מאת:
דן לחמן
. הוצאת מפה.
אליס הקטנה מציצה אלינו שוב ומבקשת קצת תשומת לב. מיכל קירזנר - אפלבוים כתבה ספר חדש המנסה להוליך אותנו במבוכי העניין שמעוררת אליס מאז הולדתה בכתב.
בעבר הלכתי בעקבות ספרו של חיים שפירא שניתח את הספרים בעיקר מהצד המתמטי שלהם. מיכל קירזנר מנסה לעשות לנו סיור מודרך בדרכי הסתכלות רחבים יותר ובטיול לא ארוך מדי להאיר נקודות הסתכלות רחבות.
כמעט שלושה מליון אזכורים יש לאליס בגוגל. כולם עוסקים בה ומנסים לפענח את חידתה. אותה ילדה שיושבת משועממת בתחילת הספר על שפת נהר שקט ובעוד כמה שורות תצנח לעולם מרתק ושונה מכל המוכר לה ולנו. נעשו כמה וכמה סרטים, ורק בימים האחרונים מצאתי את הגרסה האילמת הראשונה משנת 1903 והמון וריאציות על ילדה המגיעה לעולם מוזר. כולן אליס, אך לא כולם לואיס קרול.
כדי להגיע לאליס מוכרחים להתחיל בקרול. האם המתמטיקאי הזה היה איש בעל הפרעות אישיות כאלה שרק ילדים היו מרגיעים אותו? האם היה פדופיל, כמו שמנסים להגיד עליו. בכל יום נולדת עובדה חדשה ומחקר חדש הסותר את אלו מאתמול.
השאלה שחוזרת היא למה בכלל צריך לפרש כל כך הרבה את אליס. מדוע לא לקבל דברים כפשוטם מעשה פנטסטי לילדים. כנראה שאליס מבהילה אותנו, מבהילה בפראות שלה, בסירובה לציית לכל חוק או להיכנס למסגרות. הפרשנויות הן תגובה לאיום של עצם קיומה של ארץ הפלאות, והאדם האנושי צריך סדר, היגיון ופתרון לכל בעיה.
כשהספר יצא לאור הגדירו אותו "חגיגה לילדים וניצחון לאיגיון" מאז 1865 הספר לא אזל מהשוק לרגע וממשיך להימכר בכל פינה בעולם ובכל שפה.
הספר נכתב בתקופה הויקטוריאנית כספר ילדים, אך כזה שלעולם איננו ילדותי. הוא מכבד את קוראיו הצעירים, וגם המבוגרים נשבים בקסם. הוא אינו מפסיק לעמת אותנו עם הצורך האנושי למצוא סדר באי סדר, היגיון בשיגעון. זוכרים את המלט, "יש שיטה בשיגעון שלו". אך הנה קרול - הכובען שואל את אליס חידה במסיבת התה, מה משותף לעורב ושולחן כתיבה. אין תשובה ואין פתרון. תסכולים כאלה, שבאופן מפתיע מהנים דווקא הם חלק מגדולתו של הספר. חלק. אין הסבר ובכל זאת יש נסיון לתרץ את החידה הסתומה באחד המחקרים. פתרון הנוגע לתקשורת.
אליס לא הייתה יכולה להיוולד אלא במאה התשע עשרה, אלא באנגליה ואלא בתקופה הויקטוריאנית. ויקטוריה עלתה לשלטון ב1837 והחזיקה בו 64 שנים. אי אפשר לקרוא לתקופה כזאת אלא על שמה. האם הייתה אישה חכמה? כשהיא מתארת ביומנה את יום ההכתרה שלה היא מתארת את הטקסים אך לא מה היא חשה. אך בסיום כל פרק, ובכל פעם שמישהו בעל תפקיד מתקרב אליה היא מציינת שעמדו דמעות בעיניו. שחקניות אנגליות נהנות להגחיך את הקטע בערבי קריאה.
האגדה מספרת סיפור שאיננו נכון כנראה, שגם המלכה ויקטוריה אהבה את הספר וביקשה מקרול לשלוח לה ספרים נוספים שלו, והוא שלח לה שני ספרי אלגברה.
