יד ויאמר אלהים, יהי מארת ברקיע השמים, להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים. טו והיו למאורת ברקיע השמים, להאיר על - הארץ, ויהי - כן. טז ויעש אלהים את - שני המארת הגדלים: את - המאור הגדל לממשלת היום, ואת - המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. יז ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, להאיר על - הארץ. יח ולמשל ביום ובלילה, ולהבדיל בין האור ובין החשך, וירא אלהים כי - טוב. יט ויהי - ערב ויהי - בקר, יום רביעי.

נתקלנו ביום השלישי בתופעת הנדיבות של הטבע... רשמתי בדף ההזמנות עשב והטבע סיפק את כל משפחת העשב... רשמתי לי עץ פרי והטבע סיפק אב טיפוס של כל עצי האדמה - עץ עושה פרי. אני יכול להמשיך את הרעיון הזה גם עם הגלגל... רשמתי לי גלגל ומצאתי בחיק הטבע את המכונה ואת המנוע והמטוס... למעשה ניתן להמשיך עם אותו הרעיון מכל נקודת זינוק - לאו דווקא מהגלגל... רשמתי לי מנוע ומצאתי את המכונית ואת המטוס והחללית ואת כל הטכנולוגיה של העידן החדש.

נכון הוא להגיד שמקור המציאוֹת הללו בתבונת האדם או אם תרצה באיבולוציה האנושית התבונתית, אולם ובכל אופן האדם הוא המקשר בין הגלגל למנוע ועל זאת בדיוק אני רוצה לעמוד - על הקשר בין התודעה האנושית לבין חבילת המידע השרועה לפנינו במרחב, איך אנחנו מתחברים עם המידע הזה ומעבדים אותו ומתפתחים עימו, איך הדינמיקה הזו פועלת?

במסגרת בחינת הדינמיקה הזו, התורה כיוונה ביום השני (בתמונה המלאה והמקורית בשנית) לנתון המופשט הזה: האדם זקוק לשולחן מסודר בשביל לעבד עליו את המידע, הוא זקוק למרחב מסודר - למסגרת מוגדרת, והלכה למעשה הוא עשה את המסגרת הזו עם החופן הראשון שלו מחבילת המידע: מכוח החופן הזה נוצרה מסגרת וירטואלית המכונה בלשון התורה "רקיע" שמבדיל בין המידע שמתחת לחופן לבין המידע שמעליו, בלשון התורה:

"בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע".

חפנתי "גלגל" מערימת המידע ובו ברגע נוצרה מסגרת המחלקת את כל ערימת המידע לשניים - לשני נתחים: מתחת למסגרת הזו מככבת הרשימה המכובדת של כל אמצעי הטכנולוגיה שהיגענו אליהם בעידן שלנו, מעגלה ומנוע ועד למטוס וחללית ועוד היד נטויה... וזהו הנתח הראשון.

אולם הרשימה המכובדת הזו עוד לא נסגרה והיכן איפוא נמצאים יתר המוצרים של הרשימה? או אם תרצה - היכן נמצאו המכונית והעגלה והמטוס של ימינו בשעת לידת הגלגל?

הם נמצאו בנתח השני שמעל למסגרת. חוליות המידע המייצגות את המנוע ואת המכונית שזיהה האדם בעת החדשה - נמצאות מאז ומתמיד במרחב והאדם זיהה את הרצף שלהן רק בעת החדשה, דהיינו גם לפני שהרצף הזה זוהה - היה לחוליות הללו קיום, והיו נמצאות מעל למסגרת הוירטואלית שנוצרה בעת לידת הגלגל וכנגזרת טבעית ממנו.

אם כן, ועם החופן של הגלגל, חילקתי את כל המידע של היקום לשני חלקים ובאופן הזה הצלחתי למקם את עצמי על שרשרת המידע השלמה ואף לשלוט בה, כי הרי הגדרתי אותה וגידרתי את שני חלקיה, וכל מה שנותר לי הוא להושיט את היד למעלה ולקטוף...

