רוצה אך לא מדבר עדיין. מזה כמה חודשים התנהגותו השתנתה מאוד, הוא נהייה ילד אלים מאוד כלפי ילדים בגן או כל ילד אחר. במקום לשחק הוא מרביץ, דוחף, ונושך אותם. האלימות מתבטאת גם כלפי האח הקטן. שאלתה, באילו דרכים אנחנו ההורים אמורים לפעול כדיי למנוע התנהגות זו? אופיינית להורים רבים הנתקלים בשינוי התנהגותי אצל ילדם. השלב הראשון הוא להבין מדוע חל שינוי התנהגותי? האם חלו שינויים בבית, בגן, בסביבתו הקרובה? חשוב לדעת שכאשר ילדים חווים קושי ומצוקה הם אינם יכולים לבטא זאת במילים אלא רק בהתנהגות. בניגוד אלינו, המבוגרים, שיכולים ומסוגלים לשתף בתחושות וברגשות ולומר מפורשות מה מפריע לנו. כאמור, ילדים מביעים קושי בהתנהגות ולכן פעמים רבות אנו נתקלים בבכי, התקפי זעם, סירוב, כעס, מאבק והתנגדות. במצבים אלו מאוד מומלץ להבין את המצוקה, לחבק בחום ולתת תחושה של הבנה. ברוב המקרים, גם אם אנו לא מסכימים עם ההתנהגות, אבל מבינים את הכעס, זה מאפשר לילד להירגע הרבה יותר מהר. בשלב השני השינוי מתחיל מאיתנו, ההורים. ההתייחסות להתנהגות היא זו שתקבע אם הקושי ייפתר או יקצין. בניגוד לתחושה שכעס על הילד, ענישה או הסברים חוזרים ונשנים יפתרו את הבעיה, קורה מצב הפוך, ילדים "ניזונים" מהתגובות ומפרשים זאת כקבלת כוח, תשומת לב והתייחסות. במילים אחרות, עבור הילד, כאשר ההתנהגות היא חיובית ותקינה "אף אחד לא מתייחס" וכאשר ההתנהגות שלילית פתאום ישנה התייחסות מוגברת... מומלץ להתייחס ולהעצים מצבים של "מובן מאליו" ולהשתדל כמה שפחות להתייחס להתנהגויות שליליות (חוץ ממצבי סיכון, כמובן!). השלב השלישי והחשוב ביותר הוא העקביות לאורך זמן. כל שינוי התנהגותי דורש זמן ולילדים יש קצב משלהם. תפקידם הוא לבדוק את הגבולות ולנסות "לפרוץ" אותם ותפקידנו להיות נחושים ועקביים במסר, בהתנהגות ובתגובות. כמה דגשים שתמיד עוזרים (ובכל גיל)... : - לדבר בשפת ה"אני". כאשר המסר הוא "אני עצוב", "זה לא נעים לי" וכו... ... הולדת אח חדש, מעבר דירה, כניסה לגן ואפילו שינויים כמו גמילה מחיתול או ממוצץ, עלולים להיווצר פחדים, חרדות, תסכולים וחוסר אונים שבאים לידי ביטוי בשינוי התנהגותי. הכנה מתאימה ושיתוף הילד במצב (בהתאם לגיל ולהבנה) יכולים למנוע הקצנה ולעזור בהתמודדות. - הילדים לומדים ה כ ל מצפייה בנו, המבוגרים. כדאי ללמוד מהם. צפייה בהתנהגות שלהם (מבלי להגיב, לבקר, להעיר ולדבר)... יכולה ללמד הרבה מאוד על תהליך קבלת ההחלטות של הילדים, בכל הנוגע להתנהלות והתנהגות מולנו, ההורים. במקומות בהם קיימת עקביות, אסרטיביות, גבולות ומסרים ברורים - אין ויכוחים. - חשוב תמיד לעודד. להבין את הכעס והתסכול אבל במקביל להקפיד על הגבולות. - שינוי קטן בהתנהגות, בהתייחסות, בתגובה ואפילו במבט יכולים לשנות לחלוטין את התנהגות הילד. תגובות כעס ועונשים רק מחריפים את ההתנהגות השלילית ויוצרים מאבקי כוח, כעסים ומתח (וכמובן שהילד לומד להעניש אותנו בחזרה, דרך ההתנהגות השלילית). - זו תקופה שעוברת. גיל המרד יכול להמשך עד גיל 4 (לערך) ויש להיות ערוכים לכך עם הרבה סבלנות וסובלנות. לסיכום: התנהגות היא דבר נלמד! לנו, ההורים יש השפעה מכרעת על עיצוב אישיות הילד ועל בניית הבטחון והדימוי העצמי החל בשנים הראשונות לחייו. הורות זה מקצוע ולכן רכישת ידע, למידה והשקעה בהכרח יובילו לבניית יחסים טובים יותר ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... חינוך טוב? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת? חלק 2 המשך מ: מהו חינוך טוב ? איך לחנך ילד בצורה מבוגרת ? חלק 1. תשובה: בחיים לא חייבים להבין את הסיבה, אבל חייבת להיות סיבה מאוד טובה ללמה לעשות משהו שלא מבינים את הסיבה שלו. ז"א אף אחד בעולם לא עושה דברים סתם כך רק כי אמרו לו, חוץ מהפתי שהוא מאמין לכל דבר. גם אתה וגם ילדך לא אמורים לעשות שום פעולה שאינכם מבינים למה לעשות אותה. כי רק משוגע עושה דברים סתם כך. אלא מה? שלפעמים ישנם מצבים שבהם אתה מבין, שעליך לעשות X גם ולמרות שאינך מבין כרגע מדוע לעשות כך. כי אתה כן מבין שבנושא הספציפי הזה הרופא מבין טוב יותר ממך. גם כאשר נדמה