* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 6.
את הפרק הקודם חתמתי בהבטחה לעמוד בפרק הזה על "המסר" שהתורה מבקשת להעביר לכל אחד ואחד מאיתנו, בתדר אישי משלו.
המדובר במסר מוגדר, מוחלט ספציפי, אך לפני שאגע בתוכנו הייתי רוצה לצייר את המסגרת דרכה מועבר המסר. חשוב להבין את בניין המסגרת הזו, כי עתידה היא לשמשנו כמקפצה טבעית שנעבור דרכה אל "התדר אישי" ואל תוכן המסר.
לפני מספר ימים, הבהרתי באחת ההזדמנויות את הדברים האלו:
הפרק הראשון של בראשית מדבר אומנם על בריאת העולם, אך אין זו אלא קליפתו הראשונה שטובה היא לכל מי שלא ניסה לפתוח את התדר האישי שלו ע"מ לקבל לידיו את המסר הספציפי של השיעור. לציין, המסר הוא אותו המסר שלי ושלך ושל שישה מליארדי יושבי תבל, אך אופן העברתו שונה מאחד לשני. אני יכול להגיד לך למשל שבפרק הראשון מלמד האלהים (המדריך) את האדם איך להשתמש ברצונו בשביל להתפתח ולהגיע דרכו אל השחקים - ממש לברוא עולמות... אני יכול להגיד לך את זאת ואתה יכול להגיד לי שאני מדבר שטויות... כל עוד ולא פתחת את התדר שלך ולא עמדת על אותו המסר של השיעור - לא ניתן לאמת או לשלול את המסר כפי שתואר על ידי... במילים אחרות, המסר הוא אותו המסר, אך צורת העברתו שונה בתכלית.
כולנו מכירים למשל את פרשת העקדה המפורסמת של יצחק אבינו. הבנתינו המקובלת הזו לפרשת העקדה אינה אלא הקליפה הראשונה שהשתמשנו בה מדורי דורות ואינני יודע מי היה האחרון שפתח את הקליפה והציץ פנימה... וכאשר מציצים פנימה, היינו כאשר פותחים את התדר ומקבלים את השיעור האישי, רואים לנגד העין פרשה אחרת שונה לחלוטין שכל דמיון בינה לבין הפרשה "המקובלת" אינו אלא מקרי... אם תשים לב "אלהים" שיחק בפרשת העקדה, ליתר דיוק ברוב תכני הפרשה. אני עתיד בפרקים הבאים להשתמש בפרשת העקדה - כדוגמה מאפיינת לאופן פתיחת הקליפה הראשונה ומה אפשר לצפות בפנים... זאת בשביל לדרבן את קוראי להפעיל פשוט את התדר האישי שלהם הממתין בתוכם מזה דורות.
עד כאן הבהרתי למאפייני המסגרת, דרכה מועבר המסר באמצעות "תדר אישי". השאלה - ומדוע הצורך במסגרת כזו או אחרת? מדוע הצורך בקליפה! מדוע הצורך בקליפה של "עקדת יצחק" שיש להסירה על מנת להגיע אל המסר המקורי? והרי המסר המקורי וכפי שאמרתי הוא מוגדר, מוחלט, קונקרטי, וכאשר נעמוד על תוכנו ניווכח עד כמה הוא כזה... השאלה הזאת הטרידה אותי יום אחד, הטרדה של ממש... מה זה רדיו... ?! משחק? התורה האלוקית לכאורה משחקת איתנו "מצא את המחבוא"? שתנסח בפשטות את תוכן המסר ושלום על ישראל! והרי וכפי שציינתי המסר הוא קונקרטי ספציפי בר ניסוח...
השאלה הזאת וכאמור הטרידה אותי... יום אחד פשוט הרהרתי בה בבוקר בדרכי אל בית הכנסת, אני מתפלל יום יום בשש בבוקר ונוהג לעשות את הדרך לביהכ"ס ברגל, כעשרים דקות הליכה, זה התענוג היומי שלי...
