פחדים ורצונות בלתי רציונאליים והגיוניים ממה הם נובעים ומה עושים איתם? כידוע לכל אדם יש רצונות ופחדים שאינם רציונאליים. לכל אדם יש דברים שהוא רוצה לעשות ושהוא לא עושה בגלל חששות כאלו ואחרים. לפעמים האדם גם בכלל לא רוצה לעשות משהו בגלל שבתוך תוכו הוא מפחד לרצות ולעשות אותו ולכן נדמה לו כאילו הוא לא רוצה, למרות שאילו הוא היה אמיץ יותר עם יותר ביטחון עצמי, הרי שהוא היה משיג דברים גדולים יותר שאותם הוא דווקא כן רוצה בתוך תוכו.
לכל אדם יש בחירה חופשית ולכן האדם יכול לשלוט במחשבה של עצמו ולסלק ממחשבתו את כל הפחדים והרצונות הלא חיוביים והלא הגיוניים שיש לו. בחוש ניתן לראות כי המון פעמים האדם מפחד וחושש מכל מיני דברים או מבני אדם שלא יכולים להזיק לו בכלל אבל עדיין האדם מפחד מהם למרות שהם לא יכולים לגרום לו שום נזק ממשי.
נדמה הדבר כאילו רק כאשר האדם יהיה בישוב הדעת באמת עם עצמו רגע אחד לפני מותו, רק אז הוא באמת יבין שזה לא היה חכם לפחד ולהיות בחרדות מכל מיני דברים לא רציונאליים שבאמת אינם יכולים לגרום לו שום נזק באמת. כאשר האדם יהיה ברגע האחרון לפני שהוא עוזב את העולם ויסתכל אחורה, אז האדם ישאל את עצמו, האם לא היה כדאי יותר להיות חיובי יותר? האם זה היה באמת הגיוני לחשוש ולפחד מכל מיני דברים שהפריעו לי להיות חיובי ולחיות בצורה טובה יותר?! רק, שמי שיש לו את הישוב דעת הזה כבר היום, חי טוב יותר כבר מעכשיו.
הדבר נכון לחלוטין גם בכל מה שקשור לעניין ההרגלים הלא חיוביים שיש לאדם שגם אותם יכול האדם לשנות באמצעות התבוננות אמיתית על תכליתו. לדוגמא האדם רגיל לכעוס / להתעצבן / לרצות תמיד את הדשא של השכן / לא להיות מאושר ממה שיש לו ועוד. הרצונות האלו כמובן הם אינם הגיוניים, אך מחמת שאין לאדם ישוב דעת אמיתי, לכן האדם חוזר ושונה בהרגלים שלו למרות שהם לא הגיוניים.
לכן כדי לצאת מהם האדם צריך להתרגל לנסות ולהשתדל להקצות לעצמו כל יום מעט זמן שבו הוא ישב עם עצמו בישוב הדעת ויתבונן עם עצמו על התכלית והמטרה של כל מה שהוא עושה ועל ידי זה הוא יהיה מסוגל לשלוט במצבו ולסלק מעצמו פחדים, חרדות, רצונות והרגלים שאינם חיוביים ואינם הגיוניים.
הפחדים / הרגלים / רצונות של האדם הם אינם חלק ממנו כמו גופו וממילא בהכרח קיימת דרך לשנות אותם כי הם לא חלק מהאדם עצמו. אם נתבונן לרגע, כאשר האדם נולד הוא נולד ללא פחדים וללא שום רצונות מוגדרים (חוץ אולי מהרצון לחיות). כידוע (גם בטבע אצל כל בעלי החיים) תינוקות וילדים קטנים אוהבים לנסות כל דבר ולא חוששים מלנסות כל דבר. בד"כ לילדים כאשר הם ממש קטנים יש המון ביטחון עצמי והם לא מפחדים לנסות דברים, לא מפחדים לעשות דברים ולא אכפת להם מ"מה יגידו" השכנים וכולי.