לך שאתה כמבוגר עושה משהו בלי ... מהבנה שבמקרה כלשהו עליך לעשות X, בגלל שמישהו אחר מבין באותו X יותר ממך, ואתה מבין שכדאי לך לסמוך עליו. אחרת לא היית מקשיב לו. וזו הנקודה החשובה. מצד אחד צריך להסביר לילד את הסיבות ללמה לעשות כך או אחרת כפי כמה שהוא מסוגל להבין. וככל שמסבירים לו יותר את הסיבות, כך הוא מחונך יותר באמת וכך הוא באמת עושה את מה שאומרים לו מתוך ההבנה שלו. יחד עם זאת במקרים שבהם הילד לא מבין את הסיבה או שאתה אינך יודע כיצד להסביר לו אותה, גם אז אסור לך לרדות בילד (אא"כ זה ממש קריטי כנ"ל כדי להציל אותו כנ"ל), אלא עליך להסביר לילד בצורה הגיונית מדוע הוא צריך להקשיב לך, למרות שהוא לא מבין אותך. בדיוק לפי אותו ההיגיון שגם אתה מקשיב לפעמים לאחרים שאינך מבין את דעתם עד הסוף. הילד חייב ורצוי מאוד שהוא יבין מה הוא עושה. הוא לא חייב להבין את הכל כרגע, אבל הוא חייב להבין מדוע כרגע הוא עושה X. אם הוא מסוגל להבין את הסיבה ללמה לעשות X הנה מה טוב, ואם לא, אתה חייב להתאמץ להסביר לו מדוע לעשות את X למרות שהוא לא ממש מבין את הסיבה כרגע. וזה כמובן אחרי שבדקת שאכן יש לך סיבה טובה, ולא שאתה סתם אומר לו לעשות משהו כי אתה כבר רגיל לחשוב שכך צריך להתנהג. אחד הדברים ה טובים אצל ילדים, הוא שהשכל שלהם עדיין לא השתבש. ז"א עדיין אין להם את ההרגלים המשובשים שיש לאדם המבוגר. וזה בא לידי ביטוי בכך שהרבה פעמים ישנם דברים שנראים למבוגר כהגיוניים לחלוטין, אך באמת ההיגיון היחיד שבהם הוא הטעות שהמבוגר כבר הורגל לחשוב כך. וכאשר אומרים לילד לעשות את זה, אז הילד בגלל שהמוח שלו עוד לא השתבש, אז הוא לא מבין את "ההיגיון" שבחוסר ההיגיון של מה שאומרים לו לעשות. ואז נוצר הקונפליקט. ולכן לפעמים כאשר יש קונפליקט שאתה מסביר לילד שלך לעשות משהו והוא לא מבין את ההיגיון שבדבריך, הרי שהרבה פעמים זה לא בגלל שהילד שלך יותר חכם ממך, אלא פשוט בגלל שבאמת הילד שלך עדיין לא התרגל לכל אותם דפוסי חשיבה מוטעים של המבוגרים. ולא נביא כאן דוגמאות ספציפיות (ויש אין ספור כאלו, שהם בעצם נובעים מכל אותם דפוסי חשיבה משובשים של המבוגרים), אך כל אחד צריך לבדוק עם עצמו, האם הדבר שהוא בטוח שהילד שלו מוכרח לעשות כרגע, כי כך הוא בטוח שנכון לעשות, האם אכן באמת הילד מוכרח לעשות X דווקא כרגע? או שאולי זו בסך הכל איזו אמונה חברתית טפלה שבה המבוגר מאמין?! ודרך אגב כל מה שנאמר לעיל הוא פתרון לבעיית חינוך נוספת. כי עד עכשיו דיברנו על אלו שגדלו בסביבה טובה ובכל זאת התדרדרו, אך מה עושים עם הילדים שגדלו במשפחות הרוסות, מה עושים עם ילד שגדל בשכונת מצוקה ופשע, כיצד ניתן לעזור להם לחיות בצורה נכונה וטובה? כיצד ניתן לצאת ממעגל האלימות וכולי? והתשובה היא כי יש באמת 2 סוגים של חינוך. חינוך 1 הוא חינוך שאומר מה לעשות ומה לא לעשות כמערכת כללים שככה עושים. ואכן חינוך כזה לא יכול לעזור לילד לצאת משום מעגל של התנהגות שלילית. כי מול מערכת הכללים שמציגים לילד, יש גם מערכת כללים אחרת ומערכת הרגלים אחרת סביבתית, שגם אותה הילד מכיר. אז למה בעצם שהחינוך שתיתן לו יעזור לו?! אך יש גם סוג 2 של חינוך. שהוא חינוך שמחנך את האדם בצורה בוגרת, בדיוק כמו שעושים תוכנית שיקום וגמילה לאדם מבוגר, ש⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... התנהגות אצל ילדים - למה ילדים סובלים מבעיות התנהגות? לנו בתור מבוגרים, יש שלוש גישות להסתכל על הילדים שלנו, או שהילדים שלנו הם מלאכים קטנים לא יכולים לעשות רע לאף אחד, או שאם הם עושים משהו רע אז זה מעשה קונדס של ילדים, או וזה המקרה הקיצוני, כנראה שיש להם בעיה התנהגותית, וצריך לטפל בה. מן הסתם, לא כל הילדים מלאכים ולא כל הילדים סובלים מבעיות התנהגות. אך כן חשוב שנדע להבחין מתי יש בעיות התנהגות אצל ילדים וכיצד מטפלים בהן. לשם כך חשוב להבין ממה נובעות בעיות התנהגות. לפני שנציג כמה הסברים לכך, חשוב להבין, לא תמיד טיפול בילדים עם בעיות התנהגות דורש התערבות חיצונית של מטפל, יועץ או פסיכולוג. אך כן חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בשביל שתוכלו לדעת