נכנסתי אל בית הכנסת וראשי עדיין מוטרד... משחק מחבואים... ?
התחלנו בתפילה, ולפתע לאחר מספר דקות הלך החשמל, חושך מצרים לחצי דקה עד שהגנרטור פעל. הרבה שנים אני מתפלל באותה ביהכ"ס ולא זכור לי שהלך החשמל אי - פעם... היינו - למי שמכיר את סדר התפילה בקטע "ויברך דוד", אותו כמובן קרא החזן בעל פה וגם כולנו.
וכאמור לאחר כחצי דקה פעל הגנרטור והאור חזר, כל אחד חזר לסידורו כולל החזן, ואני קיבלתי בונוס, תשובה מוחשית לשאילתא שהטרידה אותי רק לפני דקות... אפפה אותי באותו רגע שלווה ממשית כי באמת הייתי מוטרד... לקחתי לי אתנחתא בשביל לגרגר לי את התשובה, מספר שניות וחזרתי אל התפילה.
פרוש רש"י: ספר של ממש אני יכול לכתוב בשביל לנסח דרכו את התשובה שקיבלתי בחצי דקה, ואינני מגזים. לא לחשוש - אנסה לתמצת את הספר במספר מילים.
"המסר" שהמדריך מבקש לשלוח לאדם דרך התורה חשוב הוא ולמיותר לציין... די לציין שהמשך חייו של האדם פשוט תלויים במסר הזה, כלומר האדם מת פיזית בגלל שהתנתק מהמסר הזה, או בגלל שנשכח ממנו תוכנו. המדובר איפוא במסר טכני במלוא מובנה של המילה, מעין מערכת הנשמה מכנית שכל עוד ומחובר אליה האדם - נושם הוא וחי, וכאשר מתנתק ממנה - מת. ישנו מצב ביניים המצביע על המוות המתקרב - אותו אנו מזהים בבירור וקוראים לו "גסיסה", אנו יודעים להגדיר את תקופת הגסיסה מתוך אבחנה רפואית גרידא, ובדרך כלל לא נרשמת טעות סטיה משמעותית באבחנה מעין זו... אנו מדייקים.
ובכן, ומכיון ואין לנו קשר מודע לתוכן המסר הזה, האדם מתחיל להתנתק ממכונת ההנשמה הזו (מ - המסר הטכני) כמעט מרגע היוולדו, ולכן הוא גוסס הלכה למעשה (כמעט) מרגע היוולדו.
ממה הוא חי איפוא? והרי וע"פ רוח הדברים, הוא התנתק מתוכן המסר - ממכונת ההנשמה הפיזית מרגע היוולדו, אין חמצן! איך חיים בלי חמצן...
אין לנו קשר מודע לתוכן המסר, למכונת ההנשמה, כך התנסחתי לעיל. כלומר המכונה נמצאת על ידינו ואנו עושים בה שימוש מידי פעם באופן בלתי מודע - במיוחד בתקופת ילדותינו ולעתים רחוקות בתקופת בגרותינו, מכאן מקור המעט החמצן שמגיע לראותינו במעט השנים שאנו גוססים...
האדם חי לכאורה שבעים שמונים שנה, ולמעשה האדם גוסס לו שבעים שמונים שנה. התורה באחת הפינות שלה, הגדירה את תקופת הגסיסה מתוך האבחנה הקונקרטית הזו, ונתנה לאדם הטפיל על החיים עד 120 שנות גסיסה, ולמיותר לציין שבדומה לנו - גם באבחנתה ובד"כ לא נרשמה טעות סטיה משמעותית, היא דייקה.
את כל זאת ציינתי בשביל לעמוד על חשיבות "המסר" שהמדריך מבקש לשלוח בתדר אישי לכל אדם דרך התורה... די לציין שהמשך חיי האדם בפועל תלויים במסר הטכני הזה.
