ספקנות מוסרית או סקפטיציזם מוסרי היא גישה מטא - אתית לפיה איננו יכולים להחזיק באמונות מוסריות מוצדקות, או למצער איננו יכולים להחזיק בידע מוסרי.
ניהיליסטים מוסריים, דוגמת ג'. ל. מקי, טוענים שאיננו מחזיקים בידע מוסרי משום שכל האמונות המוסריות הן בהכרח שגויות. אמוטיביסטים תומכים בספקנות מוסרית על ידי העלאת הטענה שטענות מוסריות הן למעשה ביטויים של רגשות, על אותו המישור של קריאת "איכס!". אחרים טוענים שההשפעות התרבותיות על החשיבה המוסרית שלנו הן כה חזקות עד שכל הסקה מוסרית מוכתמת באופן בלתי - נמנע בהטיה. מכאן שאין באפשרותנו להחזיק באמונות מוסריות מוצדקות. המאחד בין כל עמדות אלה הוא החשד שאמונותינו המוסריות אינן בנות - הגנה כפי שהשכל הישר עשוי לגרום לנו לחשוב.
מאפייני הספקנות המוסרית
לספקנות מוסרית שתי גרסאות:
הגרסה החזקה אומרת שהטענה "להרוג זה רע" שגויה מכיוון שטענות מוסריות מניחות - מראש במרומז את קיומם של ערכים אובייקטיביים, בעוד אלה אינם קיימים למעשה במציאות.
הגרסה החלשה מסתפקת בכך שאיננו צודקים אפיסטמית בהניחנו שלהרוג זה רע.
הגרסה החזקה מודגמת היטב בספר "אתיקה: להמציא את הטוב והרע" של ג'. ל. מקי. מקי אינו מתכחש לכך שישנו טוּב מוסרי בעולם. הנקודה שלו היא ש"טוּב" מכל סוג שהוא תמיד נמצא ביחס לרצונות או אינטרסים מסוימים שהם בעלי - חשיבות בהקשר אליו. למשל, סכין חד בעל עמידות גבוהה, נחשב בדרך - כלל לסכין "טוב", אך הוא נחשב כך רק משום שלמשתמשי הסכין יש אינטרס לחתוך דברים כמו מזון. חדות ועמידות הן תכונות של סכינים ההופכות אותם ליעילים יותר בעבור תכלית שכזו. מקי מאמין שדיון מוסרי מניח באופן טבעי שישנו סוג אובייקטיבי של טוּב מוסרי, המתעלה מעל רצונות ואינטרסים מעשיים, והוא גורס שהנחה זו היא בגדר שגיאה.
טיעונו המרכזי של מקי נגד קיומם של ערכים אובייקטיביים הוא "הוכחה בדרך המוזרות" - סוג של "הוכחה בדרך השלילה" - ערכים אובייקטיביים יהיו מאוד מוזרים, שונים ביסודם מכל הדברים שאנו מכירים בעולם - אמנם הם יהיו חייבים להיות משהו כמו "צורות אפלטוניות" (שמקי מחשיבן ל"תוצר פרוע של גחמה פילוסופית"). מעבר לכך, מסתורין אופף את הדרך בה אנו אמורים לגלות ערכים אובייקטיביים אלה.
מסקנתו של הספקן המוסרי היא שככל הנראה ערכים אובייקטיביים (במובן דלעיל) הם לא יותר מבדיות שימושיות הפועלות למטרות כמו שימור החברה. יתר על כן, אפשר להמציא ערכים מוסריים שישנה סבירות גבוהה לכך שהם יקדמו את רצונותינו והאינטרסים המעשיים שלנו כבני אדם החיים בנסיבות היסטוריות מסוימות.
עמדתו של מקי ידועה גם בשם "תאוריית השגיאה" של המוסר. במובן הצר, עמדה אגנוסטית יותר האומרת שאנו פשוט איננו יכולים להצדיק טענות מוסריות היא גם "תאוריית שגיאה", כפי שכותב ריצ'רד ג'ויס, המגן על תאוריה כזו בספרו "התפתחות המוסר". במקרה שכזה, השגיאה לכאורה היא האמונה הרווחת כי טענות מוסריות הן בנות - הצדקה.
עם הפילוסופים בני - זמננו התומכים בספקנות מוסרית נמנים בין השאר ג'ויס, מייקל ריוז, ג'ושוע גרין וריצ'רד גרנר וכן תומך בה הפסיכולוג ג'יימס פלין. במובן הצר, עבודתו של גילברט הרמן, הטוען בזכות סוג של רלטיביזם מוסרי, אינה מביעה תמיכה בספקנות מוסרית. אולם היא בעלת השפעה רבה על פילוסופים רבים בני - זמננו הדוגלים בספקנות מוסרית.
