"הורות" - מקצוע חובה בכל בתי הספר
האם לכולנו יש את היכולת להיות הורים? ואני מתכוונת למובן הרחב של המילה.
אנו לומדים בביתי הספר מקצועות שונים, מתמתיקה, פילוסופיה אנגלית, דיקדוק, וכו' עברנו מבחנים ומי מאיתנו הוציא תעודת בגרות, או עשה תואר ראשון לכלכלה, הוציא דוקטורט, או נעשה דיקן באוניברסיטה, לכולנו תארים שונים, ידע פורמאלי או איזה שהוא חותם לכישורנו הלימודיים.
אך לאור המצב העכשווי כאשר אנו שומעים ומודעים כל יום יותר ויותר כיצד הורים מתעללים בילדיהם, מכים אותם רוצחים בהם, או אפילו אונסים ילדים רכים בשנים.
עולה בדעתי איך מערכת החינוך לא השכילה להבין עדיין שהחברה שלנו גדלה לתוך מערכת של "בורות" וחוסר ידיעה כשמדובר "בהורות" משרד החינוך אחראית ישירה על מערכת החינוך בבתי הספר, ההשכלה הגבוהה, והחינוך הבלתי פורמאלי.
פעילות המשרד מתמקדת בחקיקה ותכנון שרותי השכלה, ומנהלת רשת ענפה של קבוצות דיון מקצועית בכל הנוגע ללימודים ופעילויות חינוכיות.
האם להיות "אדם" "הורה" זה לא מקצוע בפני עצמו?
שימו לב... כדי להוציא תעודת בגרות, משרד החינוך מלמד ומשקיע את המירב בילדנו, מגן חובה עד לסיום התיכון, משקיע המשרד ידע ומשאבים ע"מ להוציא את תעודת הבגרות.
איזו השקעה? אך כשמדובר "במהות" באיך יראה הדור הבא שלנו "כאדם" "וכהורה" על זה אף אחד לא חשב...
אנו כחברה לומדים הכל, נוגעים בכל המון מצבורי ידע עוברים בראשנו, אנו מתאהבים, מתרגשים, חולמים, מיסדים קשר ורוצים להביא ילד לעולם.
זהו משאת נפשה של כמעט כל אשה בעולם הרוצה לממש נשיותה, ולכן ישנו טעם מאוד מיוחד בהרכב שנקרה "הורות" שכולנו רוצים לטעום ממנו.
אך כל זוג טרי וצעיר יודע, מודע, לאיך ולכיצד ומהי המשמעות המשקל והאחריות לחנך, לאהוב להגן, על פירותיו? את מי אנו מאשימים בפרשת "רוז הקטנה? "
האם אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי הפרט בלבד? האם לא ניתן לעזור לחברה בערכת מודעות לימודית ובארגז כלים שיטתי ומובנה עוד כשהם חומר גלם? מדוע אנו מופתעים? מה אנו כחברה משקיעים כדי שכאלה מקרים לא ישנו יותר? מה זוג צעיר יודע על חינוך ילדים? איזה נסיון מוכח יש לזוג כזה בתחילת דרכו? כשאתה רוצה להתקבל לעבודה מסוימת האם הבוס אינו מבקש ממך שנות נסיון.
האם הבוס בחשיבתו מקל ראש ומקבל כל אחד ללא נסיון מוכח.
האם "הורות" הוא אלמנט פחות חשוב?
לעניות דעתי מערכת החינוך צריכה וחייבת לשלב את הנושא על כל מרכיביו כבר בבית הספר הסודי כ מ ק צ ו ע לכל דבר וענין שיקנה לתלמידים וימתח את גבולות החשיבה לשאלת השאלות מהי הורות ומהי כובד משקלה? תפקיד המערכת לצייד את הנוער בארגז כלים וחשיבה נכונה לעתיד.
על מנת שהחברה תקלוט דור ראוי ומוכן "כאדם "וכהורה"
אני תוהה מדוע אנו צריכים סופר נני רק לאנשי מקצוע שלהם נסיון עשיר בחינוך ילדים וכמעט בכל בית צריך איש מקצוע כזה, שאגב דורש הון תועפות?
מדוע לא נהיהי כל אחד מאיתנו, מילדנו, סופר נני בעד עצמו שלמד והפנים את שנני יודעת? מדוע סופר נני ושכמותה לא יהוו מורים מקצועיים בבתי הספר וילמדו את הדור הצעיר כיצד ללמוד להיות הם עצמם בעתיד הורים טובים ואחראים?
מדוע משרד החינוך לא ישלב לעובדי ההוראה חוזר מנכ"לי לפיתוח החשיבה בנושא? מדוע זה לא קורה? האם מערכת החינוך דואגת לרווחתם ולפרנסתם של בעלי המקצוע במקום לחינוך ילדינו? האם הם מבינים שכאשר "הורות" יהפך למקצוע הפרטי של כל אחד מאיתנו לא תישאר פרנסה ועבודה לכל הסופר נני למינהן?
תרימו את הכפפה הורים יקרים ותחשבו על זה...
