לעתים האדם נתקל בכל מיני קשיים לבצע את המטרות שלו, בגלל שאינו מממש את כל הפוטנציאל שלו. ואם היה מממש את כל הפוטנציאל שלו, היה מרגיש סיפוק. ישנם מצבים בחיים כמו אצל המשוררים כאשר הם מרגישים רע, כל הנוף נצבע בצבעים אפורים, אבל כאשר יש מצב רוח הדבר מקרין על כל מה שרואים והנוף מקבל חיות וצבעים יפים. כשטוב, נזכרים בכל הטוב, ושלא מרגישים טוב, נזכרים בכל הרע.
ולעתים, האדם מרגיש תחושה שהוא יכל לעשות טוב יותר, אין זאת האמת, כי אמנם מבחינה שכלית הוא יכול להיות חכם מאוד, אבל מה לעשות, גם לרגש את השכל שלו. והדבר החכם הוא להבין שבאותו הרגע זאת הייתה אותה ההבנה ואפשר לשפר אותה. ואיך משפרים את המעשים כדי להגיע למטרה מסויימת? מסתכלים טוב על התמרורים, כמו בלשון השפה העברית, מסתכלים על הבניינים, על סוגי המשפט, ועל ההרכב שלהם, ועל כל הדברים אשר דורשים תשומת לב ע"מ להבין את הדברים כראוי.
כך הם הדברים גם בחיים, לכל פעולה יש תוצאה מסויימת, ישנן פעולות אשר מדרבנות לפעולות נוספות, ישנן פעולות אשר מכשילות את התהליך. פעולות אחרות יעזרו לאדם לממש את עצמו, אבל הדבר החשוב ביותר הוא האמת. האדם יכול שהדברים יעברו לידו והוא לא יבין איך הדברים קרו. אבל יש אפשרות אחרת והיא, לראות את המציאות כפי שהיא, ולהבין את התמרורים שלה, את הכללים שלה, את האילוצים שבאותו הרגע מהיכרות קודמת איתם. אבל חשוב מאוד לשים לב שבכל רגע התמונה משתנה.
ולכן, חשוב להסתכל ולהכיר את האלטרנטיבות שעומדות לרשותו של האדם. ולפעמים יש צורת חשיבה מסויימת אשר מכשילה את האדם לגמרי והיא נקראת קיבעון מחשבתי, האדם חוזר על דרך הפתרון שלו למרות שהיא שגויה מס' פעמים, למרות שהוא יודע שהיא שגויה, הוא התקבע להתנהג ככה. או מנסה כל הזמן לפתור משהו בדרך מסויימת, וכל הזמן בעצם הוא מנסה את אותה הדרך רק הוריאציה שונה אבל הקיבעון קיים. הדרך של החשיבה שלו לא השתנתה.
זה כמו שנותנים לאדם מסויים לפתור תרגיל היגיון שאם הוא לא ישנה את דרך החשיבה שלו ויהיה מקובע בדרך מסויימת, הוא לא יפתור את התרגיל הזה. וכדי לפתור את התרגיל הזה, על האדם לשנות דרך חשיבה, ולנסות למצוא דרכי חשיבה אחרות ממה שהיה רגיל עד כה. ויש סברא שהדבר עוזר גם לזיכרון. אז לכן, כאשר אדם התרגל לדרך מסויימת והוא רואה שהיא לא פועלת, הוא רשאי לנטוש אותה ולעבור לערוץ חשיבה תורם יותר ומפותח יותר.
כל העניין הזה חשוב, רואים את זה בחיי היום יום, אדם רגיל לפתור דבר מסויים בדרך מסויימת בלי לנסות להבין שאפשר לנסות אחרת, שאפשר לחשוב בוריאציה אחרת, לשנות חשיבה. ולעתים אדם יעשה פעולה מסויימת במקום פעולה לא תורמת, אבל פתאום, יום אח"כ הוא ייעשה פעולה אחרת שגם כן לא תורמת. כלומר, הקיבעון המחשבתי נשאר והאדם לא חשב באופן מרחבי אלא באופן מצומצם על דברים ספציפיים שהם לא טובים, אבל על דברים אחרים הוא לא התבונן על טיבם ולא חקר עליהם. נכון שהוא פעל נכון ביום אחד, אבל הוא לקח בחשבון להיזהר רק מגורמים מסויימים אבל לא פיתח מיומנות להסתכל על שאר התמרורים ולהיות בתשומת לב אליהם.