אבל אם נתבונן נראה כי כל הפחדים וההרגלים שיש לאדם נובעים בגלל הרגלים והסביבה בלבד. לדוגמא אחד הפחדים הראשונים של תינוקות הוא הפחד מפני אנשים זרים שאינם מוכרים לו. אבל ממה הפחד הזה נובע? הרי אם הילד היה נולד עם פחד מולד מפני זרים, אז מדוע הוא לא פחד מהוריו?! אלא מה, פשוט הוא נולד בלי פחד מאף אחד, לאחר מכן התרגל רק להוריו ולסביבתו הקרובה ביותר וההרגל הזה יצר אצלו את הפחד מהשונה שהוא לא רגיל אליו.
גם כל שאר הפחדים שיש לאדם נובעים או מחמת שהוא למד מהנסיון של עצמו מה לא לעשות או שאמרו לו מה לא לעשות. והדברים האלו מטמיעים בנפש האדם את הפחד מכל מיני דברים שסביבו. אבל האדם עצמו לכשעצמו, לא נולד עם אותם הפחדים והחששות, אדרבה האדם נולד עם בטחון עצמי ועם הרצון לנסות דברים ולא לפחד מדברים.
גם רוב ככל ההרגלים של האדם הם הרגלים שהוא לא נולד איתם, אלא הרגלים שהסביבה "לימדה" אותו כיצד להתנהג ומאחר והוא אימץ לעצמו את אותם ההרגלים, הרי שעכשיו נדמה לאדם כי הם כבר חלק ממנו למרות שבפועל הם לא חלק ממנו אלא הם רק הרגלים. גם התכונות הלא חיוביות שיש לאדם וחוסר החשיבה החיובית, גם הדברים האלו הם הרגלים ותכונות שהאדם רכש (ורוכש) מסביבתו. אם נתבונן לרגע אחד סביבנו, האדם לדוגמא מוקף כל הזמן בפרסומות. ומהן פרסומות? כל הפרסומות מעודדות אותך לרצות דברים שאין לך! מתי הפעם האחרונה שמישהו ראה פרסומת שאומרת, אתה יכול להיות שמח במה שיש לך ולא לרצות את מה שאין לך?!
הכל באשר לכל מעודד אותך לרצות את מה שאין לך ולהיות "בטוח" כמובן כי כאשר יהיה לך את אותו הדבר, הרי שחייך יסתדרו. שטיפת המוח האינטנסיבית הזאת גורמת כמובן לאדם לרוב הצער והייסורים שיש לו, כי הרי רוב ככל הצער שיש לאדם בחיים זה לא בגלל שכואב לו פיזית בגופו, אלא בגלל שכואב לו מכל מיני דברים שקורים סביבו מחוץ לגופו, דברים שרציונאלית לא אמורים לגרום לאדם להיות בחוסר מצב רוח, כי הרי אם אתה בריא בגופך אז מה בדיוק חסר לך? אלא מה, האדם התרגל (ועדיין מתרגל) לרצות תמיד את מה שאין לו ואח"כ הוא מתפלא למה רע לו ולמה אין לו מצב רוח וכולי. אבל בפועל הדברים האלו הם אינם מולדים, אלא הרגלים שהאדם מסוגל לשנות בעצמו.
נניח שהיינו חיים בעולם שבו אנשים לא כועסים ושכל מה שקורה לאדם הוא היה רואה אותו בצורה חיובית. נניח לדוגמא שהיינו חיים בעולם שבו רואים תמיד את חצי הכוס המלאה. נניח שכאשר ילד היה טועה היו מעבירים עליו ביקורת בונה ולא שלילית. האם גם אז האדם היה רגיל לכעוס ולא לאהוב את עצמו? האם גם אז האדם היה רגיל לריב עם עצמו ועם סביבתו?