זוהי איפוא התמונה השלמה והמלאה שהתודעה האנושית כה התרחקה ממנה, והינה בה מחבר התורה ופרש אותה מחדש לפנינו. זוהי גם בשורתו הטובה ששיגר אלינו וסיפוק נגלה על פניו...

הסיפוק נגלה על פניו, אך לא כל כך על פני... התמונה המלאה עודנה רחוקה ממני שנות אור... לא זיהיתי בה את מקור השליטה שלי בכל שרשרת המידע הרצופה, והלא שרשרת המידע - או אם תרצה "ערימת המידע" מכילה חוליות מידע מינים ממינים שונים... גש לכל אוניברסיטה בעולם ומנה את הפקולטות שלה, מה לפסיכולוגיה ומכניקה? איך ניתן לראות את הרצף של הכימיה עם מדעי החברה? מה לגלגל המכני וליתר המידע שביקום? איך אני שולט בכל שרשרת המידע דרך הגלגל הקטן שקטפתי ממנה, או דרך המסגרת (הרקיע) שבו ברגע הקטיפה נוצרה בתוך ערימת המידע וחילקה אותה לשני נתחים, ולכאורה נתנה בידי את שרביט השליטה בשני הנתחים של כל הערימה... קצרה בינתי מלקצור את זאת...

וגם לעיני "המבשר" נגלתה נקודת התורפה שלי העומדת כחצץ ביני לבין התמונה המלאה... איך תיתכן השליטה שלי בשרשרת המידע המלאה אם חוליות המידע שלה מורכבות ממינים ומינים שונים ואינן זהות זו לזו - היינו אינן מובילות זו לזו?

ולמעשה בשתי נקודות תורפה עסקינן, כי גם אם אתגבר על נקודת התורפה הראשונה ואצליח לראות במו עיני את רצף החוליות השונות והבלתי זהות, עדיין אינני מבין איך הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע - (בין הנתח העליון לתחתון שנוצר עקב החופן שלי מהערימה) תאפשר לי לשלוט בערימת המידע המלאה.

מחבר התורה לא מאבד זמן ומטפל בנקודת התורפה הראשונה בפתח היום השלישי, היינו בתמונה המקורית שהורחבה עבורי בשלישית. וכך הוא פותח:

התודעה האנושית קולטת את המידע על ידי הבאת חוליותיו אל מקום "אחד" - היינו ע"י זיהוי הרצף של חוליותיו, כך זיהינו את האבן ואת האטום והמטוס ואת כל מרכיבי החומר, כך זיהינו למעשה את כל המידע שבידינו. להדגיש, לא ייצרנו את המטוס - זיהינו את המטוס, העשייה שלנו הסתכמה והלכה למעשה בזיהוי המידע. איננו מייצרים מידע - אנו מזהים אותו, העובדה שלא זיהינו את החמצן בתקופת האבן אינה מעידה על העדרות החמצן ופעולותיו בתקופה ההיא. כוח המשיכה תמיד היה קיים גם לפני ניוטון.

מכאן, שרשראות המידע ועד שזוהו חוליותיהן הרצופות על ידינו, היו זמינות וקיימות ברצף שלהן במרחב, ופשוט הושטנו את היד אל מקום מושבם (ברקיע העליון), קטפנו והבאנו אותן אלינו - אל המציאות, כך בנינו את המציאות שלנו, ואילולא החיבור המקדים בין כל שרשראות המידע שבנו את המציאות - לא היה קיום למציאות זו בתודעתינו במתכונתה הנוכחית, כי לא היינו מזהים אותה כמקשה אחת.

