* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
יקומים מקבילים, ריבוי עולמות מקבילים, אחדות המהות והצורה, אחדות המציאות, מחויב המציאות, אפשרי המציאות, מרחב המקום, מרחב הזמן.
שאלה: איך שאני מבינה, אתה אומר שיש בכל רגע את סך כל הצורות האפשריות, איך זה?
אליעד: למשל, זה ספר, הוא נמצא במקום מסוים ובזמן מסוים. אני טוען שהספר הזה, מבחינה אובייקטיבית, נמצא בכל המקומות ועד אין סוף, שאפילו מאחורי השמש יש את הספר הזה, וכן הצורה של הספר הזה, ממלאת את כל מרחב המקום, וגם את כל הזמן. זאת אומרת שהדבר היחיד שקיים זה הצורה של הספר הזה.
שאלה: אבל זה לא אפשרי.
אליעד: למה? כי אם רק צורת הספר קיימת, אז מה המשמעות של צורת הספר? אם רק צורה אחת קיימת אז אין משמעות לצורה הזאת ולמשהו אחר. מה קיים בכל מקום ובכל זמן? ההוויה של המקום והזמן. מה לא קיים בכל מקום ובכל זמן? הצורה שקיימת בזמן ובמקום. אני אומר שאין הבדל בין מהות לצורה, מה שנכון לגבי המהות נכון לגבי הצורה.
מה נכון לגבי המהות? שהיא קיימת בכל מקום ובכל צורה, ולכן הצורה של הספר קיימת בכל מקום ובכל זמן, עד כדי כך שהספר הוא יותר גדול מהמקום ומהזמן. כי ההוויה גדולה מהמקום ומהזמן. הספר יותר גדול מהמקום והזמן. וזה נכון לגבי כל צורה.
אבל איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שזה יהיה לגבי שתי צורות? זה סוג של יקומים מקבילים, זה לא יקומים מקבילים, זה למעשה אחד. בצמצום אנחנו אומרים יקומים מקבילים, אבל זה סוג של אחד. יקומים מקבילים זה שכל קטן יותר. כאילו דמיינו שיש תמונה ואין אותה, שיש תמונה ואין אותה וכן הלאה.
היקומים המקבילים שאני מדבר עליהם זה משהו שונה קצת. יש את ההבנה שכול צורה ממלאת את כל המקום וכל הזמן, כי הצורה היא אחת עם המהות. כל צורה יש לה את כל תכונות המהות, ממלאת את כל המקום והזמן, היא הסיבה הראשונה וכו', ובו זמנית היא גם כן רק צורה.
אבל לא יכול להיות שהיא רק צורה אם היא ממלאת את הכל, אז למה אתה אומר שזאת צורה? ואף על פי כן. ודבר נוסף זה לא יכול להיות לגבי כל הצורות, איך יכול להיות שכול הצורות ממלאות את כל הזמן והמקום? זה נקרא ריבוי אלוהים.
זה לא יקומים מקבילים, יקומים מקבילים זה בכלל משהו אחר, זה שכל קטן יותר מההבנה שהכל אחד. אם אתה מבין את האחד, אז אתה יכול להבין את היקומים המקבילים.
הספר הזה, נמצא במקום ובזמן מסוים, מבחינת אופציה הוא יכול להיות באין סוף מקומות ובאין סוף זמנים. נניח שהוא נמצא רק במקום מסוים ובזמן מסוים, אז במסגרת כל היקומים הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן. אם כל האופציות קיימות, אז הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן בו זמנית.
ההבנה שיש אין סוף יקומים מקבילים היא ביטוי של ההבנה שאומרת שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן. עכשיו זה שכל מאוד גדול. איך יכול להיות שעל אותו מרחב מקום ועל אותו מרחב זמן נמצאים אין סוף ישויות? זה לא יכול להיות, ולכן אנו אומרים שזה באין סוף יקומים.
גם בשכל הגדול יותר להגיד שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן זה גם לא נכון כי יש אחד יותר גדול, כי גם המקום והזמן זה אחד.
דמייני את המקום הזה, ואחר דמייני מקום דומה ועוד אחד, וזה כפול אין סוף.
