* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - א.
דוגמה לפעולת "כפייה" בלתי תקינה:
בראשית ברא אלהים (המונח השגור בפינו עד היום) את השמים ואת הארץ.
האדם נולד אל תוך היקום, ומאותו רגע הוא קולט את נתוניו ומעבד אותם. נתונים אלה מעובדים רק דרך המערכת האנושית של האדם, אין מערכת אחרת בנמצא, זו מציאות הדברים. מאידך, נתון "כפוי" לא ייקלט לעולם אצל האדם, במקודם או במאוחר הוא יפלוט אותו, זה טבע הדברים.
אם כן, המונח "אלהים" שכיוונה לו התורה הוא התודעה, זו שמרכז השליטה בידה. זה המנחה, המורה המדריך... זה המונח שהזכירה התורה יותר מאוחר, כאשר ביקש משה להתחמק מהמשימה שהוטלה עליו...
ודבר - הוא לך אל - העם, והיה הוא יהיה - לך לפה, ואתה תהיה - לו לאלהים. (שמות ד, טז)
אני רוצה לחזור להגדרה של התודעה, האלהים:
התודעה היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוח ומסווג אותם, ממיין אותם.
אם כן, אני יכול לקלוט נתונים מסויימים בתודעתי שכבר עובדו טכנית במוחי - היינו שכבר הבנתי אותם, או אז אשקול את הדברים ואשרטט מסגרת חשיבה מסויימת שתנחה אותי בהמשך. הבה נקרא למסגרת החשיבה ששרטטתי "אלף". ניתן לאמר אם כן ש"אלף" כבר חבר מן המניין במטה האלהים שלי, שממנו יוצאים ההנחיות בפועל. הבה נעשה ספירת מלאי במטה הכללי שלי "האלהים", ולראות כמה מסגרות חשיבה שירטטתי עד עכשיו שפועלות ללא לאות בתוך המטה ומעצבות גם מנחות את כל מהלכי בפועל.
וזאת רשימת המלאי של מסגרות החשיבה שעובדות בפועל במטה שלי ומתוכן יוצא הקול של "אלהים" שלי: אלף, בית, גימל, ודלת.
השאלה היא, מי אמר שאלף בית גימל ודלת הן מסגרות נכונות שבחרתי אותן נכונה ובאופן תקני? ובכלל איך ניתן לקבוע תו - תקן למסגרות חשיבה? מי אמר שמסגרת החשיבה הסוציאליסטית נכונה יותר מאימפריאליסטית? מי אמר שהימין עדיף על השמאל ומי אמר שטובה המסגרת הליברלית על השמרנית?
על זאת עונה התורה: אין מסגרת טובה ומסגרת רעה, ישנה מסגרת טובה ומסגרת טובה ממנה, משוכללת ממנה, גדולה ממנה... אני אמור ללכת רק קדימה בכל הנוגע לטיב מסגרות החשיבה שלי: לשפרן, לשבחן, ללטש אותן, להוסיף להן צלעות... זאת, כי ישנה רק דרך אחת שעליה מתגבשות המסגרות - היא הדרך האנושית. רק נדמה לנו שישנן עוד דרכים, וכאן אנו נתקלים במיכשול בו עולים על דרכים חלופיות לכאורה ומייצרים עליהם מסגרות חשיבה מכל המינים, לדמיון אין גבול.
אם כן נשאלת השאלה, ולפני שמגיעים למסגרות התקינות, מה עושים עם המסגרות הקיימות? עם מה להשאר - עם הימין או עם השמאל? מה לזרוק לזבל את הליברלית או השמרנית?
- לפני שמגיעים לשאלת המסגרות, מצאו את הדרך "היחידה" עליה מתקינים את המסגרות, שם כבר תדעו מה לזרוק ומה להשאיר.
הדרך "היחידה" היא הדרך האנושית, ויתר הדרכים הם פרי הדמיון האנושי.
אל התודעה האנושית, איפוא, מגיעים רק בדרך האנושית הטיפוסית, במתכונת החשיבה האנושית הרגילה: האדם קולט נתונים בתודעתו שכבר עובדו טכנית במוחו, ומשרטט על פיהם את מסגרת החשיבה שתצטרף לאחותיה ותרחיב את אופקי התודעה. באופן הזה מגרה את השאיפה שלו הנשלטת ולא במקרה ע"י התודעה. הוא שאמרתי, ניתן רק לשאוף, להגדיל לשפר לשבח את המסגרות...
הדרך "היחידה" הזאת הלכה לנו לאיבוד, ואיתה התודעה האנושית, האלהים. (אגב, כותבים את המונח "אלהים" ברבים - ההפך מהמילה המקבילה שלו "תודעה" שנכתבת בלשון יחיד, זאת כי המילה "אלהים" מבטאת את הטכניקה של התודעה - היכן נמצא מרכז "ההנחיות", המקום ממנו יוצאות כל ההנחיות). אלפי השנים מפרידים ביננו לבין אלהים המקורי, אלהים שלנו איבד מזמן את המקוריות שלו, הוא פרי הדמיון האנושי... דמיון שלא עצר מלהתפתח מזה אלפי השנים, וככל שהתפתח כך נסק האלוהים המקורי שלנו ואיבד מערכו, אנו התרחקנו מהתודעה האנושית המקורית אלפי השנים.
התורה מכוונת להחזיר את האדם לאלהים המקורי שלו, זה שהתרחקנו שנות אור ממנו... היא מנסה להחזיר לנו את דרך החשיבה האנושי, התקני הטיפוסי. היא עושה את זאת יחד איתנו, חושבת איתנו, מדברת בקולינו ומתבטאת בשם "אלהים" שלנו. בכל מקום שמוזכר "אלהים" - הכוונה לתודעה האנושית (אבל המקורית) - מה היא רואה ברגע זה, מה אני האדם רואה, אילו נתונים מעובדים אני מקבל מהמוח שלי ואיזו מסגרת חשיבה מצטיירת בתודעתי כתוצאה ישירה מהנתונים המעובדים האלו?