האדם התרחק מהמסר הזה, אפשר להגיד התכחש לו והתנתק ממנו, משמע שישנה בעיה "טכנית" עם תוכן המסר, וכי מי יתנתק מרצון ממכונת החיים!
אני חייב לדבוק בסדר שרידת הדברים וללכת ישירות אל תוכן המסר, לפני שאני נוגע בשאלה העקרונית שהיצגתי לעיל: מדוע לעטוף את המסר הברור ובר הניסוח בקליפות מקליפות שונות... על השאילתא הזו קיבלתי אם זכור לכם את התשובה הקונקרטית בביהכ"ס ב - "ויברך דוד" כאשר הלך החשמל... רציתי להציג את נוסח התשובה בשביל לתת לכם כיוון מחשבה אודות התדר האישי, איך מגלים אותו, איך הוא נראה / פועל, איך לוחצים על הכפתור...
נמשיך אם כן את הדברים ע"פ סידרם, והפרק הזה יהיה ארוך ממה שתוכנן
אל המסר הטכני.
קיבלתי מחבר לפני מספר ימים מכשיר שנקרא גי. פי. אס, בעברית "מכשיר ניווט", הוא השאיל לי אותו כי אני עתיד לערוך טיול משפחתי בחודש הקרוב, והמכשיר הזה יעזור לי להגיע באוטו למקום חפצי בשלום, בלי להתבלבל, תרשום לו את הכתובת והוא ינחה אותך לכתובת המדוייקת, במילים בקול, פנה ימינה, בעוד עשרים מטרים יש פנייה שמאלה, שמור על הנתיב הימני כי בעוד עשרים מטרים אתה פונה ימינה... זה נקרא מכשיר ניווט שקולט את נתוניו מלוויין, שמעתי שמקורו בפיתוח ישראלי.
ובכן אני יכול לנחש שרוב קוראי כבר ניחשו מהו המסר ולאן נושבת הרוח... כן נכון, זה המסר: תלך בדרך התמימה והישרה ותגיע למקום חפצך, מי המדריך (הגי. פי. אס) ? - אלוהים, השוכן במרומים.
כל מי שהכיר את התורה והיהדות יבוא אלי בטענות: וכי מה באת לחדש לנו... בוקר טוב יא אלברט יא שבות! אכן השם יתברך הוא המדריך ואנו יודעים את זאת מדורי דורות. אכן כל התורה עוסקת בעקביות במסר הזה שמשדרת אותו לאדם בכלל, ולאדם היהודי בעיקר.
המסר שלכם כמעט נכון, אשיב לתובעיי הכעוסים, כמעט וקלטתם את המסר הנכון, רק סטיה קטנטנה הפרידה בין המסר שקלטתם והמסר המקורי, ובגללה כל הטירחה הזאת של האדם מדורי דורות... הוא מגיח לעולם מלא חיים במטרה לחיות סוף סוף... הוא עומד מטרים ספורים מהמסר המקורי, ממכונת ההנשמה של החיים הבלתי מוגבלים... אך המסכן לא מבחין בסטיה הקטנטנה הזו ולוקח את הפנייה הלא נכונה בצומת, הוא מתנתק ממכונת החיים כמעט עם בואו, גוסס לו שבעים שמונים שנה, וחוזר חלילה...
תלך בדרך התמימה ותגיע למקום חפצך, לא כי המדריך הוא אלוהים - כי זהו חוק של הטבע.
ומהו מקומו של אלוהים בחוק הזה?
- את אלהים ניתן לגלות, לחקור, זו שאלה נפרדת שאין לה קשר הכרחי עם עצם קיום החוק, כפי שהיא איננה מעסיקה אותנו ישירות עם יתר חוקי הטבע, עם חוק הכבידה למשל, עם יתר חוקי הפיזיקה... חוקי הטבע קיימים ושרירים וזמינים ומוחשיים גם למי ששולל את קיום אלהים.