כיצד לגשת לעניין בצורה חכמה. למה ילדים סובלים מבעיות התנהגות? כבר בהתחלה נציין לא תמיד ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם ילדים שיש להם בעיית התנהגות ולא כל ילד שיש לו בעיה כזו, סובל מהפרעות קשב וריכוז. הרבה פעמים מדובר על סיבות אחרות, למשל, מאפייני אישיות כמו עצבות ופחד, מזג מולד, נטייה טבעית לווכחנות. סיבה נוספת לבעיות התנהגות אצל ילדים היא משברים. הדוגמא הקלאסית היא משבר בין ההורים שגורמת לילדים להרגיש שהוא עשה משהו לא בסדר או שהמערכת ששומרת עליו מתערערת ולכן הוא מפתח בעיות התנהגות. משברים נוספים הם משברים חברתיים, לימודיים, וכן שכול ואבל. עוד סיבה אפשרית לבעיות התנהגות אצל ילדים הם שינויים. הדוגמאות הבולטות הן גירושין ומעבר דירה. ילדים שעוברים לפנימייה או מוצאים מהמשפחה שלהם למשפחה אומנה סובלים בתחילת הדרך מבעיות התנהגות. סיבה נוספת היא ההורים, הקושי או חוסר רצון של ההורים להציב גבולות לילדים או להיפך, להציב גבולות מאוד קשים לילדים, גורמים להם לא פעם לפתח בעיות התנהגות שונות. אם אתם מרגישים שהילד שלכם סובל מבעיות התנהגות, באופן תכוף, כלומר לא עניין של פעם - פעמיים אלא באופן יומיומי או שבועי, ואתם מרגישים שאתם לא יכול להגיע אליו, אנחנו ממליצים בחום לפנות לאיש מקצוע, אל תנסו להתמודד עם זה לבד, כי ייתכן ותחמירו את המצב ותהפכו חסרי אונים מול הסיטואציה מרכז ציפיות גבוהות של ציפי קדוש עומד לרשותכם בכל עת, אם הינכם מעוניינים לקבל מידע על בעיות התנהגות אצל ילדים וכיצד להתמודד איתן, להתייעץ אם אנשי מקצוע, להביא את הילד למפגש עם יועצים ועוד. אתם מוזמנים ליצור קשר עם צוות המרכז ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הורים וילדים - אבחון בציורי ילדים מקצוע ההורות הינו מקצוע עתיק ומורכב, ההורים פונים לאבחון בציורי ילדים על מנת לעזור, להבין, ולסייע לילד לגדול ולצמוח. הציור הוא שפה שניה לילדים, הם מספרים לנו ללא מילים הרבה מאד על אישיות המצייר: תכונות כשרונות, פחדים וחרדות, דפוסי התנהגות, הסתגלות, קשיים, בשלות ריגשית, מיומנויות חברתיות, מערכות יחסים, יכולת לקבל מרות, מרדנות, רמת תפקוד, התייחסות לסביבה, לבית, לעבר ולעתיד ועוד... לא תמיד האדם מודע לתכונותיו, לכישוריו, למכשוליו, לדפוסים המובילים אותו, ולדפוסים החוסמים אותו ולכן ביכולת הציור לחשוף את עולמו הפנימי. בציורי עץ למשל אפשר לקבל מידע רב על המצייר, העץ משקף את האדם "כי האדם עץ השדה" הילד משליך על העץ את אופיו ותכונותיו. בעצם מהותו של העץ המשתקף החוצה המצייר חושף את רחשי ליבו הסמויים וזה מה שמאפשר לאדם לבטא את פנימיותו בלי מנגנוני הגנה, ללא מעצור. העץ מוחצן לחלוטין הוא מגלה סימני התחדשות, קמילה, פריחה וצמיחה, באדם התהליכים פנימיים. כאמור, הדימיון הקיים בין האדם לעץ מסייע לאדם לבטא את אישיותו. כשבוחנים את ... בסביבת העץ - מורים על התייחסות ערה לסביבה. פרחים וצמחים מעידים על אנשים ידידותיים, חברותיים, רגישים, אנושיים, חמים ופתוחים. אלו הם מעט פרמטרים המאובחנים בציור. לעיתים מירוץ החיים לא מאפשר לעצור ולברר יעדים בחינוך. אך כשנתקלים במצבים חוזרים ונשנים של מאבקי כוח, תלונות מהמסגרת החינוכית, דילמות חינוכיות. לדוגמא: האם הילד בשל לעלות לכיתה א' או שמא עדיף שישאר שנה נוספת בגן? האם הגבולות ברורים ומתאימים לאופי הילד.. מוכרחים לעצור ולבדוק מה בשיטת החינוך שלי מתאים לאישיות, לכישרונות ולנטיות הילד. מה מקדם או מעכב את ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ הורים וילדים - מניפולציות של ילדים לפני שמאשימים אותם... מהי בכלל מניפולציה? "הילד עושה מניפולציות". בימים אלה של תחילת שנת הלימודים, אני שומעת סביבי הרבה את המשפט הזה. אם הילד לא רוצה להשאר בגן הלא מוכר, במקום שבו הוא מרגיש לא - בטוח, לא מכיר את הצוות ואת הילדים, ובוכה, או מסרב להפרד - הוא עושה מניפולציות. במילון אוקספורד הפועל "to manipulate" - לעשות מניפולציה - מוגדר קודם כל כ"לטפל בכשרון", "לשלוט או להשפיע בחוכמה", ורק כהגדרה שלישית, "לשלוט או להשפיע ללא היסוס