בטקסט התנכי, אנו מרגישים את היד שמשתלבת עם ידינו ומראה לנו את טבע הדברים: זה האדום החזק וזה הצהוב המבריק וזה העץ הריחני וזה התפוח הטעים. אנו לומדים מחדש את טבע הדברים וממשיכים הלאה מהדבר הבסיסי ביותר, מהרגע בו עיננו רואות את העולם, וממשיכים משם על פי הסדר, אם תרצה - ע"פ סדר המחשבה האנושי, פשוט מתארים את הדברים שרואים ומצביעים עליהם, וכך ממשיכים על טהרת ההיגיון האנושי והסדר המופתי שלו, עד שברגע מסויים מגיעים אל מסגרת החשיבה שמחברת את המטייל עם תכונת האין - סוף ועם היקום שלו, ובד בבד נפתח בפני המטייל שער השאיפה והוא אוסף אותו אל תודעתו... סוף סוף הוא עובר את מיכשול האין - סוף ומריח את התבשיל החדש. אל הנקודה הקסומה הזאת מגיעים דרך המלך, וכאילו זה המשכו הטבעי של המסלול בו התחלנו לפני רגע.
אגב הטיול הזה אנו מגיעים אל מהות התורה, מדוע נכתבה ואת מי היא מייצגת. אגב זאת אנו מגיעים לשאלות מהותיות שלא חלמנו להגיע אליהן אי - פעם... מהי מהותינו, מהו מקורינו, מדוע נולדנו זכר ונקבה, מי קבע את מיננו ומדוע... מהי הגדרת החיים ואם מוגבלים הם ע"י המוות. בטיול הזה מתחברים כמובן מאליו עם מנגנון האין - סוף, או אז מתעוררת התודעה ואיתה מרכז השליטה בכל הנוגע לשאיפות ולתענוגות... אז האלהים מתעורר ומבקש להכנס לפעולה מיידית.
גולת הכותרת בטיול התנכי, זה הרגע הקסום ההוא, כאשר מגיעים אל הנקודה בה מתחבר הרצון עם התודעה, או אז נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו מעולם. לפירוש הדברים יש לחזור למטה התודעה ולשחזר קטע מתהליך קבלת ההחלטות שמה. את השיחזור הזה נעשה בהילוך איטי בשביל לרדת לעומק הדברים ולהגיע אל הרגע הקסום ההוא...
"תודעה", הגדרתי לעיל, היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוחו ומסווג אותם, ממיין אותם.
תיארתי את התודעה כ - "מקום" בו נעשים הדברים... אולם אין הכוונה לחלל מסויים, אין הכוונה להגיע אל מקום מוגדר בגוף או במוח ולהצביע עליו כזה המקום...
"מקום" בעברית התנכית הוא "הרמה" או "השלב" אליו מגיע הדבר. במילים אחרות, התודעה, כהיא זו, נכנסת לפעולה כאשר שלב עיבוד הנתונים מגיע לסיומו. אינני צריך את התודעה בשביל לחשב משוואה מתמטית, זאת העבודה השחורה של המוח, אולם וכאשר מסתיימת עבודת המוח וכבר יש באמתחתי את התוצאה - את הנתונים המעובדים, ובעצם הרגע הזה נכנסת התודעה למשחק, כאשר האדם נדרש לתוצאה המונחת לידו, מה אעשה איתה? מהו השימוש המתאים ביותר שאוכל לעשות בנתון המעובד המונח לפני? איך אנצל אותו על הצד הטוב ביותר. כאן מנגנון התודעה נכנס לפעולה.
אין כמעט קשר בין מנגנון התודעה לפעולות הטכניות של המוח, הקשר הזה מגיע לקיצו עם קבלת הנתונים המעובדים מהמוח והעברתם לחדר הפיקוד של התודעה. אין ולמעשה אפילו קשר סמלי בין המוח לתודעה, אדם בעל רמת אינטלגנציה גבוהה יכול לפתור את הקושיה המתמטית המסובכת ביותר אך לא בהכרח יכול לנהל את התוצאה שהגיע אליה ולהפיק ממנה את התועלת המקסימלית, מאידך יש מי שיידע להגיע אל התועלת המקסימלית הזאת מבלי רמת אינטלגנציה גבוהה במיוחד, ואת האחרון הזה מכנים כאיש בעל אינטואיציה, היינו שהוא יודע לעשות שימוש בתודעה ללא קשר הכרחי לחשיבה, יש לו תפיסה בלתי אמצעית.
אין קשר בין המוח לתודעה. המוח עושה את העבודה שחורה, מכין את הנתונים המעובדים ומוסרם לתודעה, מכאן והלאה נכנס למשחק מנגנון חדש וטון חדש... האווירה והטון הטכניים של המוח נעלמים מהזירה, ובמקומם נכנסת התודעה והמטה שלה, הם נותנים מעכשיו את הטון.
הבה נחזור שוב אל הקטע בו נכנסת התודעה לפעולה, ונריץ את הקטע הזה בהילוך איטי... עברנו בשעה טובה ומוצלחת את השלב הראשון, המוח עיבד את הנתונים ומסרם אל התודעה, וברגע זה היא נכנסת לפעולה. מה הם הקושיות שמתבקשת התודעה להתמודד איתם ברגע זה? ובעצם מה היא משימתה של התודעה, מה המטרה שלה? לדעתי יש לענות קודם על השאלה הזאת ולאחר מכאן ללכת אל שאלת הבעיות שהתודעה נדרשת להתמודד איתם.
התודעה משתוקקת להביא את רצונו של האדם לפועל, זו משימתה היחידה והמטרה שמתבייתת עליה: להביא את הרצון לפועל. יש בידי נתון מעובד, ואני רוצה להפיק ממנו תועלת עצמית, זה רצון. אפילו כשאני רואה תמונה יפה - הרצון הזה יוצא מיד לפועל: אני מפיק הנאה מהתמונה שאני רואה.
