כילדה מאוד אהבתי לקרוא ספרים. הייתי אפילו סוג של תולעת ספרים, הייתי פשוט בולעת אותם במהירות האור ומחליפה ספרים בספרייה בערך כל יומיים - שלושה.
הייתי ילדה ביישנית וסגורה למדי והספרים היו עולם מדהים שבו יכולתי להזדהות ולפנטז ולדמיין חיים אחרים, טובים יותר.
עם הזמן, גדלתי, וכבר לא היה לי כל כך הרבה זמן לקרוא. בצבא כמעט ולא קראתי, כשסיימתי את הצבא חזרתי לקרוא ואז שוב - בתואר הראשון הייתי צריכה לקרוא מאמרים מקצועיים וספרי פסיכולוגיה ולא היה לי זמן לספרי קריאה.
ובמן תהליך כזה שנמשך שנים, לא הפסקתי לקרוא לעולם, אבל די הפסקתי לקרוא ספרים לשם הנאה והפכתי להיות קוראת תועלתנית.
אני מתכוונת לכך שבעצם התחלתי לקרוא ספרים של התפתחות אישית, עזרה עצמית, ספרים שמלמדים איך להתנהג עם הילדים, איך להשיג יותר כסף, איך להיות יותר מאושרת, איך להרגיש יותר טוב עם עצמי וגם המון ספרים רוחניים. כמו "כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טול, ספרים של קרישנמורטי, ספרי סת', ועוד המון ספרים מתוקשרים וספרים רוחניים נוספים.
הרגשתי שאם אני לא קוראת ספר שיש בו איזושהי תועלת עבורי, משהו שאני יכולה להשתמש בו כדי להתקדם ולהתפתח, אז אני בעצם מבזבזת את הזמן שלי, את הזמן היקר שאני יכולה להשקיע במטרה נעלה זו (ואני לא אומרת את זה בציניות, אלא ממש, לגמרי, ברצינות).
האמת היא שזה התפשט לתחומים נוספים בחיים שלי וכך למשל זמנים של נסיעה באוטו גם הם הוקדשו להתפתחות אישית ובמקום לשמוע מוסיקה, למשל, בזמן שאני בפקק, הייתי מקשיבה לדיסקים וקלטות של התפתחות אישית
הרגשתי כך עד לא מזמן.
בשנים האחרונות כמעט ולא קראתי ספרים לשם הסיפורת.
ואז, קרה משהו.
בעזרתם האדיבה של כמה אנשים יקרים גיליתי שאני לא יודעת ליהנות. גיליתי שאני בעצם מאמינה באיזשהו מקום עמוק בפנים שאסור לי ליהנות, שהנאה היא סוג של פשע מבחינתי.
הזוי?
אולי. אבל זו האמת.
ובאמת אני הרבה פעמים כבדה, ורצינית, ולא עושה דברים סתם בשביל הכיף או בשביל הצחוקים. אפילו כילדה המון דברים לא הצחיקו אותי, תוכניות כמו זהו זה, למשל, שאחרים היו נקרעים מצחוק מהן, לא הצחיקו אותי בכלל וסתם נראו לי מטומטמות.
היום אני מבינה מאיפה זה נבע. מהמקום הזה שלא הרשיתי לעצמי ליהנות. שגרמתי לעצמי להיות נורא יעילה ופרודוקטיבית אבל בעצם גם די כבדה ולא כייפית לעצמי, שלא לדבר על הסביבה.
אז היום אני בקיצוניות ההפוכה! (-:
היום, ואולי לא במפתיע, יש בי מן התנגדות לספרים של התפתחות אישית ועזרה עצמית, לדיסקים וקלטות וכל מיני אמצעים שזו המטרה שלהם - לשנות אותי.
עכשיו אני קוראת רק ספרים שכיף לי - סיפורת, מתח, רומנים - דברים שמרתקים אותי ומעניינים לי וכיף לי לקרוא אותם. ולא בא לי בכלל לגעת בספרים של התפתחות עצמית. האמת שמדי פעם אני כן קצת מתפתה, אותו חלק בתוכי שמנסה להשתפר ללא הרף עדיין מרים את ראשו, אך אני יותר מקשיבה לו ורואה אותו ויש בי עכשיו מקום לכל החלקים.
וכשאני נוסעת באוטו או ברכבת או שיש לי זמן אז אני מקשיבה למוסיקה שאני אוהבת
ופשוט מרשה לעצמי ליהנות.