מוסרי". בתור מבוגרים, בעתיד, היינו רוצים שילדינו ידעו להשפיע על המציאות. שלא ישבו בחיבוק ידיים, חסרי אונים, ויתנו למציאות סביבם להתנהל ללא מעשה. הינו רוצים שהם יקומו, יפעלו, יעשו, יצעקו ויתעמתו אם צריך - כדי להגשים את שאיפותיהם, לטובתם ולטובת אחרים. כדי להשפיע על המציאות. הינו רוצים גם שיבטחו בתחושותיהם ויפעלו על פיהן. בתור ילדים, זה לא נוח לנו. לא נוח שבן השנתיים, שלוש, ארבע או שש מנסה להשפיע על המציאות סביבו. נוח יותר שיהיה פסיבי. שנשים אותו במצב לא מוכר ולחלוטין לא בטוח לתפיסתו, והוא פשוט יסכים להשאר שם, כי אנחנו אמרנו שבהמשך יהיה טוב. איך ילד קטן כל כך יכול להשפיע על המציאות? הוא לא יכול להגיש בכנסת הצעת חוק פרטית האומרת שכל ההורים ובכללם ההורה שלו יקבלו שבועיים חופש, ויוכלו להשאר איתו ועם חבריו בגן, כדי לעזור להם להסתגל. הוא לא יכול לצאת משערי הגן, להכנס למכונית שלו ולנסוע עם ההורה לעבודה. מעט מאוד אפשרויות עומדות בפניו, והעיקרית שבהן היא שכנוע ההורה או הגננת לבטל את רוע הגזירה. מה לא לגיטימי בזה? מה לא רצוי בזה? הילד בוכה מסיבה מוצדקת לחלוטין. והוא אכן עושה מניפולציה, במובנה הטהור והענייני ביותר. הוא מנסה לשנות את המציאות בדרך הכמעט - יחידה שעומדת בפניו. הוא מנסה לשכנע אותנו לא להשאיר אותו במקום שהוא חש שהוא לגמרי לא בטוח עבורו. הוא מוסר מסר שחשוב לו למסור, ועושה זאת בעוצמה. ועכשיו למשהו אחר לגמרי על בכי. חלקכם אולי מכירים ... בסביבה אוהבת ותומכת, רובנו נרגיש הרבה יותר טוב: קלים יותר, שמחים יותר, בעלי ראיה קצת שונה את המציאות. זה הבסיס לתיאוריה הפסיכולוגית ולשיטה של "יעוץ הדדי". ילדים בוכים לפעמים על מנת להשפיע עלינו, כידוע, ולפעמים על מנת להשתחרר מרגשות, וזה קצת פחות ידוע. יש להם שאיפה טבעית לבטא ולשחרר את הרגש הקשה שלהם, ואח"כ הם מרגישים יותר טוב, בד"כ. לא תמיד אנחנו יכולים (פיזית או רגשית) להקשיב, לחבק ולקבל את הבכי שלהם. אבל כל פעם שאנחנו עושים זאת - אנחנו עושים להם שירות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... / ילדים - לגדל ילדים של שמחה את התחום הנ"ל השארתי לסוף, כיוון שכדי לגדל ילדים של שמחה יש להיות קודם כל שמחים בעצמנו. ילדינו הגיעו לחיינו ללא "הוראות הפעלה" ולרובנו ההתמודדות איתם הינה ניסוי וטעייה, אשר לעיתים מרגיש לנו כהצלחה ולעיתים לא. לא תמיד תגובותיהם הרגשיות הן בהתאמה עם מה שנכון או לא נכון להתנהג מולם ולעיתים זה עלול לבלבל. זהו המקום אשר מערער את ... חלקנו מעלה רגשות אשמה תמידיים, כאשר הם שמחים גם אנחנו שמחים וכאשר הם נסערים אנו לעיתים אובדי עצות. בפרק זה אנסה לכתוב כמה שיותר כלים מדהימים לגידול ילדינו היקרים לנו מפז ואשר יעלה את סף השמחה שלנו וכמובן את שלהם. א) אחד הדברים הכי, הכי חשובים בהורות הינו: לתת להם הרגשה שיש להם יכולת להחליט בעצמם לגבי עצמם ובכלל! גופם הינו שלהם והם אחראים עליו, על הזנתו ועל הלבשתו ויש להם את הזכות לבחור ... את אותו הדבר. יש להם גם את הזכות לעשות עם החפצים שהם קיבלו מאיתנו, ככל העולה על רוחם מבלי שאנחנו נתערב או נפחד שהם יקלקלו או יהרסו. אם אנו כופים על ילדינו את רצונותינו, אם אנחנו מחליטים בשבילם - אנו מדכאים אותם, הופכים אותם לאפתיים ושמחתם הטבעית נעלמת. במידה ומה שהם מקבלים מההורים זה דיכוי, הם במודע או שלא במודע יחפשו "לנקום", הם יפילו "בטעות" פה משהו, ילכלכו "בטעות" שם משהו וכך הם מתקזזים נגד ההורים שסוגרים להם את החופש. בהורות אנו צריכים להיות מאוד יצירתיים על מנת לגרום להם לבצע את רצונותינו ולא לכפות את שלנו עליהם בכוח. כל הורה ימצא את הדרך שלו לגרום לילדו להרגיש שלהחלטה שלו יש משקל - רק בדרכם טובות!! הכי מומלץ זה במשחק. אם אנו בטור הורים נביע את רצונותינו בצורה של משחק, הילדים ישמחו מאוד לעשות זאת בשבילנו וישמחו בכלל שההורים שלהם כאלו הורים כייפים ויצירתיים. לדוגמא: הורה יכול לומר לילדיו "בואו נראה מי שם יותר צעצועים בקופסא" או, "בואו נראה מי מגיע ראשון לדלת של הבית" או, לשאול את הילד "איזו חיה אתה היום? " הוא יבחר איזו חיה הוא רוצה