כל אדם חותר להגיע אל האושר בהתאם לנתוניו ולגורמים המניעים אותו. מעבר להנאות הרגעיות והיומיומיות, מרבית האנשים מציבים לעצמם יעד או יעדים מרוחקים במטרה להגיע אל האושר. בין הבולטים ביעדים אלה: כסף, כבוד, עוצמה אישית, צבירת ידע ומוניטין ושם טוב. להשגת אושר אישי תורמים, מעבר לכך, גם חיים שלווים, ללא מתחים שליליים, המושגים בעיקר ע"י יחסים טובים עם הסביבה ובכלל זה משפחה, שכנים ומקום עבודה.

ההתנגשות בין יעדי האושר השונים

השגת המטרות הללו היא ללא ספק מתכון טוב בדרך אל האושר. דא עקא שכמעט בלתי אפשרי להרחיק ולהתקדם בכל היעדים הללו בעת ובעונה אחת. כל יעד הוא פסגה בפני עצמה הדורשת התמדה והתמסרות והוא מושג עפ"ר באמצעות הישגים קטנים נצברים.

ע"מ להגשים חלום ולהגיע לפסגתו של יעד אחד (דבר האמור להביאנו ל"שיא האושר"), לא רק שצריך להזניח את החתירה קדימה בהרבה יעדים אחרים, אלא שלעיתים קרובות הדבר גורם לקונפליקט ולהתנגשות עם יעדים אחרים (שגם הם בפני עצמם אמורים להוביל ל"שיא האושר").

הצלחה בקריירה פוגעת לעיתים בחיי המשפחה. היא כרוכה בשימוש במרפקים ובדריכה על גוויות, דבר שאינו תורם לשלוות החיים. מימוש האינטרס של השגת כסף עלול לפגוע בשם הטוב או במוניטין וגם בחיי משפחה (מלחמות ירושה למשל). מי שדואג לכבודו או לעוצמתו האישית עלול להיפגע או לכעוס בשל כל דבר ולנתק יחסים טובים. מאידך מי שמציב לעצמו, כמטרה, חיים שלווים ורגועים ע"י יחסים טובים עם כל הסובב אותו, חייב להיות פחות אסרטיבי ופחות הישגי ולוותר על יעדים אחרים. הדרך אל האושר המיוחל רצופה, איפא, קטעים ורגעים רבים של חוסר אושר.

הצדדים השליליים המתגלים עם השגת יעד האושר

מי שסוף סוף הגיע לפסגה שהציב לעצמו כיעד נכסף (שאמור לעשותו מאושר) מגלה לפתע כי לא רק בדרך אל הפסגה, אלא גם בצמרת עצמה יש צדדים שליליים: נטל האחריות נעשה כבד יותר, כל טעות גורמת לנזק גדול יותר, החשיפה עלולה להיות מטרידה, יש רגישות גדולה יותר לביקורת, יש מי שנושפים בעורפך במטרה להורידך, שוררת תחושה שתמיד אחרי שיא יש ירידה, קיים חשש מנפילה, לעיתים גם קיימת בדידות בצמרת. קיימים, איפא, קטעים ורגעים רבים של חוסר אושר במקום האמור להשרות עלינו את "שיא האושר".

גבול רמת האושר הניתנת להשגה

מה שמדהים בכל הענין הזה הוא שאם נסלק את כל הרגעים והקטעים של "חוסר אושר" בדרך אל "פסגת האושר", או בפסגה עצמה, רמת האושר שלנו לא תעלה. עצם הקלות שבהשגת יעד כבר מורידה מערכו. אנחנו יותר מאושרים דווקא כשיותר קשה לנו להשיג יעד כלשהו ודווקא כשהיעד שהשגנו אינו קל להחזקה.

האושר שאנו חותרים אליו בא, איפא ב"עסקת חבילה" עם קצת "חוסר אושר", כחלק בלתי נפרד ממנו, ועובדה זו שמה גבול עליון לרמת האושר המקסימלית שניתן להגיע אליה.

גם אושר אבסולוטי, שבו כל הגורמים המניעים אותנו (צרכים, יצרים, דחפים, רצונות, אינטרסים ורגשות) הגיעו לסיפוקם, אילו הושג, היה מביא עמו, כחלק בלתי נפרד ממנו, חוסר אושר אבסולוטי, שהיה מבטל אותו (זהו "פרדוקס האושר" כפי שביארתי במאמרי "אושר" שפורסם באתר "מאמרים" ב - 14. 4. 08).

אושר ודיכאון

ככל שהמכשול שעליו התגברנו גדול יותר, תחושת האושר גדולה יותר. מאידך ככל שהכישלון גדול יותר תחושת חוסר האושר גדולה יותר. ע"מ להשיג אושר אנו מהמרים, איפא, על לא אחר מאשר על האושר עצמו ומסכנים את מה שיש ממנו במטרה להשיג יותר.

