מהותו של האושר שאינו תלוי בדבר חיצוני יכולה להטעות בצורה כלשהי, נדמה שהאושר הזה שמדובר עליו גם הוא תלוי בדבר חיצוני. כלומר, אם האדם יקבל את הדברים כפי שהם, אזי הוא יהיה מאושר ואם לא - הוא לא יהיה מאושר.
ואותו הדבר לגבי המהות הפנימית, אם האדם יתחבר למהות הפנימית שלו, אז הוא יצליח להיות מאושר ואם לא - אז הוא שם לעצמו התנייה להיכשל. בעצם קיים כאן לכאורה קונפליקט שהאדם לא מאושר באופן הזה ולכאורה האושר של האדם כן צריך לנבוע ממקור חיצוני ושוב הוא יחפש משהו גדול יותר ויסתמך על משהו גדול יותר שאפילו לכאורה אינו קיים, ורק כדי להשתיק את הרצון הזה. אבל שוב תהיה התנפצות.
אבל פה למעשה יש קאצ' והוא שהאושר הפנימי של האדם עדיין תלוי במשהו חיצוני, והוא או המהות הפנימית של האדם או בלקבל את הדברים כפי שהם, אז אושר כזה הוא לא האושר המדובר עליו.
למעשה האושר שמדובר עליו הוא האושר הבא מעצמו דרך האמת בלבד.
כלומר, האושר אמור לבוא מעצמו ללא שום תלות כלשהי, האושר בא מהיצמדות אל האמת, ע"י היצמדות אל האמת האושר בא מעצמו.
כי כשאדם מחפש את האושר הוא צריך לעבור כל מיני מכשולים ומהמורות בדרך, והאדם צריך להיות חזק בדרך. ועל האדם לא לוותר ב - 100% ולחפש את האושר כי בזה תלוי הכל.
כאשר האדם מחפש את הדרך הוא מתבלבל ועדיין שואל, איך ייתכן שהאדם לא מסתמך פה על שום דבר חיצוני? הרי כאן האמת היא דבר חיצוני ואם האדם מתחבר לאמת, אז הוא מתחבר לדבר חיצוני ואם הוא לא מתחבר לאמת הוא לא מאושר. אז יוצא מכך שאין פה שום דבר רציני לכאורה והאדם כל הזמן צריך להיתלות במשהו חיצוני.
אבל אשפר לפרש את הדברים אחרת לגמרי, תפיסת הערך של האדם אמת, הוא יחסי בלבד ולכן כאשר הוא אומר אמת זוהי תפיסה סובייקטיבית שלו בלבד את המציאות. וכאשר אדם תופס את המציאות בתפיסה סובייקטיבית הוא לא מתכוון למילה אמת, ולכן, המילה סובייקטיביות היא הפוכה מהערך אמת וסובייקטיביות לא מסתדרת עם המציאות.
אבל כאשר הוא מתחבר למהות האמיתית של המציאות הוא מבין את הדברים באמת, כי המהות של המציאות היא האמת, ולא האמת נסמכת על המציאות ותוצר לוואי שלה. ולכן כאשר האדם מסתמך על המהות של המציאות שהיא האמת הוא מתחבר לגורם הכי פנימי של עצמו.
ובעצם כאשר האדם מחפש את האמת עם הסובייקטיביות שלו זמן החיפוש יארוך נצח וגם לא יצלח את המטרה בכל הנצח הזה. ולכן, הדבר החשוב הוא לחפש את האמת שאינה תלויה בדבר. ולהבין שהאמת הזו, גם אם היא נעדרת, היא קיימת. והאדם ככל הנראה לא יכול לתאר אותה במילים, ובמונחים כלשהם כי האדם משתמש במונחים סוביקטיביים. והאמת היא מעל ללוגיקה ומעל לחוקים הסובייקטיביים, ולכן, האדם בכל לוגיקה שהיא יכול רק לסבך את עצמו, ולבלבל את עצמו ולכן, כך לא ימצא את האמת אצלו לעולם. ולכן, האדם יכול לסמן מטרות, אבל מבחינת האמת, מבחינה סובייקטיבית הוא יכול להתבלבל ולא להבין מה נכון יותר ממה והוא יכול להוכיח שההיפך הוא הנכון. ולכן, כל הבלבולים של האדם באים לו מהנקודה הזו, ולכן כאשר אדם חי את הדברים כפי שהם, וטוב לו עם הדברים כפי שהם, אז הוא מקבל פרספקטיבה חדשה.
כי הוא נהנה מהדברים כפי שהם, כי הוא מתחבר לפנימיות שלו שלא תלויה בחיצוניות כלשהי וזוהי למעשה המהות שמהווה את כל המציאות כולל המהות הפנימית. ולכן, כאשר האדם מתחבר למקור של הכל, הוא מבין שאין טעם להגדיר והכל בעצם בנוי ממהות אחת שהיא האמת.
