'ה' - מה סודך?
עוצמתה של האות 'ה' גדולה. היא נבחרה מכל האותיות לשמש כאות של 'ה' הידיעה. תרמוז לנו כי ידיעתנו אותה, תגלה לנו יסודות חשובים.
האות 'ה' הינה האות החמישית. זכתה האות 'ה' כי בה נברא העולם על פי הפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב ד) ודרשו חז"ל: ב - ה' - בראם. (באות 'ה' ברא אותם) לעומת העולם הבא שנברא באות 'י' שנאמר: "כי בי - ה ה' צור עולמים" (ישעיהו כו ד) הקב"ה יצר את שני העולמות באותיות 'י' ו 'ה'. את העולם הזה באות 'ה', והעולם הבא, העולם הרוחני באות 'י'.
יש הרואים את האות 'הא' כאות הקלה ביותר להגיה, כמו הוצאה קלילה של רוח מהגרון. בקלילות כזאת ברא הקב"ה את עולמו. (תנחומא בראשית ט"ז). מכאן אפשר להבין מדוע נבחרה האות 'ה', להיות מייצגת את שמו של הקב"ה.
המילוי של האות 'הא' הוא הזעיר ביותר אך ורק תוספת של האות 'א'. לא נמצאו אותיות בכל הא' - ב' שיש להם מילוי קטן כזה. באותיות אחרות, המילוי שווה להן כגון: 'ו - ו' או י - וד' או גדול יותר מערכן א - לף' ב - ית' ג - ימל' עד הסוף.
האות 'ה' רומזת על קטנות, המספר המזערי ביותר של ערך גימטרי של האות עם המילוי. (הא=5+1=6) לכן נמצאה מתאימה לרמוז לשם ה' ולעוצמתו, על פי מה שנאמר בזוהר הקדוש: "מאן דאיהו זעיר איהו רב... ומאן דאיהו רב איהו זעיר" (זוהר במדבר דף קסח / א) פירוש: מי שהוא זעיר - קטן הוא באמת הגדול, ומה שהוא גדול - גשמי - ערכו קטן."המילוי של האות 'ה' היא האות 'א' הרומזת לשם ה' (ראה רמזים של האות 'א')
לאות 'ה' כמילה, יש עוד שתי אפשרויות כתיבה: 'הי' או 'הה' כאשר כותבים אותה 'הי' היא רומזת לשם ה' כמו 'י - ה' וכאשר היא נכתבת 'הה' ערכה 10 כמו האות י' המסמלת קדושה 'כל בי עשרא שכינה שריא'.
אל האות 'ה' מצטרפות שלוש אותיות אפשריות שסימנן 'א'י'ה'. כנאמר: "איה כבוד מלכותו?" (קדושה בחזרת הש"ץ)
עולם התיקון
האות 'ה' רומזת לעולם התשובה.
ביחס לאות 'ח' הנשמעת כמו המילה 'חטא', יש לראות את ההבדל, בינה לבין האות 'ה'. המילה 'חטא' מתחילה באות 'ח'. אכן צורתה של האות 'ח' מזכירה את עולם החטא. הכניסה היחידה אל האות 'ח' היא מלמטה לכיוון מעלה "מרגישים בעננים" אולם ההמשך הוא רק אפשרות אחת והיא ירידה, נפילה, אלי תהום...
מה עשה קב"ה ברוב חסדיו? בצורה ציורית פתח פתח תשובה, פתח מילוט. למעלה בתקרת האות 'ח', בקצה העליון של הקיר השמאלי, נפרצה דרך המצילה את מציאות הנפילה. מפתח זה אפשר להימלט החוצה ול"עלות" אל גג האות שבינתיים הפכה להיות האות 'ה'.
האות 'ח' הפכה להיות שתי אותיות 'י' ו'ד' (היא האות 'ה') שתי אותיות אלה יוצרות יחד את המילה: 'יד' לבטא את הרעיון: "כי ימינך פשוטה לקבל שבים" (מתפילת ימים נוראים עפ"י יחזקאל י כא, "ודמות ידי אדם תחת כנפיהם")
זה העולם שלנו. ללא האפשרות לתיקון, העולם לא יכול לעמוד. לא יכול להתקיים. התשובה קדמה לעולם. אם כן מובנת לנו דרשת חז"ל "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - ב'ה' בראם.
ההבדל בין האות 'ה' והאות 'ח' נמצא גם במלים: 'חמץ' ו'מצה'. לשתי מלים אלה אותן אותיות. ההבדל הוא ב'משהו' - תרתי משמע. חז"ל רמזו לנו כי 'חמץ' יורה על יצר הרע, ו'מצה' - על יצר הטוב.