לך בדרך התמימה - תגיע למקום חפצך, ללא עיכוב ומכשולים.
זה חוק הטבע שנשכח, והמסר הטמון בתורה אינו אלא בונוס אישי לכל מי שפתח את התדר שלו, יצר את הקשר הנכון, וקיבל את ההדרכה הקונקרטית בשביל לחזור אל חיק הטבע, אל החוק הראשון שבטבע.
ובכן הבה נמנה את הנהנים באופן עקיף מהחוק הזה, כי הרי איננו נמנים על המשתמשים הקבועים הנהנים באופן מכוון ומודע מקיומו, אחרת לא היינו גוססים ומתנתקים וחוזרים חלילה...
בשביל למנות את הנהנים הללו, עלי לחזור אל הניסוח הכללי של החוק המכיל גם את האנשים שלנו... החוק הכללי של הטבע אומר:
לך בדרך - תגיע למחוז חפצך.
פשוטו כמשמעו, פשוט לך, אל תעצור. ללא שום קשר לתמימות, ליושר, וגם ללא הקשר עם המדריך, אינך צריך את "המדריך" בשביל לעמוד יציב על הריצפה וליהנות מכוח הכבידה, וגם אינך זקוק למדריך בשביל ליהנות מהחוק הזה. לך לאן שתרצה, ותגיע לאן שתרצה. הטבע מבטיח לך שלא תיפול או תטלטל כשאתה עומד - מתוקף "חוק הכבידה", והטבע מבטיח לך שתגיע ישירות אל מקום חפצך - מתוקף "חוק הרצון" הנמנה על חוקי הטבע.
בפרק הבא אמנה את רשימת הנהנים בפועל - הזמניים והלא מודעים, עם הערה על יד כל אחד מהם: אם רק היו מודעים לכוח שבידם הנגזר מחוק טבעי לכל דבר... אם רק היו מתמידים בו...
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 8.
את הפרק הקודם חתמתי בהבטחה לעמוד בפרק הזה על "המסר" שהתורה מבקשת להעביר לכל אחד ואחד מאיתנו, בתדר אישי משלו.
המדובר במסר מוגדר, מוחלט ספציפי, אך לפני שאגע בתוכנו הייתי רוצה לצייר את המסגרת דרכה מועבר המסר. חשוב להבין את בניין המסגרת הזו, כי עתידה היא לשמשנו כמקפצה טבעית שנעבור דרכה אל "התדר אישי" ואל תוכן המסר.
לפני מספר ימים, הבהרתי באחת ההזדמנויות את הדברים האלו:
הפרק הראשון של בראשית מדבר אומנם על בריאת העולם, אך אין זו אלא קליפתו הראשונה שטובה היא לכל מי שלא ניסה לפתוח את התדר האישי שלו ע"מ לקבל לידיו את המסר הספציפי של השיעור. לציין, המסר הוא אותו המסר שלי ושלך ושל שישה מליארדי יושבי תבל, אך אופן העברתו שונה מאחד לשני. אני יכול להגיד לך למשל שבפרק הראשון מלמד האלהים (המדריך) את האדם איך להשתמש ברצונו בשביל להתפתח ולהגיע דרכו אל השחקים - ממש לברוא עולמות... אני יכול להגיד לך את זאת ואתה יכול להגיד לי שאני מדבר שטויות... כל עוד ולא פתחת את התדר שלך ולא עמדת על אותו המסר של השיעור - לא ניתן לאמת או לשלול את המסר כפי שתואר על ידי... במילים אחרות, המסר הוא אותו המסר, אך צורת העברתו שונה בתכלית.
