יש משפט חכם שאומר מי שטרח בערב שבת הוא יאכל בשבת. כלומר, האדם שחושב וחוקר את הדברים ולא באופן סתמי חושב עליהם כמו רובוט מתוכנת, בסופו של דבר משיג את הדברים שבאמת הוא רוצה להשיג. הרעיון העיקרי הוא לחשוב ולחקור את הנחות היסוד של האדם, ולא ישר להגיד אני מתנהג טבעי וזהו, כי זה שקר, זה דבר לא טבעי בעליל.

הדבר הנכון, יהיה להפוך את עניין חקירת הנחות היסוד באופן שיהפוך להיות טבע שני של האדם, ולמה בעצם הבאתי את הפתגם הידוע מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת? לכאורה אפשר להקשות ולומר, מה כבר חידשת בזה? וכי אתה לא יודע שאם תשקיע תצליח, ואם לאו, לא תצליח!? תתנהג טבעי וזהו, אל תחקור כלום.

התשובה היא שזה לא מדוייק לחלוטין, וכי למה שלא אחקור את הדברים לעומקם? אם לא אחקור ואנהג כמו רובוט הרי שאהיה מועד להתנהגות ללא ביטחון, הרי שאהיה נתון לדעות שונות להתהפך לפיהם ולא להבדיל בין אמת ושקר שלהם. איני רוצה להפוך לאדם נשלט ומקשיב לכל דעה ומתבלבל מכל זוטא. מדוע שאעשה זאת?

תתנהג טבעי - וכי זה טבעי שהאדם יתנהג ההיפך מטבעו?! זה לא דבר טבעי. מה הכוונה טבעי? יש לכם הגדרה לזה? ואולי מה שאתם חושבים זה לא דבר טבעי לדעתי? מי אומר שאכפוף את דעתי לדעתכם וכו' על זו הדרך.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת - זה לא מובן מאליו. כשאדם רוצה לעשות שינוי אמיתי הוא צריך להתמיד בו לא רק באופן כזה שהוא יגיד: אוקיי, מהיום אני מתחיל דרך חדשה. זה לא עובד ככה. אדם שרוצה באמת להצליח, יהיה אדם שמוכן להתמיד בכל יום ולהזכיר לעצמו כל פעם מחדש למה הוא עושה את מה שהוא עושה ומה המטרה האמיתית שלו. וכל פעם יש צורך בחידושים, כדי לא לשעמם.

והדבר הנכון, הוא להתמיד בדבר הזה ולא להירדם תודעתית, האדם יכול להעריך את עצמו, לתת לעצמו את ההזדמנות הזו ולעשות עבורו את הטוב ביותר ולא לזלזל ברצון האמיתי של עצמו. כי הוא ראוי להערכה מצד עצמו, כי הוא אוהב את עצמו ללא תנאים. ועדיף שהאדם יאהב את עצמו ללא תנאים כי כך הוא יתחבר לעצמו באמת. כך האדם יכיר את עצמו, ידע להעריך את עצמו ולא ייתן לעצמו עונשים מיותרים או חוסר הערכה בעקבות הנחות יסוד שגויות.