התשובה כמובן היא, כי אילו הורגל האדם מקטנות לראות את הדברים בצורה חיובית בלבד, הרי שאז חייו היו טובים יותר. אבל זה בעצם מראה שוב פעם כי ההרגלים של האדם הם אינם חלק ממנו אלא משהו נרכש וכי הם משהו שניתן לשינוי על ידי ישוב הדעת באמת והתבוננות אמיתית על התכלית של הכל כנ"ל.
יש גם לזכור כי הדבר החשוב ביותר הוא לא לפחד מהפחד. ז"א כי עיקר הקושי של האדם בחיים נובע מכך שהוא מפחד מכך שיש לו פחד, הוא בחרדה מכך שהוא בחרדה, הוא לא מרוצה מעצמו מכך שהוא לא מרוצה, הוא בדיכאון מכך שהוא בדיכאון וכן הלאה. ולכן הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר רוצים להיות חיוביים, זה שעל האדם לקבל את עצמו כפי שהוא ולפעול לשיפור המצב אך ורק מתוך אהבה עצמית אך לא מתוך הלקאה עצמית.
ולכן הדבר הראשון שעושים נגד פחד, זה לא לפחד מכך שאתה מפחד אלא פשוט לחשוב חיובי והפחד יעם מעצמו. אל תשפוט את עצמך על כך שאתה מפחד ממשהו לא הגיוני ואל תלחץ מכך. פשוט תתעלם מהרע, תתמקד בטוב וגם המעט רע שנשאר יעלם מעצמו.
לסיכום, אם ברצונך להיות חיובי ולפעול בהיגיון ולהצליח להתגבר על כל מיני פחדים / חששות / הרגלים ורצונות שאינם חיוביים, עליך להשתדל ולנסות להיות בישוב הדעת ובחשיבה חיובית כמה שיותר. תמיד תחשוב על מה שאתה כן רוצה ולא על מה שאתה לא רוצה. במקום לחשוב על מה שמפחיד אותך, או אפילו לחשוב על האם אתה עדיין חושב על מה שמפחיד אותך, פשוט תחשוב על דברים חיוביים והגיוניים, על דברים שכן עושים לך טוב. ועל ידי זה שתתמקד בחיובי, על ידי זה כל הפוביות, הפחדים והרצונות הלא הגיוניים שלך, הכל יעלם ובמקומם יהיו רק דברים חיוביים, אך העיקר הוא שתהיה בישוב הדעת ובחשיבה חיובית בלבד. בהצלחה.
לכל אדם יש בחירה חופשית ולכן האדם יכול לשלוט במחשבה של עצמו ולסלק ממחשבתו את כל הפחדים והרצונות הלא חיוביים והלא הגיוניים שיש לו. בחוש ניתן לראות כי המון פעמים האדם מפחד וחושש מכל מיני דברים או מבני אדם שלא יכולים להזיק לו בכלל אבל עדיין האדם מפחד מהם למרות שהם לא יכולים לגרום לו שום נזק ממשי.
נדמה הדבר כאילו רק כאשר האדם יהיה בישוב הדעת באמת עם עצמו רגע אחד לפני מותו, רק אז הוא באמת יבין שזה לא היה חכם לפחד ולהיות בחרדות מכל מיני דברים לא רציונאליים שבאמת אינם יכולים לגרום לו שום נזק באמת. כאשר האדם יהיה ברגע האחרון לפני שהוא עוזב את העולם ויסתכל אחורה, אז האדם ישאל את עצמו, האם לא היה כדאי יותר להיות חיובי יותר? האם זה היה באמת הגיוני לחשוש ולפחד מכל מיני דברים שהפריעו לי להיות חיובי ולחיות בצורה טובה יותר?! רק, שמי שיש לו את הישוב דעת הזה כבר היום, חי טוב יותר כבר מעכשיו.