כולנו מכירים למשל את פרשת העקדה המפורסמת של יצחק אבינו. הבנתינו המקובלת הזו לפרשת העקדה אינה אלא הקליפה הראשונה שהשתמשנו בה מדורי דורות ואינני יודע מי היה האחרון שפתח את הקליפה והציץ פנימה... וכאשר מציצים פנימה, היינו כאשר פותחים את התדר ומקבלים את השיעור האישי, רואים לנגד העין פרשה אחרת שונה לחלוטין שכל דמיון בינה לבין הפרשה "המקובלת" אינו אלא מקרי... אם תשים לב "אלהים" שיחק בפרשת העקדה, ליתר דיוק ברוב תכני הפרשה. אני עתיד בפרקים הבאים להשתמש בפרשת העקדה - כדוגמה מאפיינת לאופן פתיחת הקליפה הראשונה ומה אפשר לצפות בפנים... זאת בשביל לדרבן את קוראי להפעיל פשוט את התדר האישי שלהם הממתין בתוכם מזה דורות.
עד כאן הבהרתי למאפייני המסגרת, דרכה מועבר המסר באמצעות "תדר אישי". השאלה - ומדוע הצורך במסגרת כזו או אחרת? מדוע הצורך בקליפה! מדוע הצורך בקליפה של "עקדת יצחק" שיש להסירה על מנת להגיע אל המסר המקורי? והרי המסר המקורי וכפי שאמרתי הוא מוגדר, מוחלט, קונקרטי, וכאשר נעמוד על תוכנו ניווכח עד כמה הוא כזה... השאלה הזאת הטרידה אותי יום אחד, הטרדה של ממש... מה זה רדיו... ?! משחק? התורה האלוקית לכאורה משחקת איתנו "מצא את המחבוא"? שתנסח בפשטות את תוכן המסר ושלום על ישראל! והרי וכפי שציינתי המסר הוא קונקרטי ספציפי בר ניסוח...
השאלה הזאת וכאמור הטרידה אותי... יום אחד פשוט הרהרתי בה בבוקר בדרכי אל בית הכנסת, אני מתפלל יום יום בשש בבוקר ונוהג לעשות את הדרך לביהכ"ס ברגל, כעשרים דקות הליכה, זה התענוג היומי שלי...
נכנסתי אל בית הכנסת וראשי עדיין מוטרד... משחק מחבואים... ?
התחלנו בתפילה, ולפתע לאחר מספר דקות הלך החשמל, חושך מצרים לחצי דקה עד שהגנרטור פעל. הרבה שנים אני מתפלל באותה ביהכ"ס ולא זכור לי שהלך החשמל אי - פעם... היינו - למי שמכיר את סדר התפילה בקטע "ויברך דוד", אותו כמובן קרא החזן בעל פה וגם כולנו.
וכאמור לאחר כחצי דקה פעל הגנרטור והאור חזר, כל אחד חזר לסידורו כולל החזן, ואני קיבלתי בונוס, תשובה מוחשית לשאילתא שהטרידה אותי רק לפני דקות... אפפה אותי באותו רגע שלווה ממשית כי באמת הייתי מוטרד... לקחתי לי אתנחתא בשביל לגרגר לי את התשובה, מספר שניות וחזרתי אל התפילה.
פרוש רש"י: ספר של ממש אני יכול לכתוב בשביל לנסח דרכו את התשובה שקיבלתי בחצי דקה, ואינני מגזים. לא לחשוש - אנסה לתמצת את הספר במספר מילים.
"המסר" שהמדריך מבקש לשלוח לאדם דרך התורה חשוב הוא ולמיותר לציין... די לציין שהמשך חייו של האדם פשוט תלויים במסר הזה, כלומר האדם מת פיזית בגלל שהתנתק מהמסר הזה, או בגלל שנשכח ממנו תוכנו. המדובר איפוא במסר טכני במלוא מובנה של המילה, מעין מערכת הנשמה מכנית שכל עוד ומחובר אליה האדם - נושם הוא וחי, וכאשר מתנתק ממנה - מת. ישנו מצב ביניים המצביע על המוות המתקרב - אותו אנו מזהים בבירור וקוראים לו "גסיסה", אנו יודעים להגדיר את תקופת הגסיסה מתוך אבחנה רפואית גרידא, ובדרך כלל לא נרשמת טעות סטיה משמעותית באבחנה מעין זו... אנו מדייקים.
