ספר מתח ישראלי של סופר חדש מעורר סוג של סקרנות. לאן ייקח אותנו הספר. היכן יתרחש. האם יהיה מורכב או מאלו הזריזים הפשטניים. זה איננו ספרו הראשון של גל רענן. הוא פרסם כבר ספר בשם "יש לך אש? " שעליו לא שמעתי קודם.
קראתי באיזה ראיון עם גל רענן שהוא עצמו היה פעם חוקר פרטי, והביא את ניסיונו לכתיבת הספר. הוא מכיר את דרך החקירות. בנוסף אמר שחלק די גדול מהדברים הם אמיתיים. כמובן שהחיפוש אחרי אפשרויות האמת תופשת את תשומת הלב לרגע, אבל די מהר שוכחים ומתנתקים מהחיפוש הזה. הקרבן איננו אמיתי, ברור מן ההתחלה. הדמויות אולי מבוססות על הכרות מקרוב וגם השיטות, פרטים בדרך החקירה. הסיפור עצמו נשאב ממיטב דמיונו של הסופר.
הספר כמעט ולא התחיל וכבר יש לנו גופה. ויש לנו את נמרוד, חוקר שהכיר את הגופה בחייה. המת בחור צעיר, בנו של שר החוץ. לכאורה מת מוות טבעי, אולי דום לב. אבל רומי ראש המחלקת חקירות במשטרה מזהה רצח. ורצח מוכרחים לחקור.
נמרוד הבלש שיהיה גיבור הספר והחקירה חוזר קצת אחורה. איך הגיע למשטרה. קצת סיפורי אווירה של מחלקת הבילוש. הכתיבה זורמת. פשוטה ומגלה מיד מה תהייה רמת הספר. סיפור מהיר מאוד. צריך לקוות שרענן יודע לגלגל סיפור ולהכניס קצב נכון לדברים. בינתיים יש אווירה של התבדחויות בין גברים צעירים לחוצים וכמה צעירות סביב. מחלקה משטרתית העובדת בלחץ שעות.
אנחנו לומדים להכיר קצת את נמרוד. כמה מלים על הבית. סטריאוטיפי, רק מה שנותן איזה רקע לאישיותו. לא עמוק מדי. אימא דאגנית ואוהבת, אבא שאתו הוא לא מדבר, ורמזים לא ברורים. ועדיין המעניין ביותר לפנינו.
כשסוף סוף תתחיל החקירה נגלה מי תהייה קבוצת האנשים שתתאסף סביב הגופה. מבחינתי זה בדרך כלל החלק המעניין ביותר בספר בלשי. קבוצה שסופר יכול להאיר אותה.
הקבוצה עוד לא מתקבצת אך הכיוון מתברר מהר. בנו הנרצח של שר החוץ היה הומו, ולפי עליית רמת החרדות של נמרוד, גם הוא כזה. ולא רק, היה לו קשר עם הנרצח וכנראה גם לאנשים שהוא מכיר.
רענן לא אוסף באמת קבוצת הומואים ולא מנסה להפוך את הספר לסוג של מניפסט. הרקע מתקבל כמובן מאליו.
למרות שהספר מתרחש סביב נרצח הומוסקסואלי זה ספר מתח ואין זמן ומקום לשיחות בנושא. אין שיחות שינסו להבהיר לקורא צורות חיים שונות, מחשבות שונות, ניסיון לדבר ולפרק סטיגמות חברתיות. זה איננו ספר פנים קהילתי. הוא מיועד לכל חובבי ספרות מתח.
הסיפור מוליך את נמרוד ורותם, עוד בחור מהמחלקה, שנמרוד קשר אתו קשרים טובים לפריז. לחקור מישהו. לנמרוד יש שם שני ידידים. עכשיו כבר יש לנו לא רק את נמרוד הבלש ההומו אלא שניים החיים בזוגיות עובדים במוסד ונחשבים לסוכנים מצוינים. רותם החנון החמוד צריך להתחיל ללמוד קצת על חיי ההומואים בכלל ופריז בפרט ככרטיס כניסה לעולם הזה. וגם אם זה לא נאמר במפורש, הרי לנו הומואים מאוד לא סטריאוטיפים. בלש במשטרה, ושני סוכני מוסד.
מכאן כמובן לא אמסור פרטים על הסיפור. אסור לקלקל את המתל וההפתעות. המרדף משהחל אינו מפסיק לרגע ואינו מוריד הילוך. יש כמה וכמה טוויסטים שמשנים את כיוון המרדף והעלילה. אין עלילות משנה מסיחות את הדעת. ואי אפשר לומר שהספר לא מקיים הבטחת מתח ברמה מאוד סבירה.
יש קטע שהוא על סף קריקטורה פרודית אך רענן מודע לדברים ומגדיר את הסיטואציה כטלנובלה כבר בתוך ההתרחשות. כך שבסופו של דבר תעלול נשאר תעלול.