המציאות, איפוא, מעידה על רצף שרשראות המידע שבנו אותה ואלה שיצטרפו אליה בעתיד. מכאן כל המידע שביקום קיים בשרשרת אחת רצופה ואין סופית, המציאות המזוהה שלנו על כל מרכיביה מייצגת את הנתח הראשון בשרשרת הזו (זהו סכום המידע המזוהה שברקיע התחתון), והנתח השני מייצג את חוליות המידע הנותרות בשרשרת האין סופית, וזיקתנו לנתח הזה כבר נוצרה ע"י חופן מסויים כדוגמת הגלגל. (הנתח השני מייצג איפוא את חוליות המידע שעוד לא זיהינו את הרצף שלהן והממתינות לנו ברקיע העליון). זוהי המשמעות המורחבת למונח המקראי "אחד": כל המידע שביקום מחובר בשרשרת מידע אחת אין - סופית בעלת חוליות רצופות.

באופן הזה הסיר המחבר מדרכי את נקודת התורפה הראשונה שעמדה כמכשול וכחצץ ביני לבין התמונה המלאה. כן תיתכן השליטה שלי במלוא הערימה, כי כל חוליות המידע של הערימה הזאת מחוברות המה ביניהן בתוך שרשרת מידע אחת רצופת חוליות ארוכה ואין סופית.

אנחנו עדיין ביום השלישי ונותרה עוד נקודת תורפה אחת שחוצצת ביני לבין התמונה המלאה, והמחבר אמור לטפל בה על פני היום השלישי (על ידי הרחבת התמונה בפעם השלישית): עדיין אינני מצליח להפנים איך הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע, היינו בין החלק העליון לתחתון שגודרו עקב החופן שלי מהערימה - אינני מצליח להפנים איך הדינמיקה הזו תאפשר לי לשלוט בערימת המידע המלאה.

בשלב הזה הוצגה בפני תופעת הנדיבות של הטבע על פני התמונה המורחבת של היום שלישי. רשמתי לי עשב והטבע סיפק את כל משפחת העשב... רשמתי גלגל ומצאתי בחיק הטבע את המנוע ואת מכונת הגילוח והמטוס... במילים ציוריות ומדויקות, הושטתי את ידי אל המדף העליון של הארון להוציא ממנו גלגל, וערימה שלמה של מנועים ומכוניות ומטוסים נפלו מהמדף עימו! מהיכן ואיך ולמה...

בנקודה זו עמדתי מול המונח "הזיקה למידע" שנכנס לראשונה לתמונה לבאר את פשר תופעת הנדיבות, ובכלל זה הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע, העליון והתחתון. יורשה לי להכנס לעובי המונח "זיקה למידע".

עמדנו לעיל על המונח המקראי המורחב "אחד": כל המידע שביקום מחובר בשרשרת מידע אחת אין - סופית בעלת חוליות רצופות. שרשרת המידע הארוכה זו כוללת את המידע שכבר זוהה על ידינו (המציאות) וגם את המידע שעוד לא זיהינו את רצף חוליותיו, ומיכלול המידע הזה מחובר ברצף בתוך שרשרת אחת ארוכה אין - סופית, ומעת לעת אנו מושיטים את היד אל עבר השרשרת הזו, תולשים ממנה חתיכה, מזהים אותה ומצרפים אותה למציאות שלנו.

לציין, השרשרת הזו מונחת לפני בכל מקום ואני רואה אותה מולי כל הזמן - לא את כולה כי אין לה סוף אך כן את חלקה, ולמעשה כל הסובב אותי הוא חלק מהשרשרת הזו, כל החומר, כל היקום, כל היש. ומפעם לפעם עיני נופלות על קטע מסויים מהשרשרת, פשוט אני מבחין מתוכה בחוליות רצופות והופ יש זיהוי! זיהיתי ברגע זה את האטום, את התפוח, את הגלגל...