ובכן, ומכיון ואין לנו קשר מודע לתוכן המסר הזה, האדם מתחיל להתנתק ממכונת ההנשמה הזו (מ - המסר הטכני) כמעט מרגע היוולדו, ולכן הוא גוסס הלכה למעשה (כמעט) מרגע היוולדו.
ממה הוא חי איפוא? והרי וע"פ רוח הדברים, הוא התנתק מתוכן המסר - ממכונת ההנשמה הפיזית מרגע היוולדו, אין חמצן! איך חיים בלי חמצן...
אין לנו קשר מודע לתוכן המסר, למכונת ההנשמה, כך התנסחתי לעיל. כלומר המכונה נמצאת על ידינו ואנו עושים בה שימוש מידי פעם באופן בלתי מודע - במיוחד בתקופת ילדותינו ולעתים רחוקות בתקופת בגרותינו, מכאן מקור המעט החמצן שמגיע לראותינו במעט השנים שאנו גוססים...
האדם חי לכאורה שבעים שמונים שנה, ולמעשה האדם גוסס לו שבעים שמונים שנה. התורה באחת הפינות שלה, הגדירה את תקופת הגסיסה מתוך האבחנה הקונקרטית הזו, ונתנה לאדם הטפיל על החיים עד 120 שנות גסיסה, ולמיותר לציין שבדומה לנו - גם באבחנתה ובד"כ לא נרשמה טעות סטיה משמעותית, היא דייקה.
את כל זאת ציינתי בשביל לעמוד על חשיבות "המסר" שהמדריך מבקש לשלוח בתדר אישי לכל אדם דרך התורה... די לציין שהמשך חיי האדם בפועל תלויים במסר הטכני הזה.
האדם התרחק מהמסר הזה, אפשר להגיד התכחש לו והתנתק ממנו, משמע שישנה בעיה "טכנית" עם תוכן המסר, וכי מי יתנתק מרצון ממכונת החיים!
אני חייב לדבוק בסדר שרידת הדברים וללכת ישירות אל תוכן המסר, לפני שאני נוגע בשאלה העקרונית שהיצגתי לעיל: מדוע לעטוף את המסר הברור ובר הניסוח בקליפות מקליפות שונות... על השאילתא הזו קיבלתי אם זכור לכם את התשובה הקונקרטית בביהכ"ס ב - "ויברך דוד" כאשר הלך החשמל... רציתי להציג את נוסח התשובה בשביל לתת לכם כיוון מחשבה אודות התדר האישי, איך מגלים אותו, איך הוא נראה / פועל, איך לוחצים על הכפתור...
נמשיך אם כן את הדברים ע"פ סידרם, והפרק הזה יהיה ארוך ממה שתוכנן
אל המסר הטכני.
קיבלתי מחבר לפני מספר ימים מכשיר שנקרא גי. פי. אס, בעברית "מכשיר ניווט", הוא השאיל לי אותו כי אני עתיד לערוך טיול משפחתי בחודש הקרוב, והמכשיר הזה יעזור לי להגיע באוטו למקום חפצי בשלום, בלי להתבלבל, תרשום לו את הכתובת והוא ינחה אותך לכתובת המדוייקת, במילים בקול, פנה ימינה, בעוד עשרים מטרים יש פנייה שמאלה, שמור על הנתיב הימני כי בעוד עשרים מטרים אתה פונה ימינה... זה נקרא מכשיר ניווט שקולט את נתוניו מלוויין, שמעתי שמקורו בפיתוח ישראלי.
