התקף חרדה / התקף פאניקה - מבוא

התקף חרדה או התקף פאניקה הוא התקף קצר של פחד עז ופתאומי המופיע יחד עם מגוון תסמינים פיזיים. חלק מהאנשים, לרוב בהתקף או בהתקפים הראשונים, פונים לעזרה רפואית דחופה כיוון שהם סבורים שהם עוברים התקף לב או התמוטטות עצבים. נחוץ בירור רפואי כדי לשלול התקף בריאותי ולהבדיל בין תסמינים של פאניקה לתסמינים של מחלת לב. כשאדם סובל מהתקפי חרדה חוזרים ונשנים או מפחד מטריד מהתקף נוסף, הוא עשוי להיות מאובחן כסובל מהפרעת פאניקה.

ההתקף מגיע לשיאו בתוך כ - 10 דקות ונמשך לא יותר מכמה שעות, אך לעתים נדרש זמן רב יותר להתאוששות מלאה. אנשים שעברו התקף חרדה מתארים אותו כחוויה מאיימת, מאד לא נעימה. התקף עלול לפרוץ בכל גיל, אולם שכיח יותר בתחילת הבגרות. שכיחות התקפים גבוהה יותר בקרב נשים ואצל אנשים עם רמת משכל גבוהה מהממוצע.

תוכן עניינים:

1 גורמים להתקפי חרדה

2 אבחנה

3 טיפול בהתקפי חרדה

גורמים להתקפי חרדה:

התקפי חרדה נגרמים כתוצאה מהפעלה של מערכת גופנית הנקראת המערכת הסימפתטית. מערכת זו אחראית להכין את הגוף להתמודדות עם התקפה אלימה ומסוכנת על ידי אחת משלוש התגובות האפשריות: לחימה, בריחה או קיפאון. כשאנו מזהים סכנת חיים מערכת זו מפרישה הורמונים שונים, כשהמרכזי בהם הוא אדרנלין, שתפקידם להעביר את הגוף לדריכות מרבית שתאפשר להתמודד מול האיום בצורה הטובה ביותר

הפעלת המערכת הסימפתטית גורמת למגוון סימפטומים פיזיים, כגון רעידות, דופק מואץ, הזעה, כאבים בחזה, תחושת מחנק, נשימה מואצת, סחרחורת, נימול בגפיים, גלי חום וניתוק מהעצמי או מהמציאות. לסימפטומים אלו יש פונקציה בהכנת הגוף להתמודד עם איום, למשל הזעה נועדה להפוך את הגוף לחלקלק כך שיהיה קשה לתפוס את האדם, ולקרר את הגוף אם יידרש ממנו מאמץ. רעידות בזרועות או ברגליים נוצרות כתוצאה מהזרמת דם רב לשרירים, כך שיהיו דרוכים ויוכלו לפעול ביתר יעילות.

בהתקף חרדה המערכת הסימפתטית מופעלת ללא איום נראה לעין ואין פגיעה גופנית שמסבירה סימפטומים קשים אלו. אנשים החווים התקף חרדה מפרשים את הסימפטומים כסימן שהם נמצאים בסכנת מוות. עומדים להתעלף, עוברים התקף לב, משתגעים וכן הלאה. במרחב ההתנהגותי, אנשים העוברים התקף ינסו לעתים לברוח מהסביבה בה הם נמצאים, או יפנו לשירותי חירום, למשל יזעיקו אמבולנס או יפנו למיון, אם הם חושבים שהם עוברים התקף לב.

גורמים ביולוגיים. קיים קשר בין מצבים גופניים או הפרעות פסיכיאטריות שונות להתקפי חרדה, למשל הפרעה טורדנית - כפייתית (OCD), תסמונת פוסט טראומטית, הפרעות הספקטרום האוטיסטי, היפוגליקמיה, מחלת ווילסון ובעיות בפנים האוזן.

חינוך וגורמים סביבתיים. נמצא כי ילדים של הורים התופסים את העולם כמסוכן או מצריך זהירות רבה נמצאים פגיעים יותר להתקפי חרדה. הדבר נכון במיוחד כשהם נמצאים במצבי מתח מתמשך.

פוביה. אנשים הסובלים מפוביות עוברים לעתים התקף חרדה במצבים בהם הם נחשפים לגורם הפחד.

גורמי לחץ. אובדן אדם או קשר משמעותי, עומס ניכר או שינויים בחיים עלולים להגביר את הפגיעות להתקף.

