/ גלית שחם
כישלון הוא עניין יומיומי. הוא חלק הכרחי בתהליך למידה.
ילדים לומדים דרך תהליך זה כל יום.
כל עשייה אצלם מתחילה בכישלון - לומדים לצעוד צעדים ראשונים ונופלים, לומדים לאכול והאוכל לא מגיע לפה, לומדים לכתוב ושוגים, לומדים לקרוא והאותיות מתבלבלות
ילדים קטנים צוחקים כשהם נופלים, הם אינם מתרגשים כשכל הסביבה מתלכלכת בניסיון שלהם לאכול, כל שרבוט שלהם מרגש אותם.
בעצם - מהרגע הראשון בו התחלנו לנסות ולעשות, התחלנו להיכשל.
כמבוגרים אנו מנסים להימנע מכישלונות עד כדי סירוס כל עשייה שלנו.
כישלון גורם לנו למבוכה, לבושה, לאכזבה מעצמנו. אנו מנסים להסתיר אותו - שלא יראו, שלא ידעו...
אנו מסיקים ממנו על יכולתנו להצליח בעתיד.
לעיתים בעקבות כישלון אנו חולים פיזית או נחלשים מאוד. עד כדי כך אנו מאפשרים לו לחלחל כ"כ עמוק לגוף שלנו.
השאלה שאני שואלת כאן היא אינה מתי ובאיזה גיל זה משתנה ולמה, אלא כיצד אנו כמבוגרים יכולים לשנות את אופן ההתייחסות שלנו אל כישלון ולמה בעצם כישלון הוא מרכיב קריטי להצלחה.
טוב, זה די פשוט. נתחיל מהמסקנה.
לא ניתן להצליח לכל אורך הדרך. אם אתה חושב שתצליח תמיד ובכל המקרים - תחשוב שוב. זה לא יקרה.
מרגיע, לא?
אז עכשיו כשאנו יודעים שכישלון יגיע במוקדם או במאוחר ושאין יחידי סגולה שאינם חווים כישלון, נשאר רק ללמוד איך להכיל אותו ולצאת ממנו מחוזקים.
קחו דוגמה: אברהם לינקולן הנשיא ה16 של ארה"ב היה לאחד מהנשיאים המשפיעים ביותר. השפעת פעולותיו כנשיא ניכרות עד היום - ביטול העבדות, מניעת פילוגה של ארצות הברית בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית, ניהול מאבק מתמשך למען זכויות האדם ועוד.
עד שנבחר לתפקידו כנשיא נכשל אברהם לינקולן כישלונות חרוצים בזירות רבות בחייו הפרטיים, העסקיים והפוליטיים.
דוגמה נוספת מעולם העסקים: הקריירה של סטיב גובס שהקים את חברת אפל והיה למנכ"ל הראשון שלה הייתה רצופת כישלונות יותר מאשר הצלחות ולאחר שהודח מאפל אמר: הפיטורים מאפל היו הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לי"
ג'יי קיי רולינג הסופרת של ספרי הארי פוטר אמרה בנאום שנשאה: "בכל המדדים הקונבנציונליים נכשלתי בגדול. נישואיי קרסו לאחר זמן קצר במיוחד, הייתי מובטלת, אם חד הורית וענייה עד כמה שזה אפשרי בבריטניה המודרנית. הפחדים של הורי לגבי ופחדי של עצמי התגשמו כולם, ובכל קנה מידה רגיל הייתי הכישלון הכי גדול שהכרתי"
חשוב ללמוד להפריד בין "אני כישלון" לבין "נכשלתי" שהם שני דברים שונים לחלוטין.
"אני כישלון" היא קביעת עובדה שלרוב עושה נזקים עצומים לדימוי העצמי שלנו ואינה מאפשרת למידה.
