* מידע אנושי - חלק 2 א.
שני תנאים בשביל להתקדם אל עבר האין סוף: לעבדה וגם לשמרה.
אילו תושב גן - עדן היה אדם בעל אינטלגנציה ונטול הנשמה, היה מסתפק השם יתברך לשלוח לו הנחיה אחת: לעבדה בלבד, זאת כי לא היה מגיע לידי המכשול של ההשתכרות העצמית, שהובילה אותו לשאוף לעיבוד מידע אבסורדי... וממילא לא היה יוצא מהמסגרת הנתונה של המידע.
ובכל זאת, ולמרות האזהרה הברורה והחד - משמעית זאת, מצא השם יתברך לנכון, ביודעו את נפש האדם, להעניק לו עוד עצה ברורה שתועדה ונוסחה בלשונו של האדם, באופן הברור ביותר, שלא מותיר מקום לספק:
טז ויצו ה' אלקים, על - האדם לאמר: מכל עץ - הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
רוצה נסיחה? לך לחיות בגן - עדן. לך קטוף כאוות נפשך ועבד את המידע שבידך ככל העולה על רוחך, ללא גבולות ועד אין סוף... לך קח מה שאתה רוצה והגיע לאן שאתה רוצה... אתה עוד תגיע למחוזות אטרקטיבים - האמן לי... אתה לא תפסיק ליהנות ולהתפעל... מכל עץ - הגן אכל תאכל, זה כל מה שעליך לעשות.
יש כל כך הרבה מה לעשות, לך אל תעצור, חבל על כל רגע... רק אל תלך אל פינת "הרחוב ההוא" ותשב בשילוב ידיים עד שמישהו יעבור ויזרוק לך בטובו עצם, או שפשוט תיפול ממנו חפיסת "מידע מעובד" כלשהי - או אז אתה תקפוץ עליה כאריה ותחשוב בתוכך "כי הינה הירווחתי ללא מאמץ ועשיתי טוב", "וממילא המצב ההפוך לדידי הוא תמצית הרע"...
כך "גילה" האדם לכאורה את הטוב ואת הרע, כאשר חווה את דעתו אודות דרכי השגת המידע... וזהו מקור השם "חוה" - אשתו של אדם הראשון, הראשונה שחוותה את דעתה אודות דרכי השגת המידע... והשם יתברך בא להודיע לאדם הטיפש הזה את זאת: אתה טועה מלכתחילה אדם יקר! אין הרבה דרכים להשגת המידע, ישנה רק דרך אחת ויחידה: להושיט את היד ולקטוף, לקטוף וליהנות ולחיות ללא הגבלה עד לאין סוף, זאת האופציה היחידה הנמצאת הלכה למעשה ביקום, ואתה, אדם יקר, באת ויצרת עוד אופציות ווירטואליות חלופיות, ובזאת אתה רק הגבלת את עצמך ויצרת לך "הגבלה מאין":
לפני יצירת אופצית הטוב והרע על ידך - יכלת רק לבוא ולקטוף וליהנות ולחיות עד אין סוף, זוהי התכלית שהבאתי אותך בגינה אל גני, אל גן העדן - אל גן המידע, של הטוב האין - סופי, של החיים האין - סופיים. ועכשיו באת והגבלת בעצמך את הקטיפה שלך, כי גילית לכאורה דרכים בלתי רצויות לקטיפה - גילית לכאורה את הטוב ואת הרע: גילית לכאורה שתי דרכים: אחת טובה, והשניה רעה, וזוהי ההגבלה העצמית בהתגלמותה. זוהי המשמעות המקורית של האימרה "לירות לעצמך ברגל":
פעם היתה לך רק כניסה בטוחה אחת ויחידה למרחב האין - סופי, ועכשיו הוספת לכניסה הזאת עוד מספר כניסות "רעות" ווירטואליות שלא כדאי "לדעתך" להשתמש בהן, ובזאת רק הגבלת את עצמך, ומשמעות ההגבלה העצמית הזו היא אחת: עצירת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעמדו לפניך, עצירת זרימת החיים, המוות.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
פעם יכלת לקטוף ולחיות עד אין סוף, ועכשיו הגבלת את הקטיפה שלך בעצמך והגבלת בהחלטה אבסורדית את אפשרויות האין - סוף המקוריות שלך, שמת להם מחסום מלאכותי: פה כדאי לעצור ופה כדאי להמשיך, פה לקטוף ופה לא, פה זה טוב ופה זה רע, פה לחיות ופה למות. איזו החלטה אבסורדית! איזו החלטה טפשית. הוא אשר הזהיר מפניו המתעד: כי ביום אכלך ממנו מות תמות! אתה בעצמך, תבצע בעצמך, את האופציה הזאת!
ואני חייב להוסיף כאן עוד הערה: אין במדובר ב - "מות תמות" כפעולת גמול או כעונש על זאת שעברת על דברי השם יתברך והמצאת את הרע... המדובר הוא בפועל נגזר מהפעולה שלי. המוות הוא הפועל הנגזר מייצירת הרע, כמו שהכאב שחשים מכוויה הוא פועל נגזר מהכוויה עצמה, הכאב כאן אינו מבטא פעולת גמול ולא עונש...
וכל זאת - כי ניתנה בידינו אפשרות הבחירה החופשית, הטובה, שאמורה לשמש אותנו בהפשרת המידע הבלתי מוגבל העומד לרשותינו, הנשמה שלנו התייחדה עם האופציה הזו... וזה תאם את התוכניות המקוריות של המתכנת הראשי, ואכן זה פתח בפנינו את אפשרות "הלקיחה האין - סופית מהגן האין - סופי". עד שיירינו לעצמינו ברגליים, והתחלנו להשתמש בבחירה החופשית למטרה ההפוכה בתכלית, למטרת ההגבלה, להגבלת הבלתי - מוגבל דווקא! שכחנו שהבחירה החופשית נועדה דווקא להפשרה...