האות 'ה' והאותיות 'ד' ו 'י'
המתבונן בצורת כתיבת האות 'ה' יגלה כי היא בנויה משתי אותיות 'ד' ו 'י'. בתוך האות 'ד' נמצאת האות 'י'. האות 'ד' רומזת למילה 'דל' והאות 'י' רומזת למילה 'יד'.
ה'דל' מקבל, וה'יד' נותנת. נוצר חיבור בין נתינה לקבלה. במקום כזה מופיעה ההצלחה.
אפשר לראות במעשה של נתינת הצדקה פעולה חשובה ביותר הגורמת לברכה והצלחה כפי שנאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב יז)
'והיה' אותיות "הוי'ה. בנתינת הצדקה יוצרים שם הוי'ה. הכיצד?
המטבע הקטנה של הצדקה - רומזת לאות 'י'
ידו של הנותן - חמש אצבעותיו - רומזת לאות 'ה'
צורת הזרוע, הושטת היד למקבל - רומזת לאות 'ו'
ידו של המקבל - חמש אצבעותיו - רומזת לאות 'ה'
האות 'ה' האחרונה רומזת לספירת המלכות המקבלת
בפעולה זו נוצר שם הוי'ה. בהזדמנות זו נזכור גם את הפסוק: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ כא)
עולם השפע
שלש האותיות 'ג' 'ד' ו'ה' רצופות זו אחר זו, ורומזות כי הגומל דלים הוא ובני - ביתו זוכים בחן ובטוב י - ה. האות 'ה' רומזת לעולם ההצלחה והשפע.
יוסף הצדיק שמשל בכל טוב ארץ מצרים, ידע לכלכל את העולם כולו. מידתו היתה מידת היסוד אשר היא מקור השפע וההצלחה. ספירת היסוד משפיעה על ספירת המלכות, על העולם הזה. האות המייצגת את עולם המלכות היא האות 'ה' (ה' אחרונה של שם הוי'ה).
יוסף אמר "הא לכם זרע וזרעתם והיה בתבואות..." (בראשית מז כג כד)
'הא' מלשון 'קח' הנותן - יזכה... יוסף חילק זרע במקום בר. מה ההבדל? 'בר' - זו תבואה קיימת. בעוד 'זרע' הינו שורש, ויסוד ומקור ליצירת תבואה. יוסף הביא את ה"נוסחה" כיצד להגיע אל הבר, אל השפע. יוסף השתמש במילה 'הא' הרומזת לאות ההצלחה. המילה 'הצלחה' מתחילה באות 'ה' ומסתיימת באות 'ה'.
המילה 'זרע' ערכה בגימ' 277 כמו הביטוי "צדקה וחסד", וגם הפסוק: "אנא ה' הצליחה נא".
עולם חסד יבנה
"עולם חסד יבנה" (תהלים פט ג) העולם נברא בזכות מידת החסד. (ראה הסבר אות 'א') אברהם אבינו מייצג את מידת החסד הגדולה בעולם. יש לראות רמז בפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". (בראשית ב ד) דרשו חז"ל: ב'ה' בראם. וגם דרשו: אותיות 'בהבראם' הן אותיות 'אברהם'. בזכות אברהם שמידתו מידת החסד.
האות 'ה' - צנור לקבלת השפע
האות 'ה' נמצאת בשפה העברית, בדרך כלל בלשון נקבה. מקור ההצלחה מופיע בזוגיות דווקא דרך האשה. כי לאשה מוצמדת האות 'ה' והיא מקור השפע.
על אברהם נאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז) דרשו חז"ל: "ולאברם הטיב בעבור - ה" בעבור האות 'ה', הנמצאת אצל שרה.
רק בחיבור שבין האות 'י' שבאיש וחיבור האות 'ה' שבאשה, יוצרים יחד את שמו של הקב"ה שם 'י - ה'. על זה ניתן להיאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". (שמות כ כא) אבל דרך מי מגיעה הברכה לבני הזוג? דרך האשה דווקא.
הקב"ה מעביר את השפע בעולם הזה דרך צינור. על פי מה שנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה טז) 'רצון' אותיות 'צִנור'. כל גדולי ישראל ידעו את הסוד הגדול הזה והעריכו מאד את נשותיהן והבינו כי הכל בא אל האיש דרך האשה. הפליא במעשיו רבי עקיבא, גדול ישראל, כשאמר על רעייתו: "שלי ושלכם שלה הוא" (ר"ת שוש"ה - גימט' 'תורה' או 'גמילות חסדים')
סמל לפריון
אברהם אבינו עוד בהיותו נקרא בשם 'אברם' (אבר - ם, סגור) לא הוליד ילדים. אותה בעיה היתה אצל שרה שנקראה 'שרי'. לקח הקב"ה את האות 'י' משרי, "פרק" אותה לשתי אותיות 'ה', והניח אחת בשמו של אברהם והשניה בשם שרה.