אולם בואו נעזוב את ההנאה מתמונה, ונלך לרצון יותר מורכב... יש בידי עוגה ואני רוצה לאכול אותה. הנתונים המעובדים שזה עתה העביר המוח אל התודעה הם כדלקמן: העוגה הזאת טעימה שמכילה 1000 קלוריות, ויכול להגרם נזק לגוף אם תיאכל, אלה הם הנתונים היבשים שהמוח עיבד, ועכשיו תורה של התודעה להשתמש בנתונים המעובדים האלה ולהחליט: להכניס לפה או לא? נו...
אם המדובר היה ברובוט אינטלגנט נטול תודעה, אזי הרובוט הזה היה מניח מיד את העוגה בצד ולא מכניסה לפה, כי המוח עיבד נתונים ברורים, העוגה והקלוריות שבה יזיקו לגוף, אבל במקרה שלפנינו ישנם שני גורמים שאינם נמצאים ברובוט: תודעה ורצון. אם כן ובמקרה הזה, איך תתמודד התודעה עם הנתונים שבידה? מצד אחד יש רצון ברור לאכול את העוגה, ומצד שני ישנם נתונים טכנים ברורים העומדים מנגד וסותרים את הרצון, מה עושים? איך מתמודדת התודעה עם זה?
כאן שולפת התודעה מהתיקיות שלה "מסגרת חשיבה" מוכנה שנוהגת להשתמש בה לאחרונה, ועושה בה שימוש מיידי. יש מסגרת חשיבה שאומרת: קח מלוא החופן היום אולי מחר לא תקום... אחרת אומרת: "יש לשמור על הבריאות" ועוד אחת אומרת: "חצי חצי... יש לשמור על האיזון". ולמעשה קיימות אין סוף מסגרות חשיבה שדרכן מכופפת התודעה את הרצון או מתכופפת בפניו.
יש מי שאוכל מיד את העוגה ומצפצף על המוח, יש מי שמתעלם חלקית מנתוני המוח ואוכל חצי עוגה, ויש מי ששועה לנתוני המוח המדויקים ושם את העוגה בצד, כל אחד ומסגרת החשיבה שלו.
מכאן אני מזהה את הגורמים האלה: רצון, תודעה, ומסגרת חשיבה. אם כן וברגע קבלת הנתונים המעובדים מהמוח, הבעיה שהתודעה מתמודדת איתה היא, להגיע אל הרצון המקורי ולהוציאו לפועל, ולא תמיד הרצון המקורי הוא לאכול עוגה, כי יתכן וקיים רצון יותר מקורי מאכילת עוגה והוא הרצון לשמור על הגיזרה.
ויתכן שישנו רצון יותר מקורי משני האחרונים והוא הרצון לשמור על הבריאות.
ויתכן וישנו עוד רצון עמוק משלושתם: הרצון להשעות לעיקרון האיזון: אתמול אכלתי הרבה עוגות, היום אני צריך לעצור. או אתמול לא אכלתי שום דבר מתוק, היום אפשר לאכול את העוגה.
ואולי קיים עוד רצון מקורי מכולם: הרצון לכבד את המילה שלי כאדם: אתמול לקחתי על עצמי שחודש ימים לא אכניס לפה עוגה מפאת עלייתי במשקל.
יתכן וקיים רצון עמוק מכולם: פשוט, הרצון לעשות את הדבר הנכון במקום ובזמן הנכונים: לאכול את העוגה למרות המילה שלקחתי על עצמי בשביל לא להעליב את המזמין... או לא לאכול את העוגה למרות שייעלב המזמין כי יש בדבר סכנה לבריאותי...
אם נשים לב ובמקרה המופשט שלפנינו, עמדה "התודעה" בפני קושיות שונות והתמודדה עימן בעזרת מסגרות חשיבה שהביאו בסופו של דבר להחלטתה - היינו להתנהגות האדם בפועל. אני יוצא מנקודת הנחה כי מסגרת "המשמעת העצמית" כיכבה לצד כל המסגרות דנן, כי בלעדיה אין המדובר בהתנהגות אדם בעל תודעה וצלם אנוש...
שוב ואם נשים לב, הרצון האחרון שכיניתיו כעמוק מכולם גבר על כל הרצונות שלפניו וביטל את כוחם. רציתי להגיד בדוגמה הזאת, שתמיד קיים הרצון העמוק מכולם, מכל יתר הרצונות שאמורים להתביית על אותו האובייקט. זהו הרצון האמיתי שהאדם שואף לו ממעמקיו, יורשה לי לקרוא לו הרצון "הכנה". רצון זה ובדרך כלל אינו מסוג הרצונות הפופולרים - אם נכון הביטוי... כוונתי שאינו נמנה על הרצונות המקובלים, הנפוצים... התנהגות האדם מבטא בדרך כלל את התכונות החברתית שלו, הוא נמצא בחברה ולכן הוא מתנהג כמצופה ממנו בחברה, ולכן התנהגותו לא אחת היא כפויה, מאולצת, ולא תמיד משקפת את הרצון האמיתי שלו ולבטח לא את הרצון העמוק, "הכנה"... לא תמיד רואה הרצון הזה את האור כי בדרך כלל הוא נמצא בשכבות העמוקים של התודעה... יורשה לי להניח שאף אם יעלה רצון כזה אל סדר היום וישקל במאזניים של התודעה - הוא לא יגבר בסופו של יום על חבריו מטעמים שנזכרו או לא לעיל...