להיות, למשל נמר, אז נאמר לו "בוא נראה איך הנמר מגיע מהר לגן" כאשר נציע להם אתגרים הם ישמחו מאוד לעמוד בהם. כמו כן, בבוקר כאשר ממהרים, ניתן לתת לילד אפשרות לבחור בין שתי אופציות של ביגוד, של ארוחת בוקר, של כריכים לבית הספר, של צעצוע שהם רוצים לקחת איתם ועוד. כאשר הורים בוחרים בכפייה, משיכה ביד, מילים קשות, צעקות ואפילו אלימות, הילד באותו רגע מקבל דיכוי והפוטנציאל האישי שלו יורד בכמה מונים וישנו סיכוי גבוה שהוא יעביר את היחס הזה הלאה כלפי חבריו ובעתיד ילדיו, מה שאנחנו ממש לא רוצים עבור ילדנו. שאם לא כן לא נשיג את מטרתנו שילדינו יגשימו את עצמם ויהיו שמחים ומאושרים. אם כך יש להשפיע עליהם רק בדרכים טובות. ב) יש לשים דגש בעיני עצמנו על המעלות שלהם ולהתעלם מהמגרעות שלהם - ידוע שמה שמתמקדים בו הינו גובר ומתעצם. אם נתמקד כהורים בינינו לבין עצמנו במעלותיהם, הם יתגברו ויתעצמו, ומחסרונותיהם נתעלם, הם אינם מעניינים אותנו ואנו לא מעוניינים להתייחס אליהם. ג) חשוב! חשוב! חשוב! לאפשר לילדים לתת! הם כל הזמן מקבלים ומקבלים מההורים, אם לא נאפשר להם להחזיר לנו הם יחושו תסכול גדול, כעס וטינה כלפינו שלא אפשרנו להם לתרום לנו בחזרה. מגיל קטן התינוק נותן חיוך, צחוק, משחק, מרים גרב ונותן לנו חשוב מאוד לקבל ממנו. הפעוטות ... שהוא רק נותן ונותן ואנחנו רק רוצים שהוא יילך מאיתנו כדי שלא נמשיך להרגיש את חוסר הנוחות של אי הנתינה שלנו ואת חוסר האיזון. אותו הדבר וקל וחומר עם הילדים. ד) לעיתים הם מפתחים מה שנקרא "חירשות הורית", אנחנו ההורים קוראים להם והם אינם שומעים. זאת בעיקר כיוון שהם באמצע משהו שמעניין אותם והם רוצים להתרכז בהנאה שלהם. כמו כן ישנם הורים שרוב הפניות שלהם לילדים הינה בקשות, טענות ותלונות כך שאין פלא שילדים מפתחים "חירשות" זו. כל פעם שאנו רוצים שהם יבואו, כאשר אנו קוראים להם, אנו נלך עד אליהם, נלטף להם את הפנים, נסתכל להם בעיניים, ניתן מחמאה ונבקש מהם לבוא, הם יבואו מיד. אין לקרוא להם מרחוק!! רק מקרוב, בנועם ובסבלנות. ה) לומר את המילה ... עם התחום הזה, כיוון שאולי לא ברור להם בדיוק מהם גבולות ואולי איתם היו קשים מדי ומדכאים מדי, שהם הופכים להיות מתירנים מדי מה שגם הינו יכול לפגוע לילדים. גבולות הינם מעשים אשר באים לעצור עשייה לא נכונה ומזיקה לדעתו של ההורה. גבולות אינם עונשים!! עם גבולות ילד לא מרגיש מושפל וכואב, גבולות הם ברורים והינם סיבה ותוצאה. על גבולות מומלץ להכריז כחוקי הבית ולרשום אותם. יושבים עם הילדים וחולקים איתם את חוקי הבית. על חוקי הבית אין עוררין, ואין שאלות. אלו החוקים וזהו זה (על החוקים מחליטים ההורים). כאשר אחד הילדים עובר על החוקים הוא יידע שתהייה לזה תוצאה. לדוגמא: חוק בית - "מה שנופל מרימים" נפל משהו והילד לא הרים, ההורה יכול לומר לו שעד שהוא לא מרים אנחנו לא נוכל ללכת לגן שעשועים, או לא נוכל להמשיך במשחק, כי אנחנו לא משאירים בית מבולגן, או משחקים שהבית מבולגן (סיבה ותוצאה שהתוצאה קשורה ונגזרת מהסיבה ולא תלושה ממנה כמו בעונש). גבולות הינם מאוד חשובים לילד, כי הם נותנים לו תחושה של ביטחון, שאם הוא נופל יש לו גבול "ליפול עליו" בשונה מזה שהכל פרוץ שמאוד מבלבל את הילד. ח) מדי פעם "לחגוג" את הילד. לומר לו שלמרות שזה אינו יום ההולדת שלו, אנחנו חוגגים לו כי אנו שמחים שהוא בחיינו. להכין לו עוגה קטנה, ומתנה קטנה, מוסיקה, לשים אותו גבוה על כיסא, להסתכל עליו, לשיר ולמחוא לו כפיים. זה ייתן לו אישור מדהים שההורה אוהב אותו ומוקיר אותו ... ויגרום לו לשמחה אדירה. ט) להכין לו חולצה עם ציור שהוא אוהב, לומר לו הציור שהוא אוהב נותן לו כוח כל פעם שהוא לובש אותו, נותן לו מרץ ושמחה. כל פעם שהילד ילבש את החולצה, הוא ירגיש מיוחד. י) במידה וה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... התקדמות והצלחה אצל ילדים - חינוך ילדים / הדרכת ילדים קל לומר, לא תמיד קל לעשות... אז מי שמחפש לו חיים קלים, נוחים, להשאר במקום ולא לעשות או להתקדם או להשיג שום דבר בשבילו או בשביל ילדיו, שלא יקרא את הפוסט הזה. באופן כללי: על מנת ליצור