בשנתיים האחרונות הוצאתי מתחת ידי שלושה ספרים: פענוח רוח הקוד, שאלה עקרונית, וגוף ונשמה, בשלושתם עסקתי בנושא אחד: המידע שהאדם מקבל מיישות העל.
בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון פענוח רוח הקוד מדבר על הקשר הזה. את שלבי קבלת המידע אני פורש על פני הספר השני שאלה עקרונית, ואילו בספר האחרון גוף ונשמה אני מביא את המידע עצמו וכותב אותו באותיות עבריות. אף אחד מהספרים האלו, אגב, לא פורסם ולא ירד לדפוס - כי אין לי פשוט מכונת דפוס.
ועל מנת להדגיש את מעמד "האובייקט" בו עסקתי והשגור בפי תחת הכינוי "מידע", אביא ציטוט אחד מתוך ספרי השני "שאלה עקרונית", בו תואר האובייקט הזה ומעמדו:
"תכלית האדם היא, למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר, מי שמגיע הלכה למעשה אל התכלית הזאת - עשה את שלו. זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: למצוא את המידע ולעבד אותו. "
- ומהיכן משיגים מהאדום האדום הזה? מהיכן משיגים "מידע"?
- מחנות המפעל של המידע: ממקור המידע.
- מי הם הבעלים של החנות הזאת?
- ישות אחת הנקראת: השם יתברך.
- ומה היא הראיה שהישות הזאת שולטת בחנות הזאת ולא הטבע? כלומר למה עלי להאמין שישות מסויימת שולטת במידע ומזרימה אותו באופן מסודר, ומדוע עלי לדחות את התיזה הטוענת שהמידע פשוט נמצא ביקום - כמו שאני ואתה נמצאים ביקום? מדוע אתה כופה עלי "ישות מסדרת"?
- המוח שבי הוא הראיה. הוא לוקח מידע מהחנות הזאת באופן מסודר, דבר המעיד על הימצאות מסַדֵר ובעלים בחנות הזאת, שאינו מרשה לקחת מה שבא ליד ממנה.
- אולי זהו מנגנון מולד במוח שלך, המרשה לו לשאוב מידע רק בתנאים מיוחדים?
- אם כן עלי להחליט, או שאני כישות - שולט במוח שלי, או שמנגנון שולט במוחי. מהותי, כישות בעלת רצון חופשי - הינה הראיה לשלילת קיום המנגנון הזה.
- איך אתה יודע שהמוח שלך לוקח מידע באופן מסודר מהחנות הזאת? יכול להיות שהוא לוקח מה שבא ליד - ואתה רק מדמיין לך מדפים ומחלקות וסדר וחנות...
- שאלה תקנית שאלת. הספר האחרון שלי גוף ונשמה עוסק בשאלה התקנית הזאת על כל רובדיה. בשאלות מעין אלו, ועל מנת להגיע למסקנה חותכת, יש לפעול בתחום המעשי - לא התיאורטי. כלומר, אני יכול להגיד ולצעוק מהיום עד מחר שיש סדר בחנות המפעל ואני כפוף לסדר הזה - מה יוכיח את הנחתי התיאורטית זו?
מכאן, ההוכחה חייבת להתקיים במחוז המעשי, לא התיאורטי, רק באופן הזה ניתן לתת למסקנה תוקף.
וכך עשיתי: בניתי לי חדר מעבדה אמיתי, ונכנסתי פיזית לחדר הזה ע"מ לבחון את השאלה התקנית הזאת: היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש חנות או אין? היש בעל לחנות הזאת או אין?
לקחתי עט ונייר ורשמתי את כל הממצאים, ההתחלתיים והעתידים להיווצר, החל מדרגת החום במעבדה בשעת כניסתי ועד לפרט הקטן ביותר, עשיתי את כל מה שעושים במסגרת מחקר מדעי גרידא, והצבתי לעצמי את הסטנדרטים האובייקטיבים הנוקשים ביותר. הלכתי, מה שנקרא, "על פי הספר".
