שלום לכולם, הפעם אני רוצה להשיב לשאלה שאני נשאל בנוגע פרקטיקה.
מה זאת אומרת? נניח שחקרתי והבנתי שהכל אחד, שימינה ושמאלה זה הכל אחד
מה תכלס בשטח, ברמה הפרקטית מה עושים עם זה, אז הכל אחד, ואין נפרדות, ויש נפרדות למרות האחדות, והכל טוב למרות שיש רע, וכו' וכו', מה עושים עם זה ביום יום?
ויש להבין, שיש הבדל גדול בין פילוסופיה לבין הבנת המציאות.
ויש להבין שלאדם רצונות שונים, אינסוף לרצונות, וכבר נסביר.
פילוסופיה, לא תעזור לך בשום דבר בחיים, בכלום. פילוסופיה לא עזרה ולא תעזור לאף אחד.
אם תהיה לאדם הבנת המציאות באופן אמיתי, לא פילוסופי, זה יעזור לו ביום יום.
ואדם שואל, נגיד שהבנתי שהכל טוב ואין הבדל בין הרע לטוב, מה זה עוזר כשלדוגמה:
אדם רוצה לסגור עסקה מול הלקוח, והלקוח מתחיל לריב איתו, והאדם שרוצה לסגור את העסקה כועס ומתעצבן, מה זה עוזר עכשיו שהוא יודע, תיאורטית "פילוסופית" שהכל טוב ואחד?
אז אני שואל את האדם: למה אתה רוצה לסגור את העסקה שלך? האדם משיב שהוא רוצה להרגיש טוב.
ואיך זה פתר לי את הבעיה מול הלקוח, שאני יודע שאני רוצה להרגיש טוב מסגירת העסקה.
וזה אומר שאם היו לך הבנות אמיתיות, ולא היית חושב שזו פילוסופיה, אם היית באמת מבין
את זה שהכל אחד והכל טוב באותה המידה, גם היית חווה את זה מול הלקוח, ולא היית כועס או מתעצבן.
אם לא היית מטומטם ולא רק אומר שאתה חכם ופילוסוף, היית יודע למה אתה עושה כל פעולה ופעולה בחיים שלך.
הטיפש לא מבין ולא זוכר למה הוא עושה את הדברים.
החכם יודע כל צעד ושעל ויודע לאן הוא רוצה להגיע.
ונחזור לעסקה עם הלקוח, ואם הלקוח רב איתי, אני אזכור מה המטרה שלי הסופית, לסגור את העסקה, וההיגיון אומר, שאני לא יריב איתו ולא אכעס עליו.
ואם השכל של האדם הוא אמיתי, והשכל שלו קצת יותר גדול, הוא מקשר את המעשה למטרה הסופית, שהמטרה היא להרגיש טוב, גם אם יקרה משהו נגד רצונו, הוא לא יכעס.
מי שיתייחס לזה רק כפילוסופיה, זה לא יעזור לו וימשיך לכעוס, אך מי שיבין באמת יחווה את הטוב.
כפי שאמרתי הרבה פעמים, מי שיחקור את הרצונות שלו ואת המציאות בשורשם, יגיע לאחדות
וזו לא סיסמה, האדם יחווה את זה ברמה המודעת, לא בתת מודע.
האדם יהיה מודע שזה טוב וזה רע, ואת זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה, למרות שאני יודע את זה, אני עדיין גם בחוויית האחדות, אני ממש מודע שאין כל הבדל בין הטוב לרע.
ומי שהשכל שלו גדול, והשכל גודל ככל שמבררים את המציאות, יודעים שזה אחד.
והצרות של האדם הן בגלל שזה נשאר אצלו בגדר האמונה, הוא מאמין שזה אחד, אבל האמונה עדיין משאירה לו ספק, וגם מי שחקר, ולא לגמרי הגיע למחויב המציאות, עדיין יהיה בספקות, ועליך להבין את עצמך בשלמות, בשלמות כזו שלא תוכל לחשוב ההפך ממה שזה
ואז תחווה באופן שאין להופכו את האחדות בו בזמן שאתה מודע לחלוטין לנפרדות.