לעומת זאת "נכשלתי" הוא משוב שמאפשר לנו לעצור ולבדוק מה אנו צריכים לשפר, בין אם זה בעסק או בעצמנו ולערוך שינויים ותיקונים בעתיד (שגם הם דרך אגב לא מבטיחים הצלחה מיידית, לפחות לא במובן הקלאסי... אבל אם נערך שיפור כלשהי, אפשר לראות זאת כהצלחה - עניין של הגדרה)
היועץ לחברות גדולות בארה"ב פיטר ברגמן אומר: "אני לא מצליח לחשוב על אף מנהל שהגיע לגדולה ולא נכשל. אם מישהו מצליח לחשוב על אדם כזה, הוא כנראה לא מכיר אותו מספיק טוב לכל מנהל מצליח שאני מכיר היו המון כישלונות קטנים וכמה גדולים והוא למד על עצמו משהו שבסופו של דבר עזר לו להפוך להצלחה"
אם אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שבאנו לכאן כדי להצליח (במובן המערבי) אזי כל כישלון בדרך להצלחה נתפס כמכשול בדרך, כאבן שמעכבת אותנו, אבל אם אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהגענו לכאן על מנת ללמוד (וכקוראי ניו אייג' אקדמי אני מניחה שזאת נקודת המוצא: ) ) אזי כל כישלון ייתפס כשיעור, כחלק מהדרך, משכר הלימוד. קיבלנו סדנא בחינם!
2 צורות התמודדות מעניינות בקצוות הציר:
"זה לא אני, זה הוא". דרך מעניינת (לא) להתמודד עם כישלון.
זה היה מזג האוויר, השותף או האישה שבגללם זה לא הצליח. כאן אין לימוד.
מילא לא היה לימוד אבל בכל מקרה במקום עמוק בכל זאת מתיישבת תחושה של כישלון שבשילוב עם חוסר לקיחת אחריות אינה מאפשרת שום התפתחות וכידוע שיעור שלא נלמד - סופו שיגיע שוב ושוב.
הלקאה עצמית עד זוב דם. פרפקציוניזם.
"איך לא הצלחתי לראות את זה מגיע", "הייתי צריך לדעת", "אסור היה לעשות X"
זהו הצד השני של הסקאלה שגם אינו מאפשר את השיעור.
אדיסון נכשל 100 פעם לפני שהצליח לייצר נורה וכששאלו אותו על כך אמר שזו הייתה דרך מצוינת ללמוד 100 דרכים לא לעשות נורה.
מה הופך אנשים לבעלי נטייה לראות את הכישלון שלהם כלימוד ולהמשיך הלאה? להמשיך הלאה למרות הכישלון? ליפול ומייד לקום?
מחקרים מראים שנטייה כזו קיימת אצל טיפוסים יזמים, אצל כאלו שתשוקה מניעה אותם.
לא עבד? אז מה. ממשיכים הלאה.
מחקר מעניין שנערך בהווארד מראה שיזמים שנכשלו במיזם קודם הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח במיזם הבא מאשר יזמים מתחילים שעדיין לא זכו להיכשל. (ניסוח מעניין, נכון? זה הכל שאלה של התייחסות)
אז כיצד כישלון תורם להצלחה הבאה שלנו?
ניסיון - אנו כבר יודעים טוב יותר מה עובד ומה לא.
ערנות - שומר עלינו ערניים. מחדד את האינסטינקטים שלנו, את תחושות הבטן, את מה שאנו רוצים ולאן אנו רוצים.
התפתחות - "אני לא מתכוונת לומר לכם שכישלון היה כיף" אמרה ג'יי קיי רולינג בנאום שלה "זו הייה תקופה אפלה בחיי... אז למה אני מדברת על היתרונות שבכישלון? מפני שכישלון משמעותו התפשטות מכל מה שלא הכרחי. הפסקתי להעמיד פנים שאני משהו אחר מה שהייתי והתחלתי לכוון את כל האנרגיה שלי לסיום העבודה היחידה שהייתה חשובה לי. אם הייתי מצליחה בכל דבר אחר, נראה שמעולם לא הייתי מוצאת בי את הנחישות להצליח בתחום האחד שבו הרגשתי שייכת באמת"
נכשלתם? אל תבזבזו את הכישלון. תגדלו ממנו.
הכותבת: כנרת ל. שחם - מנהלת ניו אייג' אקדמי
* www.newac.co.il/articles/472-כרוניקה-של-כישלון-מופלא-וידוע-מראש-מאמר-גלית-שחם
כישלון הוא עניין יומיומי. הוא חלק הכרחי בתהליך למידה.