מודע לגודל האתגר שהצבתי לעצמי ורמתו - לקחתי לי נושא התואם את הגדלים הללו, והלכתי עליו. נכנסתי איתו לחדר המעבדה, הדלקתי את האורות, סגרתי את הדלת באופן הרמטי, והתחלתי לרשום את כל מה שצפתה עיני, החל מהתופעה הקטנה ביותר - הגם ונראתה לי ממבט ראשון כפעוטה, ועד לתופעות נלוות אחרות, הכנתי לי עט ונייר מבעוד מועד.
המשימה שלי היתה לחקור ולהגיע אל מסקנה נחרצת חד משמעית, אחת - מתוך שתיים: האם יש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש חנות מסודרת למידע או אין? היש בעל לחנות הזאת או אין?
יודע אני, מהמידע המוקדם שבאמתחתי, שניתן להתחיל בדיקה מעבדתית לאימות דבר - בשתי שיטות: או להניח את קיומו או להניח את אי - קיומו. כלומר אני יכול להניח שהדבר הזה או התופעה הזאת שאני עומד לבדוק - קיימים בנמצא, או אז אני נכנס למעבדה בתנאים אובייקטיבים, ובודק אם התופעה שהינחתי אכן קיימת, או לחילופין אני יכול לשלול את קיום התופעה ולהתחיל את בדיקתי מהנקודה הזאת, ובכל מקרה אגיע בסוף הניסוי לאותה תוצאה.
התחלתי איפוא בניסוי המעבדתי, ולא זזתי מהסטנדרטים הנוקשים של תנאי המעבדה מילימטר אחד, הפרוטוקול יעיד ויתעד: בחרתי בשיטת המחקר השניה - שיטת השלילה לקיום התופעה, כלומר ובמילים פשוטות, הנחתי שאין תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות... יכלתי כאמור להתחיל מנקודה הנחה הפוכה הנמצאת בעברו השני של המתרס, אך ומתוך בחירתי החופשית וגם מתוך נוחיותי גרידא - בחרתי כאמור בשיטה השניה, בשיטת השלילה: אין ולא יכול להיות תופעה כזו בנמצא, ואם התופעה אכן קיימת, שתואיל לאחר כבוד להופיע בפנינו בתלת מימדיה - עכשיו וכאן בחדר המעבדה ובתנאי החדר המוקדמים, בכל מקרה אחר - הרי ההנחה ההתחלתית שלי תמשיך לשרור ולהתקיים, והמסקנה תשתווה להנחה: אין תופעה כזאת בנמצא.
יורשה לי בשלב זה לקחת פסק זמן לא מן השורה, לטובת טענה אחת מהמניין שעלולה לצוץ: אתה כחוקר, עלולים להטיח בי, אינך אובייקטיבי, והתחלת את הניסוי המעבדתי שלך עם דעה מוקדמת: אתה מאמין בקיום ישות - על ומאמין שאנו שואבים מהיישות הזו את המידע ואת החיים, ומאמין למעשה שהישות הזו היא היא "מקור המידע" שאתה מחפש אותו, ואם כך - איך אתה יכול לחקור קיום דבר שאתה מאמין מבעוד מועד בהימצאותו?
אכן - אענה להם, מדוייקת ומרשימה הטענה שלכם, אולם מה לאמונה שלי ולניסוי המעבדה? היכן כתוב שאסור לחוקר לחשוב ולדמיין ולהאמין ואף להימנות על קבוצת חשיבה זו או אחרת? אינך יכול למנוע אפילו משופט מלהרהר בתוכו על חפות הנאשם העומד בפניו או לחילופין על אשמתו, ולמעשה המשפט נועד בשביל להביא ראיות יבשות חותכות וחד משמעיות אודות חפות הנאשם או אשמתו, או אז בתום המשפט - גם השופט עלול להיות מופתע מהירהורו המוקדם, או לחילופין יכול לאמת את הירהורו ולהנהן בראשו: צדקתי.
אולם איננו בוחשים כאן בעמדה "אמונתית" שיכולה להשפיע על נטיית בעליה בקבלת התוצאות, כי אף "הירהור שופט" עלול להחטיא את בעליו ולהשפיע עליו "לנטות" אל עדות זאת ולדחות עדות אחרת... אינני בעמדה של שופט במשחק הזה, וגם אין מעמד לשיקול האנושי שלי במשחק הזה, אני חוקר שבא לחקור תופעה מובהקת בעלת נתונים מובהקים: או שהמידע קיים ופזור מאליו ביקום ללא שום שליטת - שולט וללא שום סידור - מסדר - או לא! או שיש סדר בשאיבת המידע או אין, או שיש חנות מידע או אין, או שיש בעל לחנות הזאת או אין.