הדבר נכון לחלוטין גם בכל מה שקשור לעניין ההרגלים הלא חיוביים שיש לאדם שגם אותם יכול האדם לשנות באמצעות התבוננות אמיתית על תכליתו. לדוגמא האדם רגיל לכעוס / להתעצבן / לרצות תמיד את הדשא של השכן / לא להיות מאושר ממה שיש לו ועוד. הרצונות האלו כמובן הם אינם הגיוניים, אך מחמת שאין לאדם ישוב דעת אמיתי, לכן האדם חוזר ושונה בהרגלים שלו למרות שהם לא הגיוניים.
לכן כדי לצאת מהם האדם צריך להתרגל לנסות ולהשתדל להקצות לעצמו כל יום מעט זמן שבו הוא ישב עם עצמו בישוב הדעת ויתבונן עם עצמו על התכלית והמטרה של כל מה שהוא עושה ועל ידי זה הוא יהיה מסוגל לשלוט במצבו ולסלק מעצמו פחדים, חרדות, רצונות והרגלים שאינם חיוביים ואינם הגיוניים.
הפחדים / הרגלים / רצונות של האדם הם אינם חלק ממנו כמו גופו וממילא בהכרח קיימת דרך לשנות אותם כי הם לא חלק מהאדם עצמו. אם נתבונן לרגע, כאשר האדם נולד הוא נולד ללא פחדים וללא שום רצונות מוגדרים (חוץ אולי מהרצון לחיות). כידוע (גם בטבע אצל כל בעלי החיים) תינוקות וילדים קטנים אוהבים לנסות כל דבר ולא חוששים מלנסות כל דבר. בד"כ לילדים כאשר הם ממש קטנים יש המון ביטחון עצמי והם לא מפחדים לנסות דברים, לא מפחדים לעשות דברים ולא אכפת להם מ"מה יגידו" השכנים וכולי.
אבל אם נתבונן נראה כי כל הפחדים וההרגלים שיש לאדם נובעים בגלל הרגלים והסביבה בלבד. לדוגמא אחד הפחדים הראשונים של תינוקות הוא הפחד מפני אנשים זרים שאינם מוכרים לו. אבל ממה הפחד הזה נובע? הרי אם הילד היה נולד עם פחד מולד מפני זרים, אז מדוע הוא לא פחד מהוריו?! אלא מה, פשוט הוא נולד בלי פחד מאף אחד, לאחר מכן התרגל רק להוריו ולסביבתו הקרובה ביותר וההרגל הזה יצר אצלו את הפחד מהשונה שהוא לא רגיל אליו.
גם כל שאר הפחדים שיש לאדם נובעים או מחמת שהוא למד מהנסיון של עצמו מה לא לעשות או שאמרו לו מה לא לעשות. והדברים האלו מטמיעים בנפש האדם את הפחד מכל מיני דברים שסביבו. אבל האדם עצמו לכשעצמו, לא נולד עם אותם הפחדים והחששות, אדרבה האדם נולד עם בטחון עצמי ועם הרצון לנסות דברים ולא לפחד מדברים.
גם רוב ככל ההרגלים של האדם הם הרגלים שהוא לא נולד איתם, אלא הרגלים שהסביבה "לימדה" אותו כיצד להתנהג ומאחר והוא אימץ לעצמו את אותם ההרגלים, הרי שעכשיו נדמה לאדם כי הם כבר חלק ממנו למרות שבפועל הם לא חלק ממנו אלא הם רק הרגלים. גם התכונות הלא חיוביות שיש לאדם וחוסר החשיבה החיובית, גם הדברים האלו הם הרגלים ותכונות שהאדם רכש (ורוכש) מסביבתו. אם נתבונן לרגע אחד סביבנו, האדם לדוגמא מוקף כל הזמן בפרסומות. ומהן פרסומות? כל הפרסומות מעודדות אותך לרצות דברים שאין לך! מתי הפעם האחרונה שמישהו ראה פרסומת שאומרת, אתה יכול להיות שמח במה שיש לך ולא לרצות את מה שאין לך?!