מה אנחנו בסופו של דבר? צורה, זה מקום ששמו צורה וצליל. וזה הכל, ואם זה כמה צורות, זה יוצר לך משמעות. וזהו זה, אבל יש את כל הצורות בכל מקום ובכל זמן. למשל המעיל שלך נמצא בכל המקומות ובכל הזמנים.
רק בתודעה יש לך קריסה, זה לא סופר פוזיציה, אלא צורה שאתה רואה אותה.
זאת אומרת שההבנה של היקומים המקבילים היא נגזרת מההבנה שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן, על אותו מרחב מקום וזמן. אתה לא יכול לקבל את זה שבמקום הזה יש לך את זה ואת כל סך הדברים באותו זמן. ולכן אני אומר לך שזה באין סוף יקומים. תרכיבו את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן וזה מה שתקבלו.
למשל אדם עומד מול הראי, ושמים עוד ראי, ואז הוא רואה אין סוף השתקפויות. מה קרה? הוא נמצא באותו חדר עם אותו מרחב, אבל המרחב גדל, המקום גדל, זה למעשה אין סוף מקום. אבל אף על פי כן אתה לא יכול לגשת לכל מקום, ויש מקומות שרחוקים ממך יותר ויש כאלה שרחוקים ממך פחות. זה קצת דומה למה שדברנו עליו. מה הבנת?
שאלה: כשאתה מדבר על יקומים מקבילים, אתה למעשה ממחיש לי שזה בעצם לא יקומים מקבילים, אלא זה באותו מקום ובאותו זמן חוויה אחת שזה בעצם גם צורה, כל צורה, והיא ההוויה עצמה. ואפילו כל צורה שהיא שאפילו זה מחשבה ורגש.
אליעד: היא הוסיפה ואמרה שזה לא רק צורה פיסית. צורה זה כל דבר, אפילו רצון זה צורה. כל ישות זה צורה. דמיין שהרצון שלך ממלא את כל המציאות.
זה לא ברור, נכון? גם אם הספר ממלא את כל המציאות זה לא ברור. דמיין שכול הישויות ממלאות את הכל, לא רק הצורות הפיסיות שאנחנו רואים בחושים אלא גם צורות הרגש וכו'. תמשיכי, מה הבנת?
שאלה: בגלל שהשכל שלי לא מסוגל לתפוס שהכל כאן ועכשיו, והכל נמצא באותו מקום ובאותו זמן
אליעד: קחי את כל הזמן ואת כל המקום ושימי אותם באותו מקום, שימי אותם ביחד, ותערבבי ביניהם וגם עם ההפוך שלהם. אפשר לקבל סחרחורת מזה.
שאלה: ולכן כדי שהשכל שלנו יתפוס מה קורה אתה מדבר איתנו על יקומים מקבילים, כדי שאיך שהוא נבין את זה, אבל זה לא באמת.
אליעד: זה לא רק שזה לא באמת, זה הרבה יותר מזה. מהיבט מסוים זה גם זה.
הנושא של יקומים מקבילים הוא נגזרת. אם תהיה משוכנע במאה אחוז שמה שנכון לגבי המחויב נכון לגבי האפשרי, אז נגמרת לך המשמעות של היקום הנפרד. כי אם כל מה שנכון לגבי המחויב נכון לגבי כל דבר אפשרי..
מה זה מחויב? שלא יכול שלא להיות קיים. ואם המחויב נכון לגבי הספר, אז הספר מחויב שיהיה קיים, אז לא קיים שום דבר מלבד הספר.
שאלה: אז כל דבר הוא גם אפשרי וגם מחויב.
אליעד: רבי נחמן אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי, ומפנה ליבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. כתוב אצל היהודים מי שער בלילה והולך לבד ולא חושב על משהו מוגדר, הוא מתחייב בנפשו, למה? כי הוא מכניס לו לראש מחשבות לא טובות, ואם יקרה לו משהו, זה באשמתו. מה רבי נחמן אמר, חייב להיות בזה משהו טוב, אם הם אמרו שלהתעורר בלילה זה לא טוב, וללכת יחידי זה לא טוב, ולחשוב שטויות זה לא טוב, עד כדי כך שאתה מתחייב בנפשך, רבי נחמן אמר בואו נהפוך את זה.