המלכה ויקטוריה
ויקטוריה, נמוכה שמנמונת ובעלת פנים בולבוסיים הייתה רבת השפעה לא רק בצד הפוליטי של הממלכה. בימיה חלו השינויים הגדולים ביותר בחיי בני האדם. העם רחש לה הערכה על יציבותה, למרות הפוריטניות שלה. האצילים שהיה ברשותם פסנתר היו מכסים את רגליו בבד מחמת צניעות, אלא שלוויקטוריה היה רומן עם משרתו האישי של בעלה אחרי שנפטר. והסוד היה די גלוי. הצביעות חגגה בתקופה הזאת.
תקופה בה הרכבת עולה לראשונה על הפסים ובתי החרושת הנפתחים מביאים איתם את המהפכה התעשייתית. הטלגרף המהיר מתחיל להחליף את המברקים. בעוד רגע קט בל ימציא את הטלפון. האימפריה תלך תתרחב ותגדל.
דרווין מפרסם את תורתו המהפכנית ולקראת סוף חייה פרויד מפרסם את תורתו. למזלה של המאה ההיא איינשטיין חיכה עוד רגע עם המהפכה שלו. מאה מסעירה ומפחידה. בני אדם מחפשים הבנה נחמה ומסתור. הספרות נותנת להם את מבוקשם. שינוי צורת החינוך ופתיחת בתי הספר לכל הילדים הביאה לפריחה של ספרות ילדים. אי אפשר לתאר את המאה התשע עשקה בלי דוד קופרפילד. בלי אגדות הילדים של אוסקר ויילד. בלי ג'יין אייר. אחר כך נוספו הספרים לבנים, ספרי ההרפתקאות נוסח אי המטמון. בשלב הבא נוספה ספרות הפנטזיה אל העולם הזה באו סיפורי אליס.
אליס חווה חויות מוזרות. היא גדלה מאוד ומתכווצת מאוד, היא פוגשת חיות שמספרות לה סיפורים וחתול שמשאיר אחריו חיוך היא הולכת למסיבת תה עם חבורת מטורפים ומשחקת עם מלכת הקלפים. וכמעט טובעת בבריכת דמעות של עצמה. האם זה ספר פנטזיה? יש הרבה פנטזיה אך לא רק. הרפתקאות? יש הרפתקאות אך הן אינן מסוג הרפתקאות המתח.
כמה שנים אחרי פרסום הספר הוציא קרול נוסח אותו ייעד לילדים עד גיל חמש והסתבר שלא הסיפור הוא המחזיק את העניין אלא יסודות של סאטירה ומשחקי מלים ושפה שגם ילדים יכולים להבין וליהנות מהם. הספר של קרול הוא ניגוד והיפוך לתקופה הויקטוריאנית. אליס צבעונית והתקופה חד גונית. אליס פורקת עול והויקטוריאנים שמרניים ופוריטנים. זו אנרכית וזו שומרת בקנאות על סדר ומשמעת. הספר הוא תמונת היפוך של התקופה. הארנב, היצור הראשון שפוגשת אליס מסמל היטב את התקופה שנכנסה לתזזית וקצב חיים משתנה שבה מהירות וזמן הפכו לראשונה למושג חשוב. התייחסותם של רוב החיות אל אליס מלמדת על מחשבתו של קרול על חינוך הילדים הנוקשה וההתייחסות הרעה אליהם.
מכאן עוברת קירזנר לנתח במשפטים בודדים חלק מהדמויות. את החתול היכול להחליט כמה ממנו יתגלה פרשו כמהות רגשית נשית. אך גם כפרודיה על חיוכה של המונה ליזה. אך תהה הפרשנות אשר תהייה, החתול הוא הנפשה של משפט שהיה קיים בזמנו של קרול "לחייך כמו חתול צ'שר" גם הכובען והארנבון מוצאם מביטוי מוכר בזמנו "מטורף ככובען" או "מטורף כארנביב" קרול השתמש במטבעות לשון כאלה לצרכים אחרים.
הצב לא צב (בתרגומה של רינה ליטווין) לקוח מתחליף מרק צבים שהיה רווח. העשירים אכלו מרק צבים אמיתי והעניים תחליף. הגריפון בעל ראש הנשר וגוף האריה היה סמלו של טריניטי קולג' באוקספורד. הגריפון והצב הם סאטירות על הסטודנטים.