ילדים לומדים דרך תהליך זה כל יום.
כל עשייה אצלם מתחילה בכישלון - לומדים לצעוד צעדים ראשונים ונופלים, לומדים לאכול והאוכל לא מגיע לפה, לומדים לכתוב ושוגים, לומדים לקרוא והאותיות מתבלבלות
ילדים קטנים צוחקים כשהם נופלים, הם אינם מתרגשים כשכל הסביבה מתלכלכת בניסיון שלהם לאכול, כל שרבוט שלהם מרגש אותם.
בעצם - מהרגע הראשון בו התחלנו לנסות ולעשות, התחלנו להיכשל.
כמבוגרים אנו מנסים להימנע מכישלונות עד כדי סירוס כל עשייה שלנו.
כישלון גורם לנו למבוכה, לבושה, לאכזבה מעצמנו. אנו מנסים להסתיר אותו - שלא יראו, שלא ידעו...
אנו מסיקים ממנו על יכולתנו להצליח בעתיד.
לעיתים בעקבות כישלון אנו חולים פיזית או נחלשים מאוד. עד כדי כך אנו מאפשרים לו לחלחל כ"כ עמוק לגוף שלנו.
השאלה שאני שואלת כאן היא אינה מתי ובאיזה גיל זה משתנה ולמה, אלא כיצד אנו כמבוגרים יכולים לשנות את אופן ההתייחסות שלנו אל כישלון ולמה בעצם כישלון הוא מרכיב קריטי להצלחה.
טוב, זה די פשוט. נתחיל מהמסקנה.
לא ניתן להצליח לכל אורך הדרך. אם אתה חושב שתצליח תמיד ובכל המקרים - תחשוב שוב. זה לא יקרה.
מרגיע, לא?
אז עכשיו כשאנו יודעים שכישלון יגיע במוקדם או במאוחר ושאין יחידי סגולה שאינם חווים כישלון, נשאר רק ללמוד איך להכיל אותו ולצאת ממנו מחוזקים.
קחו דוגמה: אברהם לינקולן הנשיא ה16 של ארה"ב היה לאחד מהנשיאים המשפיעים ביותר. השפעת פעולותיו כנשיא ניכרות עד היום - ביטול העבדות, מניעת פילוגה של ארצות הברית בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית, ניהול מאבק מתמשך למען זכויות האדם ועוד.
עד שנבחר לתפקידו כנשיא נכשל אברהם לינקולן כישלונות חרוצים בזירות רבות בחייו הפרטיים, העסקיים והפוליטיים.
דוגמה נוספת מעולם העסקים: הקריירה של סטיב גובס שהקים את חברת אפל והיה למנכ"ל הראשון שלה הייתה רצופת כישלונות יותר מאשר הצלחות ולאחר שהודח מאפל אמר: הפיטורים מאפל היו הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לי"
ג'יי קיי רולינג הסופרת של ספרי הארי פוטר אמרה בנאום שנשאה: "בכל המדדים הקונבנציונליים נכשלתי בגדול. נישואיי קרסו לאחר זמן קצר במיוחד, הייתי מובטלת, אם חד הורית וענייה עד כמה שזה אפשרי בבריטניה המודרנית. הפחדים של הורי לגבי ופחדי של עצמי התגשמו כולם, ובכל קנה מידה רגיל הייתי הכישלון הכי גדול שהכרתי"
חשוב ללמוד להפריד בין "אני כישלון" לבין "נכשלתי" שהם שני דברים שונים לחלוטין.
"אני כישלון" היא קביעת עובדה שלרוב עושה נזקים עצומים לדימוי העצמי שלנו ואינה מאפשרת למידה.