כך קרה אצל רחל שהיתה עקרה, ואמרה ליעקב: "הנה אמתי בלהה בא אליה... ואבנה גם אנכי ממנה". (בראשית ל ג) דורשי רשומות הסבירו כי רחל הציעה "לקחת" אות אחת 'ה' מבלהה, שבשמה יש שתי אותיות 'ה'.
(ישנן אותיות אחרות נוספות הקשורות לפריון).
חכמה ובינה
בהתייחס לעיל, אודות האותיות 'א' 'ב', ראינו כי האות 'א' קשורה לספירת החכמה, והאות 'ב' לספירת הבינה. אותו יחס אפשר למצוא עם האותיות 'י' ו 'ה'. האות 'י' תייצג את החכמה והאות 'ה' את הבינה. אמרו חז"ל: "בינה יתירה ניתנה באשה." (מדרש על בראשית ב כב) האות 'ה' הרומזת לאשה מתחברת כרעיון אל ספירת הבינה.
החיד"א בלשונו החריפה אמר: "החכמה בבינה והבינה בחכמה"
הסבר: בבינה יש את אות החכמה, האות 'י' ובחכמה יש את אות הבינה, היא האות 'ה'.
המילה: 'בינה'
השרש ב. נ. ה. יוצר את המילה 'בינה'. 'ב' אות המייצגת את הבינה - ראינו לעיל באות 'ב'. האות 'נ' היא הרחבה (פי עשרה) של האות 'ה'. מייצגת את הבינה ומגיעה עד תכליתה, 'נ' (50) שערי בינה. האות 'ה' אף היא מייצגת את הבינה. ראינו בהסבר לעיל.
היסוד של כל בנין הוא התבוננות, של ראיית הפרטים, של "סוף מעשה במחשבה תחילה". הן יוצרות גם את השורש: 'הבן', פירוש: 'להבין'
עוצמתה של האות 'ה' גדולה. היא נבחרה מכל האותיות לשמש כאות של 'ה' הידיעה. תרמוז לנו כי ידיעתנו אותה, תגלה לנו יסודות חשובים.
האות 'ה' הינה האות החמישית. זכתה האות 'ה' כי בה נברא העולם על פי הפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב ד) ודרשו חז"ל: ב - ה' - בראם. (באות 'ה' ברא אותם) לעומת העולם הבא שנברא באות 'י' שנאמר: "כי בי - ה ה' צור עולמים" (ישעיהו כו ד) הקב"ה יצר את שני העולמות באותיות 'י' ו 'ה'. את העולם הזה באות 'ה', והעולם הבא, העולם הרוחני באות 'י'.
יש הרואים את האות 'הא' כאות הקלה ביותר להגיה, כמו הוצאה קלילה של רוח מהגרון. בקלילות כזאת ברא הקב"ה את עולמו. (תנחומא בראשית ט"ז). מכאן אפשר להבין מדוע נבחרה האות 'ה', להיות מייצגת את שמו של הקב"ה.
המילוי של האות 'הא' הוא הזעיר ביותר אך ורק תוספת של האות 'א'. לא נמצאו אותיות בכל הא' - ב' שיש להם מילוי קטן כזה. באותיות אחרות, המילוי שווה להן כגון: 'ו - ו' או י - וד' או גדול יותר מערכן א - לף' ב - ית' ג - ימל' עד הסוף.
האות 'ה' רומזת על קטנות, המספר המזערי ביותר של ערך גימטרי של האות עם המילוי. (הא=5+1=6) לכן נמצאה מתאימה לרמוז לשם ה' ולעוצמתו, על פי מה שנאמר בזוהר הקדוש: "מאן דאיהו זעיר איהו רב... ומאן דאיהו רב איהו זעיר" (זוהר במדבר דף קסח / א) פירוש: מי שהוא זעיר - קטן הוא באמת הגדול, ומה שהוא גדול - גשמי - ערכו קטן."המילוי של האות 'ה' היא האות 'א' הרומזת לשם ה' (ראה רמזים של האות 'א')
לאות 'ה' כמילה, יש עוד שתי אפשרויות כתיבה: 'הי' או 'הה' כאשר כותבים אותה 'הי' היא רומזת לשם ה' כמו 'י - ה' וכאשר היא נכתבת 'הה' ערכה 10 כמו האות י' המסמלת קדושה 'כל בי עשרא שכינה שריא'.