ומה איתכם? מה אתם קוראים? והאם אתם מרשים לעצמכם ליהנות?
אשמח לשמוע מכם.
הייתי ילדה ביישנית וסגורה למדי והספרים היו עולם מדהים שבו יכולתי להזדהות ולפנטז ולדמיין חיים אחרים, טובים יותר.
עם הזמן, גדלתי, וכבר לא היה לי כל כך הרבה זמן לקרוא. בצבא כמעט ולא קראתי, כשסיימתי את הצבא חזרתי לקרוא ואז שוב - בתואר הראשון הייתי צריכה לקרוא מאמרים מקצועיים וספרי פסיכולוגיה ולא היה לי זמן לספרי קריאה.
ובמן תהליך כזה שנמשך שנים, לא הפסקתי לקרוא לעולם, אבל די הפסקתי לקרוא ספרים לשם הנאה והפכתי להיות קוראת תועלתנית.
אני מתכוונת לכך שבעצם התחלתי לקרוא ספרים של התפתחות אישית, עזרה עצמית, ספרים שמלמדים איך להתנהג עם הילדים, איך להשיג יותר כסף, איך להיות יותר מאושרת, איך להרגיש יותר טוב עם עצמי וגם המון ספרים רוחניים. כמו "כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טול, ספרים של קרישנמורטי, ספרי סת', ועוד המון ספרים מתוקשרים וספרים רוחניים נוספים.
הרגשתי שאם אני לא קוראת ספר שיש בו איזושהי תועלת עבורי, משהו שאני יכולה להשתמש בו כדי להתקדם ולהתפתח, אז אני בעצם מבזבזת את הזמן שלי, את הזמן היקר שאני יכולה להשקיע במטרה נעלה זו (ואני לא אומרת את זה בציניות, אלא ממש, לגמרי, ברצינות).
האמת היא שזה התפשט לתחומים נוספים בחיים שלי וכך למשל זמנים של נסיעה באוטו גם הם הוקדשו להתפתחות אישית ובמקום לשמוע מוסיקה, למשל, בזמן שאני בפקק, הייתי מקשיבה לדיסקים וקלטות של התפתחות אישית
הרגשתי כך עד לא מזמן.
בשנים האחרונות כמעט ולא קראתי ספרים לשם הסיפורת.
ואז, קרה משהו.
בעזרתם האדיבה של כמה אנשים יקרים גיליתי שאני לא יודעת ליהנות. גיליתי שאני בעצם מאמינה באיזשהו מקום עמוק בפנים שאסור לי ליהנות, שהנאה היא סוג של פשע מבחינתי.
הזוי?
אולי. אבל זו האמת.
ובאמת אני הרבה פעמים כבדה, ורצינית, ולא עושה דברים סתם בשביל הכיף או בשביל הצחוקים. אפילו כילדה המון דברים לא הצחיקו אותי, תוכניות כמו זהו זה, למשל, שאחרים היו נקרעים מצחוק מהן, לא הצחיקו אותי בכלל וסתם נראו לי מטומטמות.
היום אני מבינה מאיפה זה נבע. מהמקום הזה שלא הרשיתי לעצמי ליהנות. שגרמתי לעצמי להיות נורא יעילה ופרודוקטיבית אבל בעצם גם די כבדה ולא כייפית לעצמי, שלא לדבר על הסביבה.
אז היום אני בקיצוניות ההפוכה! (-:
היום, ואולי לא במפתיע, יש בי מן התנגדות לספרים של התפתחות אישית ועזרה עצמית, לדיסקים וקלטות וכל מיני אמצעים שזו המטרה שלהם - לשנות אותי.
עכשיו אני קוראת רק ספרים שכיף לי - סיפורת, מתח, רומנים - דברים שמרתקים אותי ומעניינים לי וכיף לי לקרוא אותם. ולא בא לי בכלל לגעת בספרים של התפתחות עצמית. האמת שמדי פעם אני כן קצת מתפתה, אותו חלק בתוכי שמנסה להשתפר ללא הרף עדיין מרים את ראשו, אך אני יותר מקשיבה לו ורואה אותו ויש בי עכשיו מקום לכל החלקים.
וכשאני נוסעת באוטו או ברכבת או שיש לי זמן אז אני מקשיבה למוסיקה שאני אוהבת
ופשוט מרשה לעצמי ליהנות.
ומה איתכם? מה אתם קוראים? והאם אתם מרשים לעצמכם ליהנות?
אשמח לשמוע מכם.
050-3331-331