כלומר הוא מגרש את המפריע מצד אחד, אבל המפריע בא אליו מדלתות אחרות עושה קול אחר והוא חושב שזה מישהו אחר, ופותח לו את הדלת בלי לשים לב שזה אותו אחד. כך גם בחיים, האדם נזהר מדברים ספציפיים, אבל בסיטואציה אחרת הוא נופל ומתעורר מאוחר מדי. אבל, למעשה הגורם הזה יכול להיות גורם מאחד של כל התופעות הללו והוא חוסר תשומת לב, חוסר עירנות אשר גורם לדבר להתרחש בוריאציות שונות אבל כולן דבר אחד בלבד.
לכן על האדם להכיר את התמרורים של המציאות ולפעול על פי הבנתו את כללי המציאות כפי שהם, כלומר להתבונן על המציאות כפי שהיא ומתוך זאת להסיק מסקנות אשר מבוססות על האמת בלבד. ולפיכך, האדם ראוי שיתבונן על כל האופציות שלו באותו הרגע, ויכיר את כל האלטרנטיבות העומדות לרשותו. ישאל, האם הדבר שאני עושה יועיל לי לטווח הרחוק או שהוא רק לטווח הקרוב עוזר, אבל הוא נזק לטווח הרחוק. ואולי יש פעולה שטובה גם לעכשיו וגם לטווח הרחוק.
אדם כזה ימצא את ההזדמנות וייקח אותה, ובגלל שהוא יבין מה הוא באמת רוצה הוא לא ינסה להשיג את מה שאינו רוצה. והוא יכול לבדוק אולי ההיפך הוא הנכון, אולי בכלל יש דרך שהיא טובה יותר, אולי בכלל לא צריך דרך מסויימת ואפשר לפעול בדרך קצרה ונכונה יותר וכו'. ולבדוק מה הסיבה שדבר מסויים לא מצליח, טעויות חוזרות על עצמן, מה הדפוס שמחזיר את הטעויות הללו? אולי זוהי סיבה אחת אשר משתקפת בכל הפעולות הנ"ל? אולי חוסר עירנות לאופציות שיש והשלכותיהן? אולי חוסר התבוננות על המציאות כפי שהיא?
ולכן יש להסתכל על הדברים ולבחון אותם כאילו מישהו אחר שאל זאת ואיזה פתרון היה ניתן לתת לו. וככל שעוזרים לאנשים, מגלה האדם דברים חדשים שלא היה מכיר. ככל שהאדם לומד דברים חדשים וחוקר אותם, הוא מבין יותר את עצמו ואת הסובבים אותו. ככל שהוא משפר את הדברים ולומד את המציאות כפי שהיא, הפרספקטיבה שלו מתרחבת.
האדם רואה פתאום אחרת את הדברים, פתאום הוא מוצא פתרונות שלא היה חושב עליהם, הוא משנה חשיבה. הגישה שלו לדברים משתנה לטובה, והוא קולט שיש דרך חשיבה שהוא לא ניסה, הוא בודק את האפשרויות במלוא תשומת הלב. הוא מגלה כמה פעמים הוא שם לעצמו רגל מתוך תסכול, הוא מגלה כמה פעמים הוא לא נתן לעצמו הזדמנות, הוא מגלה שאפשר לשנות את זה לפי דרכי חשיבה חדשות.
הוא משנה את דרך החשיבה הקודמת, ומגלה דברים חדשים, אופציות חדשות אשר יעזרו לו לממש את העזרה שלו לאחרים, והדבר חוזר אליו ועוזר לו בחיים.