אחזור ברשותכם אל חדר המעבדה, ואל רגע התחלת הניסוי.
כפי שהזכרתי, בחרתי בניסיון שלי בשיטת המחקר החלופית השנייה - שיטת השלילה לקיום התופעה, כלומר הנחתי שאין תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות...
בשביל לתת תוקף להנחת השלילה שלי, היה עלי לשים על השולחן בקשה להזרמת מידע אבסורדי: אם המידע הזה קיים - תואיל בטובך לפרוש אותו לפני. הדבר דומה לתמהוני שפונה אל חברת קוקה קולה ואל המנכ"ל עצמו: שלום אדוני, שמי אלברט שבות ואני טוען שאינכם מייצרים קוקה קולה! אם אתה טוען אחרת, הראה לי בבקשה את נוסחת התמיסה של קוקה קולה והסבר לי את תהליך היצור, ובמחילה - עוד בקשה קטנה: אינני רוקח במקצועי ולא מבין בכימיה ותמיסות - לכן אנא שההסבר יהיה קליל וקליט, ואם אפשר איזי איזי - שיתאפשר לי לתעד את ההסבר והתהליך והכל.
אינני יודע מה היה עושה מנכ"ל קוקה קולה נוכח בקשה אבסורדית כזו, אך מנכ"ל העולם לקח את הבקשה ברצינות, הוא התייחס אליה במלואה על כל רבדיה.
שמתי את הבקשה על השולחן בניסוח ישיר: אני מבקש את המידע המלא והמושלם אודות הנשמה והגוף. אתה יצרת אותם - הלא כן? אם כן אנא ספק באופן ברור וקליט את המידע אודותם. אולם ובמחילה - אין זו אלא הבקשה המשנית הנגזרת למעשה מבקשתי העיקרית... וזהו נוסח הבקשה האמיתית שבאתי בשמה:
אם המידע שאתה עתיד להזרים לי נמצא בשליטתך, הוכיח לי באופן קליט ומסודר שאכן הוא יצא ממשרדך ובאופן מכוון וסדיר. במילים אחרות, אני יכול לטעון שהמידע שאני עומד לפגוש בו - הוא תוצר של חשיבה עצמית מפרכת ועדינה שעמלתי אישית עליה, או בלשון אחרת, מותר לי לטעון שלקחתי חלקיקים מהמידע האינסופי הפזור ביקום והעומד לרשות כל מאן דבעי, פשוט עיבדתי את הנתונים הקיימים האלה במוחי האנושי, והיגעתי אל התשובות והנוסחאות אודות הגוף והנשמה, עובדה היא שאני עתיד לנסח את המידע הזה באופן אנושי ולכתוב אותו באופן אנושי ובשפה אנושית, ואם כן מדוע שלא יהיה מקורו אנושי? מדוע עלי להניח שמקורו הוא דווקא יישות - על השולטת במקור המידע ומזרימה אותו באופן מכוון ועל פי דין וסדר! מה עוד ואינני רואה את היישות הזו מול עיני, אינני לוקח ממנה את המידע באופן האנושי המקובל והנהוג עליו...
אנו נוהגים לרשום פטנט אודות רעיון אישי במטרה להקנות לעצמינו בעלות עליו, ובאופן זה ניתן בעצם להוכיח את מקור המידע אודות רעיון מסויים ולשייך אותו לבעליו, אולם אין המדובר כאן בהוכחת מקור מידע זה או אחר, כי - אם בהוכחת מקור "המידע" כמכלול: האם "המידע" כמונח גרידא - מקורו בחנות המפעל של ישות העל או לא? זוהי השאלה שעמדה במרכז חדר המעבדה.
העניין אם כן איננו נעוץ בבקשת מידע כמוס אודות הגוף והנשמה, ואיננו נעוץ בהוכחת מקור המידע הספציפי הזה אודות הגוף והנשמה. העניין הוא, להעביר דרך זרימת המידע הספציפי הזה את הוכחת הנוסחה: לכל המידע הנמצא ביקום מקור אחד ושליט אחד.