ובכן אני יכול לנחש שרוב קוראי כבר ניחשו מהו המסר ולאן נושבת הרוח... כן נכון, זה המסר: תלך בדרך התמימה והישרה ותגיע למקום חפצך, מי המדריך (הגי. פי. אס) ? - אלוהים, השוכן במרומים.
כל מי שהכיר את התורה והיהדות יבוא אלי בטענות: וכי מה באת לחדש לנו... בוקר טוב יא אלברט יא שבות! אכן השם יתברך הוא המדריך ואנו יודעים את זאת מדורי דורות. אכן כל התורה עוסקת בעקביות במסר הזה שמשדרת אותו לאדם בכלל, ולאדם היהודי בעיקר.
המסר שלכם כמעט נכון, אשיב לתובעיי הכעוסים, כמעט וקלטתם את המסר הנכון, רק סטיה קטנטנה הפרידה בין המסר שקלטתם והמסר המקורי, ובגללה כל הטירחה הזאת של האדם מדורי דורות... הוא מגיח לעולם מלא חיים במטרה לחיות סוף סוף... הוא עומד מטרים ספורים מהמסר המקורי, ממכונת ההנשמה של החיים הבלתי מוגבלים... אך המסכן לא מבחין בסטיה הקטנטנה הזו ולוקח את הפנייה הלא נכונה בצומת, הוא מתנתק ממכונת החיים כמעט עם בואו, גוסס לו שבעים שמונים שנה, וחוזר חלילה...
תלך בדרך התמימה ותגיע למקום חפצך, לא כי המדריך הוא אלוהים - כי זהו חוק של הטבע.
ומהו מקומו של אלוהים בחוק הזה?
- את אלהים ניתן לגלות, לחקור, זו שאלה נפרדת שאין לה קשר הכרחי עם עצם קיום החוק, כפי שהיא איננה מעסיקה אותנו ישירות עם יתר חוקי הטבע, עם חוק הכבידה למשל, עם יתר חוקי הפיזיקה... חוקי הטבע קיימים ושרירים וזמינים ומוחשיים גם למי ששולל את קיום אלהים.
לך בדרך התמימה - תגיע למקום חפצך, ללא עיכוב ומכשולים.
זה חוק הטבע שנשכח, והמסר הטמון בתורה אינו אלא בונוס אישי לכל מי שפתח את התדר שלו, יצר את הקשר הנכון, וקיבל את ההדרכה הקונקרטית בשביל לחזור אל חיק הטבע, אל החוק הראשון שבטבע.
ובכן הבה נמנה את הנהנים באופן עקיף מהחוק הזה, כי הרי איננו נמנים על המשתמשים הקבועים הנהנים באופן מכוון ומודע מקיומו, אחרת לא היינו גוססים ומתנתקים וחוזרים חלילה...
בשביל למנות את הנהנים הללו, עלי לחזור אל הניסוח הכללי של החוק המכיל גם את האנשים שלנו... החוק הכללי של הטבע אומר:
לך בדרך - תגיע למחוז חפצך.
פשוטו כמשמעו, פשוט לך, אל תעצור. ללא שום קשר לתמימות, ליושר, וגם ללא הקשר עם המדריך, אינך צריך את "המדריך" בשביל לעמוד יציב על הריצפה וליהנות מכוח הכבידה, וגם אינך זקוק למדריך בשביל ליהנות מהחוק הזה. לך לאן שתרצה, ותגיע לאן שתרצה. הטבע מבטיח לך שלא תיפול או תטלטל כשאתה עומד - מתוקף "חוק הכבידה", והטבע מבטיח לך שתגיע ישירות אל מקום חפצך - מתוקף "חוק הרצון" הנמנה על חוקי הטבע.
בפרק הבא אמנה את רשימת הנהנים בפועל - הזמניים והלא מודעים, עם הערה על יד כל אחד מהם: אם רק היו מודעים לכוח שבידם הנגזר מחוק טבעי לכל דבר... אם רק היו מתמידים בו...
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 8.
050-3331-331