המשפט הזה מלכתחילה נראה סותר כ"כ שכבר ניתן לחשוד שיש פה משהו. סוג של אוקסימורון אם אתה הולך אחורה, איך תתקדם?

אבל איפכא מסתברא, דהיינו, האדם במצב שהוא חוזר לסמוך על האינסטינקטים שלו אבל עם הידע של היום אשר מוביל אותו לעתיד שילוב של עבר ועתיד. כאילו האדם נלקח לעבר ולקח משם את האינסטינקטים כדי לסמוך עליהם, וחזר לעתיד עם אינסטינקטים מפותחים אשר עמידים בפני התמודדות אשר מטרתה לטשטש אותם.

והאדם לאחר שעבר מה שעבר, ושם לב לדברים טוב יותר, שהאינסטינקטים עברו אצלו מעבר במשך מיליארדי שנים שאין טעם אפילו לתקן אותם, הם כ"כ מפותחים והשתלבו עם השכל וההבנה כ"כ גדלה שבטח ניתן לחדד אותם יותר. אבל בטח שאין לאדם אשר עדיין לא הגיע אפילו לא לאלף שנים לערער על ניסיון של מיליארדי שנים.

הדבר אשר נשאר לאדם הוא לחדד את ההבנות שלו, ולתת לדברים לזרום לפיהן.

ויש אפשרות לאדם לחזור למצבו הטבעי, כי לעתים יש שאלה והיא, איך לחדד את המיומנות להיות ערני כדי להסתכל על הדברים כפי שהם.

אז פשוט במקום להיכנס לדמיונות יש 3 כללים אשר מבהירים חד וחלק איך להביא כמו באקספוזיציה של סיפור טוב, מחשבה מקדמת לשאר המחשבות ואלו 3 כללי הברזל:

1. כאשר האדם רוצה להצליח בתחום מסויים עליו לברר מה ידוע לו בו.

2. לברר מה עוד לא מספיק ברור.

3. לנסות לגלות ולהבין את מה שעדיין לא ידוע.

ובעצם כך, הדברים מתחדדים העירנות והחושים מתחדדים ובפוקוס גדול יותר.

לעתים ישנם מצבים כאשר האדם נכנס ללחץ וזה מפני שהוא לא מסתכל על הדברים הידועים לו, וכאשר האדם מסתכל על הדברים הידועים לו, הוא מקצר לעצמו את הדרך ע"י כך שאינו מבזבז את זמנו על דברים מיותרים. וקיצור דרך הכוונה היא לקיצור אמיתי ולא בריחה מהתמודדות.

כאשר האינסטינקטים שלובים ביחד עם השכל, האדם חוזר למצב הקודם בו הוא סמך על התובנות שלו וחוזר בעצם גם לעתיד כי כל רגע הוא עתיד חדש, אז הוא חוזר לעתיד מבריק יותר תרתי משמע - גם מבריק בזכות הניסיון שצבר וגם העתיד הזה מבריק. בנוסף לכך, הוא גם חזר לעצמו. ודרך עצמו הוא מתקדם לאן שלא יכל אף פעם להגיע.

מש"ל? לא תודה, אין צורך.