פסיכוזה שלאחר לידה (באנגלית: Postpartum psychosis) היא הפרעה נפשית המאופיינת בסימני פסיכוזה אצל האם לאחר הלידה. התסמונת מתוארת על ידי הופעת דיכאון, מחשבות שווא ומחשבות של. האם לפגוע בעצמה או בתינוק. ההיארעות נעה בין 1-2:1000, כאשר כ - 50% עד 60% מהמקרים התרחשו לאחר לידת הילד הראשון.
נדרשת הערכה זהירה למחשבות הקשורות לפגיעה בתינוק או מחשבות אובדניות, מאחר שקיימים תיאורי מקרה, גם אם נדירים, על הוצאתן לפועל של המחשבות הללו. קיים קשר חזק בין פסיכוזה שלאחר לידה לבין הפרעות מצב רוח כגון דיכאון מג'ורי והפרעה דו קוטבית.
אצל 50% מהנשים יש היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח. כיום ההנחה היא שהפסיכוזה היא למעשה אפיזודה של הפרעת מצב רוח (דו - קוטבית או דיכאונית). שני שליש מהחולות חוות אפיזודה נוספת במהלך השנה שלאחר לידת התינוק. הפסיכוזה עלולה להתחיל תוך ימים ממועד הלידה אולם לרוב מתרחשת תוך שבועיים עד שלושה וכמעט תמיד תוך 8 שבועות ממועד הלידה. לרוב יש תלונות על עייפות, נדודי שינה וחוסר רוגע, ויש התקפים של בכי ושל אי יציבות רגשית. לאחר מכן מתפתחים חשדנות, בלבול, חוסר קוהרנטיות ואמירות לא רציונליות וכן דאגות אובססיביות הקשורות למצב בריאותו. של התינוק ולרווחתו. לעתים יש מחשבת שווא שהתינוק בעל מומים. לעתים המטופלות מכחישות את הלידה, ומציינות כי הן לא נשואות או בתולות וכן הלאה.
לעתים יש הזיות שמיעה המורות לאם להרוג את התינוק או את עצמן. כמו כן מתוארות תלונות על חוסר יכולת ללכת, לעמוד או לנוע.
לרוב קיים תהליך המקדים את הפסיכוזה עצמה, המאופיין בחוסר שקט, אי יציבות רגשית, אינסומניה וחסרים קוגניטיביים קלים. כאשר מתרחשת הפסיכוזה עצמה, החולה מהווה סכנה לעצמה ולתינוק - במחקר נמצא כי 5% מהאימהות התאבדו ו - 4% רצחו את תינוקיהן.
הריונות נוספים מקושרים בעלייה בסיכון לאפיזודה פסיכוטית נוספת, לעתים עד כדי 50%.
כאשר הצוות הרפואי חושד בפסיכוזה שלאחר לידה, מתבצעת בדיקה לשלילת מצבים נוספים אשר עלולים לעורר פסיכוזה, כגון פסיכוזה כתוצאה ממצב רפואי כללי (תת פעילות של בלוטת התריס, תסמונת קושינג) או כתוצאה משימוש בחומרים (למשל פנטזוצין לכאב או תרופות ליתר לחץ דם). מצבים נוספים יכולים לכלול זיהומים, רעלת הריון וגידול סרטני.
פסיכוזה שלאחר לידה מהווה מצב חירום רפואי,. וניתן לה טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות המשולבות עם ליתיום וכן נוגדי דיכאון. עם זאת, אין לתת טיפול תרופתי לאישה מניקה, לאור תופעות לוואי מרובות הקיימות בתרופות אלו.
לאחר הפסיכוזה הטיפול המומלץ הוא בפסיכותרפיה הממוקדת בעזרה לאם לקבל ולהבין את תפקידה כאם. לעתים נדרשת הגברת התמיכה מצד בן הזוג ומהסביבה הקרובה. במרבית המקרים יש שיעורי ריפוי גבוהים. פרוגנוזה טובה של ההפרעה מקושרת לתמיכה משפחתית, כמו גם למצבה של האם טרם האפיזודה.
נדרשת הערכה זהירה למחשבות הקשורות לפגיעה בתינוק או מחשבות אובדניות, מאחר שקיימים תיאורי מקרה, גם אם נדירים, על הוצאתן לפועל של המחשבות הללו. קיים קשר חזק בין פסיכוזה שלאחר לידה לבין הפרעות מצב רוח כגון דיכאון מג'ורי והפרעה דו קוטבית.
אצל 50% מהנשים יש היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח. כיום ההנחה היא שהפסיכוזה היא למעשה אפיזודה של הפרעת מצב רוח (דו - קוטבית או דיכאונית). שני שליש מהחולות חוות אפיזודה נוספת במהלך השנה שלאחר לידת התינוק. הפסיכוזה עלולה להתחיל תוך ימים ממועד הלידה אולם לרוב מתרחשת תוך שבועיים עד שלושה וכמעט תמיד תוך 8 שבועות ממועד הלידה. לרוב יש תלונות על עייפות, נדודי שינה וחוסר רוגע, ויש התקפים של בכי ושל אי יציבות רגשית. לאחר מכן מתפתחים חשדנות, בלבול, חוסר קוהרנטיות ואמירות לא רציונליות וכן דאגות אובססיביות הקשורות למצב בריאותו. של התינוק ולרווחתו. לעתים יש מחשבת שווא שהתינוק בעל מומים. לעתים המטופלות מכחישות את הלידה, ומציינות כי הן לא נשואות או בתולות וכן הלאה.
לעתים יש הזיות שמיעה המורות לאם להרוג את התינוק או את עצמן. כמו כן מתוארות תלונות על חוסר יכולת ללכת, לעמוד או לנוע.
לרוב קיים תהליך המקדים את הפסיכוזה עצמה, המאופיין בחוסר שקט, אי יציבות רגשית, אינסומניה וחסרים קוגניטיביים קלים. כאשר מתרחשת הפסיכוזה עצמה, החולה מהווה סכנה לעצמה ולתינוק - במחקר נמצא כי 5% מהאימהות התאבדו ו - 4% רצחו את תינוקיהן.
הריונות נוספים מקושרים בעלייה בסיכון לאפיזודה פסיכוטית נוספת, לעתים עד כדי 50%.
כאשר הצוות הרפואי חושד בפסיכוזה שלאחר לידה, מתבצעת בדיקה לשלילת מצבים נוספים אשר עלולים לעורר פסיכוזה, כגון פסיכוזה כתוצאה ממצב רפואי כללי (תת פעילות של בלוטת התריס, תסמונת קושינג) או כתוצאה משימוש בחומרים (למשל פנטזוצין לכאב או תרופות ליתר לחץ דם). מצבים נוספים יכולים לכלול זיהומים, רעלת הריון וגידול סרטני.
פסיכוזה שלאחר לידה מהווה מצב חירום רפואי,. וניתן לה טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות המשולבות עם ליתיום וכן נוגדי דיכאון. עם זאת, אין לתת טיפול תרופתי לאישה מניקה, לאור תופעות לוואי מרובות הקיימות בתרופות אלו.
לאחר הפסיכוזה הטיפול המומלץ הוא בפסיכותרפיה הממוקדת בעזרה לאם לקבל ולהבין את תפקידה כאם. לעתים נדרשת הגברת התמיכה מצד בן הזוג ומהסביבה הקרובה. במרבית המקרים יש שיעורי ריפוי גבוהים. פרוגנוזה טובה של ההפרעה מקושרת לתמיכה משפחתית, כמו גם למצבה של האם טרם האפיזודה.
050-3331-331