ביקשתי היינו מהשם יתברך להראות לי את שיטת עבודתו ולגלות לי, דרך שיטת הזרמת המידע הספציפי הזה אודות הגוף והנשמה - איך הוא מזרים את המידע שבסל שלו לאדם. המידע הספציפי אודות הגוף והנשמה אם כן - אינו אלא טרמפ שהתבקש השם יתברך לעלות עליו, במטרה להראות לי דרך הזרמתו, איך הוא שולט בסל המידע ובאילו צינורות הוא מעביר אותו ואילו שיטות מעמיד לרשותו בניתוב המידע והעברתו.
ביקשתי איפוא לראות דוגמית קטנה מעבודת השם יתברך בפועל, ביקשתי לראות חתך מיום עבודה של השם יתברך בזמן אמת ובשידור חי, רק באופן הזה יכלתי להרשות לעצמי להרפות מההנחה ההתחלתית שלקחתי בחדר המעבדה "אין ולא יכול להיות תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות... ", ורק באופן הזה יכל להתקיים התנאי המשלים של ההנחה: "ואם התופעה אכן קיימת, שתואיל לאחר כבוד להופיע בפנינו בתלת מימדיה".
למען האמת ותיעודה, שום דבר מזה לא ביקשתי... לא העליתי על דעתי לבקש להחשף לשיטת העבודה של השם יתברך, ולבטח לא לראות בסרט ווידאו - חתך מיום העבודה שלו... כל מה שביקשתי מסתכם בנוסח המקורי שלו: היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש סדרן בסביבה או לא? - והשם יתברך הוא אשר הפנה את תשומת ליבי לזאת: עליך לבקש את כל הרשימה הזאת - כולל קטע הווידאו מיום העבודה שלי - בשביל להגיע אל מעמד השאלה התקנית שלך לעיל.
- היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש סדרן בסביבה או לא?
- "יש סדר במידע ואני הוא המסדר" - תשובת השם יתברך.
(איך ניתן לתת לתשובה כזו משענת מעשית? תוקף? איך ניתן להוכיח את הדברים? איך ניתן להעביר את ההוכחה באופן מעשי אנושי)... - גם אני יכלתי לחשוב על התהיות האלו לפני שעברתי את חוויית גוף ונשמה.
בשני הפרקים הראשונים של הספר, הרגשתי בתשובה - אם נכון הביטוי, אך נבצר ממני לנסחה במילים. החל מהפרק השלישי הנקרא "הצינור השלישי" - התאפשר לי ליצור קשר עם העט שלי ולתעד את התשובה כהילכתה במילים אנושיות, איך עובד השם יתברך, איך מעביר את המידע, איך מנתב אותו. הוא פתח לי ערוץ אחד, ואני הסתכלתי דרכו, ורשמתי מילה במילה.
האמינו או לא - לא באתי לדבר על זה... באתי לדבר על מידע, אך לא על המידע הזה, אם תרצו - קחו את השורות שלעיל כמבוא למאמר שלי שזה עתה מתחיל.
כל מה שאנו מקבלים מהשם יתברך, מסתכם במילה אחת: מידע.
כל מה שמבקש השם יתברך לתת לאדם, מסתכם במילה אחת: מידע.
המסקנה הזו מסכמת למעשה את החוויה שעברתי עם "גוף ונשמה"... לא במקרה היגעתי איפוא לנוסחה, שהבאתי בפתיח המאמר: תכלית האדם היא, למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר.
השם יתברך שהוא מקור המידע, כך ציינתי ב"גוף ונשמה", כה רוצה לתת ולהעניק... הוא מבקש לתת כמה שאפשר ולהעניק כמה שיותר, ולכן הוא הגיע למסקנה שהמקבל בזכות - יכול לקבל יותר מהמקבל בחסד. כלומר, אם יש מאה דולר בפינת הרחוב, ומזלניק אחד הבחין בה ורץ לקחת אותה, הוא יהנה ממנה בהרבה מונים, מאשר אם היו מביאים לו אותה עד אליו ללא הטירחה לרוץ, ואם היה עובד ומרוויח אותה בזיעת אפו - או אז היה מגיע לשיא ההנאה והסיפוק.
