מסלול הזהב בחיי נישואין חלק ד'.
6. הרגילו עצמכם לסלק הרגלים שגורמים צער
בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות
מכיוון שאין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שנראים, בעיני האדם שלו אנחנו נשואים, כפוגעים או מטרידים. הרגלים מסוימים עלולים להטריד את האחד אך לא את האחר. סביר מאוד שאת האנשים עמם גדלת בבית לא הטריד הרגל זה או אחר שלך, בעוד שאת בעלך או אשתך הוא מטריד מאוד. כמעט בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות, אבל, אם יש לך הרגל שגורם לבן / בת זוגך צער, הצב / הציבי את הצורך להיפטר ממנו בראש סולם העדיפויות שלך.
חשוב להזכיר, שאם אתם רוצים שבני הזוג שלכם ייגמלו מהרגל רע, בקשו זאת בעדינות ובאופן טקטי. יתכן מאוד שתצטרכו לחזור על הבקשה הזאת מספר פעמים. אנשים רבים אינם מודעים להרגלים שלהם. התייחסו למאמציכם להביא את בני הזוג שלכם לחדול מהרגליהם הרעים, כאל השקעה אישית לחיזוק מידת הסבלנות שלכם. תזכורות עדינות החוזרות על עצמן לעתים קרובות, ישנו בסופו של דבר את ההרגל. כעס וגישה אגרסיבית עלולים להזיק יותר מההרגל שאתם מנסים לסלק.
7. נקמה משפילה אותך
קיימת נטייה אנושית חזקה לרצות להשיב נקמה למי שגורם לנו עוול. אם מישהו מסרב להלוות לנו כסף או כל חפץ אחר, אנחנו נוטים לרצות לסרב לאדם זה, כגמול. אם מישהו גורם לנו צער, אנחנו רוצים בדרך כלל שאותו אדם יסבול בדרך כלשהי.
מהו דפוס הנקמה? "אתה דיברת אלי בדרך שלא מצאה חן בעיני, אז אני אדבר אליך בדרך שלא תמצא חן בעיניך. " "את לא עשית מה שביקשתי ממך, אז אני לא אעשה מה שאת תבקשי ממני. " "אתם העלבתם אותי, אז אני כבר אדאג להעליב אתכם. "
למרות שלכאורה אנחנו מתכוונים 'להחזיר' למי שפגע בנו, כדי להגיע לנקודה שווה, למעשה אנחנו משפילים את עצמנו כשאנחנו מניחים לרגשות הגרועים שלנו לגרור אותנו להתנהג בדרך הנוגדת את דרך הישר והטוב. אנחנו מתעלים כאשר אנחנו מתגברים על זלזול ופגיעות אישיות, ומתייחסים בדרך ארץ וסלחנות כלפי מישהו שלא נהג בנו באותו אופן. זה חל אפילו על זרים, ויותר מכל, זה חל על האדם אשר לו אנחנו נשואים. כשמישהו מנסה "להחזיר", הוא או היא יוצרים מעגל שלילי שיחזור אליהם כמו בומרנג, ויגרום לסבל נוסף.
הרעיון הבסיסי שיעזור לנו להימנע מלנקום, הוא הפגם העתיק יומין:
אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה] ?! "
אנחנו צריכים גם להבין שכל מה שקורה בעולם הזה הוא כל כך טריוויאלי וחסר חשיבות, שפשוט לא שווה להתנקם עבורו (רמב"ם, הלכות דעות ז, ט).
נזכור את הדימוי של התלמוד (ירושלמי, נדרים ט' הלכה ד') : "כתוב, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה] ?! " זו הסיבה שבגללה אין לנקום באחרים, מכיוון שכולנו גוף אחד. ובמיוחד בני הזוג שלנו, שהאחדות שלנו איתם גדולה עוד יותר. הניחו להנאה שנובעת מהתנהגות נעלה לגבור על זאת המגיעה מהנקמה.
8. סליחה ובקשת סליחה
בדיוק כפי שמוטלת עלינו חובה לבקש סליחה מכל אדם שפגענו בו, הזקנו לו או גרמנו לו כל צער שהוא, כך אנחנו חייבים גם לבקש סליחה מבני הזוג שלנו, אם גרמנו להם סבל כלשהו.
