איך למצוא זמן לדברים החשובים באמת? מה יעשה האדם שאין לו זמן להתבונן? ואיך בדיוק אפשר למצוא זמן להתבוננות?

מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה? מה המטרה שאותה הוא רוצה להשיג מכל דבר שהוא עושה? איך אני יכול להשיג את המטרות שלי בצורה יותר יעילה? איך אני יכול לשפר את מה שאני עושה? איך אני יכול לעשות את מה שאני עושה, בצורה טובה ביותר?

עכשיו נחלק את השאלות ונענה עליהן:

איך למצוא זמן לדברים החשובים באמת? מה יעשה האדם שאין לו זמן להתבונן? ואיך בדיוק אפשר למצוא זמן להתבוננות? התשובות התקבלו כבר במאמר, אין צורך בלמצוא זמן מיוחד בהתבוננות בדברים ע"מ להגיע להבנה להיות מאושר, שכן על האדם פשוט לנסות להבין את עצמו בחיי היום יום שלו טוב יותר. ואלה השאלות המגיעות אחריהן מתוך אותה הבנה:

מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה? מה המטרה שאותה הוא רוצה להשיג מכל דבר שהוא עושה? איך אני יכול להשיג את המטרות שלי בצורה יותר יעילה? איך אני יכול לשפר את מה שאני עושה? איך אני יכול לעשות את מה שאני עושה, בצורה טובה ביותר? מדוע אני עושה את מה שאני עושה? אוקי, אני לומד מתמטיקה כדי לעשות את המקסימום בקורס מתמטיקה ולהגיע בו להבנה מקסימלית וכדי להיות מומחה במחשבים בהמשך. המטרה להשיג את המקסימום בקורס המתמטיקה הנוכחי ולהיות מומחה במחשבים. אני יכול להשיג את המטרות שלי בצורה יעילה יותר? בכך שלא אלחץ על עצמי שאני צריך לעשות את זה בזמן X, Y, Z ודווקא בתחום הזמן A-F ולא B-G כלומר לנסות להגדיר הגדרות זמן מיותרות שרק דופקות את החיים. וגם המושג צריך מיותר, כי אני עושה דברים כי אני אוהב ולא כי אני צריך.

איך אני יכול לשפר את מה שאני עושה? ע"י התבוננות בעיקר והזנחת הטפל, ע"י חיפוש שיטות יותר מהירות ומדוייקות לחישוב דברים במקום לעשות פעולות מיותרות שרק מבזבזות זמן, וכך אני משיג עבודה יעילה יותר ומהירה יותר ואיכותית וכמותית יותר.

איך אני יכול לעשות את מה שאני עושה, בצורה טובה ביותר? יש מטרה וכדי לקדם אותה, אפשר פשוט מאוד ללכת לאוניברסיטאות / מכללות, ולבדוק: מה הדרישות שלהם? איזה תארים יש להם להציע בתחום שלי? לאן כדאי יותר ללכת? והאם זה מתאים? ומה הכי מתאים?

כל השאלות הללו מובילות לפתרון אופטימלי כך אדע מה המקום הכי מתאים לי ללמוד בו מכל הבחינות. ואסכם בקצרה את הפוסט הקודם של אתמול במשפטים הבאים:

ולכן ההבנה של לזרום עם הדברים באותו רגע, היא מתוך הבנה שכל דבר הוא טוב, ולכן זורמים ממילא עם הדברים, וכשיש הבנה כזאת אין צורך במאמץ כי האדם במקרה כזה פטור מכל מאמץ.

מסקנה: האדם מנסה דברים בחיים, בכל מיני דרכים כדי להגיע למטרה X ע"מ שהוא יגיע למטרה זו, עליו להתנסות בכל מיני דרכים, ואין דרך טובה מהשנייה, כל הדרכים טובות. ולכן שאדם יודע שהכל טוב באותה מידה ממילא הוא זורם עם הדברים, וכשיש הבנה כזאת הוא פטור ממאמץ כי ההבנה הזו חוסכת לו את המאמץ.