כתבתי לעיל את הקטע הבא, יורשה לי לחזור עליו:
"גולת הכותרת בטיול התנכי הוא הרגע הקסום ההוא, כאשר מגיעים אל הנקודה בה מתחבר הרצון עם התודעה, או אז נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו מעולם. "
כתבתי תחת הקטע הזה הרבה מילים בשביל להגיע אל אחת המילים שנזכרו בו ולרדת אל עומקה: "הרצון שמתחבר עם התודעה"... על איזה "רצון" אני מדבר? איזה סוג של רצון מתחבר כהוא זה עם התודעה, וכתוצאה מפעולת התחברות זו נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו לעולם...
על הרצון "הכנה" אני מדבר, הלא פופולרי... זה שנמצא במעמקינו, האמיתי.
וכאשר מתחבר הרצון הזה עם התודעה ומבקשת בתורה להוציאו לאור ולקיימו, או אז, ולא כיתר הרצונות, נבקע לנגד עינינו גל מבודד שמוביל את הרוצה אל רצונו, כאב שמוביל את בנו לגן. זה הטבע. אני מדגיש: זה הטבע, בקיעת הגל המבודד היא פעולה טבעית שנולדה איתנו אל תוך הטבע.
המדובר בכל רצון, מכל סוג, של כל אדם באשר הוא, ושני תנאים העמיד הטבע בפני האדם לקיום העסקה המוזרה הזאת:
1. שהרצון הזה יצא מהשיכבה העמוקה ביותר של התודעה.
2. שאותה התודעה תחתור להוציא את הרצון הזה אל הפועל.
יש לבאר את הדברים ולנקד את המילים... מה הכוונה בבקיעת גל מבודד?
תפקיד התודעה כפי שהוזכר הוא להביא את רצון האדם אל הפועל, כל רצון באשר הוא, ולשם כך היא שולפת מסגרות חשיבה מהתיקיות שלה ועושה בהם שימוש בשביל להביא את רצון האדם מהכוח אל הפועל. לא בכל הרצונות מתקיים הנוהל הזה, בשביל לרצות כוס מים אין את הצורך בשום מסגרת חשיבה... המדובר ברצונות שמצריכות מחשבה, כמו הדוגמה שנזכרה לעיל - לאכול את העוגה על כל הקושיות הנלוות לרצון הזה...
אם כן תודעת האדם מגיעה בסופו של דבר להחלטה, ומשתמשת במסגרת חשיבה מסויימת במטרה להוציא את ההחלטה הזו לפועל, היינו הבאת הרצון שסומן לפועל. וכאן מתחילות קושיות מסוג אחר שעתיד האדם להתמודד איתן במקודם או במאוחר, ולפעמים אף באופן מיידי כתוצאה ישירה מהרצון שזה עתה יצא אל הפועל. במקרה שלנו למשל, אם רצה לאכול את העוגה, והלך על אכילת העוגה למרות שסובל מסכרת, אזי יצטרך להתמודד עם התקפת סכרת שאולי תבוא מיד.
ישנם רצונות הקשורים באנשים אחרים, וברצונות מעין אלה יצטרך להתמודד עם תוצאותיהם עם האנשים הללו, כי רצונו שזה עתה הוציאו לפועל השפיע במידה זו או אחרת עליהם, באופן חיובי או שלילי... האדם אם כן לוקח את הסממן החיצוני הזה בחשבון בבואו לשקול בתודעה שלו את הבאת רצונותיו אל הפועל, ולא פעם סממנים אלה משפיעים באופן ישיר על התודעה עד כדי למנוע ממנה להוציא רצון מסוים אל הפועל, או לעכבו במקרה הטוב.
למעשה רבותי, אני מצביע בזאת על הבעיה העיקרית שכל תודעה אנושית מתמודדת עימה: מה יקרה אם אוציא רצון זה אל הפועל? איך זה ישפיע "עליהם"? מה תהיה תוצאת ההשפעה הזאת? האם ביכולתי להתמודד עימה? והשאלה העיקרית: האם הרצון שלי יצא בסופו של דבר אל הפועל? כי הרי המסלול שעובר הרצון הזה עד שמגיע אל יעדו - לא קשור רק בי, הוא קשור בעיקר "בהם", באחרים...
ושוב, האדם מוותר לא פעם על רצונו כבר בשלבים המוקדמים בגלל הסממנים החיצוניים האלה שלו אין שליטה עליהם. רצונות כאלה הקשורים "באחרים" הם בדרך כלל רצונות לטווח הרחוק, שפעולת הבאתם אל הפועל אורכת זמן ממושך, כמו הרצון לקנות בית יפה: האם הבנק יאשר לי את המשכנתא? האם סבתא תחתום לי ערבות? האם ימכרו לי את הבית היפה במחיר סביר? וגם אם הכל ילך חלק - האם אוכל לעמוד בתשלום המשכנתא?
קשה לאדם לנבא מספר הסתברויות באחת... ולכן הוא מחליט אחת משניים: או שמוותר על רצונו מראש, או שהולך עליו ומקווה שיתקיים, או אז הוא מגייס את כל כוחותיו מעכשיו והלאה לתחזק את הרצון הזה שלא יפסיק באמצע... מעכשיו יצטרך להיות קצת יותר נחמד לסבתא... ממחר יבקש מהבוס העלאה שיעמוד בתשלום המשכנתא, יתקשר לשאול בשלום דודתו (למקרה והסבתא תסרב לחתום), יפתח עוד חשבון בבנק המזרחי (למקרה והפועלים לא יאשר), ואולי גם יתחיל ללכת לשחרית (שגם הוא למעלה יתן יד).
ובכל זאת שום דבר לא בטוח... המסלול עליו הניח את רצונו שביר, כי כל גורם חיצוני יכול להשפיע עליו ולהורידו ממסלולו. קיום רצון כזה שמסלולו עובר בהכרח ברשות הרבים נמדד איפוא במטבע הסיכוי: הסיכוי שעסק הזה יצליח - טוב. הסיכוי שהבנק יאשר את ההלוואה - בינוני. הסיכוי שהפרויקט יצא אל הפועל - חצי חצי... או סיכוי קלוש...
וכך אני מגיע אל הנקודה...
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - ג.