"... אם פעמים יזדמן שחטא נגד חברו וצריך לרצות אותו, הוא יודע איך לרצות" בדרך הראויה ובמילים הנכונות. "וכשחברו רואה שהוא מתחרט בעצמו על שחטא נגדו, ולא ישוב עוד לדרך זה, גם הוא מוחל תיכף. " יחד עם זה, "אבל כשהרשע [מי שלא מתכוון לשנות את דרכיו] בא לרצות את מי ש [הוא] עשה [לו] רעה או שחירף, הוא מדבר תהפוכות, כלומר, אחד בפה ואחד בלב ושקרים. " ובקשת מחילה כזאת מובן שלא תתקבל (פירוש הגר"א על משלי י', לב).
אם נבקש מחילה בנעימת קול ובדרך דיבור שאינם נשמעים כנים, זה כאילו שאנחנו אומרים בפירוש: "אני לא מצטער/ת שפגעתי בך". אולי, זה שממנו אנחנו מבקשים סליחה יסלח לנו בכל זאת, אבל הכאב והסבל שגרמנו לו יהיו צורבים, מובן שבני הזוג שלנו לא יהיו פתוחים למחול לנו, אלא אם יהיה להם ברור שאנחנו מתחרטים, במלוא הכנות, על מה שעשינו או אמרנו.
כאשר מישהו אחר פונה אלינו בכנות, ומבקש מאיתנו למחול לו, אנחנו צריכים לעשות זאת. לפעמים מדובר בתהליך מחזורי ופשוט. לדוגמה, לפני יום כיפור, הבעל והאישה מבקשים אחד מהשני מחילה, ושניהם שמחים לסלוח זה לזה על כל מעידה מינורית. אבל לפעמים, מחילה יכולה להיות קשה באופן יוצא מן הכלל. יתכן שאחד הצדדים פגע בשני פגיעה כל כך עמוקה, או שפגע בו לעתים כל כך קרובות, עד שתחושות הכאב והכעס באותו שלב עזות מכדי שיהיה בכוחו למחול. במקרה כזה, מחילה תיחשב למעשה הרואי מצד הסולח. ומכיוון שה' נוקט בדרך של מידה כנגד מידה כשמדובר בסליחה, נניח לתובנה שכמו שאנחנו סולחים כך גם ה' יסלח לנו על העברות שעשינו, לשמש כגורם מסייע להקל עלינו למחול.
* מסלול הזהב בחיי נישואין חלק ו'.
6. הרגילו עצמכם לסלק הרגלים שגורמים צער
בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות
מכיוון שאין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שנראים, בעיני האדם שלו אנחנו נשואים, כפוגעים או מטרידים. הרגלים מסוימים עלולים להטריד את האחד אך לא את האחר. סביר מאוד שאת האנשים עמם גדלת בבית לא הטריד הרגל זה או אחר שלך, בעוד שאת בעלך או אשתך הוא מטריד מאוד. כמעט בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות, אבל, אם יש לך הרגל שגורם לבן / בת זוגך צער, הצב / הציבי את הצורך להיפטר ממנו בראש סולם העדיפויות שלך.
חשוב להזכיר, שאם אתם רוצים שבני הזוג שלכם ייגמלו מהרגל רע, בקשו זאת בעדינות ובאופן טקטי. יתכן מאוד שתצטרכו לחזור על הבקשה הזאת מספר פעמים. אנשים רבים אינם מודעים להרגלים שלהם. התייחסו למאמציכם להביא את בני הזוג שלכם לחדול מהרגליהם הרעים, כאל השקעה אישית לחיזוק מידת הסבלנות שלכם. תזכורות עדינות החוזרות על עצמן לעתים קרובות, ישנו בסופו של דבר את ההרגל. כעס וגישה אגרסיבית עלולים להזיק יותר מההרגל שאתם מנסים לסלק.
7. נקמה משפילה אותך
קיימת נטייה אנושית חזקה לרצות להשיב נקמה למי שגורם לנו עוול. אם מישהו מסרב להלוות לנו כסף או כל חפץ אחר, אנחנו נוטים לרצות לסרב לאדם זה, כגמול. אם מישהו גורם לנו צער, אנחנו רוצים בדרך כלל שאותו אדם יסבול בדרך כלשהי.