ניהיליסטים מוסריים, דוגמת ג'. ל. מקי, טוענים שאיננו מחזיקים בידע מוסרי משום שכל האמונות המוסריות הן בהכרח שגויות. אמוטיביסטים תומכים בספקנות מוסרית על ידי העלאת הטענה שטענות מוסריות הן למעשה ביטויים של רגשות, על אותו המישור של קריאת "איכס!". אחרים טוענים שההשפעות התרבותיות על החשיבה המוסרית שלנו הן כה חזקות עד שכל הסקה מוסרית מוכתמת באופן בלתי - נמנע בהטיה. מכאן שאין באפשרותנו להחזיק באמונות מוסריות מוצדקות. המאחד בין כל עמדות אלה הוא החשד שאמונותינו המוסריות אינן בנות - הגנה כפי שהשכל הישר עשוי לגרום לנו לחשוב.
מאפייני הספקנות המוסרית
לספקנות מוסרית שתי גרסאות:
הגרסה החזקה אומרת שהטענה "להרוג זה רע" שגויה מכיוון שטענות מוסריות מניחות - מראש במרומז את קיומם של ערכים אובייקטיביים, בעוד אלה אינם קיימים למעשה במציאות.
הגרסה החלשה מסתפקת בכך שאיננו צודקים אפיסטמית בהניחנו שלהרוג זה רע.
הגרסה החזקה מודגמת היטב בספר "אתיקה: להמציא את הטוב והרע" של ג'. ל. מקי. מקי אינו מתכחש לכך שישנו טוּב מוסרי בעולם. הנקודה שלו היא ש"טוּב" מכל סוג שהוא תמיד נמצא ביחס לרצונות או אינטרסים מסוימים שהם בעלי - חשיבות בהקשר אליו. למשל, סכין חד בעל עמידות גבוהה, נחשב בדרך - כלל לסכין "טוב", אך הוא נחשב כך רק משום שלמשתמשי הסכין יש אינטרס לחתוך דברים כמו מזון. חדות ועמידות הן תכונות של סכינים ההופכות אותם ליעילים יותר בעבור תכלית שכזו. מקי מאמין שדיון מוסרי מניח באופן טבעי שישנו סוג אובייקטיבי של טוּב מוסרי, המתעלה מעל רצונות ואינטרסים מעשיים, והוא גורס שהנחה זו היא בגדר שגיאה.
טיעונו המרכזי של מקי נגד קיומם של ערכים אובייקטיביים הוא "הוכחה בדרך המוזרות" - סוג של "הוכחה בדרך השלילה" - ערכים אובייקטיביים יהיו מאוד מוזרים, שונים ביסודם מכל הדברים שאנו מכירים בעולם - אמנם הם יהיו חייבים להיות משהו כמו "צורות אפלטוניות" (שמקי מחשיבן ל"תוצר פרוע של גחמה פילוסופית"). מעבר לכך, מסתורין אופף את הדרך בה אנו אמורים לגלות ערכים אובייקטיביים אלה.
מסקנתו של הספקן המוסרי היא שככל הנראה ערכים אובייקטיביים (במובן דלעיל) הם לא יותר מבדיות שימושיות הפועלות למטרות כמו שימור החברה. יתר על כן, אפשר להמציא ערכים מוסריים שישנה סבירות גבוהה לכך שהם יקדמו את רצונותינו והאינטרסים המעשיים שלנו כבני אדם החיים בנסיבות היסטוריות מסוימות.
עמדתו של מקי ידועה גם בשם "תאוריית השגיאה" של המוסר. במובן הצר, עמדה אגנוסטית יותר האומרת שאנו פשוט איננו יכולים להצדיק טענות מוסריות היא גם "תאוריית שגיאה", כפי שכותב ריצ'רד ג'ויס, המגן על תאוריה כזו בספרו "התפתחות המוסר". במקרה שכזה, השגיאה לכאורה היא האמונה הרווחת כי טענות מוסריות הן בנות - הצדקה.
עם הפילוסופים בני - זמננו התומכים בספקנות מוסרית נמנים בין השאר ג'ויס, מייקל ריוז, ג'ושוע גרין וריצ'רד גרנר וכן תומך בה הפסיכולוג ג'יימס פלין. במובן הצר, עבודתו של גילברט הרמן, הטוען בזכות סוג של רלטיביזם מוסרי, אינה מביעה תמיכה בספקנות מוסרית. אולם היא בעלת השפעה רבה על פילוסופים רבים בני - זמננו הדוגלים בספקנות מוסרית.
050-3331-331