אנשים בעלי צורך גבוה בנתינה פעמים רבות נותנים מתוך טוב לב, אך לעיתים ממקום פנימי של "לא מגיע לי", או הצורך לזכות בכל דבר, ולו הקטן ביותר, רק לאחר שהרוויחו זאת בעבודה קשה ובמאמץ נכבד. לפעמים הצורך בנתינה הוא לשם סיפוק עצמי, ולא מתוך מילוי בקשה של הצד השני. אנשים נותנים כדי לזכות באהבתם של אחרים, וכדי לרצות אחרים. הנתינה לאחרים היא גם סוג של שליטה על האחר, הפגנת עליונות וכוח עליו.

יש אנשים שנותנים כי הם אינם רגילים לקבל באופן טבעי ולרוב זה הוטמע בילדות או במהלך החיים.

תסכול רב נוצר כאשר הנתינה היא ענקית, ללא קבלה הולמת ואי בקשת תמורה. לעיתים

נוצר חוסר איזון בין הקבלה לנתינה. ומערכת היחסים נכנסת להרגל, כאשר צד אחד נותן וצד שני מקבל.

כשל התקשורת הנ"ל נוצר מאי הבנה. הסביבה מבינה כי הנותן, נותן כי כך הוא, ויתכן שאין לו צורך לקבל. הנחה זו נובעת מהעובדה כי תמיד הוא שם, מתנדב ראשון לתת, אינו מבקש, אינו שם את עצמו בחולשותיו ובבקשותיו וכך צרכיו נעלמים. מנגד ומחוץ ליכולתנו לראות, לאט לאט הצורך של הנותן עולה ועולה, וכך גם רמת התסכול, המתח והלחץ. בסופו של דבר מגיע הנותן למצב בו הוא מרוקן אנרגיות ומותש.

הלימוד לתת לעצמך חשוב כדי לשמור על זרימת השפע בחייך. אם אינך יודע כיצד לתת לעצמך, תהיה חסימה בזרימה, ובסופו של דבר תרגיש בה. למשל מאמנים, מרפאים ומטפלים יכולים "לשרוף" את עצמם, אם אינם יכולים לתת לעצמם את הזמן שהם זקוקים לו כדי להרגיש מוזנים וכדי לטעון מחדש את האנרגיה שלהם. אתה עשוי להרגיש בחסר, ואז יהיה עליך להשקיע כמויות אדירות של זמן ואנרגיה בעצמך. או לחילופין, אתה עשוי להרגיש שאתה מותש ברמה האנרגטית כתוצאה מעבודתך, ולאבד את התלהבותך ממה שאתה עושה.

א', מורה במקצועה, היתה בשלבי סיום תואר שני כשהחליטה לעשות שינוי בתחום התעסוקה, אך לא ידעה לאן פניה מועדות ואת זאת רצתה לבדוק איתי בתהליך האימון.

בתחילת התהליך בררנו מה היא אוהבת ומה חשוב לה. כבר מן ההתחלה עלה הרצון באיזון, והיא אמרה שהיא לא רוצה להיות משועבדת לעבודה. היא חזרה והדגישה שהיא רוצה חופש. לשאלתי איזה סוג חופש רוצה, ענתה: חופש מדאגות.

לאחר מספר שיחות החליטה לוותר על חיפוש התעסוקה, ולהתמקד במה שהיא רוצה - חופש מדאגות ולא במה שהיא צריכה - חיפוש עבודה.

החלטה זאת, כשלעצמה, כבר יצרה אצלה תחושת הקלה עצומה. מטרת האימון השתנתה להפחתת לחצים, או כפי שהיא כינתה זאת בחן רב: "לישר את הקמט במצח".

במסגרת מטרה חדשה זו, חיפשנו את גורמי הלחץ בחייה. מה גורם לקמטים במצח. בדקנו מהן הדאגות אשר מטרידות אותה. והיא הגיעה למסקנה שהיא נמצאת ב - stress קבוע.