מהו דפוס הנקמה? "אתה דיברת אלי בדרך שלא מצאה חן בעיני, אז אני אדבר אליך בדרך שלא תמצא חן בעיניך. " "את לא עשית מה שביקשתי ממך, אז אני לא אעשה מה שאת תבקשי ממני. " "אתם העלבתם אותי, אז אני כבר אדאג להעליב אתכם. "
למרות שלכאורה אנחנו מתכוונים 'להחזיר' למי שפגע בנו, כדי להגיע לנקודה שווה, למעשה אנחנו משפילים את עצמנו כשאנחנו מניחים לרגשות הגרועים שלנו לגרור אותנו להתנהג בדרך הנוגדת את דרך הישר והטוב. אנחנו מתעלים כאשר אנחנו מתגברים על זלזול ופגיעות אישיות, ומתייחסים בדרך ארץ וסלחנות כלפי מישהו שלא נהג בנו באותו אופן. זה חל אפילו על זרים, ויותר מכל, זה חל על האדם אשר לו אנחנו נשואים. כשמישהו מנסה "להחזיר", הוא או היא יוצרים מעגל שלילי שיחזור אליהם כמו בומרנג, ויגרום לסבל נוסף.
הרעיון הבסיסי שיעזור לנו להימנע מלנקום, הוא הפגם העתיק יומין:
אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה] ?! "
אנחנו צריכים גם להבין שכל מה שקורה בעולם הזה הוא כל כך טריוויאלי וחסר חשיבות, שפשוט לא שווה להתנקם עבורו (רמב"ם, הלכות דעות ז, ט).
נזכור את הדימוי של התלמוד (ירושלמי, נדרים ט' הלכה ד') : "כתוב, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה] ?! " זו הסיבה שבגללה אין לנקום באחרים, מכיוון שכולנו גוף אחד. ובמיוחד בני הזוג שלנו, שהאחדות שלנו איתם גדולה עוד יותר. הניחו להנאה שנובעת מהתנהגות נעלה לגבור על זאת המגיעה מהנקמה.
8. סליחה ובקשת סליחה
בדיוק כפי שמוטלת עלינו חובה לבקש סליחה מכל אדם שפגענו בו, הזקנו לו או גרמנו לו כל צער שהוא, כך אנחנו חייבים גם לבקש סליחה מבני הזוג שלנו, אם גרמנו להם סבל כלשהו.
"... אם פעמים יזדמן שחטא נגד חברו וצריך לרצות אותו, הוא יודע איך לרצות" בדרך הראויה ובמילים הנכונות. "וכשחברו רואה שהוא מתחרט בעצמו על שחטא נגדו, ולא ישוב עוד לדרך זה, גם הוא מוחל תיכף. " יחד עם זה, "אבל כשהרשע [מי שלא מתכוון לשנות את דרכיו] בא לרצות את מי ש [הוא] עשה [לו] רעה או שחירף, הוא מדבר תהפוכות, כלומר, אחד בפה ואחד בלב ושקרים. " ובקשת מחילה כזאת מובן שלא תתקבל (פירוש הגר"א על משלי י', לב).
אם נבקש מחילה בנעימת קול ובדרך דיבור שאינם נשמעים כנים, זה כאילו שאנחנו אומרים בפירוש: "אני לא מצטער/ת שפגעתי בך". אולי, זה שממנו אנחנו מבקשים סליחה יסלח לנו בכל זאת, אבל הכאב והסבל שגרמנו לו יהיו צורבים, מובן שבני הזוג שלנו לא יהיו פתוחים למחול לנו, אלא אם יהיה להם ברור שאנחנו מתחרטים, במלוא הכנות, על מה שעשינו או אמרנו.
כאשר מישהו אחר פונה אלינו בכנות, ומבקש מאיתנו למחול לו, אנחנו צריכים לעשות זאת. לפעמים מדובר בתהליך מחזורי ופשוט. לדוגמה, לפני יום כיפור, הבעל והאישה מבקשים אחד מהשני מחילה, ושניהם שמחים לסלוח זה לזה על כל מעידה מינורית. אבל לפעמים, מחילה יכולה להיות קשה באופן יוצא מן הכלל. יתכן שאחד הצדדים פגע בשני פגיעה כל כך עמוקה, או שפגע בו לעתים כל כך קרובות, עד שתחושות הכאב והכעס באותו שלב עזות מכדי שיהיה בכוחו למחול. במקרה כזה, מחילה תיחשב למעשה הרואי מצד הסולח. ומכיוון שה' נוקט בדרך של מידה כנגד מידה כשמדובר בסליחה, נניח לתובנה שכמו שאנחנו סולחים כך גם ה' יסלח לנו על העברות שעשינו, לשמש כגורם מסייע להקל עלינו למחול.
* מסלול הזהב בחיי נישואין חלק ו'.
050-3331-331