בשביל - מה לחפש את הרע - שאיננו? בשביל - מה לחפש את המוות - שאיננו? חיפושך הבלתי נלאה אחר הטוב והרע, יוצר לכאורה את הרושם וכאילו יש את הטוב ואת הרע, בעוד אין שום דבר בנמצא חוץ מהטוב. יש רק חיים, למה לחפש את המוות? למה לחפש את הרע? למה להגביל את האפשרויות האין - סופיות על ידי יצירת אפשרויות ווירטואליות שהן מגבילות ובלתי מציאותיות? יש רק טוב, אין רע. יש רק חיים, אין מוות, לא אמור להיות מוות, אנחנו המצאנו אותו.
"המוות" מייצג את "ההגבלה העצמית" הזו - תפארת היצירה שלנו, והשם יתברך הפציר בנו שלא נגביל את עצמינו, שלא נגביל את החיים שלנו, שלא נמות. כך הוא תיעד את ההפצרה הזו:
טז ויצו ה' אלקים, על - האדם לאמר: מכל עץ - הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (בראשית פרק ב')
עד כאן כל מה שיש לי להגיד ולספר על המידע, מקורו, ייעודו, ומשמעותו. השם יתברך העניק לאדם את המידע, והאדם לקח בשקיקה מידו את המתנה הזאת. הרושם הוא שמיציתי כבר את הנושא ואין לי אלא לברך את קוראי ולסגור את החנות, אבל ישנה רק בעיה אחת: עוד לא התחלתי במאמרי.
המאמר שביקשתי לכתוב - אכן עוסק במידע מזווית מאוד מסויימת שעוד לא נגעתי בה, אולם ביקשתי לפני שאתקרב לזווית הזו - לתאר את הציר המרכזי שמאמרי עתיד ליסוב סביבו, ביקשתי לתאר את המונח "מידע" - את המתנה הזו שהשם יתברך ביקש להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו. היגעתי עד גן - עדן בשביל ההקדמה הזו וביקרתי באתריה, בחנתי מקרוב את רגעי הבריאה הראשונים כפי שתועדו על ידי השם יתברך בסיפרו, והבנתי סוף סוף את בעית ההגבלה והמוות: השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, שייעבד אותו שיחיה בצילו שיהנה ממנו, הוא שם את האדם בגן המידע האין - סופי שלו ושם בידו את הכלים המתאימים שיעזרו בידו להבחין בתכונת האין - סוף, בשביל שישאף כל הזמן להתקדם ולקטוף מהמידע האין סופי תוך כדי חיים פעילים אין סופים, זהו בעינו מצע החיים שהוצע לאדם, והאדם בטיפשותו דחה את המצע הזה, והחליפו במצע שונה בתכלית, ואף השתמש בכלים שעמדו לרשותו למטרתו התמוהה זו: להגביל את טווח ראייתו, להגביל את מרחבי הגן המקורי שנולד אל תוכו, להגביל את כמות המידע שניתן לקטוף מהגן הזה, להגביל את עיבוד המידע הזה ואופני ההנאה האין סופיים ממנו, ולהגביל פשוטו כמשמעו את חייו הוא, כך יצר האדם את המוות.
השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, והאדם הגביל באופן מלאכותי את זרימת המידע הזה.
- מדוע?!
- כבר אמרנו: מטיפשותו, זו הסיבה היחידה והמניע היחיד והרקע היחיד. גם תינוק קטן שאוהב לאכול - יכול לשפוך את תכולת הצלחת שלפניו ולמרר בבכי על כי נשמט האוכל שהיה מונח לפניו. לא כדאי לבחוש יותר מדי בשאלת המניע של התינוק, ובשאלת המניע של האדם שהגביל ביצירתיות את עצמו, ואת המידע השרוע לפניו. השאלה היא אחרת - אליה נודעתי לפני כשבועיים.
לפני כשבועיים, מספר ימים לאחר שסיימתי את כתיבת "גוף ונשמה", ישבתי לי נינוח מול מצג המחשב וביקשתי לטעום את רגע מנוחת הלוחמים... טיילתי ברחבי האינטרנט ללא שום מטרה לשמה, גלשתי... גלשתי עד עייפה וכמעט נמאס לי... ישנו מכנה משותף לכל האתרים הישראלים, בו נפגשים עם הפשלה הלאומית של המלחמה האחרונה, שכבר בנו סביבה קונצנזוס לאומי, הדליקו מדורה וישבו להתחמם מסביב. ללא מדורה או משואה - עם ישראל לא יכול... חייבים מעת לעת להתחמם ממדורה כלשהי...
אם כן התחממתי איתם וקראתי אין סוף מאמרים ודעות ותיזות אודות הפשלה והביזיון הלאומי - כל תיזה כיסתה זווית משלה, והאם צריך וועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית או ציבורית! בינתיים פועלת ועדת - כנסת שהוקצו לה המשאבים הדרושים מכוח החוק, ומטעמה התחילו לעבוד מספר תתי ועדות, וגם ועדה מיוחדת מטעם מבקר המדינה התחילה במלוא המרץ לגבות עדויות מכל רחבי הארץ. כל הדעות תמימות דעים עם הדיעה הזותי: צריך וועדת חקירה ממלכתית, הגם ולא תמיד תמצא מי שיעמוד על ההבדל הדק בין הממלכתית לממשלתית לציבורית או למשפחתית! ובאמת - אמרתי לעצמי, למה שלא יעשו וועדת חקירה משפחתית, הרי כולנו משפחה אחת!
עד שהשתעממתי. לקח לי מספר שעות עד שמיציתי את הנושא, ומשם הלכתי להפג את שיעמומי בגוגל! מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל. יש לי פטנט אישי להפג את המתח או את השיעמום מעת לעת, ואני משתמש בו באופן הזה: מקליד במשבצת החיפוש מילה כלשהי שעולה לי בראש, ונותן אנטר! ויאללה עליהום: אני עובר על המידע האין - סופי שנפער אודות המילה הזאת, ובודק אם יש משהו מעניין ששווה עיון...