* מידע אנושי - חלק 1 ב.
בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון פענוח רוח הקוד מדבר על הקשר הזה. את שלבי קבלת המידע אני פורש על פני הספר השני שאלה עקרונית, ואילו בספר האחרון גוף ונשמה אני מביא את המידע עצמו וכותב אותו באותיות עבריות. אף אחד מהספרים האלו, אגב, לא פורסם ולא ירד לדפוס - כי אין לי פשוט מכונת דפוס.
ועל מנת להדגיש את מעמד "האובייקט" בו עסקתי והשגור בפי תחת הכינוי "מידע", אביא ציטוט אחד מתוך ספרי השני "שאלה עקרונית", בו תואר האובייקט הזה ומעמדו:
"תכלית האדם היא, למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר, מי שמגיע הלכה למעשה אל התכלית הזאת - עשה את שלו. זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: למצוא את המידע ולעבד אותו. "
- ומהיכן משיגים מהאדום האדום הזה? מהיכן משיגים "מידע"?
- מחנות המפעל של המידע: ממקור המידע.
- מי הם הבעלים של החנות הזאת?
- ישות אחת הנקראת: השם יתברך.
- ומה היא הראיה שהישות הזאת שולטת בחנות הזאת ולא הטבע? כלומר למה עלי להאמין שישות מסויימת שולטת במידע ומזרימה אותו באופן מסודר, ומדוע עלי לדחות את התיזה הטוענת שהמידע פשוט נמצא ביקום - כמו שאני ואתה נמצאים ביקום? מדוע אתה כופה עלי "ישות מסדרת"?
- המוח שבי הוא הראיה. הוא לוקח מידע מהחנות הזאת באופן מסודר, דבר המעיד על הימצאות מסַדֵר ובעלים בחנות הזאת, שאינו מרשה לקחת מה שבא ליד ממנה.
- אולי זהו מנגנון מולד במוח שלך, המרשה לו לשאוב מידע רק בתנאים מיוחדים?
- אם כן עלי להחליט, או שאני כישות - שולט במוח שלי, או שמנגנון שולט במוחי. מהותי, כישות בעלת רצון חופשי - הינה הראיה לשלילת קיום המנגנון הזה.
- איך אתה יודע שהמוח שלך לוקח מידע באופן מסודר מהחנות הזאת? יכול להיות שהוא לוקח מה שבא ליד - ואתה רק מדמיין לך מדפים ומחלקות וסדר וחנות...
- שאלה תקנית שאלת. הספר האחרון שלי גוף ונשמה עוסק בשאלה התקנית הזאת על כל רובדיה. בשאלות מעין אלו, ועל מנת להגיע למסקנה חותכת, יש לפעול בתחום המעשי - לא התיאורטי. כלומר, אני יכול להגיד ולצעוק מהיום עד מחר שיש סדר בחנות המפעל ואני כפוף לסדר הזה - מה יוכיח את הנחתי התיאורטית זו?
מכאן, ההוכחה חייבת להתקיים במחוז המעשי, לא התיאורטי, רק באופן הזה ניתן לתת למסקנה תוקף.
וכך עשיתי: בניתי לי חדר מעבדה אמיתי, ונכנסתי פיזית לחדר הזה ע"מ לבחון את השאלה התקנית הזאת: היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש חנות או אין? היש בעל לחנות הזאת או אין?
לקחתי עט ונייר ורשמתי את כל הממצאים, ההתחלתיים והעתידים להיווצר, החל מדרגת החום במעבדה בשעת כניסתי ועד לפרט הקטן ביותר, עשיתי את כל מה שעושים במסגרת מחקר מדעי גרידא, והצבתי לעצמי את הסטנדרטים האובייקטיבים הנוקשים ביותר. הלכתי, מה שנקרא, "על פי הספר".
מודע לגודל האתגר שהצבתי לעצמי ורמתו - לקחתי לי נושא התואם את הגדלים הללו, והלכתי עליו. נכנסתי איתו לחדר המעבדה, הדלקתי את האורות, סגרתי את הדלת באופן הרמטי, והתחלתי לרשום את כל מה שצפתה עיני, החל מהתופעה הקטנה ביותר - הגם ונראתה לי ממבט ראשון כפעוטה, ועד לתופעות נלוות אחרות, הכנתי לי עט ונייר מבעוד מועד.