ומה היו אותם גורמי לחץ בחייה? התמודדות עם הדיאטה של הבן, הכנת מסיבת יום הולדת לאמה, חיפוש דירה חדשה, אי יכולתה להגיד לא לבקשות של אנשים, לקיחת אחריות יתר על עצמה וחיפוש עבודה. כך היא מצאה עצמה מול רשימה אינסופית ומתסכלת של מטלות שעליה למלא ולהשלים.

המתח והמצוקה אותם הרגישה נבעו כתוצאה מנתינת יתר שלה לאחרים. היא כל כך היתה עסוקה בלתת, עד אשר נוצר חוסר איזון והיא חשה לחץ ומתח רב.

תהליך האימון הביא אותה לתובנות חדשות ובעקבותיהן לשינוי התנהגויות ושינוי סדרי עדיפויות. היא הבינה שעליה להתחלק באחריות עם אנשים נוספים, לפנות לבקש עזרה, לוותר על שליטה ולסמוך על אחרים. היא התאמנה על ניהול זמן ואמירת "לא" לבקשות של אנשים, וגילתה, להפתעתה המרובה, כי גם כאשר זזה הצידה הדברים נעשו.

דברים נוספים שהתחייבה לעצמה היו: להיות במודעות מתמדת לעומס שהיא עצמה יוצרת בחייה, למצוא זמן לפינוקים לעצמה, לקרוא ספר חצי שעה כל יום, ולא לענות לטלפונים.

הרעיון שהאושר מבוסס על מה שאתה משיג לעצמך, ובא הרבה פעמים על חשבון אחרים, זר לרעיון בסיסי בבודהיזם, הנקרא הוויית הגומלין - כשאתה עובד כדי להועיל לאחרים, אתה מועיל למעשה לעצמך, וכשאתה מועיל לעצמך, אתה מועיל גם לאחרים. כשאנחנו מתחילים להבין את הרעיון הזה, גם המשמעות העמוקה שלו מתחילה לחלחל אלינו.

מהי אם כן הדרך ליצור איזון בין נתינה לקבלה, והרגשה טובה?

1. היו מודעים לתהליך המתרחש. הסתכלו ובחנו את הדברים.

2. התנהלו מתוך גישת "מגיע לי". מגיע לי לקבל, אני מוכן לקבל.

3. בדקו את מידת הנתינה מול מידת הקבלה, והאם יש איזון ביניהם.

4. בחנו והסיקו מסקנות: מה אתם למדים מהממצאים? מה יש כאן? מהי תמונת המצב של מערכת היחסים?

5. הפנו שאלות פנימה - מה גורם לי לפעול כך? מה מניע אותי? מה אני מרוויח?

6. שאלו שאלות לעתיד - למה אני זקוק? מה חסר לי? איך משפרים את האיזון?

7. בנו תקשורת המבוססת על שיתוף וחלוקת אחריות עם האחרים.

8. בקשו. דעו לבקש את מה שאתם רוצים.

9. דעו להגיד לא.

על מנת ליצור זרימה של שפע בחיינו, עלינו ללמוד לתת אך לא פחות חשוב מכך - גם לקבל בחופשיות. אתה רוצה לא רק לתת אלא גם לקבל. בכך שאתה מאפשר לאחרים לתת לך, אתה מעצים אותם, שכן אתה מעניק להם הזדמנות להמחיש את השפע שלהם. אנשים מרגישים טוב עם עצמם כאשר הם נותנים לך משהו שאתה יכול להשתמש בו ולהעריך אותו. אם אף אחד לא היה מקבל, אף אחד לא היה יכול לתת והדבר היה חוסם את זרימת האנרגיה החיונית ליצירת שפע.

אין לראות בקבלה משהו אנוכי. ככל שתהיה פתוח לקבל, כך תוכל לתת יותר. היה פתוח לקבל מתוך כיבוד, שמחה, הנאה והכרת תודה.