כשאני נמצא בשיא העצלות, וכאשר גם הראש מצטרף לחגיגה ומבקש שלא יפריעו - אני מקליד ללא שום כיוון מילה באמצעות "האצבעות" שלי: הן עוד לא הגיעו לשפל המדרגה של התבטלות הראש! הן הבודדות שעושות לי חשבון בשעת דוחק, ואני מנצל אותן ואת טיבן ומפעיל אותן בכל הכוח: מתקתק דרכן מילה כלשהי ובודק את תוצאות החיפוש, מעניין אותי יותר מכל - זמן החיפוש ומספר התוצאות: נגיד אתה מתקתק את המילה בוקר: מספר התוצאות (האמיתיות) הן: 2, 440, 000 - כלומר גוגל מצא כשני מליון וחצי צירופים, בהם מופיעה המילה "בוקר", כל צירוף וכתובת האתר שלו, שמעליה מתנוסס נוסח של כשתי שורות, בו מתואר תמצית הקטע בו מופיעה המילה "בוקר" באתר. אתה קורא איפוא את שתי השורות ובודק אם זהו סוג המידע שאתה מחפש אודות המילה "בוקר" - ואם כן, אתה נכנס לאתר הזה בלחיצה קטנה על כתובת האתר, וקורא את המידע המלא.
היינו, ואם ברצונך לכסות את מלוא האפשרויות ולקרוא את מלוא המידע אודות "בוקר" וכל הקשור בה, עליך לקרוא את שתי השורות של שני מליון וחצי צירופים, ולהחליט אם המידע הנמצא באתרים האלה הינו רלוונטי עבורך, ואם כדאי לבקר באתר שממנו נלקחו שתי השורות. תוך מספר שנים אתה יכול לסיים את בדיקת שתי השורות של כל האתרים, או אז אתה יכול להגיע בשעה טובה ומוצלחת אל החלק השני של הפרוייקט, ולהחליט לאלו אתרים בדיוק עליך להכנס בשביל לבדוק את המידע שמכילים אודות המילה היקרה שלך "בוקר". כמה זמן יימשך החלק השני של הפרוייקט - קשה להעריך, באמת ובתמים.
נותר רק להאיר נתון אחד מעניין וחשוב: את 2, 440, 000 התוצאות על כתובות האתרים שלהם, כולל שתי שורות התמצית של כל אחת ואחת מהן - כל העבודה הנפלאה הזאת נעשתה ע"י מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל תוך פרק זמן של: 0. 16 שניות. כעשירית וחצי של חלקי השניה. פרק הזמן המדויק הזה עבור כל חיפוש וחיפוש - מופיע בראש העמוד ליד מספר התוצאות, הנמדד בד"כ בשבע ספרות, לפעמים יותר ולפעמים פחות - תלוי עד כמה נפוץ המידע שבמילה.
לפני כשבועיים ישבתי על גוגל ושיגעתי אותו... פוצצתי אותו בחיפושים, ובדקתי לאחר כל חיפוש בכמה זמן הוא נתן לי את התוצאה הדחופה שלי! והוא הסמיק כל פעם מחדש - כאשר עבר את שתי העשיריות של השניה... אהבתי להביך אותו. התעוללתי עליו, התעמרתי בו, התנכלתי לו, אנסתי אותו, או בקיצור - שיגעתי אותו. מילה אחת משמאל שניה מהימין הקיצוני שלישית מהמידע וכל השאר ללא שום כיוון או אף משמעות... פשוט אונס לשמו! הייתי צריך מחשב - על של כמה מליארדי ג'יגה - אם הייתי מחליט לאחסן את כל המידע שהיגעתי אליו. ועצם המחשבה של קריאה ועיבוד מסה כזו של המידע - הטריפה אותי עד העצם... אינני חושב שקיימת אינטלגנציה אנושית שיכולה לכסות הספק כזה... ואני מדבר על מידע שאספתי תוך חצי שעה, מרגע התלבשותי על גוגל המסכן - ועד שפג שיעמומי ועזבתי אותו לנפשו. מסות אדירות של מידע אפשר לאסוף תוך שניות, וניתן להחשף להרי מידע אם תחליט לשחק עם גוגל מספר דקות... ערים ואוקיאנוסים של מידע ניתן לבנות בסביבות חצי השעה.
שאלתי את עצמי לאחר חצי שעה גורלית של שעשוע בגוגל: על אילו מתנה בדיוק דיברתי - כאשר דיברתי על מתנת השם יתברך והמידע האין - סופי שביקש להעניק לאדם מהגן האין - סופי שלו... תוך חצי שעה היגעתי למידע אין - סופי דרך מנוע החיפוש של גוגל. בגוגל ישנו מידע אין סופי! האם גוגל הוא זה גן - עדן? האם מנוע החיפוש של גוגל הוא הוא גן העדן של המידע האין - סופי?
אולם השאלה שהעיקה עלי היא אחרת: נחשפתי תוך חצי שעה לאוקיאנוס שלם של מידע מגוון רחב אין סופי ולא הרגשתי בשום הנאה... נהפוך: הרגשתי שיעמום כבד ומעיק. לא נהנתי מעצם החשפותי למידע, סבלתי מהחשפות זו, והנחמה היחידה שלי היא שסבלתי מרצון, אף אחד לא כפה עלי הסבל הזה.
המידע הרב הזה שנחשפתי אליו, הכיל ללא ספק מידע ערכי וחשוב, שיכלתי לעבד אותו ולהשתמש בו באופן זה או אחר, במצב זה או אחר... אולם עצם המחשבה לעיין במסה הזו של המידע - הטריפה אותי ואת חושי, וכתוצאה מזו וויתרתי מיד על עיבוד וניצול המידע הזה - תהא התוצאה אשר תהיה... אעדיף להשאר עם כוחותי השיכליים המוגבלים ולשמור עליהם, מאשר לסכן אותם בעיבוד מסה כזו של מידע, ושיהיה המידע החשוב ביותר והחיוני ביותר עבורי. אני לא אשתגע בשביל מידע.
אבל הבה נעזוב לרגע את חשיבות המידע ואת כל השאלות הבכורות הנגזרות מערך המידע ועצם עיבודו... יתרה מזאת: הבה נניח שמתוך מודעותי לחשיבות המידע ולנחיצותו, החלטתי לשבת ולעיין בו ולנתח אותו - מה שנקרא בעגה המקראית: לעבד אותו. ואני רוצה לשאול שאלה: האם אני מזהה בתהליך עיבוד מסה כזו של מידע - "הנאה"?