חומרים מעוררים או תרופות. צריכת יתר של קפאין, ניקוטין וחומרים מעוררים אחרים או שימוש בתרופות מסוימות כמו ריטלין או אנטיביוטיקה מסוג Fluoroquinolone עלולות להגביר את הפגיעות להתקף חרדה. לעתים התקפי חרדה הם חלק מהסתגלות הגוף לטיפול התרופתי והם עוברים במהרה, פעמים אחרות ההתקפים נמשכים גם לאחר תקופת ההסתגלות. תרופות מסוג SSRI לטיפול בדיכאון עלולות לגרום אף הן להתקפי חרדה בתחילת השימוש או כשהאדם מפסיק את נטילתן, במיוחד אם הוא היה פגיע מראש לחרדות. חלק מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחים פוביה ספציפית מחומר מסוים אחרי שחוו התקף תחת השפעתו.

התקפי חרדה מצביים. כשהאדם עובר התקף חרדה במקום או מצב מסוים, עלול להיווצר אצלו קשר בין ההתקף למצב בתהליך של התניה קלאסית. התניה זו מגבירה את הסיכוי שיחווה התקף כשיהיה שוב באותו מקום או מצב, למשל ברכב, בפעילות גופנית, בעבודה, לימודים וכו'.

מחלות העלולות לגרום למוות פתאומי יכולות לעורר התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה, למשל מחלות לב. במקרים אלה קשה יותר לטפל בחולה, כיוון שיש יסוד לחשש מפני אירוע לב או למשל קבלת שוק מכאיב אם הושתל בגופו דפיברילטור.

אבחנה:

על פי ה - DSM התקף חרדה הוא התעוררות פתאומית של פחד או חוסר נוחות קיצוניים, המגיעה לשיאה תוך לא יותר מ - 10 דקות, כשארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים נוכחים:

דפיקות לב חזקות או דופק מהיר

הזעה

רעד

תחושות מחנק או חוסר אוויר

כאבים או חוסר נוחות בחזה

בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול

סחרחורת, תחושת חוסר יציבות או ערפול או קלות בראש

דה - ריאליזציה (תחושת ניתוק מהמציאות) או דה - פרסונליזציה (ניתוק של האדם מגופו)

פחד מאיבוד שליטה או שיגעון

תחושה של סכנת מוות

נימול או הירדמות של איברים

צמרמורות או גלי חום

בנוסף לסימפטומים אלו, הוצע להוסיף סימפטומים תלויי תרבות, כגון בכי או צרחות בלתי נשלטות, כאבי ראש או צלצולים באוזניים.

חלק מהסובלים מהתקפי חרדה חווים התקפי חרדה מוגבלים, כלומר, התקפים שאינם כוללים ארבעה סימפטומים או יותר, אלא מוגבלים לסימפטום אחד או שניים בלבד.

טיפול בהתקפי חרדה:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול עם ההשפעה הממושכת ביותר על התקפי חרדה. טיפול זה מומלץ על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כטיפול המועיל ביותר. הטיפול השני ביעילותו מתבסס על תרופות ממשפחת SSRI. יש מחקרים המעידים על כך שגם טיפול דינאמי המזהה סיבות מהעבר הרחוק להתקפי החרדה יכול להביא לשיפור מהיר בסימפטומים

טיפול התנהגותי בהתקפי חרדה מתחיל בהקניית מידע אודות התקפי חרדה. עבור חלק ניכר מהמטופלים עצם ההכרה שבזמן התקף אינם נמצאים בסכנה מיידית, כגון התקף לב, והבנת משמעות הסימפטומים מפחיתים את החרדה מהתופעות הגופניות באופן משמעותי. לאחר שלב זה נעשית עבודה על הפרשנויות הקטסטרופאליות של האדם לסימפטומים על ידי מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.

החלק ההתנהגותי של הטיפול מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה התנהגותית של בהלה.

מניעת תגובה. מניעת התנהגויות שהאדם עושה מתוך מחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף כביכול. למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף.

חשיפה. התמודדות עקבית ושיטתית עם תחושות הגוף שהאדם פוחד מהן. האדם לומד להעלות אותן בזמן הטיפול ומתבקש לעשות זאת באופן עקבי בטיפול ובין המפגשים. החשיפה מאפשרות לאדם לראות שהתחושות שהוא חווה לא נעימות אך גם לא מסוכנות וביכולתו להתמודד עמן ואין צורך בהתערבות רפואית. כאשר האדם מסכים להישאר עם תחושות אלו בלי לנסות להבריח אותן הן עוברות מעצמן, מהר יותר מכשהוא נוקט בפעולות שנועדו לסלק אותן.