ואותו הדבר לגבי המהות הפנימית, אם האדם יתחבר למהות הפנימית שלו, אז הוא יצליח להיות מאושר ואם לא - אז הוא שם לעצמו התנייה להיכשל. בעצם קיים כאן לכאורה קונפליקט שהאדם לא מאושר באופן הזה ולכאורה האושר של האדם כן צריך לנבוע ממקור חיצוני ושוב הוא יחפש משהו גדול יותר ויסתמך על משהו גדול יותר שאפילו לכאורה אינו קיים, ורק כדי להשתיק את הרצון הזה. אבל שוב תהיה התנפצות.
אבל פה למעשה יש קאצ' והוא שהאושר הפנימי של האדם עדיין תלוי במשהו חיצוני, והוא או המהות הפנימית של האדם או בלקבל את הדברים כפי שהם, אז אושר כזה הוא לא האושר המדובר עליו.
למעשה האושר שמדובר עליו הוא האושר הבא מעצמו דרך האמת בלבד.
כלומר, האושר אמור לבוא מעצמו ללא שום תלות כלשהי, האושר בא מהיצמדות אל האמת, ע"י היצמדות אל האמת האושר בא מעצמו.
כי כשאדם מחפש את האושר הוא צריך לעבור כל מיני מכשולים ומהמורות בדרך, והאדם צריך להיות חזק בדרך. ועל האדם לא לוותר ב - 100% ולחפש את האושר כי בזה תלוי הכל.
כאשר האדם מחפש את הדרך הוא מתבלבל ועדיין שואל, איך ייתכן שהאדם לא מסתמך פה על שום דבר חיצוני? הרי כאן האמת היא דבר חיצוני ואם האדם מתחבר לאמת, אז הוא מתחבר לדבר חיצוני ואם הוא לא מתחבר לאמת הוא לא מאושר. אז יוצא מכך שאין פה שום דבר רציני לכאורה והאדם כל הזמן צריך להיתלות במשהו חיצוני.
אבל אשפר לפרש את הדברים אחרת לגמרי, תפיסת הערך של האדם אמת, הוא יחסי בלבד ולכן כאשר הוא אומר אמת זוהי תפיסה סובייקטיבית שלו בלבד את המציאות. וכאשר אדם תופס את המציאות בתפיסה סובייקטיבית הוא לא מתכוון למילה אמת, ולכן, המילה סובייקטיביות היא הפוכה מהערך אמת וסובייקטיביות לא מסתדרת עם המציאות.
אבל כאשר הוא מתחבר למהות האמיתית של המציאות הוא מבין את הדברים באמת, כי המהות של המציאות היא האמת, ולא האמת נסמכת על המציאות ותוצר לוואי שלה. ולכן כאשר האדם מסתמך על המהות של המציאות שהיא האמת הוא מתחבר לגורם הכי פנימי של עצמו.
ובעצם כאשר האדם מחפש את האמת עם הסובייקטיביות שלו זמן החיפוש יארוך נצח וגם לא יצלח את המטרה בכל הנצח הזה. ולכן, הדבר החשוב הוא לחפש את האמת שאינה תלויה בדבר. ולהבין שהאמת הזו, גם אם היא נעדרת, היא קיימת. והאדם ככל הנראה לא יכול לתאר אותה במילים, ובמונחים כלשהם כי האדם משתמש במונחים סוביקטיביים. והאמת היא מעל ללוגיקה ומעל לחוקים הסובייקטיביים, ולכן, האדם בכל לוגיקה שהיא יכול רק לסבך את עצמו, ולבלבל את עצמו ולכן, כך לא ימצא את האמת אצלו לעולם. ולכן, האדם יכול לסמן מטרות, אבל מבחינת האמת, מבחינה סובייקטיבית הוא יכול להתבלבל ולא להבין מה נכון יותר ממה והוא יכול להוכיח שההיפך הוא הנכון. ולכן, כל הבלבולים של האדם באים לו מהנקודה הזו, ולכן כאשר אדם חי את הדברים כפי שהם, וטוב לו עם הדברים כפי שהם, אז הוא מקבל פרספקטיבה חדשה.
כי הוא נהנה מהדברים כפי שהם, כי הוא מתחבר לפנימיות שלו שלא תלויה בחיצוניות כלשהי וזוהי למעשה המהות שמהווה את כל המציאות כולל המהות הפנימית. ולכן, כאשר האדם מתחבר למקור של הכל, הוא מבין שאין טעם להגדיר והכל בעצם בנוי ממהות אחת שהיא האמת.
050-3331-331