תחושה רצופה של חוסר אושר עקב העדר הישגים או עקב כישלונות רצופים, תביא בסופו של דבר לדיכאון. דיכאון ואושר נמצאים, איפא, על רצף אחד, כאשר בצד האחד נמצאים הדיכאון והמרה השחורה ובקצה השני תחושת האושר ה"עילאי". לכאורה ניתן לומר באופן פשטני כי על מנת לצאת מדיכאון או לעלות ברמת האושר יש לצבור הישגים וסיפוקים, ומאידך, על מנת לרדת מרמת אושר גבוהה יותר לרמת אושר נמוכה יותר ולדיכאון, יש לצבור כישלונות ותסכולים. עם זאת הנוסחה אינה כל כך פשוטה, שכן יש להכניס לתמונה גם את הנתונים האישיים של כל אדם ובכלל זה: תכונות אופי, מצב רפואי גופני ונפשי, מראה חיצוני, אינטליגנציה, רקע חברתי וכלכלי, גיל ונטיות גנטיות לדיכאון או לאושר.

בתוך כל קבוצה של בעלי אותם נתונים אישיים אכן ניתן לומר כי נוסחה זו תקפה. בהשוואה בין קבוצות שונות של בעלי אותם נתונים אישיים ניתן יהיה להבחין בהבדלים בקצב המעבר מרמה לרמה ובהבדלים בין מהירות וקלות העליה או הירידה מרמת אושר אחת לאחרת.

אושר וזמן

לפרספקטיבה של זמן יש השפעה על תחושת האושר שלנו ויש לה נטיה להעצים אותו מעבר למימדים ה"אמיתיים" שלו. כאשר אנו זוכרים תקופות "מאושרות" מעברנו אנו נזכרים יותר ב"טוב" שבהן ונוטים לשכוח את ה"רע" שהיה בהן. כאשר אנו מציבים לעצמנו יעדים בעתיד במטרה להגיע לאושר, אנו נוטים להתעלם מהחסרונות והמינוסים שיתגלו עם השגת היעד, ולהאמין שהכל יהיה ורוד עם השגת היעד.

כאשר אנו שרויים בהווה, בתקופה "מאושרת", דווקא אז עלול להציק לנו ולפגוע באושרנו כל דבר רע הכרוך בו, אפילו הקטן ביותר.

גם בחתירה לאושר קיימות תפיסות זמן שונות. מרבית האנשים מציבים לעצמם יעדים מרוחקים שהדרך להשגתם רצופה בהישגים קטנים וברגעי אושר מיידיים אך אינם פוסחים גם על הנאות החיים היומיומיות. לעומת זאת חלק מהאנשים מחפשים את האושר הרגעי המיידי, גם אם הדבר בא על חשבון יעדים מרוחקים יותר. בקבוצה זו נכללים צרכני הסמים, השתיינים, המהמרים והמכורים למיניהם, וככל הנראה גם אכלני היתר.

רמת האושר הכללית בעבר ובעתיד

שלושת אבני היסוד של האושר הם: נתונים אישיים טובים, השגת הישגים וסיפוקים אישיים ושלווה פנימית המושגת בעיקר ע"י חיים חסרי מתחים שליליים ומועקות.

אם נבחן את ההיסטוריה האנושית באלפי השנים האחרונות ניווכח כי בכל אחד משלושת אבני יסוד אלה קיימת מגמה של שיפור. תנאי החיים היום עולים לאין ערוך על מה שהיה בעבר, תוחלת החיים עולה והרפואה מתקדמת. לכל אלה יש השפעה מטיבה על הנתונים האישיים של כל אדם. גם היכולת להשיג הישגים ולספק את הגורמים המניעים עולה. כיום יש אפשרויות והזדמנויות רבות יותר להתקדמות ולהתפתחות אישית בכל התחומים. אפשרויות הבידור, ההנאה, הנופש והטיולים עלו.

גם לגבי השלווה האישית הפנימית המושגת ע"י יחסים טובים עם הסביבה חלים שינויים לטובה. אושר יכול להיות מושג הן ע"י פעולות חיוביות והן ע"י פעולות שליליות, כגון: לחימה - שלום, בניה - הריסה, אהבה - שנאה, לקיחה - נתינה, תגמול - נקמה, פירגון - מתיחת ביקורת, גרימת אושר לאחר או פגיעה באושרו. הפעולות השליליות עברו עידון באלפי השנים האחרונות. אין יותר ענישה פיסית אכזרית בהיקפים שהיו בעבר. המדינות המפותחות כבר הגיעו למסקנה לפיה שלום ביניהן עדיף מכל הבחינות על מלחמה, וכל מדינה כבר יודעת מה גבולותיה. גם בני האדם מכירים יותר ויותר את גבולותיהם ביחס לאנשים אחרים והחקיקה המודרנית מסייעת בכך. התובנה לפיה הרס הדדי ופגיעה הדדית מועילים פחות משלום הדדי מחלחלת לאט לאט. ניתן לומר שלא רק הפעולות השליליות להשגת אושר עברו עידון ומיתון, אלא שגם שעור הפעולות החיוביות להשגת אושר נמצא בעליה ביחס לשעור הפעולות השליליות.

עפ"י מגמה זו ניתן לומר כי רמת האושר הכללית הנוכחית גבוהה יותר מאשר היתה בעבר וכי בעתיד רמת האושר הכללית אמורה להיות גבוהה אף יותר. כל זאת, כאמור, עד לגבול מסוים.