אם תתעורר בלילה שיש לך שקט בראש ממה שקורה בכדור הארץ. ותלך בדרך יחידי, דהיינו תתרחק מכל מה שקורה בעולם. ותפנה לבך לבטלה, דהיינו לא תחשוב על שום דבר. אם תצליח לא לחשוב על שום דבר, אז תתחייב בנפשך, ומה זה אומר? אז נפשך תהפוך להיות מחויבת, אז נפשך תיכלל במחויב המציאות, ומה זה אומר? אתה תחווה שהכל קיומו מחויב. ואז אתה חי לנצח, ויודע שאתה אלוהים.
שאלה: האם זה ביטול הבחירה?
אליעד: לא, כשאתה נכלל במחויב אז יש לך את הבחירה הכי גדולה. מה זה אומר מחויב? שאתה מתחייב בנפשו, שאתה מבין שכול העולם מחויב. בפרקטיקה כשאתה רואה פה נעל, אתה חושב שזה לא מחויב שהנעל תהיה פה כי היא יכולה להיות גם שם, אבל זה לא, הנעל מחויבת להיות פה. למרות שאתה יכול להעביר אותה לשם, אתה יודע שזה מחויב שהיא תהיה פה. אבל זה גם מחויב שהנעל תהיה גם שם.
אם אתה מבין את זה, אז זה אומר, שאם כל מה שנכון לגבי המחויב, נכון לגבי האפשרי, אז כל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב. כל מה שנכון לגבי הספר הזה, נכון גם לגבי אלוהים, אין הבדל ביניהם. אבל כל מה שנכון לגבי כל צורה, נכון לגבי המהות. אם אתה רוצה לדעת מה היא מהות המציאות, קח צורה כל שהיא ובדוק אותה, ומה שנכון לגבי הצורה נכון לגבי אלוהים.
אז תגיד, יש גם את הצורה ההפוכה שלה? נכון, גם זה נכון לגבי אלוהים.
אם זה נתפס לך, אז זהו. למה זה לא נתפס? כי זה כאילו הפוך, גם ככה וגם ככה.
יקומים מקבילים, ריבוי עולמות מקבילים, אחדות המהות והצורה, אחדות המציאות, מחויב המציאות, אפשרי המציאות, מרחב המקום, מרחב הזמן.
שאלה: איך שאני מבינה, אתה אומר שיש בכל רגע את סך כל הצורות האפשריות, איך זה?
אליעד: למשל, זה ספר, הוא נמצא במקום מסוים ובזמן מסוים. אני טוען שהספר הזה, מבחינה אובייקטיבית, נמצא בכל המקומות ועד אין סוף, שאפילו מאחורי השמש יש את הספר הזה, וכן הצורה של הספר הזה, ממלאת את כל מרחב המקום, וגם את כל הזמן. זאת אומרת שהדבר היחיד שקיים זה הצורה של הספר הזה.
שאלה: אבל זה לא אפשרי.
אליעד: למה? כי אם רק צורת הספר קיימת, אז מה המשמעות של צורת הספר? אם רק צורה אחת קיימת אז אין משמעות לצורה הזאת ולמשהו אחר. מה קיים בכל מקום ובכל זמן? ההוויה של המקום והזמן. מה לא קיים בכל מקום ובכל זמן? הצורה שקיימת בזמן ובמקום. אני אומר שאין הבדל בין מהות לצורה, מה שנכון לגבי המהות נכון לגבי הצורה.
מה נכון לגבי המהות? שהיא קיימת בכל מקום ובכל צורה, ולכן הצורה של הספר קיימת בכל מקום ובכל זמן, עד כדי כך שהספר הוא יותר גדול מהמקום ומהזמן. כי ההוויה גדולה מהמקום ומהזמן. הספר יותר גדול מהמקום והזמן. וזה נכון לגבי כל צורה.
אבל איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שזה יהיה לגבי שתי צורות? זה סוג של יקומים מקבילים, זה לא יקומים מקבילים, זה למעשה אחד. בצמצום אנחנו אומרים יקומים מקבילים, אבל זה סוג של אחד. יקומים מקבילים זה שכל קטן יותר. כאילו דמיינו שיש תמונה ואין אותה, שיש תמונה ואין אותה וכן הלאה.