משמעות הדבר שברגע זה אני תולש מהשרשרת האין סופית את הקטע שאת רצף חוליותיו זיהיתי, ומפקיד אותו בקופת המציאות שלי. זה לא אומר שבזה הרגע נוצר הגלגל או האטום כי האטום קיים כל הזמן בתוך שרשרת המידע - וגם הגלגל, אך רק עכשיו שמתי לב אליו כי זיהיתי את רצף חוליות המידע המשקפות אותו.

הייתי רוצה בשלב זה להטיל אור על נטייה אנושית בולטת המאפיינת את רצון האדם בתלישת הנתח הגדול ביותר משרשרת האם. איננו מסתפקים בנתחים קטנים ושואפים כל הזמן להגיע ישירות אל הנתח הגדול ביותר, ואנו מגייסים למען נטייה זו את הרעיון והסברה והתורה והתאוריה והאמונה...

דוגמה, אני רוצה לפתוח עסק ולהתפרנס ממנו, ואני מודע לזאת שעלי להשקיע סכום התחלתי מסויים בשביל לפתוח ולהריץ את העסק. נניח יש לי מאה אלף דולר בכיס וזהו למעשה סכום ההשקעה העומד לרשותי. ובכן מרגע זה מתחילה הנטיה האנושית שהזכרתי לעיל לתת בי את אותותיה... כי מנקודה פתיחה זו אני מזנק עם הנתונים שהזכרתי אל עבר המטרה (העסק), ואני רוצה להוציא מהנתונים הללו את המקסימו, את הנתח הגדול ביותר... שום אדם לא היה לוקח את מאה אלף הדולר בכיס והולך לקנות את העסק הראשון שיזדמן לו, אלא לוקח את הראש לידיים ויושב לחשוב על רעיון שיפיק ממנו כאמור את המקסימו ואם אפשר קצת יותר מהמקסימו.

אם כן תפקיד "הרעיון" הוא לאסוף עבורי את חוליות המידע המקסימליות, להעמידן בשורה רצופה ווירטואלית בתוך הראש, וללכת לשוק בשביל להוציא את הרעיון שבראשי על חוליותיו הרצופות אל הפועל, היינו ללכת אל שרשרת האם של המידע בשביל לקטוף ממנה את הנתח התקני הזה, כי הרי לטעמי - זיהיתי את חוליותיו הרצופות של הרעיון ולכן אין שום סיבה שלא יצא אל הפועל, אין שום סיבה שלא אקטוף את חוליותיו משרשרת האם.

אולם כולנו יודעים כי לא כל רעיון יוצא בסופו של דבר אל הפועל, ואנו תולים את זאת באחת משתי סיבות: או שהרעיון לא נכון - כלומר חוליותיו לא היו רצופות בעליל, או שהרעיון נכון אך נפל במזל ביש... וכאן מקור הטעות שלנו: את הסיבה החלופית לכאורה "מזל ביש" - אנו ממירים בסיבה המקורית הנגזרת ממהות הדברים ועיקרם: יש להגיע אל נקודה סבירה בשרשרת האם עימה יכולה להצטלב החוליה הראשונה של הרעיון שלנו. מכאן ואם נתחיל את הרעיון מנקודה בלתי סבירה - הרעיון שלנו ידון לכישלון על אף וחוליותיו רצופות. דוגמה, לגבש רעיון תקני בעל חוליות רצופות שתכליתו היא לפתוח חנות על הירח...