אל האות 'ה' מצטרפות שלוש אותיות אפשריות שסימנן 'א'י'ה'. כנאמר: "איה כבוד מלכותו?" (קדושה בחזרת הש"ץ)
עולם התיקון
האות 'ה' רומזת לעולם התשובה.
ביחס לאות 'ח' הנשמעת כמו המילה 'חטא', יש לראות את ההבדל, בינה לבין האות 'ה'. המילה 'חטא' מתחילה באות 'ח'. אכן צורתה של האות 'ח' מזכירה את עולם החטא. הכניסה היחידה אל האות 'ח' היא מלמטה לכיוון מעלה "מרגישים בעננים" אולם ההמשך הוא רק אפשרות אחת והיא ירידה, נפילה, אלי תהום...
מה עשה קב"ה ברוב חסדיו? בצורה ציורית פתח פתח תשובה, פתח מילוט. למעלה בתקרת האות 'ח', בקצה העליון של הקיר השמאלי, נפרצה דרך המצילה את מציאות הנפילה. מפתח זה אפשר להימלט החוצה ול"עלות" אל גג האות שבינתיים הפכה להיות האות 'ה'.
האות 'ח' הפכה להיות שתי אותיות 'י' ו'ד' (היא האות 'ה') שתי אותיות אלה יוצרות יחד את המילה: 'יד' לבטא את הרעיון: "כי ימינך פשוטה לקבל שבים" (מתפילת ימים נוראים עפ"י יחזקאל י כא, "ודמות ידי אדם תחת כנפיהם")
זה העולם שלנו. ללא האפשרות לתיקון, העולם לא יכול לעמוד. לא יכול להתקיים. התשובה קדמה לעולם. אם כן מובנת לנו דרשת חז"ל "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - ב'ה' בראם.
ההבדל בין האות 'ה' והאות 'ח' נמצא גם במלים: 'חמץ' ו'מצה'. לשתי מלים אלה אותן אותיות. ההבדל הוא ב'משהו' - תרתי משמע. חז"ל רמזו לנו כי 'חמץ' יורה על יצר הרע, ו'מצה' - על יצר הטוב.
האות 'ה' והאותיות 'ד' ו 'י'
המתבונן בצורת כתיבת האות 'ה' יגלה כי היא בנויה משתי אותיות 'ד' ו 'י'. בתוך האות 'ד' נמצאת האות 'י'. האות 'ד' רומזת למילה 'דל' והאות 'י' רומזת למילה 'יד'.
ה'דל' מקבל, וה'יד' נותנת. נוצר חיבור בין נתינה לקבלה. במקום כזה מופיעה ההצלחה.
אפשר לראות במעשה של נתינת הצדקה פעולה חשובה ביותר הגורמת לברכה והצלחה כפי שנאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב יז)
'והיה' אותיות "הוי'ה. בנתינת הצדקה יוצרים שם הוי'ה. הכיצד?
המטבע הקטנה של הצדקה - רומזת לאות 'י'
ידו של הנותן - חמש אצבעותיו - רומזת לאות 'ה'
צורת הזרוע, הושטת היד למקבל - רומזת לאות 'ו'
ידו של המקבל - חמש אצבעותיו - רומזת לאות 'ה'
האות 'ה' האחרונה רומזת לספירת המלכות המקבלת
בפעולה זו נוצר שם הוי'ה. בהזדמנות זו נזכור גם את הפסוק: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ כא)
עולם השפע
שלש האותיות 'ג' 'ד' ו'ה' רצופות זו אחר זו, ורומזות כי הגומל דלים הוא ובני - ביתו זוכים בחן ובטוב י - ה. האות 'ה' רומזת לעולם ההצלחה והשפע.
יוסף הצדיק שמשל בכל טוב ארץ מצרים, ידע לכלכל את העולם כולו. מידתו היתה מידת היסוד אשר היא מקור השפע וההצלחה. ספירת היסוד משפיעה על ספירת המלכות, על העולם הזה. האות המייצגת את עולם המלכות היא האות 'ה' (ה' אחרונה של שם הוי'ה).