הספר הוא אולי פנטזיה אך המעמדות מיוצגים בו במדויק. משקף אך לא מבקר. וכך המלכה הקפריזית מייצגת את כל האצולה. הדוכסית המנסה למצוא בכל דבר מסר ומחפשת דרכים לגעת באליס היא פרודיה על מטיפי המוסר. הארנב הוא המתעשר החדש, לבוש בגנדרנות וחושב שאליס המשרתת שלו.
הפרק הבא עוסק בביוגרפיות האמיתיות של האנשים שחייהם השתזרו להיות חלק מהספר. קרול, אליס והסביבה. מיכל קירזנר מנסה להוכיח בהסתמך על יומני כל הנוגעים בדבר שלא היו יחסים פדופיליים וחיבתו של קרול לנערות צעירות באות ממניע נפשי אחר.
הפרשנויות הן כה רבות וחלקן לא הגיוניות כמו כתבי האיגיון עצמו. יש בה כל כך הרבה סמלים עד שכל אחד יכול לפרשה כרצונו. החל מניתוחים פרוידיאניים, ניתוחים דרך מרכיבי אישיותו של קרול, טענה שקרול כלל לא כתב את הספר אלא המלכה ויקטוריה, שהספר פרו נוצרי ומתנגד לנצרות, שהוא בעד ונגד תורתו של דרווין, שאליס מסמלת פאלוס, אך גם תהליך לידה.
אליס הקטנה מציצה אלינו שוב ומבקשת קצת תשומת לב. מיכל קירזנר - אפלבוים כתבה ספר חדש המנסה להוליך אותנו במבוכי העניין שמעוררת אליס מאז הולדתה בכתב.
בעבר הלכתי בעקבות ספרו של חיים שפירא שניתח את הספרים בעיקר מהצד המתמטי שלהם. מיכל קירזנר מנסה לעשות לנו סיור מודרך בדרכי הסתכלות רחבים יותר ובטיול לא ארוך מדי להאיר נקודות הסתכלות רחבות.
כמעט שלושה מליון אזכורים יש לאליס בגוגל. כולם עוסקים בה ומנסים לפענח את חידתה. אותה ילדה שיושבת משועממת בתחילת הספר על שפת נהר שקט ובעוד כמה שורות תצנח לעולם מרתק ושונה מכל המוכר לה ולנו. נעשו כמה וכמה סרטים, ורק בימים האחרונים מצאתי את הגרסה האילמת הראשונה משנת 1903 והמון וריאציות על ילדה המגיעה לעולם מוזר. כולן אליס, אך לא כולם לואיס קרול.
כדי להגיע לאליס מוכרחים להתחיל בקרול. האם המתמטיקאי הזה היה איש בעל הפרעות אישיות כאלה שרק ילדים היו מרגיעים אותו? האם היה פדופיל, כמו שמנסים להגיד עליו. בכל יום נולדת עובדה חדשה ומחקר חדש הסותר את אלו מאתמול.
השאלה שחוזרת היא למה בכלל צריך לפרש כל כך הרבה את אליס. מדוע לא לקבל דברים כפשוטם מעשה פנטסטי לילדים. כנראה שאליס מבהילה אותנו, מבהילה בפראות שלה, בסירובה לציית לכל חוק או להיכנס למסגרות. הפרשנויות הן תגובה לאיום של עצם קיומה של ארץ הפלאות, והאדם האנושי צריך סדר, היגיון ופתרון לכל בעיה.
כשהספר יצא לאור הגדירו אותו "חגיגה לילדים וניצחון לאיגיון" מאז 1865 הספר לא אזל מהשוק לרגע וממשיך להימכר בכל פינה בעולם ובכל שפה.
הספר נכתב בתקופה הויקטוריאנית כספר ילדים, אך כזה שלעולם איננו ילדותי. הוא מכבד את קוראיו הצעירים, וגם המבוגרים נשבים בקסם. הוא אינו מפסיק לעמת אותנו עם הצורך האנושי למצוא סדר באי סדר, היגיון בשיגעון. זוכרים את המלט, "יש שיטה בשיגעון שלו". אך הנה קרול - הכובען שואל את אליס חידה במסיבת התה, מה משותף לעורב ושולחן כתיבה. אין תשובה ואין פתרון. תסכולים כאלה, שבאופן מפתיע מהנים דווקא הם חלק מגדולתו של הספר. חלק. אין הסבר ובכל זאת יש נסיון לתרץ את החידה הסתומה באחד המחקרים. פתרון הנוגע לתקשורת.