אם כן כל מה שעלי לעשות הוא לגבש רעיון בעל חוליות רצופות, ולמצוא נקודה סבירה בשרשרת המידע עימה יכולה להשתלב חולית המידע הראשונה של הרעיון שלי. אם הרעיון הוא "גלגל" ושילבתי אותו עם החוליה הנכונה בשרשרת האם, אזי הרעיון הזה יתגלגל באופן טבעי אל המנוע והמטוס והמכונה... זאת כי ברעיון הזה יצרתי זיקה לכל משפחת המידע שביקום, ומטבע הדברים - חוליות המידע הקרובות אל הרעיון יתגלגלו עימו ראשונה... ואם ביקשתי לקטוף דשא - היינו אם זיהיתי את הדשא, אזי בעקבות הדשא יתייצבו לפני כל משפחת העשבים ביקום - הדגנים והקטניות והירקות ועשבי התיבול והדשאים... כי בעצם הרעיון שלי המקורי יצרתי זיקה ליתר חוליות המידע - גם הקרובות מהרעיון וגם והרחוקות ממנו, ומטבע הדברים - החוליות הקרובות לרעיון יעמדו ראשונה לרשותי ויתגלגלו עימו במהרה, דהיינו אזהה אותן מהר יותר.

זהו איפוא תפקיד הרעיון באשר הוא... לפתוח בפני האדם את שער המידע ולתת בידו את מפתח השליטה ע"י הזיקה למידע הזה. זהו גם תפקידה של התוכנית והתורה והאידיאה והאמונה והתפיסה והסברה... לקנות בתשלום זעיר יחסית את הגישה למלוא חוליות המידע שבערימה הגדולה... ברעיון קטן אחד אני קונה את כרטיס הכניסה הנכסף לשרשרת המידע האין - סופית, ובנוסף לכך אני מאיץ את זרימת כל חוליות המידע הקרובות לרעיון / לתורה / לתיאוריה / לתוכנית - שרקעתי בערימת המידע... הכל במחיר זעיר אחד, ברעיון קטן אחד בעל מספר חוליות מידע רצופות.

זוהי משמעות "הזיקה למידע" ותכליתה שנגלתה לי בתחתית התמונה המורחבת של היום השלישי, ואומנם אני מייצר את הזיקה הזאת דרך מעט החוליות של הרעיון והתורה והתיאוריה שבניתי...

אולם לא כל רצון הוא רעיון תקני ולא כל משאת - נפש היא תוכנית ולא כל מחשבה היא תורה מסודרת המייצרת חוליות מידע רצופות שבסמוך להן נוצרת זיקה זו למידע... אינני מבין איך התודעה שלי יכולה לשלוט במלוא סל המידע דרך הזיקה למידע, בתהייה הזו סיימתי את היום השלישי, וכך נולד הצורך ביום הרביעי... כך נולד הצורך בהגדלת התמונה המקורית בפעם הרביעית (יום רביעי), וזו היא התמונה הנשקפת מהגדלה זו:

ויאמר אלהים, יהי מארת ברקיע השמים, להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.

אנחנו דנים בתמונה שנגלתה לעיני התודעה האנושית כאשר נפגשה לראשונה עם המידע, היינו עם המידע המוקרן מהחומר, מהארץ, מהיקום... הנגזרת הטבעית של פגישה זו היתה: יהי אור. זו האימרה שביטאה את חוויית התודעה המיידית כאשר נפגשה עם המידע, היא ביקשה לגלות את המידע הזה ולהאיר אותו: יהי אור. זו היא התמונה המקורית השלמה, אולם נבצר ממני להבין איך אני שולט בערימת המידע השלמה מתוך התמונה הזו...

מחבר התורה הכין איפוא עבורי את ההגדלה מס' 2 לתמונה המקורית (יום שני), שתשליך אור על נקודת "השליטה" בערימת המידע:

ויאמר אלהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים:

זו למעשה האימרה המקבילה לזו שהופיעה בתמונה המקורית: "ויאמר אלהים יהי אור", וכך נקלטה על ידי:

חפנתי חופן בערימת המידע, וכתוצאה ישירה מהחופן הזה נמתח משטח היכר בתוך אותה הערימה הנקרא "רקיע" בלשון המקרא. "רקיע" זה יבדיל בעצם התהוותו בין מים למים, היינו בין המידע שהוגדר הלכה למעשה ע"י החופן שנחפן (זהו המידע של "היום" שהואר ע"י החופן שלי, הוא המידע המרכיב את המציאות. אלה הם המים שמתחת לרקיע), לבין המידע שנותר בערימה (זהו המידע הנשאר בחשכת "לילה" ועודנו ממתין לתודעת האדם שתזהה אותו, שתאיר אותו. ואלה הם המים שמעל לרקיע).