דוגמה לפעולת "כפייה" בלתי תקינה:
בראשית ברא אלהים (המונח השגור בפינו עד היום) את השמים ואת הארץ.
האדם נולד אל תוך היקום, ומאותו רגע הוא קולט את נתוניו ומעבד אותם. נתונים אלה מעובדים רק דרך המערכת האנושית של האדם, אין מערכת אחרת בנמצא, זו מציאות הדברים. מאידך, נתון "כפוי" לא ייקלט לעולם אצל האדם, במקודם או במאוחר הוא יפלוט אותו, זה טבע הדברים.
אם כן, המונח "אלהים" שכיוונה לו התורה הוא התודעה, זו שמרכז השליטה בידה. זה המנחה, המורה המדריך... זה המונח שהזכירה התורה יותר מאוחר, כאשר ביקש משה להתחמק מהמשימה שהוטלה עליו...
ודבר - הוא לך אל - העם, והיה הוא יהיה - לך לפה, ואתה תהיה - לו לאלהים. (שמות ד, טז)
אני רוצה לחזור להגדרה של התודעה, האלהים:
התודעה היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוח ומסווג אותם, ממיין אותם.
אם כן, אני יכול לקלוט נתונים מסויימים בתודעתי שכבר עובדו טכנית במוחי - היינו שכבר הבנתי אותם, או אז אשקול את הדברים ואשרטט מסגרת חשיבה מסויימת שתנחה אותי בהמשך. הבה נקרא למסגרת החשיבה ששרטטתי "אלף". ניתן לאמר אם כן ש"אלף" כבר חבר מן המניין במטה האלהים שלי, שממנו יוצאים ההנחיות בפועל. הבה נעשה ספירת מלאי במטה הכללי שלי "האלהים", ולראות כמה מסגרות חשיבה שירטטתי עד עכשיו שפועלות ללא לאות בתוך המטה ומעצבות גם מנחות את כל מהלכי בפועל.
וזאת רשימת המלאי של מסגרות החשיבה שעובדות בפועל במטה שלי ומתוכן יוצא הקול של "אלהים" שלי: אלף, בית, גימל, ודלת.
השאלה היא, מי אמר שאלף בית גימל ודלת הן מסגרות נכונות שבחרתי אותן נכונה ובאופן תקני? ובכלל איך ניתן לקבוע תו - תקן למסגרות חשיבה? מי אמר שמסגרת החשיבה הסוציאליסטית נכונה יותר מאימפריאליסטית? מי אמר שהימין עדיף על השמאל ומי אמר שטובה המסגרת הליברלית על השמרנית?
על זאת עונה התורה: אין מסגרת טובה ומסגרת רעה, ישנה מסגרת טובה ומסגרת טובה ממנה, משוכללת ממנה, גדולה ממנה... אני אמור ללכת רק קדימה בכל הנוגע לטיב מסגרות החשיבה שלי: לשפרן, לשבחן, ללטש אותן, להוסיף להן צלעות... זאת, כי ישנה רק דרך אחת שעליה מתגבשות המסגרות - היא הדרך האנושית. רק נדמה לנו שישנן עוד דרכים, וכאן אנו נתקלים במיכשול בו עולים על דרכים חלופיות לכאורה ומייצרים עליהם מסגרות חשיבה מכל המינים, לדמיון אין גבול.
אם כן נשאלת השאלה, ולפני שמגיעים למסגרות התקינות, מה עושים עם המסגרות הקיימות? עם מה להשאר - עם הימין או עם השמאל? מה לזרוק לזבל את הליברלית או השמרנית?
- לפני שמגיעים לשאלת המסגרות, מצאו את הדרך "היחידה" עליה מתקינים את המסגרות, שם כבר תדעו מה לזרוק ומה להשאיר.
הדרך "היחידה" היא הדרך האנושית, ויתר הדרכים הם פרי הדמיון האנושי.
אל התודעה האנושית, איפוא, מגיעים רק בדרך האנושית הטיפוסית, במתכונת החשיבה האנושית הרגילה: האדם קולט נתונים בתודעתו שכבר עובדו טכנית במוחו, ומשרטט על פיהם את מסגרת החשיבה שתצטרף לאחותיה ותרחיב את אופקי התודעה. באופן הזה מגרה את השאיפה שלו הנשלטת ולא במקרה ע"י התודעה. הוא שאמרתי, ניתן רק לשאוף, להגדיל לשפר לשבח את המסגרות...
הדרך "היחידה" הזאת הלכה לנו לאיבוד, ואיתה התודעה האנושית, האלהים. (אגב, כותבים את המונח "אלהים" ברבים - ההפך מהמילה המקבילה שלו "תודעה" שנכתבת בלשון יחיד, זאת כי המילה "אלהים" מבטאת את הטכניקה של התודעה - היכן נמצא מרכז "ההנחיות", המקום ממנו יוצאות כל ההנחיות). אלפי השנים מפרידים ביננו לבין אלהים המקורי, אלהים שלנו איבד מזמן את המקוריות שלו, הוא פרי הדמיון האנושי... דמיון שלא עצר מלהתפתח מזה אלפי השנים, וככל שהתפתח כך נסק האלוהים המקורי שלנו ואיבד מערכו, אנו התרחקנו מהתודעה האנושית המקורית אלפי השנים.
התורה מכוונת להחזיר את האדם לאלהים המקורי שלו, זה שהתרחקנו שנות אור ממנו... היא מנסה להחזיר לנו את דרך החשיבה האנושי, התקני הטיפוסי. היא עושה את זאת יחד איתנו, חושבת איתנו, מדברת בקולינו ומתבטאת בשם "אלהים" שלנו. בכל מקום שמוזכר "אלהים" - הכוונה לתודעה האנושית (אבל המקורית) - מה היא רואה ברגע זה, מה אני האדם רואה, אילו נתונים מעובדים אני מקבל מהמוח שלי ואיזו מסגרת חשיבה מצטיירת בתודעתי כתוצאה ישירה מהנתונים המעובדים האלו?
