כאשר הצייר רוצה לצייר אובייקט כלשהו הקיים במציאות, עוברים עליו התהליכים הבאים:
1 התבוננות שקטה באובייקט מכל הזוויות אותו הוא רוצה להעביר על הבד.
2 הפנמת האובייקט אל תוך המוח, באותו שלב מונח האובייקט היטב בתוך ראשו של הצייר
3 בחירת מקום עבור האובייקט על הבד, וכל זה עדיין בשלב החשיבה.
4 תיחום גבולות על גבי הבד באמצעות "הכתמתו" בכתם צבע בצורה של האובייקט הרצוי. בשלב זה עדיין לא מוגדרים פרטי הציור על גבי הבד אלא בכתמים בלבד.
5 אחרי השכבה הראשונה שהיא מורכבת מכתמים וצורות חיצוניות בלבד, הנקראת סקיצה, עובר הצייר לשלב של הגדרת הפרטים בתוך הצורות עצמם.
6 בכל שלב חוזרים שוב כל השלבים הנ"ל עצמם. כלומר גם אחרי שהצייר הגיע לשלב החמישי שבו הוא כבר עסוק בפרטי הציור, גם אז הוא שב ומתבונן באובייקט, מפנים אותו, בוחר מקום עבור הפרטים שלו, יוצר גר כללי עבור הפרט ואחריו מתמקד בפרטים המוגרים יותר וחוזר חלילה.
7 שלב הסיום: צייר מומחה יודע מתי הגיע הזמן להפסיק לצייר. זהו שלב קריטי שבו כל תוספת תיגרע מן היופי של הציור.
מסקנה: אם נתבונן היטב, נגלה כי הציור הוא תוצאה של מציאות רוחנית אחרת. הציור היה קיים כבר במחשבה של הצייר, והוא יצא מן הכוח אל הפועל באמצעות הגשמת תהליכי החשיבה שלו ובשימוש בכלים הגשמיים המיועדים לכך. לולא כל תהליכי החשיבה שקדמו לציור, לא היה הציור יוצא אל הפועל באופן המוכר לנו.
בהתבוננות מעמיקה בבריאה שלנו נגלה כי כל דבר הקיים לעיננו במציאות היומיומית הינו דבר המתהווה באמצעות מחשבת אומן - המציאות, וככל שנעמיק יותר נגלה כי קיימת מציאות רוחנית עליונה שהיא מתכננת בכל רגע ורגע מחדש את המציאות שלנו, בו זמנית. מתבוננת, מפנימה, מגדירה מקום ויוצקת את הגבולות הראשוניים באופן כללי ואחר כך מתמקדת בפרטי הפרטים עד לאחרון שבהם. ובאותה מציאות קיימת כל העת מחשבה ושכל עצום שהוא מהווה ומחיה כל פרט בבריאה שלנו.
אותה מציאות מופלאה יודעת היטב מתי מסתיים תפקידו של כל אובייקט במציאות. אולם ברגע שהמציאות מפסיקה לצייר היינו ליצור, כבר אין ציור. זהו ההבדל הפנימי בין אומן מוגבל היוצר 'יש מיש' לבין אומן בלתי מוגבל היוצר יש מאין.
1 התבוננות שקטה באובייקט מכל הזוויות אותו הוא רוצה להעביר על הבד.
2 הפנמת האובייקט אל תוך המוח, באותו שלב מונח האובייקט היטב בתוך ראשו של הצייר
3 בחירת מקום עבור האובייקט על הבד, וכל זה עדיין בשלב החשיבה.
4 תיחום גבולות על גבי הבד באמצעות "הכתמתו" בכתם צבע בצורה של האובייקט הרצוי. בשלב זה עדיין לא מוגדרים פרטי הציור על גבי הבד אלא בכתמים בלבד.
5 אחרי השכבה הראשונה שהיא מורכבת מכתמים וצורות חיצוניות בלבד, הנקראת סקיצה, עובר הצייר לשלב של הגדרת הפרטים בתוך הצורות עצמם.
6 בכל שלב חוזרים שוב כל השלבים הנ"ל עצמם. כלומר גם אחרי שהצייר הגיע לשלב החמישי שבו הוא כבר עסוק בפרטי הציור, גם אז הוא שב ומתבונן באובייקט, מפנים אותו, בוחר מקום עבור הפרטים שלו, יוצר גר כללי עבור הפרט ואחריו מתמקד בפרטים המוגרים יותר וחוזר חלילה.
7 שלב הסיום: צייר מומחה יודע מתי הגיע הזמן להפסיק לצייר. זהו שלב קריטי שבו כל תוספת תיגרע מן היופי של הציור.
מסקנה: אם נתבונן היטב, נגלה כי הציור הוא תוצאה של מציאות רוחנית אחרת. הציור היה קיים כבר במחשבה של הצייר, והוא יצא מן הכוח אל הפועל באמצעות הגשמת תהליכי החשיבה שלו ובשימוש בכלים הגשמיים המיועדים לכך. לולא כל תהליכי החשיבה שקדמו לציור, לא היה הציור יוצא אל הפועל באופן המוכר לנו.
בהתבוננות מעמיקה בבריאה שלנו נגלה כי כל דבר הקיים לעיננו במציאות היומיומית הינו דבר המתהווה באמצעות מחשבת אומן - המציאות, וככל שנעמיק יותר נגלה כי קיימת מציאות רוחנית עליונה שהיא מתכננת בכל רגע ורגע מחדש את המציאות שלנו, בו זמנית. מתבוננת, מפנימה, מגדירה מקום ויוצקת את הגבולות הראשוניים באופן כללי ואחר כך מתמקדת בפרטי הפרטים עד לאחרון שבהם. ובאותה מציאות קיימת כל העת מחשבה ושכל עצום שהוא מהווה ומחיה כל פרט בבריאה שלנו.
אותה מציאות מופלאה יודעת היטב מתי מסתיים תפקידו של כל אובייקט במציאות. אולם ברגע שהמציאות מפסיקה לצייר היינו ליצור, כבר אין ציור. זהו ההבדל הפנימי בין אומן מוגבל היוצר 'יש מיש' לבין אומן בלתי מוגבל היוצר יש מאין.
050-3331-331