המשימה שלי היתה לחקור ולהגיע אל מסקנה נחרצת חד משמעית, אחת - מתוך שתיים: האם יש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש חנות מסודרת למידע או אין? היש בעל לחנות הזאת או אין?
יודע אני, מהמידע המוקדם שבאמתחתי, שניתן להתחיל בדיקה מעבדתית לאימות דבר - בשתי שיטות: או להניח את קיומו או להניח את אי - קיומו. כלומר אני יכול להניח שהדבר הזה או התופעה הזאת שאני עומד לבדוק - קיימים בנמצא, או אז אני נכנס למעבדה בתנאים אובייקטיבים, ובודק אם התופעה שהינחתי אכן קיימת, או לחילופין אני יכול לשלול את קיום התופעה ולהתחיל את בדיקתי מהנקודה הזאת, ובכל מקרה אגיע בסוף הניסוי לאותה תוצאה.
התחלתי איפוא בניסוי המעבדתי, ולא זזתי מהסטנדרטים הנוקשים של תנאי המעבדה מילימטר אחד, הפרוטוקול יעיד ויתעד: בחרתי בשיטת המחקר השניה - שיטת השלילה לקיום התופעה, כלומר ובמילים פשוטות, הנחתי שאין תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות... יכלתי כאמור להתחיל מנקודה הנחה הפוכה הנמצאת בעברו השני של המתרס, אך ומתוך בחירתי החופשית וגם מתוך נוחיותי גרידא - בחרתי כאמור בשיטה השניה, בשיטת השלילה: אין ולא יכול להיות תופעה כזו בנמצא, ואם התופעה אכן קיימת, שתואיל לאחר כבוד להופיע בפנינו בתלת מימדיה - עכשיו וכאן בחדר המעבדה ובתנאי החדר המוקדמים, בכל מקרה אחר - הרי ההנחה ההתחלתית שלי תמשיך לשרור ולהתקיים, והמסקנה תשתווה להנחה: אין תופעה כזאת בנמצא.
יורשה לי בשלב זה לקחת פסק זמן לא מן השורה, לטובת טענה אחת מהמניין שעלולה לצוץ: אתה כחוקר, עלולים להטיח בי, אינך אובייקטיבי, והתחלת את הניסוי המעבדתי שלך עם דעה מוקדמת: אתה מאמין בקיום ישות - על ומאמין שאנו שואבים מהיישות הזו את המידע ואת החיים, ומאמין למעשה שהישות הזו היא היא "מקור המידע" שאתה מחפש אותו, ואם כך - איך אתה יכול לחקור קיום דבר שאתה מאמין מבעוד מועד בהימצאותו?
אכן - אענה להם, מדוייקת ומרשימה הטענה שלכם, אולם מה לאמונה שלי ולניסוי המעבדה? היכן כתוב שאסור לחוקר לחשוב ולדמיין ולהאמין ואף להימנות על קבוצת חשיבה זו או אחרת? אינך יכול למנוע אפילו משופט מלהרהר בתוכו על חפות הנאשם העומד בפניו או לחילופין על אשמתו, ולמעשה המשפט נועד בשביל להביא ראיות יבשות חותכות וחד משמעיות אודות חפות הנאשם או אשמתו, או אז בתום המשפט - גם השופט עלול להיות מופתע מהירהורו המוקדם, או לחילופין יכול לאמת את הירהורו ולהנהן בראשו: צדקתי.
אולם איננו בוחשים כאן בעמדה "אמונתית" שיכולה להשפיע על נטיית בעליה בקבלת התוצאות, כי אף "הירהור שופט" עלול להחטיא את בעליו ולהשפיע עליו "לנטות" אל עדות זאת ולדחות עדות אחרת... אינני בעמדה של שופט במשחק הזה, וגם אין מעמד לשיקול האנושי שלי במשחק הזה, אני חוקר שבא לחקור תופעה מובהקת בעלת נתונים מובהקים: או שהמידע קיים ופזור מאליו ביקום ללא שום שליטת - שולט וללא שום סידור - מסדר - או לא! או שיש סדר בשאיבת המידע או אין, או שיש חנות מידע או אין, או שיש בעל לחנות הזאת או אין.