בטקסט התנכי, אנו מרגישים את היד שמשתלבת עם ידינו ומראה לנו את טבע הדברים: זה האדום החזק וזה הצהוב המבריק וזה העץ הריחני וזה התפוח הטעים. אנו לומדים מחדש את טבע הדברים וממשיכים הלאה מהדבר הבסיסי ביותר, מהרגע בו עיננו רואות את העולם, וממשיכים משם על פי הסדר, אם תרצה - ע"פ סדר המחשבה האנושי, פשוט מתארים את הדברים שרואים ומצביעים עליהם, וכך ממשיכים על טהרת ההיגיון האנושי והסדר המופתי שלו, עד שברגע מסויים מגיעים אל מסגרת החשיבה שמחברת את המטייל עם תכונת האין - סוף ועם היקום שלו, ובד בבד נפתח בפני המטייל שער השאיפה והוא אוסף אותו אל תודעתו... סוף סוף הוא עובר את מיכשול האין - סוף ומריח את התבשיל החדש. אל הנקודה הקסומה הזאת מגיעים דרך המלך, וכאילו זה המשכו הטבעי של המסלול בו התחלנו לפני רגע.
אגב הטיול הזה אנו מגיעים אל מהות התורה, מדוע נכתבה ואת מי היא מייצגת. אגב זאת אנו מגיעים לשאלות מהותיות שלא חלמנו להגיע אליהן אי - פעם... מהי מהותינו, מהו מקורינו, מדוע נולדנו זכר ונקבה, מי קבע את מיננו ומדוע... מהי הגדרת החיים ואם מוגבלים הם ע"י המוות. בטיול הזה מתחברים כמובן מאליו עם מנגנון האין - סוף, או אז מתעוררת התודעה ואיתה מרכז השליטה בכל הנוגע לשאיפות ולתענוגות... אז האלהים מתעורר ומבקש להכנס לפעולה מיידית.
גולת הכותרת בטיול התנכי, זה הרגע הקסום ההוא, כאשר מגיעים אל הנקודה בה מתחבר הרצון עם התודעה, או אז נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו מעולם. לפירוש הדברים יש לחזור למטה התודעה ולשחזר קטע מתהליך קבלת ההחלטות שמה. את השיחזור הזה נעשה בהילוך איטי בשביל לרדת לעומק הדברים ולהגיע אל הרגע הקסום ההוא...
"תודעה", הגדרתי לעיל, היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוחו ומסווג אותם, ממיין אותם.
תיארתי את התודעה כ - "מקום" בו נעשים הדברים... אולם אין הכוונה לחלל מסויים, אין הכוונה להגיע אל מקום מוגדר בגוף או במוח ולהצביע עליו כזה המקום...
"מקום" בעברית התנכית הוא "הרמה" או "השלב" אליו מגיע הדבר. במילים אחרות, התודעה, כהיא זו, נכנסת לפעולה כאשר שלב עיבוד הנתונים מגיע לסיומו. אינני צריך את התודעה בשביל לחשב משוואה מתמטית, זאת העבודה השחורה של המוח, אולם וכאשר מסתיימת עבודת המוח וכבר יש באמתחתי את התוצאה - את הנתונים המעובדים, ובעצם הרגע הזה נכנסת התודעה למשחק, כאשר האדם נדרש לתוצאה המונחת לידו, מה אעשה איתה? מהו השימוש המתאים ביותר שאוכל לעשות בנתון המעובד המונח לפני? איך אנצל אותו על הצד הטוב ביותר. כאן מנגנון התודעה נכנס לפעולה.
אין כמעט קשר בין מנגנון התודעה לפעולות הטכניות של המוח, הקשר הזה מגיע לקיצו עם קבלת הנתונים המעובדים מהמוח והעברתם לחדר הפיקוד של התודעה. אין ולמעשה אפילו קשר סמלי בין המוח לתודעה, אדם בעל רמת אינטלגנציה גבוהה יכול לפתור את הקושיה המתמטית המסובכת ביותר אך לא בהכרח יכול לנהל את התוצאה שהגיע אליה ולהפיק ממנה את התועלת המקסימלית, מאידך יש מי שיידע להגיע אל התועלת המקסימלית הזאת מבלי רמת אינטלגנציה גבוהה במיוחד, ואת האחרון הזה מכנים כאיש בעל אינטואיציה, היינו שהוא יודע לעשות שימוש בתודעה ללא קשר הכרחי לחשיבה, יש לו תפיסה בלתי אמצעית.
אין קשר בין המוח לתודעה. המוח עושה את העבודה שחורה, מכין את הנתונים המעובדים ומוסרם לתודעה, מכאן והלאה נכנס למשחק מנגנון חדש וטון חדש... האווירה והטון הטכניים של המוח נעלמים מהזירה, ובמקומם נכנסת התודעה והמטה שלה, הם נותנים מעכשיו את הטון.
הבה נחזור שוב אל הקטע בו נכנסת התודעה לפעולה, ונריץ את הקטע הזה בהילוך איטי... עברנו בשעה טובה ומוצלחת את השלב הראשון, המוח עיבד את הנתונים ומסרם אל התודעה, וברגע זה היא נכנסת לפעולה. מה הם הקושיות שמתבקשת התודעה להתמודד איתם ברגע זה? ובעצם מה היא משימתה של התודעה, מה המטרה שלה? לדעתי יש לענות קודם על השאלה הזאת ולאחר מכאן ללכת אל שאלת הבעיות שהתודעה נדרשת להתמודד איתם.
התודעה משתוקקת להביא את רצונו של האדם לפועל, זו משימתה היחידה והמטרה שמתבייתת עליה: להביא את הרצון לפועל. יש בידי נתון מעובד, ואני רוצה להפיק ממנו תועלת עצמית, זה רצון. אפילו כשאני רואה תמונה יפה - הרצון הזה יוצא מיד לפועל: אני מפיק הנאה מהתמונה שאני רואה.