אליס לא הייתה יכולה להיוולד אלא במאה התשע עשרה, אלא באנגליה ואלא בתקופה הויקטוריאנית. ויקטוריה עלתה לשלטון ב1837 והחזיקה בו 64 שנים. אי אפשר לקרוא לתקופה כזאת אלא על שמה. האם הייתה אישה חכמה? כשהיא מתארת ביומנה את יום ההכתרה שלה היא מתארת את הטקסים אך לא מה היא חשה. אך בסיום כל פרק, ובכל פעם שמישהו בעל תפקיד מתקרב אליה היא מציינת שעמדו דמעות בעיניו. שחקניות אנגליות נהנות להגחיך את הקטע בערבי קריאה.
האגדה מספרת סיפור שאיננו נכון כנראה, שגם המלכה ויקטוריה אהבה את הספר וביקשה מקרול לשלוח לה ספרים נוספים שלו, והוא שלח לה שני ספרי אלגברה.
המלכה ויקטוריה
ויקטוריה, נמוכה שמנמונת ובעלת פנים בולבוסיים הייתה רבת השפעה לא רק בצד הפוליטי של הממלכה. בימיה חלו השינויים הגדולים ביותר בחיי בני האדם. העם רחש לה הערכה על יציבותה, למרות הפוריטניות שלה. האצילים שהיה ברשותם פסנתר היו מכסים את רגליו בבד מחמת צניעות, אלא שלוויקטוריה היה רומן עם משרתו האישי של בעלה אחרי שנפטר. והסוד היה די גלוי. הצביעות חגגה בתקופה הזאת.
תקופה בה הרכבת עולה לראשונה על הפסים ובתי החרושת הנפתחים מביאים איתם את המהפכה התעשייתית. הטלגרף המהיר מתחיל להחליף את המברקים. בעוד רגע קט בל ימציא את הטלפון. האימפריה תלך תתרחב ותגדל.
דרווין מפרסם את תורתו המהפכנית ולקראת סוף חייה פרויד מפרסם את תורתו. למזלה של המאה ההיא איינשטיין חיכה עוד רגע עם המהפכה שלו. מאה מסעירה ומפחידה. בני אדם מחפשים הבנה נחמה ומסתור. הספרות נותנת להם את מבוקשם. שינוי צורת החינוך ופתיחת בתי הספר לכל הילדים הביאה לפריחה של ספרות ילדים. אי אפשר לתאר את המאה התשע עשקה בלי דוד קופרפילד. בלי אגדות הילדים של אוסקר ויילד. בלי ג'יין אייר. אחר כך נוספו הספרים לבנים, ספרי ההרפתקאות נוסח אי המטמון. בשלב הבא נוספה ספרות הפנטזיה אל העולם הזה באו סיפורי אליס.
אליס חווה חויות מוזרות. היא גדלה מאוד ומתכווצת מאוד, היא פוגשת חיות שמספרות לה סיפורים וחתול שמשאיר אחריו חיוך היא הולכת למסיבת תה עם חבורת מטורפים ומשחקת עם מלכת הקלפים. וכמעט טובעת בבריכת דמעות של עצמה. האם זה ספר פנטזיה? יש הרבה פנטזיה אך לא רק. הרפתקאות? יש הרפתקאות אך הן אינן מסוג הרפתקאות המתח.
כמה שנים אחרי פרסום הספר הוציא קרול נוסח אותו ייעד לילדים עד גיל חמש והסתבר שלא הסיפור הוא המחזיק את העניין אלא יסודות של סאטירה ומשחקי מלים ושפה שגם ילדים יכולים להבין וליהנות מהם. הספר של קרול הוא ניגוד והיפוך לתקופה הויקטוריאנית. אליס צבעונית והתקופה חד גונית. אליס פורקת עול והויקטוריאנים שמרניים ופוריטנים. זו אנרכית וזו שומרת בקנאות על סדר ומשמעת. הספר הוא תמונת היפוך של התקופה. הארנב, היצור הראשון שפוגשת אליס מסמל היטב את התקופה שנכנסה לתזזית וקצב חיים משתנה שבה מהירות וזמן הפכו לראשונה למושג חשוב. התייחסותם של רוב החיות אל אליס מלמדת על מחשבתו של קרול על חינוך הילדים הנוקשה וההתייחסות הרעה אליהם.