התקדמות אנחנו צריכים - בכל יום מחדש - לצאת מאזור הנוחות שלנו! לצאת מאזור הנוחות משמעותו לעשות בכל יום לפחות פעולה אחת שאנו פחות אוהבים, שאנו לא רוצים לעשות, שהיינו מעדיפים להתחמק ממנה. אם בכל יום נעשה רק פעולה אחת כמו לבצע את שיחת הטלפון הזו שאנו לא רוצים לעשות, נעשה דקה של ספורט למרות שהכי בא לנו לשבת מול הטלוויזיה, או כל דבר אחר שמוציא אותנו מאזור הנוחות, רק אז ניצור שינוי בחיים שלנו. שינוי שייצור התקדמות. אז איך זה עובד אצל ילדים? בהנחה שלילד שלכם יש לוז יומי קבוע בו הוא מגיע מבית ספר, נח, עושה פעילות שהוא אוהב, מכין שיעורי בית ואז נכנס למסדר לילה (ארוחת ערב, מקלחות וסיפור). הרי לכם שהילד שלכם נמצא באזור הנוחות שלו. כי הלוז הזה מוכר לו והוא שיגרתי. ובכך אנו נשארים באזור הממוצע ולא מתקדמים. (הרי ביננו, זה מה שרוב ההורים עושים)... כאשר אנו מדברים על יציאה מאזור הנוחות, אין המשמעות שאנו צריכים לעשות את הדברים שאנו פחות אוהבים במשך שעה או שעות רבות ממהלך היום. יציאה מאזור הנוחות יכולה להיות גם פעולה שתיקח לנו 5 דקות או רבע שעה. לכן, בכל יום ניתן למצוא משימה נוספת שהילד לא מבצע בדרכ ולתת לו לבצע אותה. אביא בפניכם 3 תחומים עיקריים בהם ניתן לשלב משימות יציאה מאזור הנוחות: 1. משימות כלליות: אלו הן משימות פשוטות שאינן מצריכות חשיבה כגון: סידור החדר, סידור הארון, בישול משותף וכדומה. 2. חיזוק ערכי המשפחה והחברים כגון: שליחת הודעה לחבר שלא דיברנו עימו זמן רב, הרמת טלפון לדוד שלא ראינו ממזמן, או מפגש חברתי / משפחתי. חיזוק הקשרים עם הסביבה תורם רבות לביטחונו העצמי של הילד ולהתפתחותו הריגשית / פסיכולוגית. כמו כן משפר יכולות חברתיות שכידוע תורמות בעתיד לחיים. 3. אתגרים מחשבתיים. (את אלו אני אוהבת במיוחד) הן משימות בפן הלימודי. תנו לילדכם חידה קצרה או משימה פשוטה כגון כתיבת סיפור קצר המשלב רגש, תואר, אלמנטים שונים. או למדו אותו נושא חדש ברמה שהיא קצת גבוהה יותר מהנלמד בכיתה. במילים אחרות הציבו לילד אתגרים בפן ההשכלתי. הציבו לו רף גבוהה יותר! למדו אותו כיצד "לצאת מהקופסא". שימו לב: על המשימות להיות קצרות כי אין בכוונתנו לדכא את רצון הלמידה של הילד. יחד עם זאת המשימות צריכות להיות מאתגרות ומעניינות, בעיקר בשלב הראשוני בו אנו רוצים ללמד את הילד לצאת מאזור הנוחות. עם הזמן ניתן להעלות את רמת הקושי ולעיתים לתת משימות גם פחות מעניינות. לסיכום: התקדמות כרוכה בלמידה והעזה. וברוב הזמן, אלו לא נמצאים באזור הנוחות שלנו. הקניית הרגלים אלו תיצור אצל ילדכם ואצלכם: בטחון עצמי תחושת הצלחה הרגלי למידה תחושת העצמה אישית קרבה הדדית משמעות המשפחתיות והבית יצירת חוויות משותפות הישגיות (במובן החיובי) התפתחות ריגשית העשרה במגוון תחומים משמעות הנתינה והקבלה וכמובן יציאה מאזור הנוחות לשם ההתקדמות! הורים יקרים זכרו: אם אתם תצאו מאזור הנוחות גם ילדכם יעשו כן! אז הקדישו 5 דק ושיהיה בהצלחה... ובנימה אופטימית זו... יום נפלא חברים שלי צפיות גבוהות - הובלת ילדים למצוינות ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... ליחסי הורים וילדים לפני שנציג אלטרנטיבה כלשהי לקיים, נחדד כי קשה להבין השלכות של רעיונות חדשים כשמתבוננים עליהם מתוך פרדיגמה קיימת. מתוך הרגלי חשיבה הנטועים עמוק בהכרתנו. הרבה מהמבנה התפיסתי שלנו, נשען על הרגלים חברתיים מוכרים למשל סביב עניין הגיל (הזמן). הגיל, יוצר כרונולוגיה קבועה וסביבו נבנות מוסכמות רבות. מה ... הלינק (מבנה תפיסתי) כדי להכנס לרגע לתוך עולם בו משתנה פרט אחד קטן. בלו שם זמן קצר ואחר, חזרו לכאן. האלטרנטיבה - רעיון ההתפתחות היחידנית מי שחווה את התרגיל בדמיון שלעיל, התמודד עם תבנית לא מוכרת של חברה אנושית. חברה שבה עולה הגיל בו מביאים ילדים לעולם. חברה בה אנשים בוגרים בוחרים להשקיע 20 שנה מחייהם במשימת גידול ילדים. חברה בה לאנשים יש ילדים לא כי כך יצא וזה במקרה גם מה שמקובל. כדי שאנשים יוכלו לתמוך בקיומם של אחרים, עליהם להבין קודם את הסיבה לקיומם שלהם. הורים שברורה להם מטרת קיומם הייחודית, שעושים קודם כדי להגשים את