ובעצם כל הדברים האלה הם תמרורים לאדם כדי שיממש את כל הפוטנציאל שלו במלואו, שיש לו אפשרויות שטרם מימש בחיים, שיש לו אפשרות לממש את עצמו בכבוד. שיש לו אפשרות לעזור לזולת ואז כל הדלתות פתוחות בפניו.
ולעתים, האדם מרגיש תחושה שהוא יכל לעשות טוב יותר, אין זאת האמת, כי אמנם מבחינה שכלית הוא יכול להיות חכם מאוד, אבל מה לעשות, גם לרגש את השכל שלו. והדבר החכם הוא להבין שבאותו הרגע זאת הייתה אותה ההבנה ואפשר לשפר אותה. ואיך משפרים את המעשים כדי להגיע למטרה מסויימת? מסתכלים טוב על התמרורים, כמו בלשון השפה העברית, מסתכלים על הבניינים, על סוגי המשפט, ועל ההרכב שלהם, ועל כל הדברים אשר דורשים תשומת לב ע"מ להבין את הדברים כראוי.
כך הם הדברים גם בחיים, לכל פעולה יש תוצאה מסויימת, ישנן פעולות אשר מדרבנות לפעולות נוספות, ישנן פעולות אשר מכשילות את התהליך. פעולות אחרות יעזרו לאדם לממש את עצמו, אבל הדבר החשוב ביותר הוא האמת. האדם יכול שהדברים יעברו לידו והוא לא יבין איך הדברים קרו. אבל יש אפשרות אחרת והיא, לראות את המציאות כפי שהיא, ולהבין את התמרורים שלה, את הכללים שלה, את האילוצים שבאותו הרגע מהיכרות קודמת איתם. אבל חשוב מאוד לשים לב שבכל רגע התמונה משתנה.
ולכן, חשוב להסתכל ולהכיר את האלטרנטיבות שעומדות לרשותו של האדם. ולפעמים יש צורת חשיבה מסויימת אשר מכשילה את האדם לגמרי והיא נקראת קיבעון מחשבתי, האדם חוזר על דרך הפתרון שלו למרות שהיא שגויה מס' פעמים, למרות שהוא יודע שהיא שגויה, הוא התקבע להתנהג ככה. או מנסה כל הזמן לפתור משהו בדרך מסויימת, וכל הזמן בעצם הוא מנסה את אותה הדרך רק הוריאציה שונה אבל הקיבעון קיים. הדרך של החשיבה שלו לא השתנתה.
זה כמו שנותנים לאדם מסויים לפתור תרגיל היגיון שאם הוא לא ישנה את דרך החשיבה שלו ויהיה מקובע בדרך מסויימת, הוא לא יפתור את התרגיל הזה. וכדי לפתור את התרגיל הזה, על האדם לשנות דרך חשיבה, ולנסות למצוא דרכי חשיבה אחרות ממה שהיה רגיל עד כה. ויש סברא שהדבר עוזר גם לזיכרון. אז לכן, כאשר אדם התרגל לדרך מסויימת והוא רואה שהיא לא פועלת, הוא רשאי לנטוש אותה ולעבור לערוץ חשיבה תורם יותר ומפותח יותר.
כל העניין הזה חשוב, רואים את זה בחיי היום יום, אדם רגיל לפתור דבר מסויים בדרך מסויימת בלי לנסות להבין שאפשר לנסות אחרת, שאפשר לחשוב בוריאציה אחרת, לשנות חשיבה. ולעתים אדם יעשה פעולה מסויימת במקום פעולה לא תורמת, אבל פתאום, יום אח"כ הוא ייעשה פעולה אחרת שגם כן לא תורמת. כלומר, הקיבעון המחשבתי נשאר והאדם לא חשב באופן מרחבי אלא באופן מצומצם על דברים ספציפיים שהם לא טובים, אבל על דברים אחרים הוא לא התבונן על טיבם ולא חקר עליהם. נכון שהוא פעל נכון ביום אחד, אבל הוא לקח בחשבון להיזהר רק מגורמים מסויימים אבל לא פיתח מיומנות להסתכל על שאר התמרורים ולהיות בתשומת לב אליהם.