אולם בואו נעזוב את ההנאה מתמונה, ונלך לרצון יותר מורכב... יש בידי עוגה ואני רוצה לאכול אותה. הנתונים המעובדים שזה עתה העביר המוח אל התודעה הם כדלקמן: העוגה הזאת טעימה שמכילה 1000 קלוריות, ויכול להגרם נזק לגוף אם תיאכל, אלה הם הנתונים היבשים שהמוח עיבד, ועכשיו תורה של התודעה להשתמש בנתונים המעובדים האלה ולהחליט: להכניס לפה או לא? נו...
אם המדובר היה ברובוט אינטלגנט נטול תודעה, אזי הרובוט הזה היה מניח מיד את העוגה בצד ולא מכניסה לפה, כי המוח עיבד נתונים ברורים, העוגה והקלוריות שבה יזיקו לגוף, אבל במקרה שלפנינו ישנם שני גורמים שאינם נמצאים ברובוט: תודעה ורצון. אם כן ובמקרה הזה, איך תתמודד התודעה עם הנתונים שבידה? מצד אחד יש רצון ברור לאכול את העוגה, ומצד שני ישנם נתונים טכנים ברורים העומדים מנגד וסותרים את הרצון, מה עושים? איך מתמודדת התודעה עם זה?
כאן שולפת התודעה מהתיקיות שלה "מסגרת חשיבה" מוכנה שנוהגת להשתמש בה לאחרונה, ועושה בה שימוש מיידי. יש מסגרת חשיבה שאומרת: קח מלוא החופן היום אולי מחר לא תקום... אחרת אומרת: "יש לשמור על הבריאות" ועוד אחת אומרת: "חצי חצי... יש לשמור על האיזון". ולמעשה קיימות אין סוף מסגרות חשיבה שדרכן מכופפת התודעה את הרצון או מתכופפת בפניו.
יש מי שאוכל מיד את העוגה ומצפצף על המוח, יש מי שמתעלם חלקית מנתוני המוח ואוכל חצי עוגה, ויש מי ששועה לנתוני המוח המדויקים ושם את העוגה בצד, כל אחד ומסגרת החשיבה שלו.
מכאן אני מזהה את הגורמים האלה: רצון, תודעה, ומסגרת חשיבה. אם כן וברגע קבלת הנתונים המעובדים מהמוח, הבעיה שהתודעה מתמודדת איתה היא, להגיע אל הרצון המקורי ולהוציאו לפועל, ולא תמיד הרצון המקורי הוא לאכול עוגה, כי יתכן וקיים רצון יותר מקורי מאכילת עוגה והוא הרצון לשמור על הגיזרה.
ויתכן שישנו רצון יותר מקורי משני האחרונים והוא הרצון לשמור על הבריאות.
ויתכן וישנו עוד רצון עמוק משלושתם: הרצון להשעות לעיקרון האיזון: אתמול אכלתי הרבה עוגות, היום אני צריך לעצור. או אתמול לא אכלתי שום דבר מתוק, היום אפשר לאכול את העוגה.
ואולי קיים עוד רצון מקורי מכולם: הרצון לכבד את המילה שלי כאדם: אתמול לקחתי על עצמי שחודש ימים לא אכניס לפה עוגה מפאת עלייתי במשקל.
יתכן וקיים רצון עמוק מכולם: פשוט, הרצון לעשות את הדבר הנכון במקום ובזמן הנכונים: לאכול את העוגה למרות המילה שלקחתי על עצמי בשביל לא להעליב את המזמין... או לא לאכול את העוגה למרות שייעלב המזמין כי יש בדבר סכנה לבריאותי...
אם נשים לב ובמקרה המופשט שלפנינו, עמדה "התודעה" בפני קושיות שונות והתמודדה עימן בעזרת מסגרות חשיבה שהביאו בסופו של דבר להחלטתה - היינו להתנהגות האדם בפועל. אני יוצא מנקודת הנחה כי מסגרת "המשמעת העצמית" כיכבה לצד כל המסגרות דנן, כי בלעדיה אין המדובר בהתנהגות אדם בעל תודעה וצלם אנוש...
שוב ואם נשים לב, הרצון האחרון שכיניתיו כעמוק מכולם גבר על כל הרצונות שלפניו וביטל את כוחם. רציתי להגיד בדוגמה הזאת, שתמיד קיים הרצון העמוק מכולם, מכל יתר הרצונות שאמורים להתביית על אותו האובייקט. זהו הרצון האמיתי שהאדם שואף לו ממעמקיו, יורשה לי לקרוא לו הרצון "הכנה". רצון זה ובדרך כלל אינו מסוג הרצונות הפופולרים - אם נכון הביטוי... כוונתי שאינו נמנה על הרצונות המקובלים, הנפוצים... התנהגות האדם מבטא בדרך כלל את התכונות החברתית שלו, הוא נמצא בחברה ולכן הוא מתנהג כמצופה ממנו בחברה, ולכן התנהגותו לא אחת היא כפויה, מאולצת, ולא תמיד משקפת את הרצון האמיתי שלו ולבטח לא את הרצון העמוק, "הכנה"... לא תמיד רואה הרצון הזה את האור כי בדרך כלל הוא נמצא בשכבות העמוקים של התודעה... יורשה לי להניח שאף אם יעלה רצון כזה אל סדר היום וישקל במאזניים של התודעה - הוא לא יגבר בסופו של יום על חבריו מטעמים שנזכרו או לא לעיל...
כתבתי לעיל את הקטע הבא, יורשה לי לחזור עליו:
"גולת הכותרת בטיול התנכי הוא הרגע הקסום ההוא, כאשר מגיעים אל הנקודה בה מתחבר הרצון עם התודעה, או אז נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו מעולם. "
כתבתי תחת הקטע הזה הרבה מילים בשביל להגיע אל אחת המילים שנזכרו בו ולרדת אל עומקה: "הרצון שמתחבר עם התודעה"... על איזה "רצון" אני מדבר? איזה סוג של רצון מתחבר כהוא זה עם התודעה, וכתוצאה מפעולת התחברות זו נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו לעולם...