מכאן עוברת קירזנר לנתח במשפטים בודדים חלק מהדמויות. את החתול היכול להחליט כמה ממנו יתגלה פרשו כמהות רגשית נשית. אך גם כפרודיה על חיוכה של המונה ליזה. אך תהה הפרשנות אשר תהייה, החתול הוא הנפשה של משפט שהיה קיים בזמנו של קרול "לחייך כמו חתול צ'שר" גם הכובען והארנבון מוצאם מביטוי מוכר בזמנו "מטורף ככובען" או "מטורף כארנביב" קרול השתמש במטבעות לשון כאלה לצרכים אחרים.
הצב לא צב (בתרגומה של רינה ליטווין) לקוח מתחליף מרק צבים שהיה רווח. העשירים אכלו מרק צבים אמיתי והעניים תחליף. הגריפון בעל ראש הנשר וגוף האריה היה סמלו של טריניטי קולג' באוקספורד. הגריפון והצב הם סאטירות על הסטודנטים.
הספר הוא אולי פנטזיה אך המעמדות מיוצגים בו במדויק. משקף אך לא מבקר. וכך המלכה הקפריזית מייצגת את כל האצולה. הדוכסית המנסה למצוא בכל דבר מסר ומחפשת דרכים לגעת באליס היא פרודיה על מטיפי המוסר. הארנב הוא המתעשר החדש, לבוש בגנדרנות וחושב שאליס המשרתת שלו.
הפרק הבא עוסק בביוגרפיות האמיתיות של האנשים שחייהם השתזרו להיות חלק מהספר. קרול, אליס והסביבה. מיכל קירזנר מנסה להוכיח בהסתמך על יומני כל הנוגעים בדבר שלא היו יחסים פדופיליים וחיבתו של קרול לנערות צעירות באות ממניע נפשי אחר.
הפרשנויות הן כה רבות וחלקן לא הגיוניות כמו כתבי האיגיון עצמו. יש בה כל כך הרבה סמלים עד שכל אחד יכול לפרשה כרצונו. החל מניתוחים פרוידיאניים, ניתוחים דרך מרכיבי אישיותו של קרול, טענה שקרול כלל לא כתב את הספר אלא המלכה ויקטוריה, שהספר פרו נוצרי ומתנגד לנצרות, שהוא בעד ונגד תורתו של דרווין, שאליס מסמלת פאלוס, אך גם תהליך לידה.
מאת: דן לחמן, יליד 1941, תל אביב. התחיל את פעילותו באגודה לשמירת זכויות הפרט בשנת ייסודה, 1975. כיהן כחבר ועד האגודה משנת 1976, והיה שותף לעריכת המגזין ההומו-לסבי הראשון בשפה העברית, "ריש גלי". דן לחמן פרסם מאמרים שונים וכתבות בעיתונים "דבר" (במדור "הומוגני" במסגרת המוסף השבועי של העיתון), "מגעים", "הזמן הוורוד" ופורטל האינטרנט GoGay. לחמן הופיע, בין השאר, בסרטים "נגוע" הקצר, "עמוס גוטמן - במאי קולנוע", "מקום בטוח" ו"ילדים טובים". עוסק, בין היתר, בסיוע לסטודנטים בכלל, ולסטודנטים לקולנוע בפרט, בכל הקשור לעיסוק אקדמי בקהילה ההומו-לסבית. כיום לחמן עוסק בביקורת ספרות ובכתיבת פרוזה. ביוני 2005 זכה בפרס יקיר הקהילה ההומו-לסבית, הבי והטרנס על מפעל חיים. dlachman@bezeqint.net / מאמרים נוספים ומידע נוסף כאן.
לחץ כאן לעוד מאמרים של דן לחמן.
050-3331-331