רענן מכניס לספר סוג של הווי מאצ'ואיסטי. מיני בדיחות המקובלות בין גברים מיודדים. אך גם כמה וכמה מאלה המקובלים בין גברים הומוסקסואליים. לא שהן מצחיקות הבדיחות, אך הן אמינות ועוזרות לבנות אמינות של אווירה ומקום עבודה סקסיסטי מצ'ואיסטי.
ישנה מקובלה ספרותית אחת שתמיד היה לי קשה לקבל אותה. בסוף חלק גדול מספרי המתח הרוצח, כמו זמרת אופרה השרה אריה לפני המוות, מתוודה ומסביר את הרצח, את המניעים ובעיקר נותן אפשרות לתפוס אותו. גל רענן לא נמנע מלהשתמש במקובלה זו. סופרים טובים באמת למדו לעקוף אותה ולהביא את הפתרון בלי אריית סיום מפי הבס המרושע.
מעניין שהספר הזה פורסם בימים אלו שאחרי הרצח בברנוער בתל אביב. כמובן שהספר לא נכתב בהשראתו. אי אפשר לחשוב שתוך חוד וחצי חודשיים נכתב ספר ו גם יוצא לאור, אך הסקרנות לנושא הייתה יכולה להפוך אותו אקטואלי יותר ורלוונטי. דבר שלא קורה לצערי.
אינני יכול להגיד שזה אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בסוגה הזו, מצד שני אם אפשר להגיד בלי לפגוע הרי שזה ספר טוב מאוד מליגה ב.
הספר "רץ" ריצה כזאת שלא משאירה הרבה מקום לבדוק אמינות. גל רענן הוא בהחלט "מספר סיפורים" טוב. לא מגדולי ספרי המתח, אך סביר בהחלט. אבל למה לעזאזל אף אחד לא תיקן עברית. למשל במקום לחפש לשכור דירה כולם מחפשים להשכיר. אפילו אם זו שפת הרחוב, הספר בכל זאת כתוב בשפה קצת יותר ספרותית.
גם אם הדמויות לא ממש עמוקות והן לא יותר משם וקו אחד המרמז לכאורה על אופי הדמות ומצדיקה את ההתרחשויות הרודפות אחת את השנייה במהירות עד שאנו מקבלים את האנשים מבלי לשאול. מי שטוב טוב מי שרע רע.
בסוג הזה של ספרי מתח הסיפור המהיר הוא הקובע. הספר לא מתחרה לא מתחרה בדוסטויבסקי או קונן דויל, אך גל רענן בהחלט מספק סחורה לחובבי הז'אנר. הצורה הטבעית בה משתזרת עובדת ההומוסקסואליות של חוקר המשטרה הגיבור תעזור מאוד גם לאלו המתנגדים לספרות כזאת. כי מתח הוא מתח. ספר למי שמחפש את מנת המתח שלו בקריאה מהירה.
קראתי באיזה ראיון עם גל רענן שהוא עצמו היה פעם חוקר פרטי, והביא את ניסיונו לכתיבת הספר. הוא מכיר את דרך החקירות. בנוסף אמר שחלק די גדול מהדברים הם אמיתיים. כמובן שהחיפוש אחרי אפשרויות האמת תופשת את תשומת הלב לרגע, אבל די מהר שוכחים ומתנתקים מהחיפוש הזה. הקרבן איננו אמיתי, ברור מן ההתחלה. הדמויות אולי מבוססות על הכרות מקרוב וגם השיטות, פרטים בדרך החקירה. הסיפור עצמו נשאב ממיטב דמיונו של הסופר.
הספר כמעט ולא התחיל וכבר יש לנו גופה. ויש לנו את נמרוד, חוקר שהכיר את הגופה בחייה. המת בחור צעיר, בנו של שר החוץ. לכאורה מת מוות טבעי, אולי דום לב. אבל רומי ראש המחלקת חקירות במשטרה מזהה רצח. ורצח מוכרחים לחקור.
נמרוד הבלש שיהיה גיבור הספר והחקירה חוזר קצת אחורה. איך הגיע למשטרה. קצת סיפורי אווירה של מחלקת הבילוש. הכתיבה זורמת. פשוטה ומגלה מיד מה תהייה רמת הספר. סיפור מהיר מאוד. צריך לקוות שרענן יודע לגלגל סיפור ולהכניס קצב נכון לדברים. בינתיים יש אווירה של התבדחויות בין גברים צעירים לחוצים וכמה צעירות סביב. מחלקה משטרתית העובדת בלחץ שעות.
אנחנו לומדים להכיר קצת את נמרוד. כמה מלים על הבית. סטריאוטיפי, רק מה שנותן איזה רקע לאישיותו. לא עמוק מדי. אימא דאגנית ואוהבת, אבא שאתו הוא לא מדבר, ורמזים לא ברורים. ועדיין המעניין ביותר לפנינו.
כשסוף סוף תתחיל החקירה נגלה מי תהייה קבוצת האנשים שתתאסף סביב הגופה. מבחינתי זה בדרך כלל החלק המעניין ביותר בספר בלשי. קבוצה שסופר יכול להאיר אותה.