יוסף אמר "הא לכם זרע וזרעתם והיה בתבואות..." (בראשית מז כג כד)
'הא' מלשון 'קח' הנותן - יזכה... יוסף חילק זרע במקום בר. מה ההבדל? 'בר' - זו תבואה קיימת. בעוד 'זרע' הינו שורש, ויסוד ומקור ליצירת תבואה. יוסף הביא את ה"נוסחה" כיצד להגיע אל הבר, אל השפע. יוסף השתמש במילה 'הא' הרומזת לאות ההצלחה. המילה 'הצלחה' מתחילה באות 'ה' ומסתיימת באות 'ה'.
המילה 'זרע' ערכה בגימ' 277 כמו הביטוי "צדקה וחסד", וגם הפסוק: "אנא ה' הצליחה נא".
עולם חסד יבנה
"עולם חסד יבנה" (תהלים פט ג) העולם נברא בזכות מידת החסד. (ראה הסבר אות 'א') אברהם אבינו מייצג את מידת החסד הגדולה בעולם. יש לראות רמז בפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". (בראשית ב ד) דרשו חז"ל: ב'ה' בראם. וגם דרשו: אותיות 'בהבראם' הן אותיות 'אברהם'. בזכות אברהם שמידתו מידת החסד.
האות 'ה' - צנור לקבלת השפע
האות 'ה' נמצאת בשפה העברית, בדרך כלל בלשון נקבה. מקור ההצלחה מופיע בזוגיות דווקא דרך האשה. כי לאשה מוצמדת האות 'ה' והיא מקור השפע.
על אברהם נאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז) דרשו חז"ל: "ולאברם הטיב בעבור - ה" בעבור האות 'ה', הנמצאת אצל שרה.
רק בחיבור שבין האות 'י' שבאיש וחיבור האות 'ה' שבאשה, יוצרים יחד את שמו של הקב"ה שם 'י - ה'. על זה ניתן להיאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". (שמות כ כא) אבל דרך מי מגיעה הברכה לבני הזוג? דרך האשה דווקא.
הקב"ה מעביר את השפע בעולם הזה דרך צינור. על פי מה שנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה טז) 'רצון' אותיות 'צִנור'. כל גדולי ישראל ידעו את הסוד הגדול הזה והעריכו מאד את נשותיהן והבינו כי הכל בא אל האיש דרך האשה. הפליא במעשיו רבי עקיבא, גדול ישראל, כשאמר על רעייתו: "שלי ושלכם שלה הוא" (ר"ת שוש"ה - גימט' 'תורה' או 'גמילות חסדים')
סמל לפריון
אברהם אבינו עוד בהיותו נקרא בשם 'אברם' (אבר - ם, סגור) לא הוליד ילדים. אותה בעיה היתה אצל שרה שנקראה 'שרי'. לקח הקב"ה את האות 'י' משרי, "פרק" אותה לשתי אותיות 'ה', והניח אחת בשמו של אברהם והשניה בשם שרה.
כך קרה אצל רחל שהיתה עקרה, ואמרה ליעקב: "הנה אמתי בלהה בא אליה... ואבנה גם אנכי ממנה". (בראשית ל ג) דורשי רשומות הסבירו כי רחל הציעה "לקחת" אות אחת 'ה' מבלהה, שבשמה יש שתי אותיות 'ה'.
(ישנן אותיות אחרות נוספות הקשורות לפריון).
חכמה ובינה
בהתייחס לעיל, אודות האותיות 'א' 'ב', ראינו כי האות 'א' קשורה לספירת החכמה, והאות 'ב' לספירת הבינה. אותו יחס אפשר למצוא עם האותיות 'י' ו 'ה'. האות 'י' תייצג את החכמה והאות 'ה' את הבינה. אמרו חז"ל: "בינה יתירה ניתנה באשה." (מדרש על בראשית ב כב) האות 'ה' הרומזת לאשה מתחברת כרעיון אל ספירת הבינה.
החיד"א בלשונו החריפה אמר: "החכמה בבינה והבינה בחכמה"
הסבר: בבינה יש את אות החכמה, האות 'י' ובחכמה יש את אות הבינה, היא האות 'ה'.
המילה: 'בינה'
השרש ב. נ. ה. יוצר את המילה 'בינה'. 'ב' אות המייצגת את הבינה - ראינו לעיל באות 'ב'. האות 'נ' היא הרחבה (פי עשרה) של האות 'ה'. מייצגת את הבינה ומגיעה עד תכליתה, 'נ' (50) שערי בינה. האות 'ה' אף היא מייצגת את הבינה. ראינו בהסבר לעיל.
היסוד של כל בנין הוא התבוננות, של ראיית הפרטים, של "סוף מעשה במחשבה תחילה". הן יוצרות גם את השורש: 'הבן', פירוש: 'להבין'