היקומים המקבילים שאני מדבר עליהם זה משהו שונה קצת. יש את ההבנה שכול צורה ממלאת את כל המקום וכל הזמן, כי הצורה היא אחת עם המהות. כל צורה יש לה את כל תכונות המהות, ממלאת את כל המקום והזמן, היא הסיבה הראשונה וכו', ובו זמנית היא גם כן רק צורה.
אבל לא יכול להיות שהיא רק צורה אם היא ממלאת את הכל, אז למה אתה אומר שזאת צורה? ואף על פי כן. ודבר נוסף זה לא יכול להיות לגבי כל הצורות, איך יכול להיות שכול הצורות ממלאות את כל הזמן והמקום? זה נקרא ריבוי אלוהים.
זה לא יקומים מקבילים, יקומים מקבילים זה בכלל משהו אחר, זה שכל קטן יותר מההבנה שהכל אחד. אם אתה מבין את האחד, אז אתה יכול להבין את היקומים המקבילים.
הספר הזה, נמצא במקום ובזמן מסוים, מבחינת אופציה הוא יכול להיות באין סוף מקומות ובאין סוף זמנים. נניח שהוא נמצא רק במקום מסוים ובזמן מסוים, אז במסגרת כל היקומים הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן. אם כל האופציות קיימות, אז הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן בו זמנית.
ההבנה שיש אין סוף יקומים מקבילים היא ביטוי של ההבנה שאומרת שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן. עכשיו זה שכל מאוד גדול. איך יכול להיות שעל אותו מרחב מקום ועל אותו מרחב זמן נמצאים אין סוף ישויות? זה לא יכול להיות, ולכן אנו אומרים שזה באין סוף יקומים.
גם בשכל הגדול יותר להגיד שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן זה גם לא נכון כי יש אחד יותר גדול, כי גם המקום והזמן זה אחד.
דמייני את המקום הזה, ואחר דמייני מקום דומה ועוד אחד, וזה כפול אין סוף.
מה אנחנו בסופו של דבר? צורה, זה מקום ששמו צורה וצליל. וזה הכל, ואם זה כמה צורות, זה יוצר לך משמעות. וזהו זה, אבל יש את כל הצורות בכל מקום ובכל זמן. למשל המעיל שלך נמצא בכל המקומות ובכל הזמנים.
רק בתודעה יש לך קריסה, זה לא סופר פוזיציה, אלא צורה שאתה רואה אותה.
זאת אומרת שההבנה של היקומים המקבילים היא נגזרת מההבנה שכול דבר נמצא בכל מקום ובכל זמן, על אותו מרחב מקום וזמן. אתה לא יכול לקבל את זה שבמקום הזה יש לך את זה ואת כל סך הדברים באותו זמן. ולכן אני אומר לך שזה באין סוף יקומים. תרכיבו את כל הצורות האפשריות באותו מקום ובאותו זמן וזה מה שתקבלו.
למשל אדם עומד מול הראי, ושמים עוד ראי, ואז הוא רואה אין סוף השתקפויות. מה קרה? הוא נמצא באותו חדר עם אותו מרחב, אבל המרחב גדל, המקום גדל, זה למעשה אין סוף מקום. אבל אף על פי כן אתה לא יכול לגשת לכל מקום, ויש מקומות שרחוקים ממך יותר ויש כאלה שרחוקים ממך פחות. זה קצת דומה למה שדברנו עליו. מה הבנת?
שאלה: כשאתה מדבר על יקומים מקבילים, אתה למעשה ממחיש לי שזה בעצם לא יקומים מקבילים, אלא זה באותו מקום ובאותו זמן חוויה אחת שזה בעצם גם צורה, כל צורה, והיא ההוויה עצמה. ואפילו כל צורה שהיא שאפילו זה מחשבה ורגש.
אליעד: היא הוסיפה ואמרה שזה לא רק צורה פיסית. צורה זה כל דבר, אפילו רצון זה צורה. כל ישות זה צורה. דמיין שהרצון שלך ממלא את כל המציאות.
זה לא ברור, נכון? גם אם הספר ממלא את כל המציאות זה לא ברור. דמיין שכול הישויות ממלאות את הכל, לא רק הצורות הפיסיות שאנחנו רואים בחושים אלא גם צורות הרגש וכו'. תמשיכי, מה הבנת?