האם לכולנו יש את היכולת להיות הורים? ואני מתכוונת למובן הרחב של המילה.
אנו לומדים בביתי הספר מקצועות שונים, מתמתיקה, פילוסופיה אנגלית, דיקדוק, וכו' עברנו מבחנים ומי מאיתנו הוציא תעודת בגרות, או עשה תואר ראשון לכלכלה, הוציא דוקטורט, או נעשה דיקן באוניברסיטה, לכולנו תארים שונים, ידע פורמאלי או איזה שהוא חותם לכישורנו הלימודיים.
אך לאור המצב העכשווי כאשר אנו שומעים ומודעים כל יום יותר ויותר כיצד הורים מתעללים בילדיהם, מכים אותם רוצחים בהם, או אפילו אונסים ילדים רכים בשנים.
עולה בדעתי איך מערכת החינוך לא השכילה להבין עדיין שהחברה שלנו גדלה לתוך מערכת של "בורות" וחוסר ידיעה כשמדובר "בהורות" משרד החינוך אחראית ישירה על מערכת החינוך בבתי הספר, ההשכלה הגבוהה, והחינוך הבלתי פורמאלי.
פעילות המשרד מתמקדת בחקיקה ותכנון שרותי השכלה, ומנהלת רשת ענפה של קבוצות דיון מקצועית בכל הנוגע ללימודים ופעילויות חינוכיות.
האם להיות "אדם" "הורה" זה לא מקצוע בפני עצמו?
שימו לב... כדי להוציא תעודת בגרות, משרד החינוך מלמד ומשקיע את המירב בילדנו, מגן חובה עד לסיום התיכון, משקיע המשרד ידע ומשאבים ע"מ להוציא את תעודת הבגרות.
איזו השקעה? אך כשמדובר "במהות" באיך יראה הדור הבא שלנו "כאדם" "וכהורה" על זה אף אחד לא חשב...
אנו כחברה לומדים הכל, נוגעים בכל המון מצבורי ידע עוברים בראשנו, אנו מתאהבים, מתרגשים, חולמים, מיסדים קשר ורוצים להביא ילד לעולם.
זהו משאת נפשה של כמעט כל אשה בעולם הרוצה לממש נשיותה, ולכן ישנו טעם מאוד מיוחד בהרכב שנקרה "הורות" שכולנו רוצים לטעום ממנו.
אך כל זוג טרי וצעיר יודע, מודע, לאיך ולכיצד ומהי המשמעות המשקל והאחריות לחנך, לאהוב להגן, על פירותיו? את מי אנו מאשימים בפרשת "רוז הקטנה? "
האם אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי הפרט בלבד? האם לא ניתן לעזור לחברה בערכת מודעות לימודית ובארגז כלים שיטתי ומובנה עוד כשהם חומר גלם? מדוע אנו מופתעים? מה אנו כחברה משקיעים כדי שכאלה מקרים לא ישנו יותר? מה זוג צעיר יודע על חינוך ילדים? איזה נסיון מוכח יש לזוג כזה בתחילת דרכו? כשאתה רוצה להתקבל לעבודה מסוימת האם הבוס אינו מבקש ממך שנות נסיון.
האם הבוס בחשיבתו מקל ראש ומקבל כל אחד ללא נסיון מוכח.
האם "הורות" הוא אלמנט פחות חשוב?
לעניות דעתי מערכת החינוך צריכה וחייבת לשלב את הנושא על כל מרכיביו כבר בבית הספר הסודי כ מ ק צ ו ע לכל דבר וענין שיקנה לתלמידים וימתח את גבולות החשיבה לשאלת השאלות מהי הורות ומהי כובד משקלה? תפקיד המערכת לצייד את הנוער בארגז כלים וחשיבה נכונה לעתיד.
על מנת שהחברה תקלוט דור ראוי ומוכן "כאדם "וכהורה"
אני תוהה מדוע אנו צריכים סופר נני רק לאנשי מקצוע שלהם נסיון עשיר בחינוך ילדים וכמעט בכל בית צריך איש מקצוע כזה, שאגב דורש הון תועפות?
מדוע לא נהיהי כל אחד מאיתנו, מילדנו, סופר נני בעד עצמו שלמד והפנים את שנני יודעת? מדוע סופר נני ושכמותה לא יהוו מורים מקצועיים בבתי הספר וילמדו את הדור הצעיר כיצד ללמוד להיות הם עצמם בעתיד הורים טובים ואחראים?
מדוע משרד החינוך לא ישלב לעובדי ההוראה חוזר מנכ"לי לפיתוח החשיבה בנושא? מדוע זה לא קורה? האם מערכת החינוך דואגת לרווחתם ולפרנסתם של בעלי המקצוע במקום לחינוך ילדינו? האם הם מבינים שכאשר "הורות" יהפך למקצוע הפרטי של כל אחד מאיתנו לא תישאר פרנסה ועבודה לכל הסופר נני למינהן?
תרימו את הכפפה הורים יקרים ותחשבו על זה...