הכל באשר לכל מעודד אותך לרצות את מה שאין לך ולהיות "בטוח" כמובן כי כאשר יהיה לך את אותו הדבר, הרי שחייך יסתדרו. שטיפת המוח האינטנסיבית הזאת גורמת כמובן לאדם לרוב הצער והייסורים שיש לו, כי הרי רוב ככל הצער שיש לאדם בחיים זה לא בגלל שכואב לו פיזית בגופו, אלא בגלל שכואב לו מכל מיני דברים שקורים סביבו מחוץ לגופו, דברים שרציונאלית לא אמורים לגרום לאדם להיות בחוסר מצב רוח, כי הרי אם אתה בריא בגופך אז מה בדיוק חסר לך? אלא מה, האדם התרגל (ועדיין מתרגל) לרצות תמיד את מה שאין לו ואח"כ הוא מתפלא למה רע לו ולמה אין לו מצב רוח וכולי. אבל בפועל הדברים האלו הם אינם מולדים, אלא הרגלים שהאדם מסוגל לשנות בעצמו.
נניח שהיינו חיים בעולם שבו אנשים לא כועסים ושכל מה שקורה לאדם הוא היה רואה אותו בצורה חיובית. נניח לדוגמא שהיינו חיים בעולם שבו רואים תמיד את חצי הכוס המלאה. נניח שכאשר ילד היה טועה היו מעבירים עליו ביקורת בונה ולא שלילית. האם גם אז האדם היה רגיל לכעוס ולא לאהוב את עצמו? האם גם אז האדם היה רגיל לריב עם עצמו ועם סביבתו?
התשובה כמובן היא, כי אילו הורגל האדם מקטנות לראות את הדברים בצורה חיובית בלבד, הרי שאז חייו היו טובים יותר. אבל זה בעצם מראה שוב פעם כי ההרגלים של האדם הם אינם חלק ממנו אלא משהו נרכש וכי הם משהו שניתן לשינוי על ידי ישוב הדעת באמת והתבוננות אמיתית על התכלית של הכל כנ"ל.
יש גם לזכור כי הדבר החשוב ביותר הוא לא לפחד מהפחד. ז"א כי עיקר הקושי של האדם בחיים נובע מכך שהוא מפחד מכך שיש לו פחד, הוא בחרדה מכך שהוא בחרדה, הוא לא מרוצה מעצמו מכך שהוא לא מרוצה, הוא בדיכאון מכך שהוא בדיכאון וכן הלאה. ולכן הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר רוצים להיות חיוביים, זה שעל האדם לקבל את עצמו כפי שהוא ולפעול לשיפור המצב אך ורק מתוך אהבה עצמית אך לא מתוך הלקאה עצמית.
ולכן הדבר הראשון שעושים נגד פחד, זה לא לפחד מכך שאתה מפחד אלא פשוט לחשוב חיובי והפחד יעם מעצמו. אל תשפוט את עצמך על כך שאתה מפחד ממשהו לא הגיוני ואל תלחץ מכך. פשוט תתעלם מהרע, תתמקד בטוב וגם המעט רע שנשאר יעלם מעצמו.
לסיכום, אם ברצונך להיות חיובי ולפעול בהיגיון ולהצליח להתגבר על כל מיני פחדים / חששות / הרגלים ורצונות שאינם חיוביים, עליך להשתדל ולנסות להיות בישוב הדעת ובחשיבה חיובית כמה שיותר. תמיד תחשוב על מה שאתה כן רוצה ולא על מה שאתה לא רוצה. במקום לחשוב על מה שמפחיד אותך, או אפילו לחשוב על האם אתה עדיין חושב על מה שמפחיד אותך, פשוט תחשוב על דברים חיוביים והגיוניים, על דברים שכן עושים לך טוב. ועל ידי זה שתתמקד בחיובי, על ידי זה כל הפוביות, הפחדים והרצונות הלא הגיוניים שלך, הכל יעלם ובמקומם יהיו רק דברים חיוביים, אך העיקר הוא שתהיה בישוב הדעת ובחשיבה חיובית בלבד. בהצלחה.
050-3331-331