אחזור ברשותכם אל חדר המעבדה, ואל רגע התחלת הניסוי.
כפי שהזכרתי, בחרתי בניסיון שלי בשיטת המחקר החלופית השנייה - שיטת השלילה לקיום התופעה, כלומר הנחתי שאין תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות...
בשביל לתת תוקף להנחת השלילה שלי, היה עלי לשים על השולחן בקשה להזרמת מידע אבסורדי: אם המידע הזה קיים - תואיל בטובך לפרוש אותו לפני. הדבר דומה לתמהוני שפונה אל חברת קוקה קולה ואל המנכ"ל עצמו: שלום אדוני, שמי אלברט שבות ואני טוען שאינכם מייצרים קוקה קולה! אם אתה טוען אחרת, הראה לי בבקשה את נוסחת התמיסה של קוקה קולה והסבר לי את תהליך היצור, ובמחילה - עוד בקשה קטנה: אינני רוקח במקצועי ולא מבין בכימיה ותמיסות - לכן אנא שההסבר יהיה קליל וקליט, ואם אפשר איזי איזי - שיתאפשר לי לתעד את ההסבר והתהליך והכל.
אינני יודע מה היה עושה מנכ"ל קוקה קולה נוכח בקשה אבסורדית כזו, אך מנכ"ל העולם לקח את הבקשה ברצינות, הוא התייחס אליה במלואה על כל רבדיה.
שמתי את הבקשה על השולחן בניסוח ישיר: אני מבקש את המידע המלא והמושלם אודות הנשמה והגוף. אתה יצרת אותם - הלא כן? אם כן אנא ספק באופן ברור וקליט את המידע אודותם. אולם ובמחילה - אין זו אלא הבקשה המשנית הנגזרת למעשה מבקשתי העיקרית... וזהו נוסח הבקשה האמיתית שבאתי בשמה:
אם המידע שאתה עתיד להזרים לי נמצא בשליטתך, הוכיח לי באופן קליט ומסודר שאכן הוא יצא ממשרדך ובאופן מכוון וסדיר. במילים אחרות, אני יכול לטעון שהמידע שאני עומד לפגוש בו - הוא תוצר של חשיבה עצמית מפרכת ועדינה שעמלתי אישית עליה, או בלשון אחרת, מותר לי לטעון שלקחתי חלקיקים מהמידע האינסופי הפזור ביקום והעומד לרשות כל מאן דבעי, פשוט עיבדתי את הנתונים הקיימים האלה במוחי האנושי, והיגעתי אל התשובות והנוסחאות אודות הגוף והנשמה, עובדה היא שאני עתיד לנסח את המידע הזה באופן אנושי ולכתוב אותו באופן אנושי ובשפה אנושית, ואם כן מדוע שלא יהיה מקורו אנושי? מדוע עלי להניח שמקורו הוא דווקא יישות - על השולטת במקור המידע ומזרימה אותו באופן מכוון ועל פי דין וסדר! מה עוד ואינני רואה את היישות הזו מול עיני, אינני לוקח ממנה את המידע באופן האנושי המקובל והנהוג עליו...
אנו נוהגים לרשום פטנט אודות רעיון אישי במטרה להקנות לעצמינו בעלות עליו, ובאופן זה ניתן בעצם להוכיח את מקור המידע אודות רעיון מסויים ולשייך אותו לבעליו, אולם אין המדובר כאן בהוכחת מקור מידע זה או אחר, כי - אם בהוכחת מקור "המידע" כמכלול: האם "המידע" כמונח גרידא - מקורו בחנות המפעל של ישות העל או לא? זוהי השאלה שעמדה במרכז חדר המעבדה.
העניין אם כן איננו נעוץ בבקשת מידע כמוס אודות הגוף והנשמה, ואיננו נעוץ בהוכחת מקור המידע הספציפי הזה אודות הגוף והנשמה. העניין הוא, להעביר דרך זרימת המידע הספציפי הזה את הוכחת הנוסחה: לכל המידע הנמצא ביקום מקור אחד ושליט אחד.