עצמם, וגם בוחרים לגדל ילדים (ולא בוחרים 'להביא ילדים' או 'לעשות ילדים' כי פעולת עשיית הילדים מסמנת רק את התחלת התהליך).., כדאי באמת שיעסקו בכך. אם התפתחנו לכדי עצמאות רגשית, אם הבאנו את עצמנו למצב בו אין לנו צורך להביא ילדים מאף אחת מהסיבות המוכרות שהוזכרו בפרקים הקודמים של המאמר (למשל בדף העוסק בסיבות מוצהרות להבאת ילדים), הבאת ילד לעולם, יכולה להיעשות מטעמים חדשים, הקשורים בהתפתחות גבוהה יותר. איך מפתחים עצמאות רגשית? איך מרחיבים את המודעות לאופן בו אנו מתנהלים ביחסים? אולי נפרט עוד בהמשך. מאמר זה, פרס באופן מפורט מחשבות הקשורות ביחסי הורים וילדים, במושג ההורות, בשימוש הנפשי שעושים באופן לא מודע רוב ההורים בילדיהם, ובתנאים הנכונים להתפתחות אנשים בכל גיל. מתוך הבנות אלו עשויות לצמוח הבנות או מוסכמות שונות לגבי האופן בו בני אדם גדלים, וגדלים להיות הורים. מעבר לכך, הרחבה נוספת, פתוחה לדמיונו הער של כל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ חינוך ילדים - הרטבת לילה אצל ילדים - להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה הרטבת לילה נחלקת לשתי קטגוריות עיקריות. האחת ראשונית שבה הילד לא נגמל מעולם מההרטבה, והשנייה נקראת שניונית מלשון שניה. במאמר זה אתמקד בשניונית בעיקר מן ההיבט ההוליסטי של הגוף והנפש. מרבית הילדים אשר כבר נגמלו מהחיתול בלילה ואשר חזרו להרטיב מצביעים בדרכם שלהם על מצוקה כלשהיא. בין אם זה אח קטן שנוסף למשפחה וגורם להם לחוסר שיווי משקל רגשי בהירארכיה המשפחתית, רצון להיות קטן כמו התינוק ואו אז לקבל תשומת לב כמותו, והרי אח קטן לא שולט על צרכיו ואם "המחיר" הוא הרטבה אז זה "מצדיק את הרווח" שבדבר. יש וקורה ומתח רב שורר בין ההורים והילד שאמור להיות בשליטה במהלך היום פורק את המתח וגם את השליטה על הסוגרים באמצעות הרטבה. ההרטבה משולה גם לבכי ופחדים. הביטוי "להשתין במכנסיים מרב פחד" מחזק את הסברה הרווחת הזו. סיפור מקרה ששמעתי בתקופת לימודי ברפלקסולוגיה היה על ילד מתבגר בגיל 12 שנולד למשפחה חרדית ובגיל 13 אמור היה לצאת מן הבית ולגור בפנימייה דבר אשר מקובל מאד בחברה החרדית. הילד כבר "הכין עצמו נפשית" שנה קודם לכן והחל להרטיב בלילות. הוריו נועצו במומחים רבים עד שהגיעו למסקנה (באמצעות רפלקסולוג דווקא) כי ההשתנה למרבה הפרדוקס מגינה עליו מפני הפנימייה. הפחדים שלו לישון מחוץ לחממה הביתית גרמו לו לחוסר שליטה על הסוגרים וע"י כך ברור גם לו וגם להוריו כי לא יוכל להתקבל לפנימייה מחשש ... צעדים קדימה לשנים הבאות בדבר מציאת שידוך הולם. ברגע שבררו ומצאו את שורש הבעיה האמיתית קל היה לטפל בתופעה ע"י חיזוק הדימוי העצמי של אותו ילד מתבגר ועד כמה שידוע לי הוא נשאר במסגרת הוריו עוד שנה נוספת עד שהיה בשל לצאת לחיים שבחוץ. מקרה אחר, קשה אמנם הרבה מקודמו היה של ילדה בת 13 אשר הרטיבה לאורך שנים. בראיון שנערך בנוכחות אמה של הילדה מסתבר כי האם ובתה חולקות אותה מיטה יחד מחוסר תקציב ומקום בחדר ואם לא די בכך גם הדוד של הילדה כלומר אחיה של האם גר יחד איתן באותו חדר שינה. הבית הכיל שלושה דורות: סבא וסבתא אמא ואחיה של האם ואת הנכדה. לא אכביר במילים לפרטי פרטים את כל יתר הדברים מאחר ומדובר בצנעת הפרט אולם מה שרק אוכל לציין לצורך הידיעה כי הדבר שהכי בלט שם במערכת המשפחתית הזו היה חוסר גבולות. והרי מים הינם נוזל אשר משנה צורתו בהתאם לכלי הקיבול שאליו נמזג. ברגע שהילדה מרטיבה בלילה היא זועקת לעזרה, ברצונה לישון במיטה משל עצמה, בתוספת הפחד מן הדוד שיתקרב אליה מינית. כך שברגע שהיא משתינה אז היא הופכת לקטנה וחסרת אונים אמנם מצד אחד אולם מצד שני היא מסמנת טריטוריה כביכול כמו בעל חיים, או כמו בואש אשר מפיץ ריח מצחין סביבותיו וזאת על מנת שלא יתקרבו אליו יתר על המידה ולא יפגעו ... היוותה במקרה זה מנגנון הגנה ובמידה והטיפול "ייקח זאת ממנה" היא תרגיש חשופה ופגיעה. במקרה זה הטיפול צריך להתמקד בראש ובראשונה במסגרת שבה הילדה נתונה ולהציב גבולות ברורים מאד לאם וגם לסובבים אותה. ישנם מקרים בהם יש לערב עובד סוציאלי אשר יבקר את המשפחה