על הרצון "הכנה" אני מדבר, הלא פופולרי... זה שנמצא במעמקינו, האמיתי.
וכאשר מתחבר הרצון הזה עם התודעה ומבקשת בתורה להוציאו לאור ולקיימו, או אז, ולא כיתר הרצונות, נבקע לנגד עינינו גל מבודד שמוביל את הרוצה אל רצונו, כאב שמוביל את בנו לגן. זה הטבע. אני מדגיש: זה הטבע, בקיעת הגל המבודד היא פעולה טבעית שנולדה איתנו אל תוך הטבע.
המדובר בכל רצון, מכל סוג, של כל אדם באשר הוא, ושני תנאים העמיד הטבע בפני האדם לקיום העסקה המוזרה הזאת:
1. שהרצון הזה יצא מהשיכבה העמוקה ביותר של התודעה.
2. שאותה התודעה תחתור להוציא את הרצון הזה אל הפועל.
יש לבאר את הדברים ולנקד את המילים... מה הכוונה בבקיעת גל מבודד?
תפקיד התודעה כפי שהוזכר הוא להביא את רצון האדם אל הפועל, כל רצון באשר הוא, ולשם כך היא שולפת מסגרות חשיבה מהתיקיות שלה ועושה בהם שימוש בשביל להביא את רצון האדם מהכוח אל הפועל. לא בכל הרצונות מתקיים הנוהל הזה, בשביל לרצות כוס מים אין את הצורך בשום מסגרת חשיבה... המדובר ברצונות שמצריכות מחשבה, כמו הדוגמה שנזכרה לעיל - לאכול את העוגה על כל הקושיות הנלוות לרצון הזה...
אם כן תודעת האדם מגיעה בסופו של דבר להחלטה, ומשתמשת במסגרת חשיבה מסויימת במטרה להוציא את ההחלטה הזו לפועל, היינו הבאת הרצון שסומן לפועל. וכאן מתחילות קושיות מסוג אחר שעתיד האדם להתמודד איתן במקודם או במאוחר, ולפעמים אף באופן מיידי כתוצאה ישירה מהרצון שזה עתה יצא אל הפועל. במקרה שלנו למשל, אם רצה לאכול את העוגה, והלך על אכילת העוגה למרות שסובל מסכרת, אזי יצטרך להתמודד עם התקפת סכרת שאולי תבוא מיד.
ישנם רצונות הקשורים באנשים אחרים, וברצונות מעין אלה יצטרך להתמודד עם תוצאותיהם עם האנשים הללו, כי רצונו שזה עתה הוציאו לפועל השפיע במידה זו או אחרת עליהם, באופן חיובי או שלילי... האדם אם כן לוקח את הסממן החיצוני הזה בחשבון בבואו לשקול בתודעה שלו את הבאת רצונותיו אל הפועל, ולא פעם סממנים אלה משפיעים באופן ישיר על התודעה עד כדי למנוע ממנה להוציא רצון מסוים אל הפועל, או לעכבו במקרה הטוב.
למעשה רבותי, אני מצביע בזאת על הבעיה העיקרית שכל תודעה אנושית מתמודדת עימה: מה יקרה אם אוציא רצון זה אל הפועל? איך זה ישפיע "עליהם"? מה תהיה תוצאת ההשפעה הזאת? האם ביכולתי להתמודד עימה? והשאלה העיקרית: האם הרצון שלי יצא בסופו של דבר אל הפועל? כי הרי המסלול שעובר הרצון הזה עד שמגיע אל יעדו - לא קשור רק בי, הוא קשור בעיקר "בהם", באחרים...
ושוב, האדם מוותר לא פעם על רצונו כבר בשלבים המוקדמים בגלל הסממנים החיצוניים האלה שלו אין שליטה עליהם. רצונות כאלה הקשורים "באחרים" הם בדרך כלל רצונות לטווח הרחוק, שפעולת הבאתם אל הפועל אורכת זמן ממושך, כמו הרצון לקנות בית יפה: האם הבנק יאשר לי את המשכנתא? האם סבתא תחתום לי ערבות? האם ימכרו לי את הבית היפה במחיר סביר? וגם אם הכל ילך חלק - האם אוכל לעמוד בתשלום המשכנתא?
קשה לאדם לנבא מספר הסתברויות באחת... ולכן הוא מחליט אחת משניים: או שמוותר על רצונו מראש, או שהולך עליו ומקווה שיתקיים, או אז הוא מגייס את כל כוחותיו מעכשיו והלאה לתחזק את הרצון הזה שלא יפסיק באמצע... מעכשיו יצטרך להיות קצת יותר נחמד לסבתא... ממחר יבקש מהבוס העלאה שיעמוד בתשלום המשכנתא, יתקשר לשאול בשלום דודתו (למקרה והסבתא תסרב לחתום), יפתח עוד חשבון בבנק המזרחי (למקרה והפועלים לא יאשר), ואולי גם יתחיל ללכת לשחרית (שגם הוא למעלה יתן יד).
ובכל זאת שום דבר לא בטוח... המסלול עליו הניח את רצונו שביר, כי כל גורם חיצוני יכול להשפיע עליו ולהורידו ממסלולו. קיום רצון כזה שמסלולו עובר בהכרח ברשות הרבים נמדד איפוא במטבע הסיכוי: הסיכוי שעסק הזה יצליח - טוב. הסיכוי שהבנק יאשר את ההלוואה - בינוני. הסיכוי שהפרויקט יצא אל הפועל - חצי חצי... או סיכוי קלוש...
וכך אני מגיע אל הנקודה...
* תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - ג.
050-3331-331