סומטיזציה (מהמילה היוונית "סוֹמָה" - גוף) היא נטייה לחוות מצוקה גופנית ולחפש סיוע רפואי לגביו, ללא ממצאים פיזיולוגיים בבדיקות, וזאת בעקבות דחק פסיכולוגי.

תלונות סומטיות הן שכיחות ועשויות להופיע בקרב מגוון אנשים ומצבים ביומיום. מצב קיצוני של סומטיזציה, הנמשך שנים ובאזורים רבים בגוף, עשוי להיות מאובחן כהפרעה נפשית, הנקראת הפרעת סומטיזציה.

סומטיזציה עשויה להיות תסמין של מגוון הפרעות נפשיות, בהן הפרעות סומטופורמיות והפרעות מצב רוח (הפרעות חרדה או דיכאון).

תוכן עניינים

1 היסטוריה

2 טיפול

3 קישורים חיצוניים

היסטוריה

המונח נטבע על ידי הפסיכואנליטיקאי וילהלם שטקל ב - 1924, אך הוא הגדיר אותו כ"המרה של מצב רגשי לתסמינים גופניים", הדומה להגדרה של ראשוני הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד ואויגן בלוילר לתופעות הגופניות המתרחשות בהפרעת היסטריה נשית. ב - 1977 הוסיף על כך ג'ורג' גרודק וטען כי ניתן לפרש תסמיני סומטיזציה של כל הפרעה כביטויים סמליים של מניעים לא - מודעים, וכי הם פועלים באופן דומה למנגנון בו פועלת היסטריה. ב - 1950 ניסה פרנץ אלכסנדר לתקן את ההכללה של הפסיכואנליזה, וחילק את התסמינים הסומטיים על פי שני גורמים: אלו שמבטאים "המרה" סימבולית של קונפליקטים פסיכולוגיים לא - מודעים לתסמינים גופניים, ואלו שנובעים באופן ישיר או עקיף מעוררות פיזיולוגית או רגשית - דבר שלא תלוי בהסברים פסיכואנליטיים מעורפלים ואיפשר מחקר מהימן ותקף יותר בהמשך.

במקביל לכך ממשיכים גם כיום פסיכולוגים פסיכודינמיים להתייחס לתופעות סומטיזציה כמנגנון הגנה של האגו בפני רגשות ודחפים מודחקים, המתבטאים כתסמינים סומטיים בדרך של תקשורת סימבולית.

טיפול

הטיפול המקובל כיום בסומטיזציה כשלעצמה (מעבר לטיפול בהפרעה הנפשית בכללותה, אם היא מהווה חלק ממנה), הוא באמצעות טיפול קוגניטיבי - התנהגותי והתערבות פסיכו - חברתית.