בתחתית התמונה המקורית שהוגדלה עבורי בשלישית, נתקלתי וכאמור במונח "הזיקה למידע" - דהיינו הזיקה אל המים שמעל לרקיע שנוצרו כתוצאה מהחופן שהתודעה האנושית חפנה בערימת המידע. זיקה זו אמורה, על פי התמונה המקורית, להניח בידי האדם את שרביט השליטה בערימת המידע השלמה, אולם נבצר ממני להבין איך ניתן להגיע אל השליטה המלאה במידע דרך הזיקה אליו... כך נולדה ההגדלה הרביעית (יום רביעי) של התמונה המקורית:

ויאמר אלהים, יהי מארת ברקיע השמים:

התמונה המקורית "יהי אור" שהגדרתה המורחבת "יהי רקיע" - אינה אלא: "יהי מארת", זו המשמעות הנשקפת מההגדלה הרביעית של התמונה המקורית. כלומר פני התודעה האנושית ובשעה שחפנה את החופן שלה מערימת המידע - לא היו אל החופן עצמו ואף לא אל הרקיע שיחלק את הערימה המלאה לשניים כי - אם אל המאורות שיופיעו ברקיע, התודעה האנושית ביקשה להציב "מאורות" ברקיע הנוצר בערימת המידע, פניה היו אל המאורות הללו.

מאור הוא מקור האור, הוא המקום ממנו מפיצים את האור, וברבים: מאורות. במילים מעודכנות, התודעה האנושית וברגע פגישתה עם המידע ביקשה והלכה למעשה להציב אלומת אור בתוך היקום, מעין זרקור בשמים - גוף מפיץ אור בתוך ערימת המידע, ומטרת הגוף הזה היא להאיר לי את השדה, או אז אשתול בשדה הזה את הזרעים שמהם תנבוט השליטה המוחלטת שלי במלוא ערימת המידע.

אם נתרגם מילים אלה לשפת המציאות - פני התודעה האנושית ולפני אלפי השנים לא היו דווקא אל הגלגל כי - אם אל הרשימה המכובדת שעתידה לככב מתחת לגלגל. יוצר הגלגל לא הכיר את המוצרים שעתידים להופיע ברשימה אבל הוא ראה רשימה כזאת באופק... הוא ראה באופק "רשימה" ארוכה ומכובדת שעתידה לככב מתחת לגלגל שלו.

דוגמה, ראובן ביקש להקים עסק ולו היה חזון... שהעסק ימכור אלף דולר ליום מתוכם יניב רווח של כארבע מאות דולר. בחזונו ראה שהעסק יגיע למכור בשלב הבא כמאה אלף דולר ליום ויתפתח בהדרגה להיות העסק המוביל בענף והגדול ביותר בכל המדינה, או אז ובשלב השני יתחיל העסק לייצר באופן עצמאי את המוצרים שלו - דבר שיגדיל את מתח הרווחים, ובשלב יותר מתקדם יעבור למכור מוצרים חדשים ולפתח אותם באופן הזה עד לשלב היצור העצמאי, וכך עד שישלוט בכל המוצרים הנסחרים בענף הזה, או אז יפנה לענף אחר וכן הלאה... זה חזונו של ראובן.

אם כן הרשימה שמאחורי העסק של ראובן ארוכה כאורך הגלות - הגם ומבחינה מעשית עוד לא הגדיר ולא זיהה שום מוצר מתוכה, אבל כן יש בידו את החזון והוא הולך ליישם אותו כהילכתו דרך העסק שייקים.

