אז ככה, אין צדיקים ואין רשעים

אין טוב ואין רע

אין שחור ואין לבן

אין אמת ואין שקר

אין יעוד

יש בחירה

האמת היא שכולנו מורכבים מדי על מנת להגדיר את עצמנו במילה

בכל אחד מאיתנו יש חושך ויש אור, יש טוב ויש רע, ומה שקובע הוא לא מה עשינו אתמול, אלא מה נעשה ברגע הבא. הייקום מספק לנו אינסוף הזדמנויות להגדרה עצמית, והתפקיד שלנו הוא לקבוע בזמן נתון איזה בני אדם אנו רוצים להיות, דווקא בנקודות האלה שבהן אין לנו קהל, אף אחד לא רואה ואף אחד לא יידע... חוץ מאיתנו.

אז למה קורים לנו "דברים רעים"?

להגדיר משהו כ"רע" הוא בסך הכל שיפוט, אם נצא מנקודת הנחה שמי שמנהל פה את העניינים אוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו, ומאחל לנו דברים שאנחנו לא מעיזים אפילו לדמיין אותם לעצמנו, אז כל דבר שקורה, קורה לטובתנו ושום דבר לא רע, זוהי בסך הכל הדרך שבה נשמתנו בחרה להגדיר את הגבולות של עצמה, ללמוד משהו חדש והעיקר הוא שמי שקובע מה יהיה זה אנחנו ורק אנחנו.

אנחנו התסריטאים, המאפרים, הסטייליסטים, הבמאי, המפיק והכוכב הראשי בסרט של חיינו, ואנחנו ורק אנחנו נחליט איך הסרט ייגמר.

אז אם כשמתמוטטת לנו התקרה על הראש, במקום לצעוק חמס, לרחם על עצמנו או להטיח האשמות, ניקח רגע צעד אחורה, ניקח נשימה וננסה להבין מה באמת קורה, לא מה נראה לנו שקורה, ואז אולי נקלוט שיש פה הזדמנות פז לעשות שינוי גדול בחיינו, ואולי באותו הרגע נהפוך מקורבנות למנצחים, ואולי נלמד את השיעור באופן כזה מוצלח שלא נצטרך לעבור אותו אף פעם.

הייקום מדבר אלינו כל הזמן, דרך סימנים, אם אנחנו חכמים אנחנו נקשיב לו.

אז אם פיטרו אותנו מהעבודה, סימן שדברים נפלאים וחדשים מחכים לנו

אם הנישואים שלנו התפרקו, כנראה שהקשר מוצא, ואין עוד פוטנציאל לגדילה, ודווקא כשנהיה לבד, נמצא את עצמנו.

הדוגמאות הן אינסופיות

ולאותם אלה שמעדיפים להתעלם מהסימנים ולא לבחור, גם אדם שלא בוחר, בעצם בוחר. הוא בוחר לא לבחור ושאחרים ינהלו את החיים שלו במקומו.

ולאדם כזה קוראים ק ו ר ב ו