לעומת זאת "נכשלתי" הוא משוב שמאפשר לנו לעצור ולבדוק מה אנו צריכים לשפר, בין אם זה בעסק או בעצמנו ולערוך שינויים ותיקונים בעתיד (שגם הם דרך אגב לא מבטיחים הצלחה מיידית, לפחות לא במובן הקלאסי... אבל אם נערך שיפור כלשהי, אפשר לראות זאת כהצלחה - עניין של הגדרה)
היועץ לחברות גדולות בארה"ב פיטר ברגמן אומר: "אני לא מצליח לחשוב על אף מנהל שהגיע לגדולה ולא נכשל. אם מישהו מצליח לחשוב על אדם כזה, הוא כנראה לא מכיר אותו מספיק טוב לכל מנהל מצליח שאני מכיר היו המון כישלונות קטנים וכמה גדולים והוא למד על עצמו משהו שבסופו של דבר עזר לו להפוך להצלחה"
אם אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שבאנו לכאן כדי להצליח (במובן המערבי) אזי כל כישלון בדרך להצלחה נתפס כמכשול בדרך, כאבן שמעכבת אותנו, אבל אם אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהגענו לכאן על מנת ללמוד (וכקוראי ניו אייג' אקדמי אני מניחה שזאת נקודת המוצא: ) ) אזי כל כישלון ייתפס כשיעור, כחלק מהדרך, משכר הלימוד. קיבלנו סדנא בחינם!
2 צורות התמודדות מעניינות בקצוות הציר:
"זה לא אני, זה הוא". דרך מעניינת (לא) להתמודד עם כישלון.
זה היה מזג האוויר, השותף או האישה שבגללם זה לא הצליח. כאן אין לימוד.
מילא לא היה לימוד אבל בכל מקרה במקום עמוק בכל זאת מתיישבת תחושה של כישלון שבשילוב עם חוסר לקיחת אחריות אינה מאפשרת שום התפתחות וכידוע שיעור שלא נלמד - סופו שיגיע שוב ושוב.
הלקאה עצמית עד זוב דם. פרפקציוניזם.
"איך לא הצלחתי לראות את זה מגיע", "הייתי צריך לדעת", "אסור היה לעשות X"
זהו הצד השני של הסקאלה שגם אינו מאפשר את השיעור.
אדיסון נכשל 100 פעם לפני שהצליח לייצר נורה וכששאלו אותו על כך אמר שזו הייתה דרך מצוינת ללמוד 100 דרכים לא לעשות נורה.
מה הופך אנשים לבעלי נטייה לראות את הכישלון שלהם כלימוד ולהמשיך הלאה? להמשיך הלאה למרות הכישלון? ליפול ומייד לקום?
מחקרים מראים שנטייה כזו קיימת אצל טיפוסים יזמים, אצל כאלו שתשוקה מניעה אותם.
לא עבד? אז מה. ממשיכים הלאה.
מחקר מעניין שנערך בהווארד מראה שיזמים שנכשלו במיזם קודם הם בעלי סיכוי גבוה יותר להצליח במיזם הבא מאשר יזמים מתחילים שעדיין לא זכו להיכשל. (ניסוח מעניין, נכון? זה הכל שאלה של התייחסות)
אז כיצד כישלון תורם להצלחה הבאה שלנו?
ניסיון - אנו כבר יודעים טוב יותר מה עובד ומה לא.
ערנות - שומר עלינו ערניים. מחדד את האינסטינקטים שלנו, את תחושות הבטן, את מה שאנו רוצים ולאן אנו רוצים.
התפתחות - "אני לא מתכוונת לומר לכם שכישלון היה כיף" אמרה ג'יי קיי רולינג בנאום שלה "זו הייה תקופה אפלה בחיי... אז למה אני מדברת על היתרונות שבכישלון? מפני שכישלון משמעותו התפשטות מכל מה שלא הכרחי. הפסקתי להעמיד פנים שאני משהו אחר מה שהייתי והתחלתי לכוון את כל האנרגיה שלי לסיום העבודה היחידה שהייתה חשובה לי. אם הייתי מצליחה בכל דבר אחר, נראה שמעולם לא הייתי מוצאת בי את הנחישות להצליח בתחום האחד שבו הרגשתי שייכת באמת"
נכשלתם? אל תבזבזו את הכישלון. תגדלו ממנו.
הכותבת: כנרת ל. שחם - מנהלת ניו אייג' אקדמי
* www.newac.co.il/articles/472-כרוניקה-של-כישלון-מופלא-וידוע-מראש-מאמר-גלית-שחם
050-3331-331