- לא, אינני מזהה הנאה, אני מזהה קושי וזיעה וסבל הגובל בעבודת פרך, נכון להגיד: אני מקריב את ההנאה העצמית שלי על מזבח עיבוד המידע, ועל המצבה שלי ייכתב: המנוח מת ביסורים מרים מנשוא במהלך משימתו לעיבוד המידע ופיצוחו - תהליך שנגס ביס מחייו...
אם כן אני מגיע למסקנה הפוכה ומהופכת: עיבוד המידע אינו תהליך מהנה דווקא - כי - אם מפרך וקשה. תהליך זה יכול לקצר את החיים ולא להאריכם, אומרים שמי שמפעיל הרבה את הראש - שערו מלבין... ובכל אופן מכאן ועד לחיים אין - סופיים המרחק רב...
תכלית האדם, כתבתי בפתיחת דברי, היא למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר. "זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: לאתר את המידע ולעבד אותו. " - היכן איפוא לאתר את המידע? בגוגל? האם בגוגל נמצאת תכלית החיים?
ויצמח ה' אלקים מן - האדמה כל - עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן. הוא הצמיח את המידע הטוב והמהנה עבור האדם שייעבד אותו ויהנה ממנו ויקטוף ממנו ללא הגבלה, וכך, מלקק את אצבעותיו, הוא יחיה ויהנה מכל רגע - חיים אין - סופיים... זהו גן העדן שהאדם אמור לחיות בו עדי עד... מה זה - רדיו?
קיים איפוא, ומלבד המידע הנמצא בגוגל שבלחיצת כפתור ניתן להחשף אליו, קיים הרבה מידע פזור ביקום - הוא המידע של עץ החיים לכאורה, שתועד ע"י הפסוקים שלעיל, אולם עיבוד המידע הזה לא מסב הנאה דווקא למעבדו, ולא תמיד מסב הנאה למשתמש בו ולמי שנחשף אליו - ראה את "ההנאה" מהמידע שעובד אודות האטום... ישנו הרושם שמשימת עיבוד המידע הינה משימה קשה דווקא - לא קלה, לא מהנה... אם כן מהו פשר הסתירה הזאת? אני מדבר על סתירת החיים, על סתירת היקום, אינני מדבר על סתירה שיש לנסות ולהתמודד איתה... זו כמו הסתירה המוסרית שהתעוררה היום בארץ, אודות מוסד הנשיאות והמוסר... איך מיישבים סתירה מהמשפחה הזו?! האם קיים מנגנון התמודדות עם סתירות - אב כאלו? האם מתמודדים בכלל עם סתירה כזו?
השאלה שהתעוררה עקב הניסיון שלי עם גוגל ושעמדה על המשקל, היא כשאלה ש"התעוררה" אודות מהות השם יתברך: האם השם יתברך הוא טוב או רע? זהו בעינו משקל השאלה שהתעוררה ועירערה אותי: האם תכלית עיבוד המידע היא ההנאה הסגולית שתוחמת בין גדירותיה את הגדרת החיים האין סופי י ם - או שהמילים האלו הן תמצית הזיוף והעבודה בעיניים?
חייתי מספר ימים עם משקל השאלה הזאת - והכבידה עלי מידי יום ביומו. ביקשתי לדעת - על איזה מידע בדיוק כתבתי בשלושת ספרי האחרונים? "בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון "פענוח רוח הקוד" מדבר על הקשר הזה, את שלבי קבלת המידע פרשתי על פני הספר השני "שאלה עקרונית", ואילו בספר האחרון "גוף ונשמה" הבאתי את המידע עצמו וכתבתי אותו באותיות עבריות. " - באותה מידה יכלתי להשתמש בגוגל ולמצוא מידע רב בעל ערך! ואני חשבתי שהמידע שלי היה מסווג...
על איזה מידע בדיוק כתבתי? את איזה מידע בדיוק תיעד השם יתברך בפרק השני של בראשית? על איזה עץ בדיוק דיבר - על איזה מידע על איזה גן? איזו מתנה זו אשר ביקש השם יתברך להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו? מהו המידע הזה השרוע לפנינו שנהנים מעיבודו? עד כדי כך לקבל את החיים האין - סופיים - כל עוד תהליך העיבוד הזה נמשך ונמשך... רק לקטוף מהגן האין - סופי... מה לקטוף? מגוגל? מה לעבד? מי זאת "ההנאה"?
חייתי עם השאלה הזו מספר ימים, ונכון להגיד - הסתובבתי עם משקל השאלה הזאת על הכתפיים מספר ימים... ימים לא קלים.
באחד המאמרים שלי ציינתי שהצלחתי לזהות את אחת התכונות המובהקות של השם יתברך: הוא אוהב שמתייעצים איתו ושמשתפים אותו בבעיות אישיות ואף שמבקשים ממנו את עצתו האישית בשאלה אישית ומוגדרת... התכונה הזאת עמדתי עליה מקרוב ובמספר הזדמנויות... התכונה הזאת עמדה במבחן התוצאה, באופן אישי ביותר, מוגדר ביותר, ובמספר הזדמנויות! הגיע הזמן עכשיו להשתמש בערוץ הרשמי הזה...
וכך עשיתי: עמדתי מול השם יתברך וביקשתי ממנו את עזרתו ביישוב הסתירה הזאת: מה ההבדל אלוהי ובוראי בינך לבין גוגל? מה ההבדל בין המידע הזורם מאוצרך, מגנך, לבין המידע הזורם מגוגל? מדוע אתה אומר לי שבעיבוד המידע הזורם מאוצרך מתגלמת תכונת ההנאה והחיים - בעודי חש את הקושי ואף את השיעמום בעיבוד המידע השרוע לפני, בכל מקום לא רק מגוגל... והלא מקור כל המידע הוא מאצלך, מגנך, כולל המידע הנמצא באתר גוגל! הלא כן?
* מידע אנושי - חלק 3 א.