שאלה: בגלל שהשכל שלי לא מסוגל לתפוס שהכל כאן ועכשיו, והכל נמצא באותו מקום ובאותו זמן
אליעד: קחי את כל הזמן ואת כל המקום ושימי אותם באותו מקום, שימי אותם ביחד, ותערבבי ביניהם וגם עם ההפוך שלהם. אפשר לקבל סחרחורת מזה.
שאלה: ולכן כדי שהשכל שלנו יתפוס מה קורה אתה מדבר איתנו על יקומים מקבילים, כדי שאיך שהוא נבין את זה, אבל זה לא באמת.
אליעד: זה לא רק שזה לא באמת, זה הרבה יותר מזה. מהיבט מסוים זה גם זה.
הנושא של יקומים מקבילים הוא נגזרת. אם תהיה משוכנע במאה אחוז שמה שנכון לגבי המחויב נכון לגבי האפשרי, אז נגמרת לך המשמעות של היקום הנפרד. כי אם כל מה שנכון לגבי המחויב נכון לגבי כל דבר אפשרי..
מה זה מחויב? שלא יכול שלא להיות קיים. ואם המחויב נכון לגבי הספר, אז הספר מחויב שיהיה קיים, אז לא קיים שום דבר מלבד הספר.
שאלה: אז כל דבר הוא גם אפשרי וגם מחויב.
אליעד: רבי נחמן אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי, ומפנה ליבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. כתוב אצל היהודים מי שער בלילה והולך לבד ולא חושב על משהו מוגדר, הוא מתחייב בנפשו, למה? כי הוא מכניס לו לראש מחשבות לא טובות, ואם יקרה לו משהו, זה באשמתו. מה רבי נחמן אמר, חייב להיות בזה משהו טוב, אם הם אמרו שלהתעורר בלילה זה לא טוב, וללכת יחידי זה לא טוב, ולחשוב שטויות זה לא טוב, עד כדי כך שאתה מתחייב בנפשך, רבי נחמן אמר בואו נהפוך את זה.
אם תתעורר בלילה שיש לך שקט בראש ממה שקורה בכדור הארץ. ותלך בדרך יחידי, דהיינו תתרחק מכל מה שקורה בעולם. ותפנה לבך לבטלה, דהיינו לא תחשוב על שום דבר. אם תצליח לא לחשוב על שום דבר, אז תתחייב בנפשך, ומה זה אומר? אז נפשך תהפוך להיות מחויבת, אז נפשך תיכלל במחויב המציאות, ומה זה אומר? אתה תחווה שהכל קיומו מחויב. ואז אתה חי לנצח, ויודע שאתה אלוהים.
שאלה: האם זה ביטול הבחירה?
אליעד: לא, כשאתה נכלל במחויב אז יש לך את הבחירה הכי גדולה. מה זה אומר מחויב? שאתה מתחייב בנפשו, שאתה מבין שכול העולם מחויב. בפרקטיקה כשאתה רואה פה נעל, אתה חושב שזה לא מחויב שהנעל תהיה פה כי היא יכולה להיות גם שם, אבל זה לא, הנעל מחויבת להיות פה. למרות שאתה יכול להעביר אותה לשם, אתה יודע שזה מחויב שהיא תהיה פה. אבל זה גם מחויב שהנעל תהיה גם שם.
אם אתה מבין את זה, אז זה אומר, שאם כל מה שנכון לגבי המחויב, נכון לגבי האפשרי, אז כל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב. כל מה שנכון לגבי הספר הזה, נכון גם לגבי אלוהים, אין הבדל ביניהם. אבל כל מה שנכון לגבי כל צורה, נכון לגבי המהות. אם אתה רוצה לדעת מה היא מהות המציאות, קח צורה כל שהיא ובדוק אותה, ומה שנכון לגבי הצורה נכון לגבי אלוהים.
אז תגיד, יש גם את הצורה ההפוכה שלה? נכון, גם זה נכון לגבי אלוהים.
אם זה נתפס לך, אז זהו. למה זה לא נתפס? כי זה כאילו הפוך, גם ככה וגם ככה.
050-3331-331