ביקשתי היינו מהשם יתברך להראות לי את שיטת עבודתו ולגלות לי, דרך שיטת הזרמת המידע הספציפי הזה אודות הגוף והנשמה - איך הוא מזרים את המידע שבסל שלו לאדם. המידע הספציפי אודות הגוף והנשמה אם כן - אינו אלא טרמפ שהתבקש השם יתברך לעלות עליו, במטרה להראות לי דרך הזרמתו, איך הוא שולט בסל המידע ובאילו צינורות הוא מעביר אותו ואילו שיטות מעמיד לרשותו בניתוב המידע והעברתו.
ביקשתי איפוא לראות דוגמית קטנה מעבודת השם יתברך בפועל, ביקשתי לראות חתך מיום עבודה של השם יתברך בזמן אמת ובשידור חי, רק באופן הזה יכלתי להרשות לעצמי להרפות מההנחה ההתחלתית שלקחתי בחדר המעבדה "אין ולא יכול להיות תופעה כזאת בנמצא של קיום מידע מסודר וחנות למידע ובעל בית לחנות... ", ורק באופן הזה יכל להתקיים התנאי המשלים של ההנחה: "ואם התופעה אכן קיימת, שתואיל לאחר כבוד להופיע בפנינו בתלת מימדיה".
למען האמת ותיעודה, שום דבר מזה לא ביקשתי... לא העליתי על דעתי לבקש להחשף לשיטת העבודה של השם יתברך, ולבטח לא לראות בסרט ווידאו - חתך מיום העבודה שלו... כל מה שביקשתי מסתכם בנוסח המקורי שלו: היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש סדרן בסביבה או לא? - והשם יתברך הוא אשר הפנה את תשומת ליבי לזאת: עליך לבקש את כל הרשימה הזאת - כולל קטע הווידאו מיום העבודה שלי - בשביל להגיע אל מעמד השאלה התקנית שלך לעיל.
- היש סדר במידע ובשאיבת המידע או אין? היש סדרן בסביבה או לא?
- "יש סדר במידע ואני הוא המסדר" - תשובת השם יתברך.
(איך ניתן לתת לתשובה כזו משענת מעשית? תוקף? איך ניתן להוכיח את הדברים? איך ניתן להעביר את ההוכחה באופן מעשי אנושי)... - גם אני יכלתי לחשוב על התהיות האלו לפני שעברתי את חוויית גוף ונשמה.
בשני הפרקים הראשונים של הספר, הרגשתי בתשובה - אם נכון הביטוי, אך נבצר ממני לנסחה במילים. החל מהפרק השלישי הנקרא "הצינור השלישי" - התאפשר לי ליצור קשר עם העט שלי ולתעד את התשובה כהילכתה במילים אנושיות, איך עובד השם יתברך, איך מעביר את המידע, איך מנתב אותו. הוא פתח לי ערוץ אחד, ואני הסתכלתי דרכו, ורשמתי מילה במילה.
האמינו או לא - לא באתי לדבר על זה... באתי לדבר על מידע, אך לא על המידע הזה, אם תרצו - קחו את השורות שלעיל כמבוא למאמר שלי שזה עתה מתחיל.
כל מה שאנו מקבלים מהשם יתברך, מסתכם במילה אחת: מידע.
כל מה שמבקש השם יתברך לתת לאדם, מסתכם במילה אחת: מידע.
המסקנה הזו מסכמת למעשה את החוויה שעברתי עם "גוף ונשמה"... לא במקרה היגעתי איפוא לנוסחה, שהבאתי בפתיח המאמר: תכלית האדם היא, למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר.
השם יתברך שהוא מקור המידע, כך ציינתי ב"גוף ונשמה", כה רוצה לתת ולהעניק... הוא מבקש לתת כמה שאפשר ולהעניק כמה שיותר, ולכן הוא הגיע למסקנה שהמקבל בזכות - יכול לקבל יותר מהמקבל בחסד. כלומר, אם יש מאה דולר בפינת הרחוב, ומזלניק אחד הבחין בה ורץ לקחת אותה, הוא יהנה ממנה בהרבה מונים, מאשר אם היו מביאים לו אותה עד אליו ללא הטירחה לרוץ, ואם היה עובד ומרוויח אותה בזיעת אפו - או אז היה מגיע לשיא ההנאה והסיפוק.
* מידע אנושי - חלק 1 ב.
050-3331-331