שני תנאים בשביל להתקדם אל עבר האין סוף: לעבדה וגם לשמרה.
אילו תושב גן - עדן היה אדם בעל אינטלגנציה ונטול הנשמה, היה מסתפק השם יתברך לשלוח לו הנחיה אחת: לעבדה בלבד, זאת כי לא היה מגיע לידי המכשול של ההשתכרות העצמית, שהובילה אותו לשאוף לעיבוד מידע אבסורדי... וממילא לא היה יוצא מהמסגרת הנתונה של המידע.
ובכל זאת, ולמרות האזהרה הברורה והחד - משמעית זאת, מצא השם יתברך לנכון, ביודעו את נפש האדם, להעניק לו עוד עצה ברורה שתועדה ונוסחה בלשונו של האדם, באופן הברור ביותר, שלא מותיר מקום לספק:
טז ויצו ה' אלקים, על - האדם לאמר: מכל עץ - הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
רוצה נסיחה? לך לחיות בגן - עדן. לך קטוף כאוות נפשך ועבד את המידע שבידך ככל העולה על רוחך, ללא גבולות ועד אין סוף... לך קח מה שאתה רוצה והגיע לאן שאתה רוצה... אתה עוד תגיע למחוזות אטרקטיבים - האמן לי... אתה לא תפסיק ליהנות ולהתפעל... מכל עץ - הגן אכל תאכל, זה כל מה שעליך לעשות.
יש כל כך הרבה מה לעשות, לך אל תעצור, חבל על כל רגע... רק אל תלך אל פינת "הרחוב ההוא" ותשב בשילוב ידיים עד שמישהו יעבור ויזרוק לך בטובו עצם, או שפשוט תיפול ממנו חפיסת "מידע מעובד" כלשהי - או אז אתה תקפוץ עליה כאריה ותחשוב בתוכך "כי הינה הירווחתי ללא מאמץ ועשיתי טוב", "וממילא המצב ההפוך לדידי הוא תמצית הרע"...
כך "גילה" האדם לכאורה את הטוב ואת הרע, כאשר חווה את דעתו אודות דרכי השגת המידע... וזהו מקור השם "חוה" - אשתו של אדם הראשון, הראשונה שחוותה את דעתה אודות דרכי השגת המידע... והשם יתברך בא להודיע לאדם הטיפש הזה את זאת: אתה טועה מלכתחילה אדם יקר! אין הרבה דרכים להשגת המידע, ישנה רק דרך אחת ויחידה: להושיט את היד ולקטוף, לקטוף וליהנות ולחיות ללא הגבלה עד לאין סוף, זאת האופציה היחידה הנמצאת הלכה למעשה ביקום, ואתה, אדם יקר, באת ויצרת עוד אופציות ווירטואליות חלופיות, ובזאת אתה רק הגבלת את עצמך ויצרת לך "הגבלה מאין":
לפני יצירת אופצית הטוב והרע על ידך - יכלת רק לבוא ולקטוף וליהנות ולחיות עד אין סוף, זוהי התכלית שהבאתי אותך בגינה אל גני, אל גן העדן - אל גן המידע, של הטוב האין - סופי, של החיים האין - סופיים. ועכשיו באת והגבלת בעצמך את הקטיפה שלך, כי גילית לכאורה דרכים בלתי רצויות לקטיפה - גילית לכאורה את הטוב ואת הרע: גילית לכאורה שתי דרכים: אחת טובה, והשניה רעה, וזוהי ההגבלה העצמית בהתגלמותה. זוהי המשמעות המקורית של האימרה "לירות לעצמך ברגל":
פעם היתה לך רק כניסה בטוחה אחת ויחידה למרחב האין - סופי, ועכשיו הוספת לכניסה הזאת עוד מספר כניסות "רעות" ווירטואליות שלא כדאי "לדעתך" להשתמש בהן, ובזאת רק הגבלת את עצמך, ומשמעות ההגבלה העצמית הזו היא אחת: עצירת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעמדו לפניך, עצירת זרימת החיים, המוות.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
פעם יכלת לקטוף ולחיות עד אין סוף, ועכשיו הגבלת את הקטיפה שלך בעצמך והגבלת בהחלטה אבסורדית את אפשרויות האין - סוף המקוריות שלך, שמת להם מחסום מלאכותי: פה כדאי לעצור ופה כדאי להמשיך, פה לקטוף ופה לא, פה זה טוב ופה זה רע, פה לחיות ופה למות. איזו החלטה אבסורדית! איזו החלטה טפשית. הוא אשר הזהיר מפניו המתעד: כי ביום אכלך ממנו מות תמות! אתה בעצמך, תבצע בעצמך, את האופציה הזאת!
ואני חייב להוסיף כאן עוד הערה: אין במדובר ב - "מות תמות" כפעולת גמול או כעונש על זאת שעברת על דברי השם יתברך והמצאת את הרע... המדובר הוא בפועל נגזר מהפעולה שלי. המוות הוא הפועל הנגזר מייצירת הרע, כמו שהכאב שחשים מכוויה הוא פועל נגזר מהכוויה עצמה, הכאב כאן אינו מבטא פעולת גמול ולא עונש...
וכל זאת - כי ניתנה בידינו אפשרות הבחירה החופשית, הטובה, שאמורה לשמש אותנו בהפשרת המידע הבלתי מוגבל העומד לרשותינו, הנשמה שלנו התייחדה עם האופציה הזו... וזה תאם את התוכניות המקוריות של המתכנת הראשי, ואכן זה פתח בפנינו את אפשרות "הלקיחה האין - סופית מהגן האין - סופי". עד שיירינו לעצמינו ברגליים, והתחלנו להשתמש בבחירה החופשית למטרה ההפוכה בתכלית, למטרת ההגבלה, להגבלת הבלתי - מוגבל דווקא! שכחנו שהבחירה החופשית נועדה דווקא להפשרה...