מה זאת אומרת? נניח שחקרתי והבנתי שהכל אחד, שימינה ושמאלה זה הכל אחד
מה תכלס בשטח, ברמה הפרקטית מה עושים עם זה, אז הכל אחד, ואין נפרדות, ויש נפרדות למרות האחדות, והכל טוב למרות שיש רע, וכו' וכו', מה עושים עם זה ביום יום?
ויש להבין, שיש הבדל גדול בין פילוסופיה לבין הבנת המציאות.
ויש להבין שלאדם רצונות שונים, אינסוף לרצונות, וכבר נסביר.
פילוסופיה, לא תעזור לך בשום דבר בחיים, בכלום. פילוסופיה לא עזרה ולא תעזור לאף אחד.
אם תהיה לאדם הבנת המציאות באופן אמיתי, לא פילוסופי, זה יעזור לו ביום יום.
ואדם שואל, נגיד שהבנתי שהכל טוב ואין הבדל בין הרע לטוב, מה זה עוזר כשלדוגמה:
אדם רוצה לסגור עסקה מול הלקוח, והלקוח מתחיל לריב איתו, והאדם שרוצה לסגור את העסקה כועס ומתעצבן, מה זה עוזר עכשיו שהוא יודע, תיאורטית "פילוסופית" שהכל טוב ואחד?
אז אני שואל את האדם: למה אתה רוצה לסגור את העסקה שלך? האדם משיב שהוא רוצה להרגיש טוב.
ואיך זה פתר לי את הבעיה מול הלקוח, שאני יודע שאני רוצה להרגיש טוב מסגירת העסקה.
וזה אומר שאם היו לך הבנות אמיתיות, ולא היית חושב שזו פילוסופיה, אם היית באמת מבין
את זה שהכל אחד והכל טוב באותה המידה, גם היית חווה את זה מול הלקוח, ולא היית כועס או מתעצבן.
אם לא היית מטומטם ולא רק אומר שאתה חכם ופילוסוף, היית יודע למה אתה עושה כל פעולה ופעולה בחיים שלך.
הטיפש לא מבין ולא זוכר למה הוא עושה את הדברים.
החכם יודע כל צעד ושעל ויודע לאן הוא רוצה להגיע.
ונחזור לעסקה עם הלקוח, ואם הלקוח רב איתי, אני אזכור מה המטרה שלי הסופית, לסגור את העסקה, וההיגיון אומר, שאני לא יריב איתו ולא אכעס עליו.
ואם השכל של האדם הוא אמיתי, והשכל שלו קצת יותר גדול, הוא מקשר את המעשה למטרה הסופית, שהמטרה היא להרגיש טוב, גם אם יקרה משהו נגד רצונו, הוא לא יכעס.
מי שיתייחס לזה רק כפילוסופיה, זה לא יעזור לו וימשיך לכעוס, אך מי שיבין באמת יחווה את הטוב.
כפי שאמרתי הרבה פעמים, מי שיחקור את הרצונות שלו ואת המציאות בשורשם, יגיע לאחדות
וזו לא סיסמה, האדם יחווה את זה ברמה המודעת, לא בתת מודע.
האדם יהיה מודע שזה טוב וזה רע, ואת זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה, למרות שאני יודע את זה, אני עדיין גם בחוויית האחדות, אני ממש מודע שאין כל הבדל בין הטוב לרע.
ומי שהשכל שלו גדול, והשכל גודל ככל שמבררים את המציאות, יודעים שזה אחד.
והצרות של האדם הן בגלל שזה נשאר אצלו בגדר האמונה, הוא מאמין שזה אחד, אבל האמונה עדיין משאירה לו ספק, וגם מי שחקר, ולא לגמרי הגיע למחויב המציאות, עדיין יהיה בספקות, ועליך להבין את עצמך בשלמות, בשלמות כזו שלא תוכל לחשוב ההפך ממה שזה
ואז תחווה באופן שאין להופכו את האחדות בו בזמן שאתה מודע לחלוטין לנפרדות.
אלי דהאן
050-3331-331