אפקט לבילי או לביליות רגשית (באנגלית labile affect, affective lability -מלטינית affectus = מצב רגשי, בתחום הפסיכולוגיה - ביטוי מצב הרוח, labo,labi lapsus- לגלוש, להחליק, ליפול) הוא התנהגות המתאפיינת בחוסר יציבות בביטויים הרגשיים ובתנודות או שינויים מהירים ותדירים, לעתים דרמטיים, של מצב הרוח. לפעמים קיימים בו זמנית רגשות שונים ואף סותרים. הלביליות הרגשית היא מעין "נזילות" של הרגשות - הכוללת מעברים מצחוק לבכי, מכעס לשמחה ולהיפך וכו'. המושג הושאל בזמנו מתחום הכימיה.. התופעה מתרחשת בהשפעתם של גורמים חיצוניים או של החשיבה הפנימית. נחשבת מעין מקבילה במישור הרגשי של פיזור הקשב ומירוץ המחשבות.

תוכן עניינים:

1 נורמטיבי

2 בפתולוגיה הנפשית 2.1 בהפרעות אישיות

2.2 בהפרעות אפקטיביות ואורגניות 2.2.1 האפקט הפסאודובולברי

3 אבחנה מבדלת

נורמטיבי:

התופעה קיימת כנורמטיבית אצל ילדים בגיל 1-3 (toddlers) לביליות רגשית מתונה קיימת בסוגים של אישיות מסוימים. מצבי דחק, התאהבות, סכסוכים, יכולים לגרום להחמיר לביליות רגשית אצל מתבגרים.

בפתולוגיה הנפשית:

בהפרעות אישיות:

האפקט הלבילי יכול להופיע ללא הקשר חיצוני כלשהו, ללא רצון מודע, או לפעמים, להיפך, השינויים מותאמים למצב רוחם של הסובבים. הלביליות הרגשית צובעת את התנהגותם של בעלי הפרעה אישיות היסטריונית הנוטים להיות מושפעים בקלות על ידי מצב רוחם של אחרים - ("פויקילותימיה"). באישיות ההיסטריונית הלביליות הרגשית מתלווה במלאכותיות מסוימת של הבעות הרגשיות, היסטריוניזם (תיאטרליות) וסף תסכול נמוך. השינויים במצב הרוח נמשכים בדרך כלל דקות עד שעות.

בהפרעות אפקטיביות ואורגניות:

לביליות רגשית מופיעה גם כן בהתקפים מאניים או היפומאניים או בהתקפים מעורבים של ההפרעה האפקטיבית הדו - קוטבית, שבהם השינויים ברגש הם עם או בלי גרוי חיצוני, מעברים חדים מצחוק ושמחה לרוגז ולדיכאון, לעתים אצל בעלי מוגבלות שכלית, בהתחלת מצבי דמנציה ("קהיון"), במצבים בלבוליים, בשיתוק הכללי המתקדם שבעגבת, בתפקוד היתר של בלוטת התריס (מחלת גרייבס).

האפקט הפסאודובולברי:

הצורה הקיצונית ביותר של הלביליות הרגשית היא ה"אפקט הפסאודובולברי המתאפיין בפרצי צחוק או בכי בלתי נשלטים, פחות או יותר ממושכים, ללא גרוי או סיבה. הוא נקרא גם "צחוק ובכי פתולוגיים", "אי שליטה רגשית" (אינקונטיננציה רגשית), "חוסר עקביות רגשית", או "הפרעת ביטוי רגשי לא - רצוני". במקרים של מחלות ניווניות כמו טרשת אמיוטרופית לטרלית (ALS או טרשת נפוצה, אירועים מוחיים, ההפרעה יכולה להיות מביכה ומטרידה מאוד בשביל החולה עצמו, שאינו יכול להתנגד לה ומרגיש חסר אונים בגללה. במקרים של דמנציה וסקולרית מתקדמת או מצב בלבולי החולה אינו מודע תמיד לשינוי בגלל הירידה הקוגניטיבית.

האפקט הפסאודובולברי מופיע לרוב לאחר נזק מוחי, הוא מתקיים ב - 50% מהמטופלים עם שיתוק פסאודובולברי ניווני ובקרב כ - 10% מהחולים בטרשת נפוצה

הטיפול באפקט הפסאודובולברי הוא לרוב פרמקולוגי וכולל תרופות נוגדות דיכאון כמו: פלואוקסטין, ציטלופרם, אמיטריפטילין, והתרופה "נואדקסטה" המשלבת דקסטרומטורפן עם קינידין.

אבחנה מבדלת:

בהתקפים פסיכוטיים ובצורות חמורות של סכיזופרניה יכול להופיע אפקט בלתי מותאם (incongruent affect לא אדקוואטי), קיומם של רגשות סותרים, לעתים באופן ביזארי ולא מובן, כחלק מה שבלוילר הגדיר כ"אמביוולנציה הפתולוגית".