בשביל - מה לחפש את הרע - שאיננו? בשביל - מה לחפש את המוות - שאיננו? חיפושך הבלתי נלאה אחר הטוב והרע, יוצר לכאורה את הרושם וכאילו יש את הטוב ואת הרע, בעוד אין שום דבר בנמצא חוץ מהטוב. יש רק חיים, למה לחפש את המוות? למה לחפש את הרע? למה להגביל את האפשרויות האין - סופיות על ידי יצירת אפשרויות ווירטואליות שהן מגבילות ובלתי מציאותיות? יש רק טוב, אין רע. יש רק חיים, אין מוות, לא אמור להיות מוות, אנחנו המצאנו אותו.
"המוות" מייצג את "ההגבלה העצמית" הזו - תפארת היצירה שלנו, והשם יתברך הפציר בנו שלא נגביל את עצמינו, שלא נגביל את החיים שלנו, שלא נמות. כך הוא תיעד את ההפצרה הזו:
טז ויצו ה' אלקים, על - האדם לאמר: מכל עץ - הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (בראשית פרק ב')
עד כאן כל מה שיש לי להגיד ולספר על המידע, מקורו, ייעודו, ומשמעותו. השם יתברך העניק לאדם את המידע, והאדם לקח בשקיקה מידו את המתנה הזאת. הרושם הוא שמיציתי כבר את הנושא ואין לי אלא לברך את קוראי ולסגור את החנות, אבל ישנה רק בעיה אחת: עוד לא התחלתי במאמרי.
המאמר שביקשתי לכתוב - אכן עוסק במידע מזווית מאוד מסויימת שעוד לא נגעתי בה, אולם ביקשתי לפני שאתקרב לזווית הזו - לתאר את הציר המרכזי שמאמרי עתיד ליסוב סביבו, ביקשתי לתאר את המונח "מידע" - את המתנה הזו שהשם יתברך ביקש להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו. היגעתי עד גן - עדן בשביל ההקדמה הזו וביקרתי באתריה, בחנתי מקרוב את רגעי הבריאה הראשונים כפי שתועדו על ידי השם יתברך בסיפרו, והבנתי סוף סוף את בעית ההגבלה והמוות: השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, שייעבד אותו שיחיה בצילו שיהנה ממנו, הוא שם את האדם בגן המידע האין - סופי שלו ושם בידו את הכלים המתאימים שיעזרו בידו להבחין בתכונת האין - סוף, בשביל שישאף כל הזמן להתקדם ולקטוף מהמידע האין סופי תוך כדי חיים פעילים אין סופים, זהו בעינו מצע החיים שהוצע לאדם, והאדם בטיפשותו דחה את המצע הזה, והחליפו במצע שונה בתכלית, ואף השתמש בכלים שעמדו לרשותו למטרתו התמוהה זו: להגביל את טווח ראייתו, להגביל את מרחבי הגן המקורי שנולד אל תוכו, להגביל את כמות המידע שניתן לקטוף מהגן הזה, להגביל את עיבוד המידע הזה ואופני ההנאה האין סופיים ממנו, ולהגביל פשוטו כמשמעו את חייו הוא, כך יצר האדם את המוות.
השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, והאדם הגביל באופן מלאכותי את זרימת המידע הזה.
- מדוע?!
- כבר אמרנו: מטיפשותו, זו הסיבה היחידה והמניע היחיד והרקע היחיד. גם תינוק קטן שאוהב לאכול - יכול לשפוך את תכולת הצלחת שלפניו ולמרר בבכי על כי נשמט האוכל שהיה מונח לפניו. לא כדאי לבחוש יותר מדי בשאלת המניע של התינוק, ובשאלת המניע של האדם שהגביל ביצירתיות את עצמו, ואת המידע השרוע לפניו. השאלה היא אחרת - אליה נודעתי לפני כשבועיים.
לפני כשבועיים, מספר ימים לאחר שסיימתי את כתיבת "גוף ונשמה", ישבתי לי נינוח מול מצג המחשב וביקשתי לטעום את רגע מנוחת הלוחמים... טיילתי ברחבי האינטרנט ללא שום מטרה לשמה, גלשתי... גלשתי עד עייפה וכמעט נמאס לי... ישנו מכנה משותף לכל האתרים הישראלים, בו נפגשים עם הפשלה הלאומית של המלחמה האחרונה, שכבר בנו סביבה קונצנזוס לאומי, הדליקו מדורה וישבו להתחמם מסביב. ללא מדורה או משואה - עם ישראל לא יכול... חייבים מעת לעת להתחמם ממדורה כלשהי...
אם כן התחממתי איתם וקראתי אין סוף מאמרים ודעות ותיזות אודות הפשלה והביזיון הלאומי - כל תיזה כיסתה זווית משלה, והאם צריך וועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית או ציבורית! בינתיים פועלת ועדת - כנסת שהוקצו לה המשאבים הדרושים מכוח החוק, ומטעמה התחילו לעבוד מספר תתי ועדות, וגם ועדה מיוחדת מטעם מבקר המדינה התחילה במלוא המרץ לגבות עדויות מכל רחבי הארץ. כל הדעות תמימות דעים עם הדיעה הזותי: צריך וועדת חקירה ממלכתית, הגם ולא תמיד תמצא מי שיעמוד על ההבדל הדק בין הממלכתית לממשלתית לציבורית או למשפחתית! ובאמת - אמרתי לעצמי, למה שלא יעשו וועדת חקירה משפחתית, הרי כולנו משפחה אחת!
עד שהשתעממתי. לקח לי מספר שעות עד שמיציתי את הנושא, ומשם הלכתי להפג את שיעמומי בגוגל! מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל. יש לי פטנט אישי להפג את המתח או את השיעמום מעת לעת, ואני משתמש בו באופן הזה: מקליד במשבצת החיפוש מילה כלשהי שעולה לי בראש, ונותן אנטר! ויאללה עליהום: אני עובר על המידע האין - סופי שנפער אודות המילה הזאת, ובודק אם יש משהו מעניין ששווה עיון...