ויקבע מה ניתן לעשות עם המצב הבלתי אפשרי הזה. או להוציא את הילדה למסגרת אחרת (דבר פחות רצוי מאחר והיא קשורה מאד לאמה), או לבדוק אפשרות של זכאות מהעירייה או משרד השיכון למגורים מרווחים יותר עבור השתיים. לא קל לטפל במקרים אלו מאחר והילד למעשה דרך ההשתנה שלו חושף את ערוות המשפחה ברבים. סודות אפלים לעיתים מתגלים בעקבות כך והרי קשר שתיקה זהו מוטיב חוזר אצל רב המשפחות הללו. מובן מאליו שלא כל ילד המרטיב בלילה עבר טראומה כה קשה, אולם חשוב להצביע על הבעיה עוד כשהיא בחיתוליה (תרתי משמע) מאחר ודפוסי ההתנהגות וההתניות למיניהן אינן עוברות בקלות ובמהירות עם חלוף השנים, כי אם נהפוך הוא, רק מחריפות ומקבעות עצמן שוב ושוב כמעגל קסמים. מים שווה ערך לרגשות, פחדים, מאווים מודחקים ובכי. בלילה כשחשוך ולעיתים ... הסכרים התחתונים. ניתן בהחלט לטפל בבעיות של שרירי הסגור על ידי רפלקסולוגיה, שיקום שרירי רצפת האגן, ביו פידבק ושיטת פאולה. אולם כאשר מדובר בילד אשר שולט על סוגריו וצרכיו בשעות הערות של היום ורק בלילה מאבד שליטה יש לחזק את ההתמודדות על ידי שיחות, פרחי באך או תמציות של קריסטלים, הרבה הבנה של הרקע מסביב, להבין מבין השורות למה התכוונו לומר הילד וגם הוריו. ולהתייחס בסבלנות, אהבה ותמיכה רגשית רבה כלפי אותו ילד. ברמה הטכנית חשוב להשאיר אור קטן דולק וזאת על מנת שבמידה והילד יתעורר יוכל למצוא דרכו לשירותים ביתר קלות וגם מפני שהאור מגרש את החושך שלעיתים מפחיד מאוד גם ילדים בני 80. חשוב שהילד ישן עם מכנסיים ולא רק תחתונים וזאת על מנת לחמם את המקום. קור מגביר את הצורך לשתן. מתחת למיטה יש להקפיד על שטיחון קטן לרגליים וכפכפים או נעלי בית בעת שהוא מסתובב על הרצפה. הליכה ברגליים יחפות על רצפה קרה אינה מועילה לשלפוחית השתן כלל וכלל. אלו הדברים ברמה הטכנית בסביבתו הפיסית של הילד. ישנם עוד דברים רבים אותם יש לבדוק מסביב כמו מערכת היחסים שלו עם אחיו, הוריו, שכניו ובית הספר בו הוא לומד. חשוב מאד לדובב הן את הילד והן את המשפחה המורחבת. ללמוד להקשיב למה שנאמר - ולהבין בין השורות כל מה שלא נמסר! שתהיה לכולנו שינה טובה ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ חינוך ילדים / מערכת החינוך / הורים וילדים לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: הרצאה על חינוך ילדים / מערכת החינוך / הורים וילדים. הרצאה על חינוך ילדים ומערכת החינוך. איך לגרום לילד לאהוב את הלימודים? מי ראוי להיות מחנך? מיהו ומהו מחנך טוב? איך לפתח ביטחון עצמי / הערכה עצמית אצל ילדים? איך בן אדם יכול לגלות את הפוטנציאל העצמי שלו? איך מורה ומחנך יכול לפתור את הבעיות של התלמידים באמצעות שיקוף עצמי? איך המורה יכול להבין את התלמידים באמצעות התבוננות פנימית שלו על עצמו? למה ילדים לא אוהבים את הלימודים? למה לילדים אין סבלנות ללימודים? איזו תועלת אמיתית מביאים הלימודים לתלמיד? למה למורים עצמם אין חדוות לימוד? כיצד היחס של המורה עצמו אל מה שהוא מלמד, כיצד הוא משפיע על התלמידים? האם אפשר לבקש מילד לאהוב את הלימודים? מי אחראי לכך שהילד יאהב את הלימודים? האם בן אדם נולד עם ביטחון עצמי? מתי צריך חוסר בטחון עצמי? איך ריכוז יכול להפריע לילד בלימודים? איך להגיע לאיזון בין תכונות שונות? איך לבטא את כל התכונות? כיצד זה שבונים לילד בטחון עצמי, כיצד זה פוגע בביטחון העצמי של הילד? למה אמונה עצמית היא שקר ? למה פרגון לילדים, יוצר אצל הילד חוסר אהבה עצמית? למה אפשר וצריך להסתכל על חצי הכוס הריקה ? למה אנשים משקרים את עצמם להסתכל רק על חצי הכוס המלאה? למה להודות על הדברים הטובים שיש בחיים, למה זה יוצר רע ? כיצד ההורים גורמים לילדים לא לאהוב את עצמם? למה הלימודים מאמללים את הילד? מהי מהות החינוך, ומדוע הוא רע, ואיך הוא צריך להיות? למה הילדים חווים את הלימודים כסבל? מה יקרה אם לא יפרגנו לילד בכלל? איך נוצרת חוסר הערכה עצמית אצל ילדים? מדוע הורים גורמים לילדים לא לאהוב את עצמם? האם את/ה באמת אוהב את הילדים שלך? למה את/ה אוהב את ה⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...