הקבוצה עוד לא מתקבצת אך הכיוון מתברר מהר. בנו הנרצח של שר החוץ היה הומו, ולפי עליית רמת החרדות של נמרוד, גם הוא כזה. ולא רק, היה לו קשר עם הנרצח וכנראה גם לאנשים שהוא מכיר.
רענן לא אוסף באמת קבוצת הומואים ולא מנסה להפוך את הספר לסוג של מניפסט. הרקע מתקבל כמובן מאליו.
למרות שהספר מתרחש סביב נרצח הומוסקסואלי זה ספר מתח ואין זמן ומקום לשיחות בנושא. אין שיחות שינסו להבהיר לקורא צורות חיים שונות, מחשבות שונות, ניסיון לדבר ולפרק סטיגמות חברתיות. זה איננו ספר פנים קהילתי. הוא מיועד לכל חובבי ספרות מתח.
הסיפור מוליך את נמרוד ורותם, עוד בחור מהמחלקה, שנמרוד קשר אתו קשרים טובים לפריז. לחקור מישהו. לנמרוד יש שם שני ידידים. עכשיו כבר יש לנו לא רק את נמרוד הבלש ההומו אלא שניים החיים בזוגיות עובדים במוסד ונחשבים לסוכנים מצוינים. רותם החנון החמוד צריך להתחיל ללמוד קצת על חיי ההומואים בכלל ופריז בפרט ככרטיס כניסה לעולם הזה. וגם אם זה לא נאמר במפורש, הרי לנו הומואים מאוד לא סטריאוטיפים. בלש במשטרה, ושני סוכני מוסד.
מכאן כמובן לא אמסור פרטים על הסיפור. אסור לקלקל את המתל וההפתעות. המרדף משהחל אינו מפסיק לרגע ואינו מוריד הילוך. יש כמה וכמה טוויסטים שמשנים את כיוון המרדף והעלילה. אין עלילות משנה מסיחות את הדעת. ואי אפשר לומר שהספר לא מקיים הבטחת מתח ברמה מאוד סבירה.
יש קטע שהוא על סף קריקטורה פרודית אך רענן מודע לדברים ומגדיר את הסיטואציה כטלנובלה כבר בתוך ההתרחשות. כך שבסופו של דבר תעלול נשאר תעלול.
רענן מכניס לספר סוג של הווי מאצ'ואיסטי. מיני בדיחות המקובלות בין גברים מיודדים. אך גם כמה וכמה מאלה המקובלים בין גברים הומוסקסואליים. לא שהן מצחיקות הבדיחות, אך הן אמינות ועוזרות לבנות אמינות של אווירה ומקום עבודה סקסיסטי מצ'ואיסטי.
ישנה מקובלה ספרותית אחת שתמיד היה לי קשה לקבל אותה. בסוף חלק גדול מספרי המתח הרוצח, כמו זמרת אופרה השרה אריה לפני המוות, מתוודה ומסביר את הרצח, את המניעים ובעיקר נותן אפשרות לתפוס אותו. גל רענן לא נמנע מלהשתמש במקובלה זו. סופרים טובים באמת למדו לעקוף אותה ולהביא את הפתרון בלי אריית סיום מפי הבס המרושע.
מעניין שהספר הזה פורסם בימים אלו שאחרי הרצח בברנוער בתל אביב. כמובן שהספר לא נכתב בהשראתו. אי אפשר לחשוב שתוך חוד וחצי חודשיים נכתב ספר ו גם יוצא לאור, אך הסקרנות לנושא הייתה יכולה להפוך אותו אקטואלי יותר ורלוונטי. דבר שלא קורה לצערי.
אינני יכול להגיד שזה אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בסוגה הזו, מצד שני אם אפשר להגיד בלי לפגוע הרי שזה ספר טוב מאוד מליגה ב.
הספר "רץ" ריצה כזאת שלא משאירה הרבה מקום לבדוק אמינות. גל רענן הוא בהחלט "מספר סיפורים" טוב. לא מגדולי ספרי המתח, אך סביר בהחלט. אבל למה לעזאזל אף אחד לא תיקן עברית. למשל במקום לחפש לשכור דירה כולם מחפשים להשכיר. אפילו אם זו שפת הרחוב, הספר בכל זאת כתוב בשפה קצת יותר ספרותית.
גם אם הדמויות לא ממש עמוקות והן לא יותר משם וקו אחד המרמז לכאורה על אופי הדמות ומצדיקה את ההתרחשויות הרודפות אחת את השנייה במהירות עד שאנו מקבלים את האנשים מבלי לשאול. מי שטוב טוב מי שרע רע.
בסוג הזה של ספרי מתח הסיפור המהיר הוא הקובע. הספר לא מתחרה לא מתחרה בדוסטויבסקי או קונן דויל, אך גל רענן בהחלט מספק סחורה לחובבי הז'אנר. הצורה הטבעית בה משתזרת עובדת ההומוסקסואליות של חוקר המשטרה הגיבור תעזור מאוד גם לאלו המתנגדים לספרות כזאת. כי מתח הוא מתח. ספר למי שמחפש את מנת המתח שלו בקריאה מהירה.
050-3331-331