כשאני נמצא בשיא העצלות, וכאשר גם הראש מצטרף לחגיגה ומבקש שלא יפריעו - אני מקליד ללא שום כיוון מילה באמצעות "האצבעות" שלי: הן עוד לא הגיעו לשפל המדרגה של התבטלות הראש! הן הבודדות שעושות לי חשבון בשעת דוחק, ואני מנצל אותן ואת טיבן ומפעיל אותן בכל הכוח: מתקתק דרכן מילה כלשהי ובודק את תוצאות החיפוש, מעניין אותי יותר מכל - זמן החיפוש ומספר התוצאות: נגיד אתה מתקתק את המילה בוקר: מספר התוצאות (האמיתיות) הן: 2, 440, 000 - כלומר גוגל מצא כשני מליון וחצי צירופים, בהם מופיעה המילה "בוקר", כל צירוף וכתובת האתר שלו, שמעליה מתנוסס נוסח של כשתי שורות, בו מתואר תמצית הקטע בו מופיעה המילה "בוקר" באתר. אתה קורא איפוא את שתי השורות ובודק אם זהו סוג המידע שאתה מחפש אודות המילה "בוקר" - ואם כן, אתה נכנס לאתר הזה בלחיצה קטנה על כתובת האתר, וקורא את המידע המלא.
היינו, ואם ברצונך לכסות את מלוא האפשרויות ולקרוא את מלוא המידע אודות "בוקר" וכל הקשור בה, עליך לקרוא את שתי השורות של שני מליון וחצי צירופים, ולהחליט אם המידע הנמצא באתרים האלה הינו רלוונטי עבורך, ואם כדאי לבקר באתר שממנו נלקחו שתי השורות. תוך מספר שנים אתה יכול לסיים את בדיקת שתי השורות של כל האתרים, או אז אתה יכול להגיע בשעה טובה ומוצלחת אל החלק השני של הפרוייקט, ולהחליט לאלו אתרים בדיוק עליך להכנס בשביל לבדוק את המידע שמכילים אודות המילה היקרה שלך "בוקר". כמה זמן יימשך החלק השני של הפרוייקט - קשה להעריך, באמת ובתמים.
נותר רק להאיר נתון אחד מעניין וחשוב: את 2, 440, 000 התוצאות על כתובות האתרים שלהם, כולל שתי שורות התמצית של כל אחת ואחת מהן - כל העבודה הנפלאה הזאת נעשתה ע"י מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל תוך פרק זמן של: 0. 16 שניות. כעשירית וחצי של חלקי השניה. פרק הזמן המדויק הזה עבור כל חיפוש וחיפוש - מופיע בראש העמוד ליד מספר התוצאות, הנמדד בד"כ בשבע ספרות, לפעמים יותר ולפעמים פחות - תלוי עד כמה נפוץ המידע שבמילה.
לפני כשבועיים ישבתי על גוגל ושיגעתי אותו... פוצצתי אותו בחיפושים, ובדקתי לאחר כל חיפוש בכמה זמן הוא נתן לי את התוצאה הדחופה שלי! והוא הסמיק כל פעם מחדש - כאשר עבר את שתי העשיריות של השניה... אהבתי להביך אותו. התעוללתי עליו, התעמרתי בו, התנכלתי לו, אנסתי אותו, או בקיצור - שיגעתי אותו. מילה אחת משמאל שניה מהימין הקיצוני שלישית מהמידע וכל השאר ללא שום כיוון או אף משמעות... פשוט אונס לשמו! הייתי צריך מחשב - על של כמה מליארדי ג'יגה - אם הייתי מחליט לאחסן את כל המידע שהיגעתי אליו. ועצם המחשבה של קריאה ועיבוד מסה כזו של המידע - הטריפה אותי עד העצם... אינני חושב שקיימת אינטלגנציה אנושית שיכולה לכסות הספק כזה... ואני מדבר על מידע שאספתי תוך חצי שעה, מרגע התלבשותי על גוגל המסכן - ועד שפג שיעמומי ועזבתי אותו לנפשו. מסות אדירות של מידע אפשר לאסוף תוך שניות, וניתן להחשף להרי מידע אם תחליט לשחק עם גוגל מספר דקות... ערים ואוקיאנוסים של מידע ניתן לבנות בסביבות חצי השעה.
שאלתי את עצמי לאחר חצי שעה גורלית של שעשוע בגוגל: על אילו מתנה בדיוק דיברתי - כאשר דיברתי על מתנת השם יתברך והמידע האין - סופי שביקש להעניק לאדם מהגן האין - סופי שלו... תוך חצי שעה היגעתי למידע אין - סופי דרך מנוע החיפוש של גוגל. בגוגל ישנו מידע אין סופי! האם גוגל הוא זה גן - עדן? האם מנוע החיפוש של גוגל הוא הוא גן העדן של המידע האין - סופי?
אולם השאלה שהעיקה עלי היא אחרת: נחשפתי תוך חצי שעה לאוקיאנוס שלם של מידע מגוון רחב אין סופי ולא הרגשתי בשום הנאה... נהפוך: הרגשתי שיעמום כבד ומעיק. לא נהנתי מעצם החשפותי למידע, סבלתי מהחשפות זו, והנחמה היחידה שלי היא שסבלתי מרצון, אף אחד לא כפה עלי הסבל הזה.
המידע הרב הזה שנחשפתי אליו, הכיל ללא ספק מידע ערכי וחשוב, שיכלתי לעבד אותו ולהשתמש בו באופן זה או אחר, במצב זה או אחר... אולם עצם המחשבה לעיין במסה הזו של המידע - הטריפה אותי ואת חושי, וכתוצאה מזו וויתרתי מיד על עיבוד וניצול המידע הזה - תהא התוצאה אשר תהיה... אעדיף להשאר עם כוחותי השיכליים המוגבלים ולשמור עליהם, מאשר לסכן אותם בעיבוד מסה כזו של מידע, ושיהיה המידע החשוב ביותר והחיוני ביותר עבורי. אני לא אשתגע בשביל מידע.
אבל הבה נעזוב לרגע את חשיבות המידע ואת כל השאלות הבכורות הנגזרות מערך המידע ועצם עיבודו... יתרה מזאת: הבה נניח שמתוך מודעותי לחשיבות המידע ולנחיצותו, החלטתי לשבת ולעיין בו ולנתח אותו - מה שנקרא בעגה המקראית: לעבד אותו. ואני רוצה לשאול שאלה: האם אני מזהה בתהליך עיבוד מסה כזו של מידע - "הנאה"?