כלומר הוא מגרש את המפריע מצד אחד, אבל המפריע בא אליו מדלתות אחרות עושה קול אחר והוא חושב שזה מישהו אחר, ופותח לו את הדלת בלי לשים לב שזה אותו אחד. כך גם בחיים, האדם נזהר מדברים ספציפיים, אבל בסיטואציה אחרת הוא נופל ומתעורר מאוחר מדי. אבל, למעשה הגורם הזה יכול להיות גורם מאחד של כל התופעות הללו והוא חוסר תשומת לב, חוסר עירנות אשר גורם לדבר להתרחש בוריאציות שונות אבל כולן דבר אחד בלבד.
לכן על האדם להכיר את התמרורים של המציאות ולפעול על פי הבנתו את כללי המציאות כפי שהם, כלומר להתבונן על המציאות כפי שהיא ומתוך זאת להסיק מסקנות אשר מבוססות על האמת בלבד. ולפיכך, האדם ראוי שיתבונן על כל האופציות שלו באותו הרגע, ויכיר את כל האלטרנטיבות העומדות לרשותו. ישאל, האם הדבר שאני עושה יועיל לי לטווח הרחוק או שהוא רק לטווח הקרוב עוזר, אבל הוא נזק לטווח הרחוק. ואולי יש פעולה שטובה גם לעכשיו וגם לטווח הרחוק.
אדם כזה ימצא את ההזדמנות וייקח אותה, ובגלל שהוא יבין מה הוא באמת רוצה הוא לא ינסה להשיג את מה שאינו רוצה. והוא יכול לבדוק אולי ההיפך הוא הנכון, אולי בכלל יש דרך שהיא טובה יותר, אולי בכלל לא צריך דרך מסויימת ואפשר לפעול בדרך קצרה ונכונה יותר וכו'. ולבדוק מה הסיבה שדבר מסויים לא מצליח, טעויות חוזרות על עצמן, מה הדפוס שמחזיר את הטעויות הללו? אולי זוהי סיבה אחת אשר משתקפת בכל הפעולות הנ"ל? אולי חוסר עירנות לאופציות שיש והשלכותיהן? אולי חוסר התבוננות על המציאות כפי שהיא?
ולכן יש להסתכל על הדברים ולבחון אותם כאילו מישהו אחר שאל זאת ואיזה פתרון היה ניתן לתת לו. וככל שעוזרים לאנשים, מגלה האדם דברים חדשים שלא היה מכיר. ככל שהאדם לומד דברים חדשים וחוקר אותם, הוא מבין יותר את עצמו ואת הסובבים אותו. ככל שהוא משפר את הדברים ולומד את המציאות כפי שהיא, הפרספקטיבה שלו מתרחבת.
האדם רואה פתאום אחרת את הדברים, פתאום הוא מוצא פתרונות שלא היה חושב עליהם, הוא משנה חשיבה. הגישה שלו לדברים משתנה לטובה, והוא קולט שיש דרך חשיבה שהוא לא ניסה, הוא בודק את האפשרויות במלוא תשומת הלב. הוא מגלה כמה פעמים הוא שם לעצמו רגל מתוך תסכול, הוא מגלה כמה פעמים הוא לא נתן לעצמו הזדמנות, הוא מגלה שאפשר לשנות את זה לפי דרכי חשיבה חדשות.
הוא משנה את דרך החשיבה הקודמת, ומגלה דברים חדשים, אופציות חדשות אשר יעזרו לו לממש את העזרה שלו לאחרים, והדבר חוזר אליו ועוזר לו בחיים.
ובעצם כל הדברים האלה הם תמרורים לאדם כדי שיממש את כל הפוטנציאל שלו במלואו, שיש לו אפשרויות שטרם מימש בחיים, שיש לו אפשרות לממש את עצמו בכבוד. שיש לו אפשרות לעזור לזולת ואז כל הדלתות פתוחות בפניו.
050-3331-331