"העסק" של ראובן הוא "הגלגל" שלנו, והרשימה הארוכה שמתחת לעסק אשר חזה אותה ראובן באופק והלך לכיוונה - היא אותה הרשימה של המנוע והמכונית והמטוס שנולדה (הגם ולא זוהתה) עם לידת הגלגל.

אני הולך כברת דרך עם הדוגמה של הגלגל, ומחבר התורה הולך לאורך כל הדרך עם "הארץ" כדוגמה לכל דבר, דרכה מבאר את התמונה המקורית שנגלתה לעיני התודעה האנושית כאשר נפגשה לראשונה עם המידע, היינו עם המידע המוקרן מהארץ, מהחומר...

חזון התודעה האנושית היה לשלוט במלוא סל המידע הנמצא ביקום, החל מהמידע ההתחלתי המוקרן מהארץ שזה עתה פגשה בו ועד בכלל. אולם ובשביל לשלוט בסל המידע יש להתמקם ראשונה בתוך הסל הזה, הווה אומר להגדיר את המקום המדויק של התודעה בתוך ערימת המידע - באמצעות המידע המוגדר הנמצא בידה לעת עתה, או אז להשתמש בנקודת זינוק זו כמנוף לרדת דרכו אל עומק החזון ולהוציאו מהכוח אל הפועל. לתודעה איפוא תוכנית של ממש להוצאת חזונה אל הפועל, ולתוכנית זו שלושה שלבים:

1.שירטוט נוסח החזון.

2.קביעת נקודת מיקום בתוך סל המידע.

3.ההכנה המעשית להוצאת החזון אל הפועל.

ובכן, באופן הזה ראתה התודעה את "הארץ" כאשר נפגשה לראשונה עם המידע המוקרן ממנה:

ויאמר אלהים: להלן אמירת התודעה האנושית המעודכנת ביותר ברגע פגישתה עם המידע:

1.נוסח החזון: יהי מארת ברקיע השמים

2.קביעת נקודת מיקום: להבדיל בין היום ובין הלילה

3.ההכנה המעשית: והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.

יהי מארת ברקיע השמים, להבדיל בין היום ובין הלילה: ברגע זה ממש מתחילה תוכנית התודעה האנושית להוצאת חזונה אל הפועל, וזה נוסח החזון שלה:

יהי מארת ברקיע השמים: המידע בו אני פוגשת ברגע זה - יהא למאור, היינו למקור האור עבור מלוא המידע שנותר בסל. זאת כי רצוני להגיע ולשלוט במלוא סל המידע של היקום ומלואו, ואת הרצון הזה יאיר הזרקור הזה שבידי - היינו המידע המוגדר שלעת עתה שמתי עליו את היד, ויפיץ אור בתוך ערימת המידע בשביל לחשוף באמצעותו את המידע אשר בתוכה.

אם כן פני התודעה לא היו דווקא אל הארץ - היינו אל המידע שהקרין החומר מן הארץ, כי - אם למרחק שנות אור מהארץ... התודעה האנושית ביקשה ולמעשה להשתמש בארץ כמנוף ממנו תנבוט השליטה שלה במלוא ערימת המידע. היא ביקשה מאור - מקור של אור עבור שאיפותיה הרחוקות וסימנה את הארץ כאחד המקורות, כאחד הזרקורים, כאחד הגופים שיפיץ אור ויגלה את הערימה החשוכה.

הוא הדבר בגלגל, התודעה לא ביקשה דווקא את הגלגל כי - אם את הרשימה אשר מתחת לגלגל שראתה באופק וביקשה להתקדם אל עברה. הגלגל היה לה רק למנוף לנתב דרכו את המסלול אל עבר האופק הרחוק.

נחזור אל המחבר שלנו ואל דוגמתו המאפיינת - "הארץ", וכאן אנו נתקלים בשתי סוגיות שעולות מאליהן אל הבמה:

לאיזה אופק ביקשה התודעה להגיע דרך הארץ?