- לא, אינני מזהה הנאה, אני מזהה קושי וזיעה וסבל הגובל בעבודת פרך, נכון להגיד: אני מקריב את ההנאה העצמית שלי על מזבח עיבוד המידע, ועל המצבה שלי ייכתב: המנוח מת ביסורים מרים מנשוא במהלך משימתו לעיבוד המידע ופיצוחו - תהליך שנגס ביס מחייו...
אם כן אני מגיע למסקנה הפוכה ומהופכת: עיבוד המידע אינו תהליך מהנה דווקא - כי - אם מפרך וקשה. תהליך זה יכול לקצר את החיים ולא להאריכם, אומרים שמי שמפעיל הרבה את הראש - שערו מלבין... ובכל אופן מכאן ועד לחיים אין - סופיים המרחק רב...
תכלית האדם, כתבתי בפתיחת דברי, היא למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר. "זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: לאתר את המידע ולעבד אותו. " - היכן איפוא לאתר את המידע? בגוגל? האם בגוגל נמצאת תכלית החיים?
ויצמח ה' אלקים מן - האדמה כל - עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן. הוא הצמיח את המידע הטוב והמהנה עבור האדם שייעבד אותו ויהנה ממנו ויקטוף ממנו ללא הגבלה, וכך, מלקק את אצבעותיו, הוא יחיה ויהנה מכל רגע - חיים אין - סופיים... זהו גן העדן שהאדם אמור לחיות בו עדי עד... מה זה - רדיו?
קיים איפוא, ומלבד המידע הנמצא בגוגל שבלחיצת כפתור ניתן להחשף אליו, קיים הרבה מידע פזור ביקום - הוא המידע של עץ החיים לכאורה, שתועד ע"י הפסוקים שלעיל, אולם עיבוד המידע הזה לא מסב הנאה דווקא למעבדו, ולא תמיד מסב הנאה למשתמש בו ולמי שנחשף אליו - ראה את "ההנאה" מהמידע שעובד אודות האטום... ישנו הרושם שמשימת עיבוד המידע הינה משימה קשה דווקא - לא קלה, לא מהנה... אם כן מהו פשר הסתירה הזאת? אני מדבר על סתירת החיים, על סתירת היקום, אינני מדבר על סתירה שיש לנסות ולהתמודד איתה... זו כמו הסתירה המוסרית שהתעוררה היום בארץ, אודות מוסד הנשיאות והמוסר... איך מיישבים סתירה מהמשפחה הזו?! האם קיים מנגנון התמודדות עם סתירות - אב כאלו? האם מתמודדים בכלל עם סתירה כזו?
השאלה שהתעוררה עקב הניסיון שלי עם גוגל ושעמדה על המשקל, היא כשאלה ש"התעוררה" אודות מהות השם יתברך: האם השם יתברך הוא טוב או רע? זהו בעינו משקל השאלה שהתעוררה ועירערה אותי: האם תכלית עיבוד המידע היא ההנאה הסגולית שתוחמת בין גדירותיה את הגדרת החיים האין סופי י ם - או שהמילים האלו הן תמצית הזיוף והעבודה בעיניים?
חייתי מספר ימים עם משקל השאלה הזאת - והכבידה עלי מידי יום ביומו. ביקשתי לדעת - על איזה מידע בדיוק כתבתי בשלושת ספרי האחרונים? "בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון "פענוח רוח הקוד" מדבר על הקשר הזה, את שלבי קבלת המידע פרשתי על פני הספר השני "שאלה עקרונית", ואילו בספר האחרון "גוף ונשמה" הבאתי את המידע עצמו וכתבתי אותו באותיות עבריות. " - באותה מידה יכלתי להשתמש בגוגל ולמצוא מידע רב בעל ערך! ואני חשבתי שהמידע שלי היה מסווג...
על איזה מידע בדיוק כתבתי? את איזה מידע בדיוק תיעד השם יתברך בפרק השני של בראשית? על איזה עץ בדיוק דיבר - על איזה מידע על איזה גן? איזו מתנה זו אשר ביקש השם יתברך להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו? מהו המידע הזה השרוע לפנינו שנהנים מעיבודו? עד כדי כך לקבל את החיים האין - סופיים - כל עוד תהליך העיבוד הזה נמשך ונמשך... רק לקטוף מהגן האין - סופי... מה לקטוף? מגוגל? מה לעבד? מי זאת "ההנאה"?
חייתי עם השאלה הזו מספר ימים, ונכון להגיד - הסתובבתי עם משקל השאלה הזאת על הכתפיים מספר ימים... ימים לא קלים.
באחד המאמרים שלי ציינתי שהצלחתי לזהות את אחת התכונות המובהקות של השם יתברך: הוא אוהב שמתייעצים איתו ושמשתפים אותו בבעיות אישיות ואף שמבקשים ממנו את עצתו האישית בשאלה אישית ומוגדרת... התכונה הזאת עמדתי עליה מקרוב ובמספר הזדמנויות... התכונה הזאת עמדה במבחן התוצאה, באופן אישי ביותר, מוגדר ביותר, ובמספר הזדמנויות! הגיע הזמן עכשיו להשתמש בערוץ הרשמי הזה...
וכך עשיתי: עמדתי מול השם יתברך וביקשתי ממנו את עזרתו ביישוב הסתירה הזאת: מה ההבדל אלוהי ובוראי בינך לבין גוגל? מה ההבדל בין המידע הזורם מאוצרך, מגנך, לבין המידע הזורם מגוגל? מדוע אתה אומר לי שבעיבוד המידע הזורם מאוצרך מתגלמת תכונת ההנאה והחיים - בעודי חש את הקושי ואף את השיעמום בעיבוד המידע השרוע לפני, בכל מקום לא רק מגוגל... והלא מקור כל המידע הוא מאצלך, מגנך, כולל המידע הנמצא באתר גוגל! הלא כן?
* מידע אנושי - חלק 3 א.
050-3331-331